ההודיה שכל או רגש - הרב וולךשיחה מאוד מיוחדת של הרב שלום מאיר וולך מהי הודיה אמיתית? ומדוע היא תנאי לגאולה?
מצורף כאן בסוף גם הקלטה של השיעור.
מרוב חביבות הדברים כתבתי אותם וסיכמתי.
טוב יצר כבוד לשמו1.
מה ענין שירת המלאכים - האם יש שבח לה' במה שטייפים משבחים אותו?
ת: כל ענין המלאכים ללמד אותנו כיצד אנחנו צריכים להתנהג.
2.
כיצד מוגדרת שירת המלאכים? - שבח יתנו לו כל צבא מרום.
3.
מהו יתנו לו, היה צריך לומר ישוררו לפניו?
התשובה: הקב"ה נותן לנו כל כך הרבה, מה הוא מבקש מאיתנו לתת לו שבח.
4. וזה לשון בעל עקידת יצחק שמות שער נב (פרשת כי תשא) מהידוע שהעולם בכללו חסד ואמת בראו יוצרו ית' בתתו מציאות שלם לכל נמצא בתורת רצון ונדבה לפי מה שגזרה חכמתו...הנה מ"מ טבע הענין יחייב שיקבל מכל ברואיו כלם חלף מעשהו השכר הראוי שינתן לו מהם -
הוא הכרת החסד בהלול והודאה איש לפי מהללו. וזה המין מהשכר לא מנע עצמו מקבלתו אדרבה בקשו מהם מן הדין
לפי שהגורע חקו בזה תהיה מציאותו לבטלה וכאלו אינו. וזה יראה ממה שבא מבקשת זה השכר בדברי רוח הקדש לכל מדרגת הנמצאים הלא בכתות העליונים הקרובים אליו הנצבים לפניו אמר מבואר הבו לה' בני אלים הבו לה' כבוד ועוז הבו לה' כבוד שמו השתחוו לה' בהדרת קדש (תהלים כ"ט). כלומר אני אמרתי אלהים אתם ושמתי אתכם ראשונה במלכות
הבו שכרי בכבוד ועוז והשתחואה ובספור המעשים הנוראים אשר אליהם ימשך המזמור באומרו קול ה' על המים וגו'.
5. ועל זה הענין עצמו תקנו חז"ל (בתפלת יוצר לשבת) שבח
יתנו לו כל צבא מרום שרפים ואופני' וכו'.
נתינה ממש כאלו הוא מקבל מהם בזה גמול מה שהקדים להם. ובזה הלשון נאמר על השפלי' הבו לה' משפחות עמים הבו לה' כבוד שמו שאו מנחה ובאו לפניו וגו' (ד"ה א' י"ו). וכבר תקנו בתפלה בפי ישרים תתרומם ובדברי צדיקים תתברך ובלשון חסידים תתקדש ובקרב קדושים תתהלל. הנה שיחדו לכל כת וכת השכר הראוי להעלות לפניו ית' כפי מה שקבלו ממנו מהטוב והשלמות.
6.
מה תפקידו של עם ישראל? (אנחנו חושבים תורה מצוות וכד')
הנביא אומר
עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו.
וכדברי הרמב''ן - אין לנו טעם אחר ביצירה מלבד שיודו לאל שבראם - הכרת הטוב.
7. ועל זה אומר בעל העקידה -
לפי שהגורע חקו בזה תהיה מציאותו לבטלה.8. לעומת זאת כל המוסיף וכמו שמסופר על ר' נחמן מברסלב זצ"ל: שהיה מודה לה' לפני ברכת המזון על כל פרט ופרט שאכל. המודה ומוסיף ומודה - הוא אדם מעולה יותר. וכך אמר ר' הסבא מקלם - כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח -
אתה נהיה אדם משובח יותר.9. וכן כתב בבינה לעיתים דרוש מו. תחילה אמר: "שירו לו, זמרו לו, שיחו בכל נפלאותיו", ונמשך "התהללו" וגו', והכוונה בו: כשאנו מהללים שמו, יתברך, ומשבחים אותו, לא נוכל לומר בשום צד, שאנו נותנים שום כבוד או הגדולה, חלילה, אל רום קדושתו; כי מה יתן ומה יוסיף לעוצם שלמותו הבלתי - בעלת - תכלית כל שירות ותשבחות שבעולם?
אבל אדרבה, אותו השבח וההילול הוא לנו, שאנו כדאים וראויים וזכינו לזמר לשמו, והוא מתרצה ומסכים לשמוע הילולים מפינו, כאילו מחשיב אותנו, כביכול, לנותנים לו כבוד, וזה לנו לתפארת אצל כל העמים.
והוא מה שאמר במקום אחר [שם קו, מז]:
הושיענו ה' אלקינו וקבצנו מן הגויים, להודות לשם קדשך להשתבח בתהילתך.
אנו מחלים פניו, יתברך, יקבצנו מן הגויים, כדי להודות לשמו המקודש, יתברך; וזה, לא לשיגיע לו שבח ממה שאנו מהללים אותו, אלא אדרבה,
"להשתבח", מההתפעל,
לקבל אנו שבח ומעלה (שנהיה אנחנו משובחים) בהילול שאנו נותנים, כי יהיה לנו לגדוּלה וקילוס אצל הגויים ההם, שאנו הגענו למדרגת הלל לשמך הקדוש והנורא.
ולכן אמר כאן: "שירו לו" וגו', ובשיר הזה שתזמרו לו, "התהללו בשם קדשו",
שתהיו אתם המתהללים, שתוכלו להתפאר היותכם ראויים להזכיר ולשורר שם קדשו, יתברך, המרומם על כל ברכה ותהילה.
10. הוספה: כעין זה אנו מברכים בסיום ברכת ברוך שאמר בָּרוּךְ אַתָּה יְדֹוָד מֶלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחות, ויש להבין איזה שבח זה לבורא, יוצר המאורות גואל ישראל אלו שבחים
אבל הכא מה שבח יש כאן? 11. הגר"א מסביר את המילים
"טוב יצר - כבוד לשמו". במה שנתן השי"ת האפשרות ליתן כבוד לשמו מהברואים - הוא טוב שיצר
ותכלית ההטבה שהטיב לברואים. מעין מה שאנו אומרים "על שאנו מודים לך"12. הקב"ה אינו צריך לכל השבחים ואין מלכותו תלויה בהם, ומה שיצר אפשרות להללו
אינו אלא בשביל הנבראים שיכולו להתקרב אליו, וזה אנו משבחים אותו שהוא
מלך שנתן לנו אפשרות להללו ולשבחו. ולא עוד אלא שבחר שיהיה לו חפץ בשירי זמרתנו. (קובץ לשון לימודים)
13. כדי שנוכל להלל אותו - אחד הרגשות שנטעו בנו -
הם הכרת הטוב. יסוד גדול - הכרת הטוב שצריך האדם להשיג בימי חייו זה רגש ולא שכל. ועל פי זה יתורצו קושיות רבות14. בעלי התוספות על שמות פרק כב פסוק ל - ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו. לפי ששמר העדר שלא טרף הזאב לא תהיה כפוי טובה לנגדו וכשיהיה לך טרפה תשליכנו לפניו. וכמו כן שלם לכלב שכרו שלא חרץ לשונו עליך בצאתך ממצרים אף כי היה עומד במשמרתו שדרכו לנבוח. ועוד כי גם האחרות שאינם בעדר שומר כי דרך רועים להעמיד כלבים לשמור הצאן מזאבים ומאויבים. לכן תשליך לו הטרפה.
15.
למה צריך להכיר טובה לכלב, האם הוא התכוין האם יש לו בחירה?
16. ספר חסידים - סימן תרסח. ויאמר אליו מלאך ה' על מה הכית [את] אתונך (במדבר כב לב), יכול לא יכה כשאין המשא עליה כבד, ואינה רוצה ללכת, לכך נאמר (שם)
זה שלש רגלים, על זה אתה נענש כיון שמלומדת ללכת היה לך לחשוב שמא חולה היא, והוא עון שהטריחה. וכן בלילה כשהבהמה נושמת בנחיריה בחוזק כמו שקוראין בלשון אשכנז שנארכן, כן עושה בנחירה, בידוע שרואה רוח רעה או מזיק, ואינה רוצה ללכת ואין להכות אותה שהיא יריאה ממנה,
וגם מאשר רוכב עליה. ולא יהא כפוי טובה כנגדה ולא יכנה.
17. משה רבינו לא מכה את היאור ואת העפר -
האם העפר רצה לגמול חסד עם משה שצריך להכיר לו טובה? התשובה: הכרת הטוב היא רגש - ועל רגש לא עושים את החשבונות.
18. שיטה מקובצת מסכת בבא קמא דף צב עמוד ב. בירא דשתית מיניה מיא לא תרמי ביה קלא'. קלא חתיכה של קרקע כמו פתק ביה קלא כלומר שלא תלכלך אותו, אזהרה לאדם שלא יהא מזיק לחברו שנהנה ממנו. גאון ז"ל.
וכתב הרב המאירי ז"ל וז"ל: אף על פי שראוי ליזהר שלא לבזות שום אדם בעולם מכל מקום
ראוי להזהר בזה תכלית האזהרה במה שנתכבד בו ונשתמש בו שלא יהרהר לבזותו כלל וכל העושה כן יורה על פחיתות מדה וסגנון טבע פחות ונמאס ודרך צחות אמרו בירא דשתית מיניה וכו'. ע"כ.
19. וכתב תלמיד אחד מתלמידי ה"ר יוסף הלוי ז"ל אבן מיגש וז"ל מועתק מלשון ערבי: אמרו בסוף החובל בירא דשתית מיניה לא תרמי ביה קלא. פירוש הבור ששתית ממנו לא תשליך בו אבן או דבר אחר כלומר לא תזלזל בו ולא תגמול אותו רע אחר שנתהנית ממנו. וזה על דרך משל לשאר הדברים שמי שבא לאדם ממנו איזו תועלת או נהנה ממנו אין ראוי לו לעשות שום מעשה שיבא לו נזק ממנו.
וכבר הביאו שם בגמרא על ענין זה משלים ופסוקים מענין מכות מצרים וגילו הסבה שנעשו קצתם על ידי אהרן ע"ה.
וספר רבנו ז"ל על רבו הריא"ף ז"ל שאירע לו ענין זה עם איש אחד ולא רצה לדון אותו כלל כדי שלא ידון אותו במה שיבא לו היזק ממנו ונמנע זה מניעה גמורה וזה שהוא ז"ל חלה ונכנס אצל אדם אחר במרחץ שהיה לו בביתו ונתהנה מהמרחץ הנזכר אחר כך זימן אותו שישב אצלו עד שיבריא וכיבד אותו הרבה ועשה עמו טובה והבריא. ובהמשך הזמן על האיש ההוא מטה ידו וירד מנכסיו ונשבר בערבונות וזולתם ונתחייב לתת ממון לבעלי חובות וירד עד שהוצרך למכור המרחץ הנזכר ולשום אותו לבעלי חובותיו. ואמר רבנו יצחק ז"ל לא אדון ולא אורה במרחץ הזה לא במכר ולא בשומא ולא בשום דבר המתייחד בו
לפי שנתהניתי ממנו. ואם היה זה בדומם שאין לו הרגשה כל שכן וק"ו בני אדם המרגישים בהיזק ובתועלת שיהיה זה שנוי לעשותו והעושהו יוצא משורת המוסר ודרך ארץ.
ואמר ואפשר לפרש כמה שאמרו לא לידון איניש לא למאן דרחים ליה ולא למאן דסני ליה - שיהיה סבת מניעתם ז"ל לדון למאן דרחים לשתי סיבות האחד שלא יטה לזכותו והשנית שאם אפשר שיציל את נפשו וידון אותו כפי שורת הדין
היה בזה משלם רעה תחת טובה ואם היה זה במי שקבל הנאה מבשר ודם כל שכן וק"ו באלוה יתברך שממנו נשפע הטוב הגמור שראוי להודות לו הודאה גמורה ולא יעשה מה שיקניטנו ולא מה שהוא שנוי לו. ע"כ לשונו ז"ל.
20. סיפור על איכמן שם רשעים ירקב - הוא כבר המציא.
21. תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף צב עמוד ב. אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמרי אינשי:
חמרא למריה טיבותא לשקייה (היין של בעה"ב והתודה אומרים למלצר)? אמר ליה, דכתיב: וסמכת את ידך עליו... למען ישמעון ויראון כל עדת בני ישראל, וכתיב: ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו וישמעו אליו כל בני ישראל וגו'.
22. הנה ביאור דברי הגמ' כאן הוא, שצריכים להודות לבעה"ב בעד היין שלו, וגם למלצר שהביא את היין לשלחן ומשקה לאורחים, וזה למדו מקרא (פינחס כ"ז, כ') "ונתת מהודך עליו", והלא ההוד של הקדוש ברוך הוא ולא של משה, אלא מזה למדים שאף שהמלצר מוכרח להביא היין [מכח תפקידו, ורצון מפקדו], מ"מ יש להודות לו, דהא גם משה היה מוכרח לתת הודו של הקדוש ברוך הוא ליהושע, ומ"מ כיון שסו"ס הוא הנותן בפעולת "ויסמך ידיו" (שם כ"ג), לכן מתייחסת הפעולה גם אליו ויש להודות לו.
23. אם זה היה על פי השכל למלצר לא מגיע תודה,
אבל הכרת הטוב זה רגש לכן צריכים להודות למלצר.
24. בספר חדושי בתרא עמ"ס סוכה (אות רמט) מבאר כיו"ב דברי הגמ' בסוכה (מ"ה ע"א):
ליה ולך מזבח וכו' והקשתה הגמ': והא קא משתתף שם שמים ודבר אחר וכו' ה"ק ליה אנחנו מודים ולך אנו משבחין וכו' ור"ל כהנ"ל, דלכן אנו נותנים שבח לקב"ה שהוא המקור של חיותנו ושמחתנו, אבל מכיון שהשמחה מתבטאת ע"י המזבח, נותנים שבח והודאה גם אליה.
אורח טוב מהו אומר25. מסכת ברכות דף נח עמוד א. הוא היה אומר:
אורח טוב מהו אומר - כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי, כמה בשר הביא לפני, כמה יין הביא לפני, כמה גלוסקאות הביא לפני, וכל מה שטרח - לא טרח אלא בשבילי. אבל אורח רע מהו אומר - מה טורח טרח בעל הבית זה? פת אחת אכלתי, חתיכה אחת אכלתי, כוס אחד שתיתי, כל טורח שטרח בעל הבית זה - לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו.
26. ספר בניהו בן יהוידע: כמה יין הביא לפני. קשא אמאי נקיט לפני בכל חדא וחדא? ועוד כיון דאמר כמה טרח לא צריך למימר לפני כלל? ועוד קשה באורח רע, ממה נפשך אם באמת לא הביא בעל הבית למה יאשם האורח, כל כך לקראו רע והלא אמת מדבר, ואם בעל הבית הביא איך ישקר האורח לומר שלא הביא, לא ימצא בעולם כפוי טובה כזה?
27. מתרץ הרב וולך שליט"א: באמת בעה"ב הכין ארוחת צהרים לבני ביתו, אבל הכרת הטוב זה רגש, אתה נהנית אכלת בשר יין - תרגיש שהכול נעשה בשבילך.
בחוברת שערי הודיה - הבאנו תירוץ נוסף לשאלה זו.
28. הוספה משלי: ראה הבדל בין עין טוב לעין רעה: האורח הטוב אומר: בשר יין גלוסקאות,
האורח הרע אומר: חתיכה, כוס, פת. במקום להרגיש שהביאו לפניו גלוסקא - שזה לחם יפה אומרת פת, במקום להרגיש שהביאו לפניו בשר משובח אומר חתיכה, במקום להרגיש שהביאו לפניו כוס יין - אומר כוס דהינו סתם שתיה.
29. האורח הטוב מתחיל מהדברים המשובחים שהם לוקסוס בשר ויין ובסוף פת שכן מחפש להראות את גודל הטובה, האורח הרע מתחיל מהדברים הפשוטים - פת חתיכה כוס.
30. האורח הטוב שבא לספר בשבח בעל הבית לא הספיק לו לאמר הביא יין ובשר וגלסקאות בסתם, כי השומע אפשר שיאמר שזה הבעל הבית עשה לעצמו, לכך הוצרך לפרש ולומר הביא לפני בכל חדא וחדא, אבל אורח רע אם יאמר לא הביא כלום הרי זה משקר להדיא, אלא אומר מה הביא לו לעצמי על השלחן, הן אמת שהביא על השלחן הכל הוא לאשתו ובניו:
31. שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה א ותאמרנה
איש מצרי הצילנו מיד הרועים, וכי מצרי היה משה אלא לבושו מצרי והוא עברי ד"א איש מצרי משל לאחד שנשכו הערוד והיה רץ ליתן רגליו במים נתנן לנהר וראה תינוק אחד שהוא שוקע במים, ושלח ידו והצילו, אמר לו התינוק אילולי אתה כבר הייתי מת, אמר לו לא אני הצלתיך אלא הערוד שנשכני וברחתי הימנו הוא הצילך, כך אמרו בנות יתרו למשה יישר כחך שהצלתנו מיד הרועים, אמר להם משה אותו מצרי שהרגתי הוא הציל אתכם, ולכך אמרו לאביהן איש מצרי, כלומר מי גרם לזה שיבא אצלנו איש מצרי שהרג.
32. נראה מדברי רבותינו ז"ל (שמות רבה ד ב), שהחשיב הטבת יתרו עמו, עד גדר היות חייב לו יותר מלאביו. והוא מאמרם ז"ל בשמות רבה (א לח), על וישב אל יתר חותנו (לקמן ד יח), מכאן שהפותח פתחו לחברו, חייב בכבודו יותר מאביו ע"כ:
33. ויש להקשות הרי היה כאן אבא שיש לו שבעה בנות וכל מה שרצה זה אולי ישא אחת מהן,
מדוע צריך הכרת הטוב כל כך גדולה, עד שאמרו בשמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה ד בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא ועתה לכה ואשלחך אל פרעה אמר לו רבון העולם איני יכול, מפני שקבלני יתרו ופתח לי ביתו ואני עמו כבן ומי שהוא פותח פתחו לחבירו נפשו חייב לו. (עיין מאמר נפלא בספר לעולם אודך כמוד רפב)
34. מצוות הענקה - להכיר טובה למי שעזר לך, וכן לכל אדם שעבד אצלך - מצוות הענקה,
רגש הכרת הטוב.
הבאור בכל הדברים האלו: הכרת הטוב היא רגש, לכן גם כאשר אין סיבה שכלית להכיר טובה, מצווה עלינו להכיר טובה לחזק את הרגש.
מהו לשון כפוי טובה
35. מהו כפוי טובה, היה צ"ל אינו מכיר טובה?
כפוי לשון כפית כלי. אדם במהותו מכיר טובה ומה עושה האדם מסתיר את הטובה מכסה אותה.
סיפור על החתם סופר - לא מצאתי שעשיתי לו כל כך הרבה טובות שלכן הוא עושה לי רעה.
36. הסיבה שאדם לא מכיר טובה: בגלל שחושב שהכול מגיע לו. נותן לעשיר אך למחסור.
משה לעומת פרעה
37. משה רבינו סמל הכרת הטוב - ליאור, לקרקע, ליתרו. והכרת הטוב לדומם מביא להכרת הטוב לה'.
38. משה רבינו אומר לה' שהוא לא יכול לדבר לפני פרעה מפני שהוא מגמגמם, בגיל שמונים הוא עדין מגמגם,
וצ''ע הרי הוא מדבר עם ה' יתברך מדוע אינו מבקש ממנו שירפא אותו?
39. מתרץ הרמב"ן שמות פרק ד - ולפי זה נראה בעיני שלא רצה להסיר ממנו כובד הפה בעבור שהיה בו ממעשה הנס שספרו רבותינו (בשמו"ר א כו) שאירע לו עם פרעה.
40. הוספה: יתכן ומה שנקרא שמו משה - לזכור את הנס שהיה עם היד של בתיה.
41. המצרים נקראים "רהב" רש"י בראשית פרק מ אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים, ולא בטח על מצרים הקרוים (ישעיה ל ז) רהב: רהב זו גאווה - לי יאורי ואני עשיתני. מי שהוא בעל גאווה אין אצלו הכרת הטוב.
42. לכן פרעה
לא ידע את יוסף, הוא חשב הפוך יוסף חייב לי טובה, אני חלמתי חלום, אני העלתי אותו לגדולה, אני הצלתי את משפחתו. אבל כל אלו חשבונות של שכל אבל היכן הרגש.
43. נמצא שיש לנו שני הפכים זה מול זה
משה סמל הכרת הטוב לעומת פרעה סמל כפיות הטובה.
פרעה סמל השעבוד מגיע מכוח כפיות הטובה. משה סמל הגאולה מגיע מכוח הכרת הטוב.44. משום שלהתחבר לקב"ה חיבים ומגיעים לזה באחת משני הדרכים כדלקמן:
45.
מה מטרת התפילה? כתב המבי"ט: בספר בית אלקים - שער התפילה - פרק שני - ובזה יתורץ דבר קשה בענין התפלה, שנראה דבר בלתי הגון ונאה לשאול שאלה אחת כמה פעמים, כי לפני מלך בשר ודם אם ישאלו ממנו דבר א' פעמים או שלש, יחרה לו על השואל, כי אם היה רוצה המלך להשלים לו שאלתו בפעם הראשונה או השניה היה משלים חפצו, ואם כן ההפצר הוא דבר מותר ומזיק להשאלה, ואנחנו מתפללים לאל בכל יום ערב ובקר וצהרים תפלה א', י"ח ברכות שתקנו, וגם כי אין אנחנו נענים ברובם, אין אנו נמנעים מלאומרם בכל יום?
46. אלא שכוונת התפלה היא להכיר ולהורות
כי אין בעולם למי שראוי להתפלל כי אם לאל ית', שהוא אדון לכל העולם ושאנחנו חסרים מכמה דברים המוזכרים בתפלה, ואנו זוכרים אותם לפניו, כדי שנכיר שאין מי שיכול לספק צרכינו ולהצילנו מכל צרותינו כי אם האל ית' ועליו אנו משליכים יהבנו, ואנחנו יוצאים ידי חובותינו בהתפלל על הכוונה הזאת, וה' הטוב בעיניו יעשה, אם לקבל תפלתנו אם היא הגונה אם לאו.
47. וזהו שנאמר בסוף המזמור שנאמר דברי הימים (א' ט"ז) על יד דוד ואסף ואחיו בהציג את הארון בתוך האהל אשר נטה לו דוד אמרו, "ואמרו הושיענו אלהי ישענו וקבצנו והצילנו מן הגוים להודות לשם קדשך להשתבח בתהלתך", כי באמרם ואמרו הושיענו, הורו על שיכיר האדם חסרונותיו, ויאמר אותם לפני האל ית', ואמרם אלהי ישענו, הוא לומר כי אנו מכירים שהוא אלהי ישענו, כלומר שאין מי שראוי שיתפללו אליו, אלא הוא, שהוא אלהי ישענו שיכול להושיע ולו נאה התפלה והתחנה.
48.
פסוק זה אנו אומרים ד' פעמים בתפילה: בהודו: וְאִמְרוּ. הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ. וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן הַגּוֹיִם. לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ. לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ: לאחר ה' מלך: הוֹשִׁיעֵנוּ יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם. לְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ: בשני וחמישי:הוֹשִׁיעֵנוּ יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם. לְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ. לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ: לאחר שיר של יום: הוֹשִׁיעֵנוּ יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם. לְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ:
49.
מהו גאולה? ממשיך שם המבי"ט: ואמר עוד וקבצנו והצילנו מן הגוים להודות לשם קדשך וכו', להורות כי בזמן שאנו בגלות הוא שאנו מסדרים שבחו של מקום ואנו מתפללין לאל שיושיענו מכל צרותינו, אבל כשיקבץ אותנו ויצילנו מן הגוים,
אז לא תהיה תפלתנו אלא שבחים והודאות לאל יתברך, ולא תפלה ותחנה, כי לא יארע לנו שום נזק וצער, לשנתפלל עליו, אלא נשבח ונעריץ אותו ונודה לשמו כמו שהמלאכים עושים שמקדישים ומעריצים את האל ואינם מתפללים, כי אין להם צורך לשום דבר, כך נהיה אנחנו בזמן העתיד במהרה בימינו:
50. סנהדרין צד/א - ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג אמרה מידת הדין לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע וכו' חזקיהו שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח לכך נסתתם כו'.
51. מדוע זה סיבה לפסול את המשיח? אלא כל הגאולה היא להתחיל להתקשר על ידי להודות לה' יתברך, ועם חזקיהו לא יודע להודות הוא עדין לא ראוי לגאולה הוא עדין צריך להתחבר על ידי הצרות.
52.
שמכירים טובה זוכים לגאולה, הודו לה' כי טוב - אז נזכה כי לעולם חסדו.
צריך אדם לדעת מה יגרום קרבה אל נפשי גאלה, מה יגאול אותו ממצרים שלו? ההודיה לה'.
בזה נוכל להבין מדוע בדור האחרון נכנס הרבה מאוד נושא ההודיה להשם בכל מקום
.כל זה הכנה לגאולה - בה כל תפילתנו אינה אלא שבחים והודאות לה' יתברך.