במסתרים כתב:באמונתו כתב:הצעה תמוהה
א. הניקוד בתבנית בנין כבד.
ב. בשני המקומות האחרים בתנ"ך שבא השורש הוא בכבד.
ג. תרגום ירושלמי אינו פירוש המלות ואין להוכיח ממנו מאומה לדקדוק התיבה (ואפילו אונקלוס מפרש לפעמים לפי הענין).
ד. רד"ק הביאו בכבד (ואולי גרס בקמץ ומ"מ נראה שהדגש החסר אינו כדאי לדעתו להוציאו מחזקתו).
ה. דחה דחיתני יוצא מן הכלל ולא נתבאר טעמו ואין למדין ממנו (אפילו נקבל שהנכון שם בפתח).
א. הניקוד משמע דרך ציווי, כ:כבד את אביך. כך גם תרגם אונקלוס, שכתב: פרֵיש. אך לתרגום ירושלמי: ומפרש, זה אינו דרך ציווי כלל, עיין לקמן. גם בשמות פרק ח פסוק כה (פרשת וארא): רַ֗ק אַל־יֹסֵ֤ף פַּרְעֹה֙ הָתֵ֔ל וגו' מקור בתי"ו רפויה, נדחקו בה, ועיין לקמן.
ב. הואיל משה באר את התורה, הינו פיעל עבר, שלכך כבד. כתוב חזון ובאר על הלוחות, משמש ציווי פיעל, לכך כבד. כאן הינו מקור, רק השאלה, האם דרך ציווי או כמו פעוֹל, שם הפועל בבניין קל.
ג. בוודאי שהתרגום מפרש המילות, זה הרי כל עיקר תפקידו (ולדוגמא, עיין המצורף, כיצד דייק לשון התרגום ב"גדל"). אך כאן לא אמרתי שבאר ר"ל מבואר - בניין הפוּעל, אלא משם רק הראיתי שאינו דרך ציווי כאונקלוס.
ד. איה לשון הרד"ק?
ה. לפי הכתר ארם צובא בפת"ח. חריג יוצא מן הכלל אומרים רק כשאין הסבר אחר. מטרתינו בס"ד היא דווקא ליישב אותם חריגים במידה האפשרית.