במ"ב סי' שיח סק"א:
המבשל וכו' - אחד המבשל את המאכל או את הסממנין או המחמם את המים [ר"ל אף דמים ראוי לשתיה בלא בישול, וה"ה חלב, מכל מקום חייב כיון דמשתבח ע"י הבישול]. עכ"ל (הסוגריים הם במ"ב).
ולהלכה בבישל במזיד למחבר אסור לו לעולם ולאחרים עד מוצ"ש, ולהגר"א (הו"ד במ"ב סק"ז) גם לו מותר במוצ"ש.
א. יל"ע באופן שבישל במזיד ירק חי [ר"ל שיכול להאכל גם בלא בישול], ונתקלקל קצת ע"י הבישול, באופן שהיה יותר טעים אם לא היה מבשל?
ב. יל"ע כשלאחרים הבישול קלקל את הטעם, אך למבשל עצמו נעשה משובח, וכגון הדוגמא שהביא המ"ב, שבישל חלב, ואחרים אוהבים יותר את החלב כשהוא קר, האם אסור לאחרים בשבת?
ג. איני יודע מה היה בזמן הפוסקים, אבל בזמנינו אין ניכר שבח במים או בחלב לאחר שבישלו אותם והצטננו, וא"כ בשלמא בעודם חמים, ניכר השבח, אך לאחר שהצטננו, מדוע יאסרו מדין מעשה שבת, הלא לא ניכר השבח שנעשה ע"י המלאכה?
אשמח לקבל תשובות מרבני הפורום.