כתבו לכם על קרן השור - פשט חדש? ובענין יוון מתנגד לקרבן

[שייף נפיק]

בתנחומא פרשת ויחי יח (יד) ''משה זיווג את לוי כנגד מלכות יוון, ... זה מקריב פרים וזו גזרה על ישראל לכתוב על קרן השור אין להם חלק באלוקי ישראל...''
נראה במדרש פשט חדש, שיוון רצו שיכתבו דווקא על השור שהוא החלק הגדול שבנכסי האדם שאפשר לתת לאלוקי ישראל, הקרבן הגדול ביותר שאפשר להקריב, ('ותיטב לה' משור פר' 'ונשלמה פרים שפתינו') ודוקא עליו רצו שיכתבו. לבטל את אותו החלק שמעולה בשביל 'אלוקי ישראל'.
האם יש מי שמפרש כן.
עוד נראה, ויש הרבה להאריך בזה, שיוון מתנגד לענין הקרבן, והצליחו לגרום על ידי התפשטות חכמת יוון לרפיון בעבודה כמו שכתב הב"ח. ולכן מצינו בסוף סוכה שמרים בת בלגה שהמירה דתה ובעטה במזבח ואמרה לוקוס לוקוס עד מתי אתה מכלה ממונם של ישראל, ואי אתה עומד להם בשעת צרתם, ומשמע שאם היה מועיל להם בשעת צאתם לא הקפידה כל כך, ואולי הוא מזה שחכמת יוון היא בטבע, ומה שלא מושג בטבע ובמוחש אין להם, ומה שלא מועיל להם בטבע אין להם בו ענין.

והנה תמוה מאוד, מה שהיונים ריחקו כל מה שלא נתפס בחושים, ומאידך תרבות יוון היתה מלאה ב'אלים' שונים ומשונים, (אלכסנדר מוקדון היה מגדולי תלמידיו של אריסטו, ובציור המפורסם שלו על גבי סוסו נראה היטב ציור של דמות 'אלה' על מגינו), ואולי י"ל שדבר שהיה להם במוחש כן היה להם ענין בו, וצורה שהיתה ממשית כן היתה להם לעבודה, ועיין רמב"ם ריש הל' עבו"ז ה"ב. ודו"ק.

ומה שהשתדלו לטמא את המזבחות על ידי הקרבת בעלי חיים אחרים, ולא מצד שהם רצו להקריב לעבודה זרה דוקא אלא לזלזל בענין הקרבן, ולהראות שאין קדושה בטהור מהטמא. או שלצורות כן היו מקריבים. וכמשנ"ת. ודו"ק.
ויש להאריך.

[אריך]

זה פשט נאה, אם כי לא מפורש הדבר בתנחומא הנ"ל, כי בפשטות רק מעמיד זה לעומת זה בדרך סמלית של שור מול שור.
לפי הפשט הזה, למה דוקא על 'קרן' השור?

אשריך שאתה ממשיך את קדושת החנוכה הלאה, וזה באמת היסוד של שמונה ימים ולא שבעה, כי שבע זה סדר של זמן - שבוע, ואילו שמונה מבטא שהחג גולש הלאה למחזור הבא של הזמן, ובעצם זה אומר שהחנוכה לא נגמר אף פעם. היום השמיני הוא כמו לכתוב - וכו'

[שייף נפיק]

יישר!
קרן השור הוא המקום הגלוי שבשור, והוא הנראה לעין. וגם הוא תפארת השור וכלישנא דקרא 'מקרין מפריס'. ואף דדרשו בעלי מדרש על קרן שבמצחו, לפשוטו של מקרא קאי על תפארת השור שהוא קרניו.
ומה שכתבת על ענין השמונה, נראה כן על שמיני עצרת גם כן.

[זיז שדי]

ובדרך פשט על קרן השור דווקא, דהיינו אותו השור שהקריב אדם הראשון שקרן אחת היתה לו במצחו (המרמז על אחדות הבורא כמו שכתב המהר"ל) ואותו שור הקריב מאחר שהכיר שאין העולם חוזר לתוהו ובוהו ו'מנהגו של עולם הוא' עמד והקריב שור להראות כי גם מנהגו של עולם נס ופלא הוא, אך היוונים בסברתם כי עולם קדמון הוא ואילו רצה הבורא להאריך כנף הזבוב או לקצר רגל הזחל לא יכל (עפ"ל) ולכן אמרו כתבו על אותו קרן שאין לכם חלק באלוהי ישראל, וכבר הארכנו במקום אחר דעיקר נס חנוכה היה להראות כי אף הטבע נס הוא ונקבע כנגד ח' ימים שעשה אדם הראשון לימים טובים למען הראות כי מנהגו של עולם נס הוא, וכי חידוש העולם אחד מעיקרי אמונתינו הוא, ונחלקו ב"ש וב"ה אם נקבע בפוחת והולך כנגד ח' ימים שראה יום מקצר והולך או במוסיף והולך כנגד ח' ימים שראה יום שמאריך והולך. ומי שאמר לשמן וידליק יום אחד הוא יאמר לשמן וידליק ח' ימים. והיינו דקאמר 'לשנה אחרת' קבעום.. דהיינו לשנה אחרת דאדם הראשון. ודו"ק

[צופה_ומביט]

תמוה מאוד, מה שהיונים ריחקו כל מה שלא נתפס בחושים, ומאידך תרבות יוון היתה מלאה ב'אלים' שונים ומשונים, (אלכסנדר מוקדון היה מגדולי תלמידיו של אריסטו, ובציור המפורסם שלו על גבי סוסו נראה היטב ציור של דמות 'אלה' על מגינו), ואולי י"ל שדבר שהיה להם במוחש כן היה להם ענין בו, וצורה שהיתה ממשית כן היתה להם לעבודה, ועיין רמב"ם ריש הל' עבו"ז ה"ב. ודו"ק.

ומה שהשתדלו לטמא את המזבחות על ידי הקרבת בעלי חיים אחרים, ולא מצד שהם רצו להקריב לעבודה זרה דוקא אלא לזלזל בענין הקרבן, ולהראות שאין קדושה בטהור מהטמא. או שלצורות כן היו מקריבים. וכמשנ"ת.

התשובה הפשוטה היא שהיו האליטה הקטנה של הפילוסופים ותלמידיהם, שחיו בהשקפה משלהם, והיו כל העם, שהיו עובדי אלילים גמורים.
והשכבה העליונה של העם פסחה על שתי הסעיפים. לא חיו כמו פילוסופים, אבל מכבודם היה לעסוק בחכמה הגבוהה.

עוד יתכן שהחברה הגבוהה לא הניחה את עבודת האלילים עבור תועלת פוליטית, שאחרת המון העם יזרקו אותם מכל המדרגות, ו"לתועלת שאני". וראה בכוזרי בדברי הפילוסוף: "וְכַאֲשֶׁר תִּהְיֶה עַל הַתְּכוּנָה הַזּאת מִן הָאֱמוּנָה, אַל תָּחוּשׁ עַל אֵיזה תורָה תִּהְיֶה, וּבְאֵיזה דָת וּבְאֵיזֶה מַעֲשֶׂה וּבְאֵיזֶה דִבּוּר וּבְאֵיזֶה לָשׁון אַתָּה מְרומֵם. או בְדֵה לְעַצְמְךָ דָת לְעִנְיַן הַכְּנִיעָה, וּלְרומֵם וּלְשַׁבֵּחַ וּלְהַנְהָגַת מִדּותֶיךָ וּבֵיתְךָ וְאַנְשֵׁי מְדִינָתְךָ, אִם הֵם סומְכִים עָלֶיהָ".

בנוגע לקרבנות, אא"ט במקורות כתוב שהקריבו ממש קרבנות לאליליהם על מזבחות בכל מקום, ושזו גופא היתה גזירה קשה שגזרו. ועל המזבח במקדש הציבו צלם, [או של אליל או של המלך, כי אנטיוכוס או אולי כבר אביו ייסד כמין דת חדשה שבה המלך ומשפחתו היו האלילים].

[צופה_ומביט]

והיינו דקאמר 'לשנה אחרת' קבעום.. ודו"ק

דהיינו?

[יהושע100]

שמעתי לפני שנים רבות מהגר"י דרעי ראב"ד באר שבע שקרן השור היה הבקבוק שמאכילים בו הפעוטות ושהיו מרימים את הבקבוק ועיניהם אליו רואים המשפט הזה ונחרט בהם.

[צופה_ומביט]

שמעתי לפני שנים רבות מהגר"י דרעי ראב"ד באר שבע שקרן השור היה הבקבוק שמאכילים בו הפעוטות ושהיו מרימים את הבקבוק ועיניהם אליו רואים המשפט הזה ונחרט בהם.

מגילת תענית פ"ב:

וכותבין על מצחו של שור ועל מצחו של חמור שאין לבעליהם חלק באלהי ישראל. כמו שהיו פלשתים עושין. כמו שנאמר (ש"א יג, יט): וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּי אָמְרוּ פְלִשְׁתִּים פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים חֶרֶב אוֹ חֲנִית" (שם, כא) וְהָיְתָה הַפְּצִירָה פִים לַמַּחֲרֵשֹׁת וְלָאֵתִים.

תנחומא תזריע יא:

מלכות יון, שהייתה מבהרת על ישראל ואומרת: כל מי שיש לו שור יחקה על קרן השור שאין לו חלק באלהי ישראל. ואם לאו, גוזרין עליו הריגה.

מדרש מעשה חנוכה ב [מובא בספר ממלכת כהנים]:

עמדו וגזרו עליהם גזרה אחרת והעבירו קול, כל אדם מישראל שיש לו שור או שה יחקק על קרניו שאין לו חלק באלהי ישראל, וכל כך למה כדי שלא יאכלו ישראל בשר ולא חלב ולא גבינה ולא יהיה עליהם חרישה. כיון ששמעו ישראל כך נצטערו צער גדול, אמרו חס ושלום שנכפור באלהינו, עמדו ומכרו בהמתן בין טהורה בין טמאה והיו ישראל מהלכין רגלים. וכו' אמר להם הקב"ה, נתקיים עליכם שורך טבוח לעיניך.

מדרש מעשה חנוכה ג [שם]:

תנו רבנן בימי מלכות יון הרשע גזרו על ישראל שכל מי שיש לו בריח בתוך ביתו יחקוק עליו שאין לשונאי ישראל חלק ונחלה באלהי ישראל, מיד הלכו ישראל ועקרו בריחים שבבתיהם. ועוד גזרו שכל מי שיש לו שור יכתוב על קרנו שאין לשונאי ישראל חלק באלהי ישראל, הלכו ישראל ומכרו שווריהם.

הרמב"ם באגרת תימן:

וְשֶׁיִּכְתֹּב כֹּל אֶחָד וְאֶחָד בְּבִגְדוֹ אֵין לוֹ חֵלֶק בה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָחֹק עַל קֶרֶן שׁוֹרוֹ כֵּן וְאָז יַחְרֹשׁ בּוֹ.

[זיז שדי]

והיינו דקאמר 'לשנה אחרת' קבעום.. ודו"ק

דהיינו?

הוספתי