איש הטרוד בגידול ילדים פטור מתפילה?

[ישיבישקייט]

כידוע, לדאבונינו התקיימה בנו קללת הקללות, וכל הנאמר באיש מתקיים באשה וכמעט כל הנאמר באשה מתקיים בנו, כך שאת קללת ''בזעת אפך תאכל לחם'' מקיימת האשה, לעומת זאת את ה''ארבה עצבונך'' שזה צער גידול בנים אנחנו מקיימים יותר מבדורות עברו.

והנה לרוב הדעות נשים חייבות בתפילה כמו אנשים בדיוק, אלא שמחמת טרדותיהם פטרו אותם (?) מתפילה רגילה.
שאלתי הפשוטה היא אם איש שאשתו יוצאת בשבע מהבית והוא במרדף אחרי השעון כל הבוקר ובשעה שמונה וחצי משועבד גם הוא למקום עבודתו פטור גם כן מתפילה.
מה הסברא לחלק לדעות שאשה גם חייבת בתפילה מעיקר הדין.

מצידי אפשר לשאול את השאלה גם באברך שמשועבד למקום לימודו רק שלא בא לי להיכנס לנושא צדדי של איכות וכדאיות הלימוד בכזה אופן של פטור מתפילה.

[לייטנר]

לתומי, חשבתי שמדובר בשאלה רצינית יותר, ולא בכזו הקשורה לעבודת הפרך של המצרים.

סח לי ידיד המטופל בארבעה ילדים ואשתו רח"ל צמח מוטלת בבית כאבן שאין לה הופכין, שכבר שנתיים לא טעם טעם תפילה במניין.

[מורה צדק]

לפחות התפלל בלי מנין.

פותח האשכול מסתפק לפי הבנתי במי שמטפל בילדים במקום אשתו, ומה אשתו עושה בזמן הזה? עובדת. בשביל מה היא עובדת? בשביל שהוא יוכל ללמוד בשקט. א"כ תורתו אומנותו והוא פטור מהתפלה.

[חכם באשי]

ישיבישקייט,
למקרא תיאורך נזכרתי בפתגם שאמר אברך כזה: "אני עוזר לאשתי לעזור לי ללמוד"...

לגופם של דברים, ראוי להזכיר את טעמו של אבודרהם (ומקורו בדברי ר' אבא אנטולי בעל 'מלמד התלמידים'), שהפטור לאשה ממצות עשה שהז"ג הוא משום טיפולה בבית ובילדים. (אני כותב מהזכרון).

[ישיבישקייט]

נחזור לנושא.
לא התכוונתי לאסוף בדיחות, אם כי זה לא רע.
אני שואל במלא הרצינות אם יש פטור כזה גם על גברים אחרי שכיום הם טרודים לא פחות.
בכוונה שאלתי על אדם עובד בשביל לא להיכנס לנושא הזה.

[חכם באשי]

עי' יומא לה ע"ב, שאפילו עני (הטרוד בעוניו), עשיר (הטרוד בעושרו) ורשע (הטרוד ביצרו) חייב בלימוד תורה.
ולכאורה מאי שנא?

[ישיבישקייט]

אם אשה חייבת כמו איש ופטרו אותה, מאי שנא איש?

[חכם באשי]

אולי: לא פלוג.

[עשוי לנחת]

אם אשה חייבת כמו איש ופטרו אותה, מאי שנא איש?

ישנם הרבה תקנות חז"ל, שלא מפני שאנחנו יודעים במקרה את טעמם, אנחנו נעשה מעשה מחמת זה.
התקנה היום למעיישה שנשים בלבד פטורות, במקרה אנו יודעים את הטעם [אולי אחד הטעמים], אז לפי זה נפסוק למקרים דומים?
אולי כן. אבל נקודה למחשבה.

לא ראיתי עדיין את הודעת חכמבאשינו

[המצפה לישועה]

ללמוד מאשה בודאי לא.

אבל יש בהחלט במקרים מסויימים שיש לפוטרו משום עוסק במצוה. צריך כמובן לדעת את הגדרים, אבל ניקח דוגמא קיצונית אדם שיש לו ילדים חולים, והוא צריך להאכיל לחתל לתת תרופה וכדומה מסתבר שיש לפוטרו, אם כן מה הגדר בזה.

[ישיבישקייט]

סליחה, אשה פטורה גם אם היא לא מועסקת בילדים חולים הזקוקים לטיפול תמידי אלא גם בטיפול הרגיל המעמיס עול כבד.
אם אני הוא העוסק בזה האם למה לא אפטר.
אין לי ענין להפטר מתפילה ואני לא רואה את החיים נחמדים בלעדי תפילה, אני רק מחפש מהו הגדר.

[מאיר חכמים]

מה הבעיה שיקום חצי שעה קודם ויתפלל - אפילו בלי מניין?

[ארי במסתרים]

מה הבעיה שיקום חצי שעה קודם ויתפלל - אפילו בלי מניין?

ולטעמיך מה הבעיה שאשה תקום קודם חצי שעה?
(עניתי במקום ישיבישקייט)

[אוהב אוצר]

מורה צדק, עשית את כל האברכים כרשב"י....

[ארי שבחבורה]

כידוע, לדאבונינו התקיימה בנו קללת הקללות, וכל הנאמר באיש מתקיים באשה וכמעט כל הנאמר באשה מתקיים בנו, כך שאת קללת ''בזעת אפך תאכל לחם'' מקיימת האשה, לעומת זאת את ה''ארבה עצבונך'' שזה צער גידול בנים אנחנו מקיימים יותר מבדורות עברו.

והנה לרוב הדעות נשים חייבות בתפילה כמו אנשים בדיוק, אלא שמחמת טרדותיהם פטרו אותם (?) מתפילה רגילה.
שאלתי הפשוטה היא אם איש שאשתו יוצאת בשבע מהבית והוא במרדף אחרי השעון כל הבוקר ובשעה שמונה וחצי משועבד גם הוא למקום עבודתו פטור גם כן מתפילה.
מה הסברא לחלק לדעות שאשה גם חייבת בתפילה מעיקר הדין.

היום מצאתי שבשו"ת 'אור לציון' (תשובות ב', הלכות פסוקות - אורח-חיים א', פרק ז' אות כ"ד) כותב הגרב"צ אבא-שאול זצ"ל דברים מענינים בנושא זה ויתכן שתמצא בהם ענין.
וז"ל:
...ומכל מקום אשה המטופלת בילדים ועסוקה בכך כל היום ואין לה פנאי במשך היום להתפלל פטורה לגמרי מן התפילה - שהרי היא כעוסק במצוה הפטור מן המצוה (וכן דעת ה'חפץ חיים' וכפי שהובא ב'שיחות הח"ח' חלק א' אות כ"ז - עיי"ש), ואף אינה חייבת בתשלומין וכמבואר בברכ"י בסימן צ"ג אות ג', וראה עוד בכה"ח שם אות ט"ו.
והוא הדין לאיש, שאם האשה אינה בבית - כגון שהלכה ללדת, והבעל צריך לטפל בילדים, ואינו מוצא זמן להתפלל, שפטור מן התפילה משום 'עוסק במצוה,' ואף אינו חייב בתשלומין.
עכ"ל.

[יבנה]

כידוע, לדאבונינו התקיימה בנו קללת הקללות, וכל הנאמר באיש מתקיים באשה וכמעט כל הנאמר באשה מתקיים בנו, כך שאת קללת ''בזעת אפך תאכל לחם'' מקיימת האשה, לעומת זאת את ה''ארבה עצבונך'' שזה צער גידול בנים אנחנו מקיימים יותר מבדורות עברו.

והנה לרוב הדעות נשים חייבות בתפילה כמו אנשים בדיוק, אלא שמחמת טרדותיהם פטרו אותם (?) מתפילה רגילה.
שאלתי הפשוטה היא אם איש שאשתו יוצאת בשבע מהבית והוא במרדף אחרי השעון כל הבוקר ובשעה שמונה וחצי משועבד גם הוא למקום עבודתו פטור גם כן מתפילה.
מה הסברא לחלק לדעות שאשה גם חייבת בתפילה מעיקר הדין.

היום מצאתי שבשו"ת 'אור לציון' (תשובות ב', הלכות פסוקות - אורח-חיים א', פרק ז' אות כ"ד) כותב הגרב"צ אבא-שאול זצ"ל דברים מענינים בנושא זה ויתכן שתמצא בהם ענין.
וז"ל:
...ומכל מקום אשה המטופלת בילדים ועסוקה בכך כל היום ואין לה פנאי במשך היום להתפלל פטורה לגמרי מן התפילה - שהרי היא כעוסק במצוה הפטור מן המצוה (וכן דעת ה'חפץ חיים' וכפי שהובא ב'שיחות הח"ח' חלק א' אות כ"ז - עיי"ש), ואף אינה חייבת בתשלומין וכמבואר בברכ"י בסימן צ"ג אות ג', וראה עוד בכה"ח שם אות ט"ו.
והוא הדין לאיש, שאם האשה אינה בבית - כגון שהלכה ללדת, והבעל צריך לטפל בילדים, ואינו מוצא זמן להתפלל, שפטור מן התפילה משום 'עוסק במצוה,' ואף אינו חייב בתשלומין.
עכ"ל.

השתמשו בדבריו בפסק דין הזה: https://www.daat.ac.il/daat/psk/psk.asp?id=1971.

ובענין האשכול עי׳ כאן https://www.yeshiva.org.il/ask/101673, וכאן https://www.shoam.org.il/16956/.

[בתוך הגולה]

לגופם של דברים, ראוי להזכיר את טעמו של אבודרהם (ומקורו בדברי ר' אבא אנטולי בעל 'מלמד התלמידים'), שהפטור לאשה ממצות עשה שהז"ג הוא משום טיפולה בבית ובילדים. (אני כותב מהזכרון).

בעבר נככ"ב בשם רבנו מנוח כסיבה לכך שנשים פטורות מהסיבה בליל הסדר.

[תלמיד חברים]

מישהו העלה למעלה שהשתמשו בדברי האור לציון בפסק דין (וצירף לינק), ועיינתי שם, וכמדומה שסילפו את דבריו ודימו מילתא למילתא באופן שגוי.
אני מעתיק כאן את השורות הרלוונטיות:
זאת ועוד, בית הדין מכבד ומוקיר את רצון האב להתפלל במניין כאוות נפשו, יש לקיים את הנאמר בשולחן ערוך אורח חיים בסימן צ' סעיף ט' על חובת ההשתדלות להתפלל במניין ועל גודל מעלת התפילה המתקבלת כשמתפללים במניין, בכך צודק האב, אך ההלכה מדרגת לנו את החשיבות של כל הלכה, מצווה וחיוב, וכאשר אי אפשר לקיים שניהם, יש להכריע וקיים את הדבר החשוב יותר אף שידחה לגמרי הדבר בעל הערך הפחות.
חובת תפילה במניין הינה מדרבנן, היא איננה מדאורייתא (עיין ראשונים על הסוגיה בגיטין ל"ח ע"ב), לעומת זאת חובת חינוך הילדים והדאגה לחינוכם הנאות הינה מדאורייתא. ולעולם דרבנן נדחה מפני דאורייתא.
בנוסף, עיסוק של ההורים בחינוך, בשמירה ובהדרכת ילדיהם הינה מצות חינוך וכלל גדול הוא "העוסק במצוה פטור ממצוה", ואם הורה עוסק במצות חינוך ילדיו, לגדלם לתורה ולמצוות, לחנכם ולהדריכם בדרך ישרה, כולל הבאתם למוסדות החינוך, הרי הוא עוסק במצוה ועל כן פטור הוא ממצוה של תפילה ובודאי מחיוב תפילה במניין.
דברים אלו כותב בעל ה"אור לציון" בספרו (חלק ב' סימן ז') העוסק בהלכות תפילה, בשאלה כ"ד, שבה נשאל אודות חיוב הנשים בתפילה, בהערות הוסיף אודות איש או אישה המטפלים בילדים וטיפול זה סותר את יכולתם להתפלל, וכך כתב:
מכל מקום אישה המטופלת בילדים ועסוקה בכך כל היום ואין לה פנאי במשך היום להתפלל, פטורה לגמרי מן התפילה, שהרי היא כעוסק במצוה הפטור מן המצוה, וכן דעת החפץ חיים וכפי שהובא בשיחות החפץ חיים חלק א' אות כ"ז עיין שם. ואף אינה חייבת בתשלומין וכמבואר בברכ"י בסימן ע"ג אות ג' וראה עוד בכף החיים שם אות ט"ו והוא הדין לאיש שאם האשה אינה בבית כגון שהלכה ללדת והבעל צריך לטפל בילדים ואינו מוצא זמן להתפלל, שפטור מן התפילה, משום עוסק במצוה ואף אינו חייב בתשלומין.
לאמור, מי שעליו מוטל לטפל בילדיו ואין ביכולתו להתפנות להתפלל, פוסק מרן בעל ה"אור לציון" כי הוא פטור מתפילה, ואף אין לו חיוב להשלים את תפלתו, בהלכה זו אין הבדל בין אישה לבין איש, וככל שבזמן מסוים מוטלת על אחד מהם חובת הטיפול בילדים, הרי חובה זו פוטרתם מתפילה.
ההבדל בין טעם זה של "העוסק במצוה פטור ממצוה" לבין הטעם של "דאורייתא דוחה דרבנן" הוא, שעל פי הטעם של ה"עוסק במצוה פטור ממצוה" הרי הוא פטור אף ממצוה דאורייתא, מה שאין כן לפי טעם הפטור של "דאורייתא דוחה דרבנן".
המורם מכל הנ"ל הוא, כי טענה זו של האב שהוא מעונין להשיב את ילדיו לבית האם במוצאי שבת – נדחית, הן משום ההיבט של טובת הילדים, והן משום שלא ניתן לחייב אדם להתאמץ כנגד רצונו לסייע לאחר לקיים מצווה.
ועל אף שהחזרת ילדיו למוסדות החינוך ביום ראשון בבוקר מונעת את יכולתו להתפלל תפילת שחרית במניין, הרי העלינו על פי דברי האור לציון שמאחר והוא עסוק בחינוך ילדיו באותה שעה, הרי חובת חינוך הילדים וטיפולם גוברת על חובת תפילה במניין, הן משום שדאורייתא עדיף מדרבנן, והן משום ש"העוסק במצוה פטור ממצוה".

אני לא נכנס כעת לזה שיש מחלוקת אחרונים האם העוסק במצוה דרבנן פטור מדאורייתא, וכמדומה שאכן המ"א ס"ל שפוטר.
כמו"כ מה שקבע הדיין בהחלטיות שהדאגה לחינוך בנו היא דאורייתא, הנה זה שצריך ללמד את בנו זו מצוה דאורייתא, אבל לדאוג שיהיה בתלמוד תורה כבר בתחילת היום, זה ג"כ דאורייתא, כמדומה שאפילו מדרבנן אין כאן חיוב, ומה גם כשאנו מניחים על המשקל את תפלת שחרית במנין לצד הבאת בניו לתפלה בת"ת, ודאי שתפלה במנין מכרעת, שהרי א"א לקיימה אח"כ, ואילו מצות חינוך בנו תתקיים במה שיביאם אח"כ לת"ת, או במה שילמד עמהם אח"כ.
יש בעיה אחרת.
האור לציון מדבר שהבעל חייב להשאר עם ילדיו בבית מאחר ואשתו נסעה ללדת, ואין לו אפשרות אחרת, ולכן מלבד פטור אונס, גם א"צ לעשות פעולות שונות ולהתאמץ שיוכל להתפלל, כי מצד הדין הוא פטור מדין עוסק במצוה פמ"ה, והמצוה היא שמסייע לאשתו ללדת, או ששומר על ילדיו מפני היזק, ותורף ההיתר הוא שא"א למצוה שהוא עוסק בה להעשות ע"י אחר, אבל לא יתכן שיכניס אדם את עצמו למצוה כשיודע שאחר יכול לעשותה ועי"ז יפטר מלהתפלל.
והנה בפסק דין הנ"ל הרחיק הדיין לכת, כי טען שהבעל חייב לקחת את ילדיו, גם במחיר שיפסיד תפלה במנין. והדבר תמוה, וכי לכתחילה [באופן קבוע, ושאפשר למצוא אופן אחר] צריך להתעסק במצות חינוך ילדיו באופן שימנע ממנו לקיים מצות תפילין במנין?

[תלמיד חברים]

דברי האור לציון צריכים ביאור, דממה נפשך, אם יכול להתפלל בהיותו עם ילדיו, א"כ אין 'פטור' של עוסק במצוה פמ"ה, שהרי אפשר לקיים שניהם. ואם אינו יכול, אנוס הוא.
אלא צריך לומר שכוונת האו"ל שא"צ להתאמץ להתפלל אם יודע שיופרע ולא יוכל לכוין, או א"צ להתפלל מהר וכיו"ב, כי כיון שא"א לקיים שניהם כהלכתם, פטור מדין עוסק במצוה.
[כתבתי כל זה בהבלעה בהודעה לעיל, ורציתי לבאר זאת יותר].

[יבנה]

כוונתו פשוט, שהוא לא צריך להפסיק לטפל בילדים ולהשאיר אותם בלי מה שהם צריכים כדי שהוא יוכל להתפלל.

[תלמיד חברים]

כוונתו פשוט, שהוא לא צריך להפסיק לטפל בילדים ולהשאיר אותם בלי מה שהם צריכים כדי שהוא יוכל להתפלל.

ממה נפשך, אם זהו דבר חיוני, הרי הוא אנוס. אם לא [והם יכולים להסתדר בלי זה], הרי הוא חייב. [איך שלא תסובב את זה, תמצא כמו שכתבתי].

[פרנקל תאומים]

כוונתו פשוט, שהוא לא צריך להפסיק לטפל בילדים ולהשאיר אותם בלי מה שהם צריכים כדי שהוא יוכל להתפלל.

ממה נפשך, אם זהו דבר חיוני, הרי הוא אנוס. אם לא [והם יכולים להסתדר בלי זה], הרי הוא חייב. [איך שלא תסובב את זה, תמצא כמו שכתבתי].

מה בכלל הפשט בפטור נשים מתפילה בגלל שטרודות בטיפול בילדים?
וכי הגבר לא טרוד בענייניו? ואם הוא טרוד בפרנסתו במשך כל היום?

[תלמיד חברים]

כוונתו פשוט, שהוא לא צריך להפסיק לטפל בילדים ולהשאיר אותם בלי מה שהם צריכים כדי שהוא יוכל להתפלל.

ממה נפשך, אם זהו דבר חיוני, הרי הוא אנוס. אם לא [והם יכולים להסתדר בלי זה], הרי הוא חייב. [איך שלא תסובב את זה, תמצא כמו שכתבתי].

מה בכלל הפשט בפטור נשים מתפילה בגלל שטרודות בטיפול בילדים?
וכי הגבר לא טרוד בענייניו? ואם הוא טרוד בפרנסתו במשך כל היום?

יתכן שכיון שהאם בנויה יותר לגדל את בניה, זה תפקידה. וכן משמע מהגמ' נשים במאי קא זכיין וכו'.
משא"כ איש, שצריך לראות למצוא זמן לחיוביו, כי תפקידו לעסוק בתורה ולקיים כל המצות.
כבר מצינו פטור לנשים ממצות עש"ג.
נשים זה גדר אחר.
גם כל המציאות של אשה מתחילת הבריאה הוא כדי להיות עזר כנגדו.
אגב, בדיוק היום היה תוס' מעניין בדף היומי (ב"ק פ.) שמוכח ממנו שא"א לאשה גם לגדל צאן וגם לגדל את בניה.

צילום מסך 2024-01-22 001322.jpg (23.31 KiB) נצפה 1448 פעמים

[פרנקל תאומים]

כוונתו פשוט, שהוא לא צריך להפסיק לטפל בילדים ולהשאיר אותם בלי מה שהם צריכים כדי שהוא יוכל להתפלל.

ממה נפשך, אם זהו דבר חיוני, הרי הוא אנוס. אם לא [והם יכולים להסתדר בלי זה], הרי הוא חייב. [איך שלא תסובב את זה, תמצא כמו שכתבתי].

מה בכלל הפשט בפטור נשים מתפילה בגלל שטרודות בטיפול בילדים?
וכי הגבר לא טרוד בענייניו? ואם הוא טרוד בפרנסתו במשך כל היום?

יתכן שכיון שהאם בנויה יותר לגדל את בניה, זה תפקידה. וכן משמע מהגמ' נשים במאי קא זכיין וכו'.
משא"כ איש, שצריך לראות למצוא זמן לחיוביו, כי תפקידו לעסוק בתורה ולקיים כל המצות.
כבר מצינו פטור לנשים ממצות עש"ג.
נשים זה גדר אחר.
גם כל המציאות של אשה מתחילת הבריאה הוא כדי להיות עזר כנגדו.
אגב, בדיוק היום היה תוס' מעניין בדף היומי (ב"ק פ.) שמוכח ממנו שא"א לאשה גם לגדל צאן וגם לגדל את בניה.

צילום מסך 2024-01-22 001322.jpg

האט אזוי. כלומר ברור שכל עיקרו של הפטור הזה יושב על כך שגדר החיוב של הנשים הוא פחות משל הגברים, או שונה משל הגברים.
א"כ מה"ת למימר שגם גבר הטרוד בגידול הילדים יהיה פטור מתפילה? (אלא א"כ הוא אנוס לגמרי).
הפטור הזה הוא לא דין בגידול ילדים אלא דין באישה.

[תלמיד חברים]

כוונתו פשוט, שהוא לא צריך להפסיק לטפל בילדים ולהשאיר אותם בלי מה שהם צריכים כדי שהוא יוכל להתפלל.

ממה נפשך, אם זהו דבר חיוני, הרי הוא אנוס. אם לא [והם יכולים להסתדר בלי זה], הרי הוא חייב. [איך שלא תסובב את זה, תמצא כמו שכתבתי].

מה בכלל הפשט בפטור נשים מתפילה בגלל שטרודות בטיפול בילדים?
וכי הגבר לא טרוד בענייניו? ואם הוא טרוד בפרנסתו במשך כל היום?

יתכן שכיון שהאם בנויה יותר לגדל את בניה, זה תפקידה. וכן משמע מהגמ' נשים במאי קא זכיין וכו'.
משא"כ איש, שצריך לראות למצוא זמן לחיוביו, כי תפקידו לעסוק בתורה ולקיים כל המצות.
כבר מצינו פטור לנשים ממצות עש"ג.
נשים זה גדר אחר.
גם כל המציאות של אשה מתחילת הבריאה הוא כדי להיות עזר כנגדו.
אגב, בדיוק היום היה תוס' מעניין בדף היומי (ב"ק פ.) שמוכח ממנו שא"א לאשה גם לגדל צאן וגם לגדל את בניה.

צילום מסך 2024-01-22 001322.jpg

האט אזוי. כלומר ברור שכל עיקרו של הפטור הזה יושב על כך שגדר החיוב של הנשים הוא פחות משל הגברים, או שונה משל הגברים.
א"כ מה"ת למימר שגם גבר הטרוד בגידול הילדים יהיה פטור מתפילה? (אלא א"כ הוא אנוס לגמרי).
הפטור הזה הוא לא דין בגידול ילדים אלא דין באישה.

אכן, אין לו פטור כאשה, אלא פטור או מצד אונס, או מצד עוסק במצוה פטור מן המצוה [באופן שנקלע למצב שהתחיל לעסוק במצות שמירה על הילדים כשעי"ז מסייע לאשתו ללדת, ומסייע לילדים להשמר מחשש סכנה, ואולי יש מצוה בעצם האכלתם וכו']. ולזה נתכוין האור לציון. [משא"כ אשה, שלכתחילה גדרה שונה משל איש, כי תפקידה ע"פ תורה שונה ממנו].

[יבנה]

כוונתו פשוט, שהוא לא צריך להפסיק לטפל בילדים ולהשאיר אותם בלי מה שהם צריכים כדי שהוא יוכל להתפלל.

ממה נפשך, אם זהו דבר חיוני, הרי הוא אנוס. אם לא [והם יכולים להסתדר בלי זה], הרי הוא חייב. [איך שלא תסובב את זה, תמצא כמו שכתבתי].

מה בכלל הפשט בפטור נשים מתפילה בגלל שטרודות בטיפול בילדים?
וכי הגבר לא טרוד בענייניו? ואם הוא טרוד בפרנסתו במשך כל היום?

הטיפול בילדים מוגדר כמצווה לעומת פרנסה. ודין האיש ואשה שוים לגבי חובת תפילה.

[פרנקל תאומים]

כוונתו פשוט, שהוא לא צריך להפסיק לטפל בילדים ולהשאיר אותם בלי מה שהם צריכים כדי שהוא יוכל להתפלל.

ממה נפשך, אם זהו דבר חיוני, הרי הוא אנוס. אם לא [והם יכולים להסתדר בלי זה], הרי הוא חייב. [איך שלא תסובב את זה, תמצא כמו שכתבתי].

מה בכלל הפשט בפטור נשים מתפילה בגלל שטרודות בטיפול בילדים?
וכי הגבר לא טרוד בענייניו? ואם הוא טרוד בפרנסתו במשך כל היום?

הטיפול בילדים מוגדר כמצווה לעומת פרנסה.

מה"ת?

[תלמיד חברים]

אגב, יתכן שרק מאז חטא עץ הדעת נגזר תפקידה להתעסק [יותר מהאיש] בגידול הבנים.
אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים (בראשית ג, טז).
עצבונך - זה צער גידול בנים (רש"י).
או דלמא
שגם לפנ"כ היה תפקידה בכך
אלא שנגזר עליה שיהיה לה מתוך עצב.

[תלמיד חברים]

עוד אגב, כשנסתכל על המכלול, נמצא שהתורה לא סתם הטילה על האשה את תפקיד גידול הבנים.
האשה מצווה על צניעות, כל כבודה וגו'.
האשה בטבעה חלשה מהאיש.
לכן, כשהעולם היה מתוקן, רק הבעל יצא לפרנס.
האשה בשלה, וגידלה את הילדים בבית.
כיום יש מקומות שהכל התהפך, וכל זה כבר דובר בתחילת האשכול.
אבל צריך לדעת שזאת התורה לא תהא מוחלפת.
ויש בכל דין ומנהג טעמים שונים בפרד"ס, כך שגם אם נראה לנו שטעם אחד אינו שייך אצל קבוצה מסויימת,
יש עוד טעמים בהלכה זו שרק באשה יש פטור מסויים מתפלה.

[יבנה]

כוונתו פשוט, שהוא לא צריך להפסיק לטפל בילדים ולהשאיר אותם בלי מה שהם צריכים כדי שהוא יוכל להתפלל.

ממה נפשך, אם זהו דבר חיוני, הרי הוא אנוס. אם לא [והם יכולים להסתדר בלי זה], הרי הוא חייב. [איך שלא תסובב את זה, תמצא כמו שכתבתי].

מה בכלל הפשט בפטור נשים מתפילה בגלל שטרודות בטיפול בילדים?
וכי הגבר לא טרוד בענייניו? ואם הוא טרוד בפרנסתו במשך כל היום?

הטיפול בילדים מוגדר כמצווה לעומת פרנסה.

מה"ת?

כך הביא בספר הליכות בת ישראל פ״ב הערה ב׳ https://tablet.otzar.org/#/book/180728/ ... /0/end/0/c, בשם ר״י קמינצקי שיש לזה דין משמש חולה שפטור מהתפילה. והובא ג״כ באשי ישראל פ״ז הערה ל׳.
לגבי פרנסת מי שאין לו כדי צרכיו וצריך לעבוד לשם כך בלי הפסק, אולי נחשב כמצוה. אך בשביל יותר מכך לא מסתבר, שא״כ כולם יהיו פטורים מתפילה בזמן העבודה, ובפירוש אמרו שהפועלים מפסיקים עבודתם כדי להתפלל.

[פרנקל תאומים]

כוונתו פשוט, שהוא לא צריך להפסיק לטפל בילדים ולהשאיר אותם בלי מה שהם צריכים כדי שהוא יוכל להתפלל.

ממה נפשך, אם זהו דבר חיוני, הרי הוא אנוס. אם לא [והם יכולים להסתדר בלי זה], הרי הוא חייב. [איך שלא תסובב את זה, תמצא כמו שכתבתי].

מה בכלל הפשט בפטור נשים מתפילה בגלל שטרודות בטיפול בילדים?
וכי הגבר לא טרוד בענייניו? ואם הוא טרוד בפרנסתו במשך כל היום?

הטיפול בילדים מוגדר כמצווה לעומת פרנסה.

מה"ת?

כך הביא בספר הליכות בת ישראל פ״ב הערה ב׳ https://tablet.otzar.org/#/book/180728/ ... /0/end/0/c, בשם ר״י קמינצקי שיש לזה דין משמש חולה שפטור מהתפילה. והובא ג״כ באשי ישראל פ״ז הערה ל׳.

אי הכי, לכאורה הפטור יתכן רק בילדים קטנים ממש שיש להם דין חשאיב"ס.

לגבי פרנסת מי שאין לו כדי צרכיו וצריך לעבוד לשם כך בלי הפסק, אולי נחשב כמצוה. אך בשביל יותר מכך לא מסתבר, שא״כ כולם יהיו פטורים מתפילה בזמן העבודה, ובפירוש אמרו שהפועלים מפסיקים עבודתם כדי להתפלל.

אי הכי, לכאורה אישה ששמה את הילדים אצל המטפלת/מעון והולכת לעבודה לא יכולה לפטור את עצמה מתפילה. אפילו אם הבוקר שלה מאד לחוץ, לארגן את הילדים, לפזר במוסדות חינוך, ולעבוד.

[תלמיד חברים]

כוונתו פשוט, שהוא לא צריך להפסיק לטפל בילדים ולהשאיר אותם בלי מה שהם צריכים כדי שהוא יוכל להתפלל.

ממה נפשך, אם זהו דבר חיוני, הרי הוא אנוס. אם לא [והם יכולים להסתדר בלי זה], הרי הוא חייב. [איך שלא תסובב את זה, תמצא כמו שכתבתי].

מה בכלל הפשט בפטור נשים מתפילה בגלל שטרודות בטיפול בילדים?
וכי הגבר לא טרוד בענייניו? ואם הוא טרוד בפרנסתו במשך כל היום?

הטיפול בילדים מוגדר כמצווה לעומת פרנסה.

מה"ת?

כך הביא בספר הליכות בת ישראל פ״ב הערה ב׳ https://tablet.otzar.org/#/book/180728/ ... /0/end/0/c, בשם ר״י קמינצקי שיש לזה דין משמש חולה שפטור מהתפילה. והובא ג״כ באשי ישראל פ״ז הערה ל׳.

אי הכי, לכאורה הפטור יתכן רק בילדים קטנים ממש שיש להם דין חשאיב"ס.

לגבי פרנסת מי שאין לו כדי צרכיו וצריך לעבוד לשם כך בלי הפסק, אולי נחשב כמצוה. אך בשביל יותר מכך לא מסתבר, שא״כ כולם יהיו פטורים מתפילה בזמן העבודה, ובפירוש אמרו שהפועלים מפסיקים עבודתם כדי להתפלל.

אי הכי, לכאורה אישה ששמה את הילדים אצל המטפלת/מעון והולכת לעבודה לא יכולה לפטור את עצמה מתפילה. אפילו אם הבוקר שלה מאד לחוץ, לארגן את הילדים, לפזר במוסדות חינוך, ולעבוד.

למעשה יש מחלוקת ראשונים האם אשה חייבת בתפלה, ואכן לפוסקים שחייבת, הפטור שלה תלוי במידת אונסה - עיסוקה במצות גידול הילדים או הכנת מאכלים לבני ביתה.
ולפוסקים שפטורה, הטעם הוא מצד שלמדו שתפלה היא מצוה שהזמן גרמא.
והנה באבודרהם (שער הג' ד"ה כל ישראל) כתב דטעם פטור נשים ממעש"ג הוא משום שלום בית, וז"ל: והטעם שנפטרו הנשים מהמצות עשה שהזמן גרמא, לפי שהאשה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו, ואם היתה מחוייבת במצות עשה שהזמן גרמא, אפשר שבשעת עשיית המצוה יצוה אותה הבעל לעשות מצותו, ואם תעשה מצות הבורא ותניח מצותו, אוי לה מבעלה, ואם תעשה מצותו ותניח מצות הבורא, אוי לה מיוצרה, לפיכך פטרה הבורא ממצותיו כדי להיות לה שלום עם בעלה. וגדולה מזו מצאנו שהשם הגדול הנכתב בקדושה ובטהרה נמחה על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו (שבת קטז.). וכו'. עכ"ל.
ומה שהקשתם אפשר להקשות על האבודרהם ג"כ, דלפי"ז היו צריכות הבתולות גרושות ואלמנות להתחייב במעש"ג.
ועל כרחך יש לור שלא חילקה התורה, כי סתם אשה היא אשה שיש לה בעל, והבתולות עתידות להנשא.
וכן הוא לענין הפטור של אשה, שיתכן דלעולם סיבת הפטור מתפלה היא בגלל שלום בית, או י"ל שזהו ג"כ מצד גידול הילדים [מה שהאבודרהם לא כותב, אבל זה מסתבר], ואף שלא שייך בכל הנשים, מ"מ שייך בסתם אשה יהודיה.

[יבנה]

כוונתו פשוט, שהוא לא צריך להפסיק לטפל בילדים ולהשאיר אותם בלי מה שהם צריכים כדי שהוא יוכל להתפלל.

ממה נפשך, אם זהו דבר חיוני, הרי הוא אנוס. אם לא [והם יכולים להסתדר בלי זה], הרי הוא חייב. [איך שלא תסובב את זה, תמצא כמו שכתבתי].

מה בכלל הפשט בפטור נשים מתפילה בגלל שטרודות בטיפול בילדים?
וכי הגבר לא טרוד בענייניו? ואם הוא טרוד בפרנסתו במשך כל היום?

הטיפול בילדים מוגדר כמצווה לעומת פרנסה.

מה"ת?

כך הביא בספר הליכות בת ישראל פ״ב הערה ב׳ https://tablet.otzar.org/#/book/180728/ ... /0/end/0/c, בשם ר״י קמינצקי שיש לזה דין משמש חולה שפטור מהתפילה. והובא ג״כ באשי ישראל פ״ז הערה ל׳.

אי הכי, לכאורה הפטור יתכן רק בילדים קטנים ממש שיש להם דין חשאיב"ס.

לגבי פרנסת מי שאין לו כדי צרכיו וצריך לעבוד לשם כך בלי הפסק, אולי נחשב כמצוה. אך בשביל יותר מכך לא מסתבר, שא״כ כולם יהיו פטורים מתפילה בזמן העבודה, ובפירוש אמרו שהפועלים מפסיקים עבודתם כדי להתפלל.

אי הכי, לכאורה אישה ששמה את הילדים אצל המטפלת/מעון והולכת לעבודה לא יכולה לפטור את עצמה מתפילה. אפילו אם הבוקר שלה מאד לחוץ, לארגן את הילדים, לפזר במוסדות חינוך, ולעבוד.

1. אין הכוונה שהקטנים בגדר חולים, אלא שהם צריכים טיפול תמידי כמו חולים. ויש בזה משום חסד או הליכה בדרכיו למלאות צרכי החולה. וה״ה בקטנים הצריכים השגחה תמידית גם כשאינם קטנים ממש, למנוע בכי, לתת להם אוכל, למנוע מריבות, ושלא יסכנו את עצמם או סביבתם וכדומה.
2. נכון.