תלמיד חברים כתב:עזריאל ברגר כתב:א. צורך מצוה לא דוחה מוקצה, וכנפסק בהלכות שופר.
ב. הפסד לא דוחה מוקצה, אלא רק מתיר הערמות מסוימות.
ג. לא מספיק לדון בהלכות מוקצה ודברים הדוחים איסור מוקצה, מפני שיש איסור לטלטל בגד רטוב שמא יסחטנו (ואיסור זה - הוא המחיל שם מוקצה על הבגד).
אכן אין אלו היתרים מוחלטים, כי תלויים במחלוקת הפוסקים.
א. הביה"ל בסי' רסו (סי"ג ד"ה אסור) נסתפק האם איסור מוקצה נדחה מפני מצות השבת אבידה. אך מהח"א (כלל סז אות כז) משמע שהתיר רק אם בטלטול המוקצה גופא מקיים מצוה. [מה שאסרו בשופר, זו היא גזירה שמא יטלנו ויעבירנו ד"א ברה"ר או מרשות לרשות].
ב. אמנם המג"א סי' שלד (סק"ג) אוסר, אך החת"ס (סי' ס) והבית מאיר (סי' שלד) מתירים.
ג. כבר ציין השואל בשאלתו 'יש פיתרון: לתפוס בקצות הכיפה שעדיין יבשים'.
עזריאל ברגר כתב:ג. מהיכי תיתי להתיר זאת? וכי בכך אין חשש שמא יבוא לסחוט בידיו?!
נחומצ'ה כתב:1. הכיפה החלה להירטב, ויש כאן איסור סחיטה [סימן ש"כ]. יש פיתרון: לתפוס בקצות הכיפה שעדיין יבישים.
2. מה עם מוקצה? הכיפה אינה ראויה לשימוש. ואפשר שהיא 'מחמת גופו'.
עזריאל ברגר כתב:משם ראיה לאסור!
ספוג שאין לו בית אחיזה - אסור לאחוז בצידו האחד כדי לקנח בצידו השני!
כן מסתבר כתב:נחומצ'ה כתב:1. הכיפה החלה להירטב, ויש כאן איסור סחיטה [סימן ש"כ]. יש פיתרון: לתפוס בקצות הכיפה שעדיין יבישים.
2. מה עם מוקצה? הכיפה אינה ראויה לשימוש. ואפשר שהיא 'מחמת גופו'.
1. העירו לעיל וצ”ע.
2. יש דחיה באמצע שבת לדבר שהיה ראוי בין השמשות ויהיה ראוי למחר?
כן מסתבר כתב:עזריאל ברגר כתב:משם ראיה לאסור!
ספוג שאין לו בית אחיזה - אסור לאחוז בצידו האחד כדי לקנח בצידו השני!
מה הראיה מקינוח שיש בו חשש סחיטה לאחיזה בעלמא?
עזריאל ברגר כתב:כן מסתבר כתב:נחומצ'ה כתב:מה עם מוקצה? הכיפה אינה ראויה לשימוש. ואפשר שהיא 'מחמת גופו'.
יש דחיה באמצע שבת לדבר שהיה ראוי בין השמשות ויהיה ראוי למחר?
כן. כדחזינן בהלכות "מבטל כלי מהיכנו".
כן מסתבר כתב:ושמא אין דחיה באמצע שבת? כדחזינן בהלכות ”דלתות הכלים שהתפרקו בשבת” שאינם מוקצה.
זה לעומת זה כתב:נראה לי פשוט שמותר דאם לא יוכל להוריד את המים הוי גש"ר וודאי דהוא כבוד הבריות גמור, ובפרט שבזה מנטרל את בית הכסא משימוש דודאי אין לך כבוד הבריות גדול מזה
תלמיד חברים כתב:עזריאל ברגר כתב:א. ברור שיש את מלאכת מלבן - היינו מכבס - בבגד מכל צבע. ושרייתו במים היינו כיבוסו, וחייב חטאת.
ב. נראה לי שאתה מערבב בין סוחט פירות שהוא משום דש לבין סוחט בגד שהוא משום מלבן.
א. נראה שאין שייך כאן כלל 'מלבן', כי ברור ופשוט שאחרי הכל תשאר הכיפה מסרחת ביותר, ומה שיעצתי להוריד את המים, הוא למעט במיאוס במים שסביבות הכיפה ואולי גם איזה שכבה שעל הכיפה, אך ברור שהכיפה כבר ספגה כמות של מ"ר וכיו"ב ואין בהורדת המים משום מלבן. וברור שאם ישרה אדם בגד שכבר התלכלך, בתוך מים מלוכלכים, אין בזה משום 'שרייתו זהו כיבוסו'.
ב. גם אין כאן גזירת חשש סחיטה, וגם זה מהאי טעמא, שעדיין תשאר כמות נכבדת של מים בתוך הכיפה. עיין בספר תולדות שמואל (מלאכת מלבן אות א') שכתב דמלשון הרמב"ם (פ"ט מהל' שבת הי"א) 'עד שיוציא מים שבו', משמע שאינו חייב אא"כ סוחט כדרך הסוחטים, שמתכוין להוציא כל מה שדרכו לצאת ע"י מעשה הסחיטה, אבל אם סחטו רק קצת ונשאר עוד מים בהבגד אינו חייב. עכ"ד. ולכאורה י"ל שבמקום שרוב המים ישארו, ויצא רק מעט, זה ודאי שניתן לדייק מהרמב"ם דלא הוי סוחט.
ג. אבסס את דברי שאין כאן הגזירה והחששות של ליבון וסחיטה, דהנה מצינו בשו"ע (סי' שא סעיף מ"ו) 'בגדים השרוים במים אסור לנגבם סמוך לאש, הג"ה ואסור לטלטלם שמא יבא לידי סחיטה, והוא שמקפיד על מימיו עכ"ל. ובמשנ"ב (ס"ק קעב) ביאר שמקפיד היינו שאינו רוצה שיהיה בהם מים, אבל המטלניות ששרוים תמיד במים אין לחוש ומותרין בטלטול.
והנה בניד"ד, אין לו כל מטרה להוציא את המים הסרוחים מתוך הכיפה ע"י שיוציאנה מהאסלה, כי היא מסריחה ביותר מפני המ"ר [או גם הצואה], ובשבת לא תהיה ראויה ללבישה עד שתתכבס במכונה, וכל מטרתו היא להסירה משם מדין גש"ר, וה"ז כמטלוניות ששרויים תמיד במים, שאין בהם את הגזירה.
ד. במ"ב סי' שכ סקנ"ג הביא, שפסיק רישא דלא ניחא ליה, והיינו כשא"צ למימיו, הוי דרבנן. ובמקום כבוד הבריות לא גזרו.
ה. מהיות טוב, ואם יחפוץ להחמיר, יוכל לסחוט את הכיפה בתוך המים בחוזקה, וכך יוציאנה כשהיא דחוסה ביותר, ובכה"ג אין כאן לא דש ולא סוחט, לא מה"ת ולא מדרבנן, וגם לא הגזירה שמא יבוא לסחוט.
ו. עוד יוכל להחמיר ע"י שיוציאנה בשינוי, כגון בזרת בלבד, או בב' אצבעות בצורה הפוכה [ואכמ"ל להאריך שגם זה הוא טלטול בגופו - כלאח"י], דאז הוי ב' דרבנן במקום צער ובמקום כבוד הבריות וגם גש"ר [ואפילו אם לא היה גש"ר, היה מותר, דידוע שטלטול בגופו לא שמיה טלטול, אלא שנהגו להחמיר במקום שאין צורך, וגם במ"ב התיר במקום אחד לטלטל כסף ברגלו].
נחומצ'ה כתב:פעמים אדם נתקל במכשול הלכתי, שאין די זמן או מקום ראוי להרהר, וההחלטה היא מיידית.
וכדלהלן:
אברך ת"ח נצרך להתפנות בליל שבת באמצע הליל.
לפתע גלשה לו הכיפה מן הראש, הישר אל תוך האסלה.
מה עושים?
הכיפה החלה להירטב, ויש כאן איסור סחיטה [סימן ש"כ]. יש פיתרון: לתפוס בקצות הכיפה שעדיין יבישים.
מה עם מוקצה? הכיפה אינה ראויה לשימוש. ואפשר שהיא 'מחמת גופו'.
אך אם נשאירה כאן, היא תגרום לסתימות.
אלא מאי גרף של רעי... אך בעצם זה לא מפריע שתישאר שם [אלא רק משום סתימות וכדו']. וכי משום זה נתיר?
פרנקל תאומים כתב:
לכאורה אפשר להוציא את הכיפה באמצעות מקל המטאטא:
א. לעניין מוקצה, הוי ליה טלטול מן הצד לצורך דבר המותר (שיוכל להשתמש בשירותים).
ב. לעניין שמא יסחטנו, הוי ליה כבית אחיזה.
נחומצ'ה כתב:א. זכורני שהט"ז מחמיר בטלטול מן הצד.
ב. ר' עזריאל ב. כבר חלק עלי בזה
פרנקל תאומים כתב:נחומצ'ה כתב:א. זכורני שהט"ז מחמיר בטלטול מן הצד.
ב. ר' עזריאל ב. כבר חלק עלי בזה
א. מחמיר במה בטלטול מן הצד? תסביר. אתה מתכווין לנידון אם דחיפה במקל חשיבא כטלטול מן הצד?
ב. הוא לא נחלק בזה. הוא נחלק על אחיזת הכיפה בקצה היבש שלה. אנא באחיזה ע"י מקל המטאטא קאמינא.
עזריאל ברגר כתב:(היה לי כיסוי נוסף לכסות בו את ראשי, כך שלא היה בזה שום חשש של כבוד-הבריות וכדו').
נחומצ'ה כתב:ואם כן היה חשש כבוד הבריות, לא היה מקום להתיר איסור דאורייתא של סחיטה
אך מאידך לט"ז הידוע של סימן ח', הליכה בכיפה היא דאורייתא ג"כ משום 'בחוקתיהם'.
ועצם הכיפה הרטובה שנשארת על הראש, הרי לא יבא להסירה בגלל רטיבותה [כי צריך לילך עם כיפה]
נחומצ'ה כתב:פרנקל תאומים כתב:נחומצ'ה כתב:א. זכורני שהט"ז מחמיר בטלטול מן הצד.
ב. ר' עזריאל ב. כבר חלק עלי בזה
א. מחמיר במה בטלטול מן הצד? תסביר. אתה מתכווין לנידון אם דחיפה במקל חשיבא כטלטול מן הצד?
ב. הוא לא נחלק בזה. הוא נחלק על אחיזת הכיפה בקצה היבש שלה. אנא באחיזה ע"י מקל המטאטא קאמינא.
א. אכן. הוא ס"ל שהוי כידא אריכתא.
ב. מקל מטאטא אינו בית אחיזה. אצלי מונח, שבית אחיזה הוא כעין ידית או תופסן שמחובר למטלית.
פרנקל תאומים כתב:מה עם בורר?
האם שליפת הכיפה מתוך המים איננה בורר (והכיפה כאן היא הפסולת ולא האוכל, שהרי א"א ללבוש אותה במצב זה)?
הוי עובדה בילד קטן שהשליך סליל חצי גמור של נייר טואלט לתוך השירותים. מצד מוקצה וכיו"ב לענ"ד כנ"ל פשיטא שאפשר לסמוך בכה"ג להוציא ע"י קנה ארוך (כגון מקל מטאטא או מקל הניקוי של השירותים) לצורך השימוש בשירותים דליהוי טלטול מן הצד לצורך דבר המותר.
אבל מה עם בורר פסולת?
האם אפשר לומר דמאחר ואינו יכול להוציא את האסלה, או את המים שבה (שהם ה"אוכל" לגביה, שרוצה להשתמש בהם) מתוך הפסולת (דהיינו הסליל או הכיפה הרטובה), א"כ זה דומה לקילוף ביצה וכיו"ב שמותר להוציא את הפסולת כי זו הצורה היחידה שניתן להגיע אל האוכל?
עזריאל ברגר כתב:פרנקל תאומים כתב:מה עם בורר?
האם שליפת הכיפה מתוך המים איננה בורר (והכיפה כאן היא הפסולת ולא האוכל, שהרי א"א ללבוש אותה במצב זה)?
הוי עובדה בילד קטן שהשליך סליל חצי גמור של נייר טואלט לתוך השירותים. מצד מוקצה וכיו"ב לענ"ד כנ"ל פשיטא שאפשר לסמוך בכה"ג להוציא ע"י קנה ארוך (כגון מקל מטאטא או מקל הניקוי של השירותים) לצורך השימוש בשירותים דליהוי טלטול מן הצד לצורך דבר המותר.
אבל מה עם בורר פסולת?
האם אפשר לומר דמאחר ואינו יכול להוציא את האסלה, או את המים שבה (שהם ה"אוכל" לגביה, שרוצה להשתמש בהם) מתוך הפסולת (דהיינו הסליל או הכיפה הרטובה), א"כ זה דומה לקילוף ביצה וכיו"ב שמותר להוציא את הפסולת כי זו הצורה היחידה שניתן להגיע אל האוכל?
שמעתי בשיעור מהרב יקותיאל פרקש, שלהוציא דבר גדול - כגון ביצה - מתוך מים, זה לא נחשב בורר כי היא ניכרת כמות שהיא.
וה"ה לענייננו.
פרנקל תאומים כתב:עזריאל ברגר כתב:שמעתי בשיעור מהרב יקותיאל פרקש, שלהוציא דבר גדול - כגון ביצה - מתוך מים, זה לא נחשב בורר כי היא ניכרת כמות שהיא.
וה"ה לענייננו.
יש"כ. אודה למי שיוכל לתת מראה מקום לסברא זו מספרי הפוסקים.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 501 אורחים