גם את המילה רשרוש חידש ביאליק, אם כי ביצירתו, מופיעה רק בסיפור "מאחורי הגדר":
הס! הדשאים נזדעזעו ורשרשו. שפעת פרפרים לבנים ושחורים התחילו מרפרפים באוויר.
– מאחורי הגדר פרק ו' .
ביאליק חידש מילה זו עבור אחד מסיפורי גרשון שופמן והופתע מהתקבלותה בציבור[35]:
הנה הפועל "רשרש" למשל שאני הפושע חידשתי, פשוט בדיתיו מן הלב. הבלעתיו לראשונה באחד מסיפורי שופמן שנערכו על ידי, ומה תמהתי בראותי מקץ שבועיים לצאת המחברת והנה פשט שימושה של מילה זו כמעט בכל כתבי הסופרים של הזמן ההוא: ברנר, שופמן עצמו ואפילו סוקולוב במאמר ראשי ב"הצפירה" – בשורה הראשונה ממש. כולם החלו פתאום ברשרוש מרשרשים. על דעת אחד מהם לא עלתה לבדוק אחר מוצאה של מילה זו והכול סוברים שהיא מילה עתיקה. הגיע הדבר לידי כך שקלוזנר התערב עמי כי ראה מילה זו במדרש או בתלמוד... עוד מעט אתחיל גם אני להאמין כי אכן נמצאת היא באחד המדרשים, גדול כוחה של השפעה. אולם אודה כי אני עצמי נמנעתי מלהשתמש במילה זו שנים רבות אחרי שחידשתיה.
– מכתב ב"הדואר" 1920
אולם, מצינו תיבה זו בכתבי הרש"ר הירש, שנפטר בעוד היה ביאליק בן 15, כך שמסתבר שלא מחנ"ב שמע רש"ר הירש תיבה זו
וכך כותב הרש"ר הירש במילים מרהיבות, שמסתבר שמשכו את תשומת ליבו של המשורר...
דברים פרק טז
בחדש האביב הוציאך ה' אלהיך ממצרים:
לילה. אתה לא היית פעיל בצאתך לחירות; כדרך שהוולד נולד מרחם אמו והוא יוצא מן החושך לאור ולחיים, כן נולדת לחירות בסבילות גמורה. וליל ההולדת של הווייתך ההיסטורית היה "ליל אביב". ב"ליל אביב" אין אתה רואה את השמש, אבל כל עלה מרשרש, כל גבעול מתנופף, כל פרח הנותן ריחו מספר לך את מעשה ידיו, והירח שבשמים מאיר מזוהר אורו. כירח הזה גם אתה דורך בשמי ההיסטוריה של העמים ונשלחת לשם באותו לילה על ידי האל היחיד הסמוי מן העין כדי להאיר באורו של האל הסמוי מן העין, כדי לפתור לעמים את עולמם כעולמו של האל היחיד הסמוי מן העין, כדי לבשר להם שכל הווייה, כל התהוות, כל פריחה, כל חיים הם מלאכת האל הסמוי מן העין; ואף על פי שהחושים אינם משיגים אותו, הרי רוח האדם יודעת אותו ולב האדם חש במציאותו - כדרך שליל האביב מספר מעשי השמש במלאכת אביבו, והכל יודעים וחשים בו, אף על פי שעין אדם לא תשורנו: