בן אליהו כתב:הרב פרנקל תאומים, תניח לרב לייבל. צא מנקודת הנחה שהוא מושתל של דעאש. אבל יש דברים שכתובים על חתיכת נייר שנושא את שמו. הדברים האלו נכונים או לא נכונים? אם לא, מדוע לא?
נתחיל מהדמוגגיה בסוף.
אלו שצריכים לקחת אחריות אישית על כך שהתורה לא הגינה ולא הצילה.
אלמלא שכל המכתב הזה נראה כניסיון להיות 'אמיץ' ונאור, אילו חשבתי שאכן מתכוין ברצינות,
הייתי משיבו בפשטות שהשאלה ממש לא לעניין וההשוואה לצבא הלוחם, שהרמטכ''ל וראש אמ''ן צריכים להסתתר מבושה ולהתפטר,
מגוחכת, ילדותית שלא לומר, תינוקית.
בצבא הלוחם, הרמטכ''ל אחראי מלמעלה, על המודיעין, על הלוחמים, על החיילים הקטנים שסרחו אם לאו.מעליו, ראה''מ ושהב''ט.
בצבא לומדי התורה, רבי דויב, שאליו הוא כנראה פונה בחציפות לקחת אחריות, אינו 'אחראי על' על התורה ולומדיה,
זה לא כמו צבא.
ישיבת תפרח אינה מגינה על נתיבות והסביבה ומדרשיית קרית שמונה על רמת הגולן.
הדברים פשוטים. ההשוואה מגוחכת וההתרסה מקטינה את כותבה עוד יותר.
מלבד זאת, ראשי עולם התורה משולים לאותו אלוף בודד שצעק שיש *להגדיל* את הצבא הסדיר, והם צעקו אל נא תייבשו את הישיבות והניחו לנו לקיים תפילות בהפרדה, פלאפונים ללא אינטרנט, אירועים עם מחיצה, וקיום עולם תורני ותפילתי ללא הפרעה.
הם הזהירו מפני הכתוב שרבי דויב לא רוצה לחזור עליו, מרוב אהבת ישראל שבו. ולא תקיא.
יתר על כן בדרך שלישית, הם אכן מסיקים מסקנות אישיות ומעוררים עוד יותר ועוד יותר להילחם בכל העצמה להגנת עמ''י, באמצעות חרבנו וקשתנו המה התפילות, התהילים ומסכת בבא בתרא.
אגב. היה מי שאמר בהלצה, על הטענה המטופשת הזאת, כי אכן רק גדול אחד לקח אחריות והתפטר, הלא הוא הרמטכ''ל מהבדיחה המפורסמת, הגרב''מ אזרחי זצ''ל. בדיחה עצובה על חסרונו, ועם זאת, כמו כל האמרות עליו וממנו, מרחיבה לב ומעלה קורת רוח.
לכן, מכתב זה של הרב לעבל, קרוב משפחתי, לא ראוי לתגובה וחבל שהוא גלש למחוזות כאלו.
מרן הגאון הגדול רבי מנחם מנדל שפרן שליט''א, חוה התקפות והצקות חצופות מבחורי ישיבה מסויימת, שהרשת המרכזית של אותה ישיבה, ספגה ממנו הפסד בדין תורה, לטענתם.
הדברים מקוממים וזועקים עד שמי שמים.
לאחד מבני משפחתו, שניסה לארגן מחאה של גדולי ישראל על החוצפה והיותם מלעיבים במלאכי אלוקים, התברר שאין סיכוי, בגלל טעמים של עסקנים ופוליטיקאים מכמה אנפין.
רק הרב לעבל הנ''ל, יצא חוצץ בקול גדול על החילול ה' והקטרוג הנורא אותו גורמים הבחורים.
מתברר כעת, שגם מכתב זה, היה ניסיון להראות שהוא אמיץ, איש במקום שאין אנשים וכו',
ואילו היה מאמר מערכת ביתד ובהמודיע נגד ביזיון ת''ח, כדבעי,
כנראה לא היינו 'זוכים' למכתבו האמיץ.
חבל גם על זה.