קושר כתרים כתב:ולפי כך, שמחת ימי החנוכה היא מדאורייתא, מ"פשטא דקרא" וביום שמחתכם.
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ג הלכה ו
ולא הלל של חנוכה בלבד הוא שמדברי סופרים אלא קריאת ההלל לעולם מדברי סופרים בכל הימים שגומרין בהן את ההלל, ושמונה עשר יום בשנה מצוה לגמור בהן את ההלל, ואלו הן: שמונת ימי החג, ושמונת ימי חנוכה וכו'
השגת הראב"ד/ אלא קריאת ההלל לעולם מדברי סופרים בכל הימים שגומרין. א"א ויש בהם עשה מדברי קבלה השיר יהיה לכם כליל התקדש חג (ישעי' ל, כט).
מגיד משנה הלכות מגילה וחנוכה פרק ג הלכה ו
והר"א ז"ל כתב בהשגות א"א ויש בהן עשה מדברי קבלה השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ע"כ. ובאמת שבפרק ערבי פסחים (דף קי"ז) אמרו שנביאים תקנו הלל על כל צרה שנגאלין ממנה אבל לאמרו בימים קבועין מדבריהם הוא ואף על פי שהביאו בערכין (דף י':) אותו פסוק אינו אלא לסמך ולדמיון, זה דעת רבינו והוא הנראה:
רש"י מסכת תענית דף כח עמוד ב
מנהג אבותיהם בידיהן - אבל הלל דחנוכה, כגון באחד בטבת - ודאי דחי, דכיון דנביאים תיקנוהו שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבא עליהן, כשנגאלין יהו אומרין אותו על גאולתן - כדאורייתא דמי.
עקביה כתב:תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב
מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.
רש"י מסכת שבת דף כא עמוד ב
מאי חנוכה - על איזה נס קבעוה.
בחותמו - בהצנע, וחתום בטבעתו, והכיר שלא נגעו בו.
הכי גרסינן: ועשאום ימים טובים בהלל והודאה - לא שאסורין במלאכה, שלא נקבעו אלא לקרות הלל ולומר על הנסים בהודאה.
מקריאת הברייתא שמביאה הגמ' עולה תמיהה גדולה; על השאלה 'על איזה נס קבעו את חנוכה' (כפירוש רש"י) עונה הברייתא, על נס פך השמן. ומה קבעו לכבוד נס זה? - שמונה ימים טובים בהלל והודאה.
האמנם? הרי הלל נאמר על הצלה וגאולה, מעבדות לחירות או ממות לחיים (פסחים קיז. מגילה יד.), לא על נס כדוגמת פך השמן שאין בו מכל אלה. והודאה, היא אמירת 'על הניסים' כדברי רש"י, נס פך השמן כלל לא מוזכר בה, וודאי שלא נתקנה עליו. מה אפוא קורה כאן?
הנראה לענ"ד בביאור העניין הוא, שיסוד עניינו של חנוכה נמצא למעשה בפסחים (קיז.):
אמר רב יהודה אמר שמואל: שיר שבתורה - משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים. והלל זה מי אמרו? נביאים שביניהן תקנו להן לישראל, שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן.
וברש"י: ועל כל צרה שלא תבא עליהם - לישנא מעליא הוא דנקט, כלומר שאם חס ושלום תבוא צרה עליהן ויושעו ממנה, אומרים אותו על גאולתן, כגון חנוכה. וכ"כ רשב"ם (שם קטז: ד"ה על כל).
אלא שהגאולה מצרה, אם אמנם היא מחייבת אמירת הלל, עדיין אין זה אלא חיוב של פעם אחת לאחר שנגאלו. אין חיוב של קביעת מועד לדורות, כפי שנראה מרשימת אומרי ההלל שמביאה הגמרא (שם קיז.), שאצל כולם לא קבעוהו לדורות על אותו מאורע:
תנו רבנן: הלל זה מי אמרו? רבי אליעזר אומר: משה וישראל אמרוהו בשעה שעמדו על הים... רבי יהודה אומר: יהושע וישראל אמרוהו בשעה שעמדו עליהן מלכי כנען... רבי אלעזר המודעי אומר: דבורה וברק אמרוהו בשעה שעמד עליהם סיסרא... רבי אלעזר בן עזריה אומר: חזקיה וסייעתו אמרוהו, בשעה שעמד עליהם סנחריב... רבי עקיבא אומר: חנניה מישאל ועזריה אמרוהו בשעה שעמד עליהם נבוכדנצר הרשע... רבי יוסי הגלילי אומר: מרדכי ואסתר אמרוהו בשעה שעמד עליהם המן הרשע... וחכמים אומרים: נביאים שביניהן תיקנו להם לישראל שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק, ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהם לישראל, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן.
שאלת הגמרא בשבת 'מאי חנוכה' היא על מה ולמה נקבע מועד זה לדורות, ומדוע הוא שמונה ימים. ועל כך התשובה היא - נס פך השמן. שנס זה היה בו סימן ורמז לחכמים שיש לקבוע מועד לדורות על הישועה וההצלה, כנרמז בדברי הרמב"ן בפרשת בהעלותך (במדבר ח ב).
אם כן, עיקר ענינו של חנוכה הוא תודות והלל לקב"ה על שהצילנו מיד היוונים, וטעם קביעתו לדורות הוא נס פך השמן.
פרי יהושע כתב:לפי פשוטם של דברים, לכא' כוונת הברייתא לבאר למה שמונה ימים וזה מפני הנס הזה של פך השמן, אבל הלל והודאה הוא על הניצחון בלבד, דהלא מצינו שגם על נס גופני כמו בימי אסתר קבעו לדורות, ועל כרחך יש הבדלים אחרים בנסים שהן הצלת כלל ישראל, שנס שראו בו חכמים עניין נצחי מסיבות שונות, כנראה מפני שהייתה תחושה שיש בו גילוי מה' בעידן של הסתר וכיוצ"ב, יתכן שאפשר גם לומר שלכך סייע נס פך השמן, אבל כאמור א"א לומר שרק זה, דהלא מצינו כיוצא בזה אצל אסתר אף ששם לא היה כך.
פרי יהושע כתב:1. אנחנו יוצאים מתוך נקודה שהיו ב' נסים נס מלחמה ונס פך השמן
2. וממילא כביכול מדייקים את רש"י שכאילו שאלת הגמ' על איזה נס מהנסים האלו קבעו אותה,
3. וע"ז בא המענה בברי' שכביכול לא נזכר בה בעיקר אלא נס פך השמן
4. ועל זה אנו בונים הכל.
5. אבל לא היא, הבסיס לא ידוע בכלל שאלת הגמ' מתפרשת על מה קרה בכלל בחנוכה,
6. וזו הברי' הנספחת למגילת תענית ומבארת לראשונה מה אירע שם בכלל,
7. ומטבע הדברים היא באה לבאר את התמניא אינון שהיא לשון הברי' הקדומה של מגילת תענית.
8. אבל בסופו של דבר יכול להתפרש סיבת קביעות הימים להלל והודאה על עצם הניצחון כמובן כמו שכתבתם בעצמכם
9. [ואף לדידכם יהיה מקום לדייק למה הוזכר דווקא זה ולא הנס של המלחמה הלא לכו"ע זה העיקר, ורק לפי דבריכם נותן טעם על לדורות],
10. והסיבה שזה שמונה בגלל פך השמן
11. כמש"כ בתוס' תענית שלכן גומרים בהן כל יום כיון וכל יום נחשב כדבר בפ"ע.
12. אבל עצם הקביעה של דורות אינו דווקא מפני פך השמן, והראיה שבעל הנסים כלל לא הוזכר,
13. ומשום שבשעתו לא ראו בזה עניין כ"כ עיקרי [רק כעין נשיקה של הקב"ה כמו שאמר הגר"ח שמולביץ],
14. ובברי' של מגילת תענית נזכר טעם אחר לקביעות של ח' ימים מפני חינוך המשכן, [ובסוד העניין עולה הכל לעניין אחד, מה שהוצרכו לזמן כה רב לחינוך המשכן],
15. סוף דבר איני רואה שדבריכם שנס פך השמן הוא שנותן את הטעם שלדורות מוכרח כאן בביאור הסוג'.
איני חושב שאני צריך לבאר, הקשיים לא כ"כ גדולים סך הכל הברי' ביארה את הניצחון רק כיון שזה לא עיקר ענינה לא האריכה בכך כאמור, עכ"פ הגמ' ציטטה את הכל, ועכ"פ עליך הראיה על מה שכתבת לחדש אם ישכנע או לאעקביה כתב:אנסה לעשות סדר בדברים ולהגיב כמיטב יכולתי:פרי יהושע כתב:1. אנחנו יוצאים מתוך נקודה שהיו ב' נסים נס מלחמה ונס פך השמן
2. וממילא כביכול מדייקים את רש"י שכאילו שאלת הגמ' על איזה נס מהנסים האלו קבעו אותה,
3. וע"ז בא המענה בברי' שכביכול לא נזכר בה בעיקר אלא נס פך השמן
4. ועל זה אנו בונים הכל.
5. אבל לא היא, הבסיס לא ידוע בכלל שאלת הגמ' מתפרשת על מה קרה בכלל בחנוכה,
6. וזו הברי' הנספחת למגילת תענית ומבארת לראשונה מה אירע שם בכלל,
7. ומטבע הדברים היא באה לבאר את התמניא אינון שהיא לשון הברי' הקדומה של מגילת תענית.
8. אבל בסופו של דבר יכול להתפרש סיבת קביעות הימים להלל והודאה על עצם הניצחון כמובן כמו שכתבתם בעצמכם
9. [ואף לדידכם יהיה מקום לדייק למה הוזכר דווקא זה ולא הנס של המלחמה הלא לכו"ע זה העיקר, ורק לפי דבריכם נותן טעם על לדורות],
10. והסיבה שזה שמונה בגלל פך השמן
11. כמש"כ בתוס' תענית שלכן גומרים בהן כל יום כיון וכל יום נחשב כדבר בפ"ע.
12. אבל עצם הקביעה של דורות אינו דווקא מפני פך השמן, והראיה שבעל הנסים כלל לא הוזכר,
13. ומשום שבשעתו לא ראו בזה עניין כ"כ עיקרי [רק כעין נשיקה של הקב"ה כמו שאמר הגר"ח שמולביץ],
14. ובברי' של מגילת תענית נזכר טעם אחר לקביעות של ח' ימים מפני חינוך המשכן, [ובסוד העניין עולה הכל לעניין אחד, מה שהוצרכו לזמן כה רב לחינוך המשכן],
15. סוף דבר איני רואה שדבריכם שנס פך השמן הוא שנותן את הטעם שלדורות מוכרח כאן בביאור הסוג'.
1. ממש לא. אין שום הנחה מוקדמת כזו. הגמ' שואלת על איזה נס קבעו את חנוכה. יתכן שהיו 13 ניסים.
2. 'כביכול'? 'מדייקים'? רש"י אומר שהשאלה היא על איזה נס קבעו אותה. (ולגבי תיבת 'האלו' ראה סעיף 1).
3. 'כביכול'? 'בעיקר'? נס פך השמן הוא הדבר היחיד שנזכר בה.
4. אני מקווה ש'אנו' אינו כולל אותי. כפי שהסברתי בפתח האשכול, דבריי מתבססים על כך שמצד אחד נאמר שהקביעה היא '...בהלל והודאה', ומצד שני הנס היחיד שנזכר הוא נס פך השמן.
5. לפי רש"י השאלה היא אחרת. עיי"ש ותמצא נחת.זה הלא ברור שהיה נס וזו השאלה מה היה שם
6. עכ"פ אני עוסק בביאור מה שהביאה משם הגמ' לצורכה.
7. הגמ' אינה מביאה את הברייתא רק כדי לבאר את זה, אלא גם את הקביעות לדורות. (ראה סעיף 5).זה הפשט שלכם אבל זו השאלה האם הוא מוכרח
8. נכון. אבל זו לבדה אינה סיבה לקבוע ימים טובים לדורות.אגב אציין שלא בארת באיזה אופן אתה מבין את ההקשר בין נס של פך השמן לקביעה לדורות, אבל כבר ציינתי לעיל שקשה מאד לנו לדעת שבין כה יש לנו דוגמא כפורים שנקבע לדורות
9. כיון שהשאלה הייתה על הקביעה לדורות, התשובה היא נס פך השמן. נס המלחמה אינו סיבה לקבוע ימים טובים לדורות. היו עוד מלחמות בהם נצחו מעטים את הרבים ולא קבעו עליהם יום לדורות (ברק ודבורה, גדעון ועוד).
10. נכון.
11. לא קשור לנד"דלמה לא קשור תוס' שם באר שזה הסיבה לחיוב גמר הלל כל שמונה שבכל יום התחדש נס.
12. מה הקשר, במחילה. אינו נזכר כי 'על הניסים' זו הודאה, ולא מודים על נס פך השמן אלא על הניצחון וההצלה.לפחות קשור כמו והדלקו נרות בחצרות קדשך וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו וכו'[cocolor]
13. חס מלומר כן. ובכלל, היית שם?למה חס מלומר כן שבשעתו הנס של פך השמן לא היה כ"כ משמעותי גם ביוסיפון מוזכר נס אחר ולא בהתפעלות יתירה הם היו רגילים בניסים בביהמ"ק, ועד זמן שמעון הצדיק דלק נר המערבי תמיד, (ומה שלא הייתי שם זה כבר מעין דומגוגיה שלא קשורה לעניין)
14. אבל בגמ' הוא לא נזכר.
15. אדרבה ואדרבה, תבאר את הסוגיא באופן אחר, ותיישב את הקשיים שהעליתי (ראה סעיף 4) ואשמח לחזור בי.
עקביה כתב:15. מה פשר המשפט: "סך הכל הברי' ביארה את הניצחון"?
פרי יהושע כתב:עקביה כתב:15. מה פשר המשפט: "סך הכל הברי' ביארה את הניצחון"?
פשוט מאד "....כשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום".
עקביה כתב: האמנם? הרי הלל נאמר על הצלה וגאולה, מעבדות לחירות או ממות לחיים (פסחים קיז. מגילה יד.), לא על נס כדוגמת פך השמן שאין בו מכל אלה. והודאה, היא אמירת 'על הניסים' כדברי רש"י, נס פך השמן כלל לא מוזכר בה, וודאי שלא נתקנה עליו. מה אפוא קורה כאן?
גבול ים כתב:עקביה כתב:גבול ים כתב:בב"י סי' תרפג הביא מהשבלי הלקט כמה טעמים למה אומרים הלל שלם בכל יום בחנוכה, וא' מהם הוא שהנס נתחדש בכל יום. ובע"כ כוונתו שנתחדש הנס בשמן, ואילו אין ההלל שייך לנס זה איזה טעם יש להשלים מחמתו את ההלל בכל יום.
ההלל אינו שייך לנס השמן אלא לנס ההצלה. אבל כשם שפסח 7 ימים ואין גומרין את ההלל אלא ביום הראשון, ורק בסוכות גומרים אותו כל יום בגלל חילוק הקרבנות שיש בין הימים (גמ' ערכין י.:), כך בחנוכה, כל קביעותו היא משום ההצלה, אבל אם לא שישנו חילוק בין הימים, לא היו גומרים את ההלל אלא ביום הראשון.
חילוק הקרבנות מגדיר את הימים לנפרדים זמ"ז, ולכן ישנם כאן שבעה מועדים המחוייבים כל א' בהלל בפנ"ע ולכן אומרים הלל שלם [נקודה זו מתלבנת מתוך דברי ראשוני אשכנז על הזכרת המועד בברכת ההפטרה בסוכות]. ולכן לא כל חילוק יכול להגדיר את הימים למחולקים אלא רק מה שיכול לחלק את קביעת המועד של הימים, [וגם קרבנות הם חלק מהגדרת היום, ככתוב אלה מועדי וגו' אשר תקראו וגו' להקריב וגו', ולכן לערב פסח אחר חצות ישנם דיני מועד, ואכמ"ל] ולכן מתאר מדברי שבלי הלקט שההלל הוא על נס השמן ולכן כל יום מחייב הלל בפני עצמו.
מיללער כתב:השפת אמת (חנוכה - תרל"ה) כותב שהההל ניתקן על נס הנרות
עקביה כתב:מיללער כתב:השפת אמת (חנוכה - תרל"ה) כותב שהההל ניתקן על נס הנרות
ייש"כ על הידיעה המעניינת, ולענ"ד הוא צ"ע טובא.
עקביה כתב:הנראה לענ"ד בביאור העניין הוא, שיסוד עניינו של חנוכה נמצא למעשה בפסחים (קיז.):
אמר רב יהודה אמר שמואל: שיר שבתורה - משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים. והלל זה מי אמרו? נביאים שביניהן תקנו להן לישראל, שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן.
וברש"י: ועל כל צרה שלא תבא עליהם - לישנא מעליא הוא דנקט, כלומר שאם חס ושלום תבוא צרה עליהן ויושעו ממנה, אומרים אותו על גאולתן, כגון חנוכה. וכ"כ רשב"ם (שם קטז: ד"ה על כל).
אלא שהגאולה מצרה, אם אמנם היא מחייבת אמירת הלל, עדיין אין זה אלא חיוב של פעם אחת לאחר שנגאלו. אין חיוב של קביעת מועד לדורות, כפי שנראה מרשימת אומרי ההלל שמביאה הגמרא (שם קיז.), שאצל כולם לא קבעוהו לדורות על אותו מאורע:
תנו רבנן: הלל זה מי אמרו? רבי אליעזר אומר: משה וישראל אמרוהו בשעה שעמדו על הים... רבי יהודה אומר: יהושע וישראל אמרוהו בשעה שעמדו עליהן מלכי כנען... רבי אלעזר המודעי אומר: דבורה וברק אמרוהו בשעה שעמד עליהם סיסרא... רבי אלעזר בן עזריה אומר: חזקיה וסייעתו אמרוהו, בשעה שעמד עליהם סנחריב... רבי עקיבא אומר: חנניה מישאל ועזריה אמרוהו בשעה שעמד עליהם נבוכדנצר הרשע... רבי יוסי הגלילי אומר: מרדכי ואסתר אמרוהו בשעה שעמד עליהם המן הרשע... וחכמים אומרים: נביאים שביניהן תיקנו להם לישראל שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק, ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהם לישראל, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן.
צופה_ומביט כתב:עקביה כתב:מיללער כתב:השפת אמת (חנוכה - תרל"ה) כותב שהההל ניתקן על נס הנרות
ייש"כ על הידיעה המעניינת, ולענ"ד הוא צ"ע טובא.
צ"ע טובא מסברא או מגמרא?
אם תוכל לפרט מאי קשיא לך.
צופה_ומביט כתב:אבל דברי רש"י שכתב "אומרים אותו על גאולתן כגון חנוכה" משמע אחרת. דמה מצא בחנוכה יתר על שאר צרות וגאולות [והנה לפנינו רשימה שלימה], וגם התבטא "חנוכה" ולא "כגון גזירות יון". ומשמע להדיא ברש"י שהכוונה אמירה לדורות, ובזה מצא כדוגמה פשוטה ומסוימת את חנוכה, שהוא קביעת תקנה של אמירת הלל על גאולתן של ישראל.
ולגבי השאלה הראשונה יש לומר שרש"י חיפש בדוקא דוגמה שלא נזכרת ברשימה, ואינה מזמן הנביאים. כי בגמרא כתוב שהנביאים אמרוהו בעצמם ותיקנו לומר אותו בשעת גאולה, והדוגמה לגאולה שמצינו אחרי תום הנבואה ושאינה ברשימה, אלא שאמרו בה הלל כתוצאה מאותה תקנת נביאים היא חנוכה.
ועדיין צ"ע הביטוי "חנוכה" שכתב רש"י, דמשמע התקנה לדורות, ולא "גזירות יון" שהיא ההצלה והגאולה בשעתה. ואולי שגרא דלשנא נקט.
עקביה כתב:מגמרא.
לא מצאנו הלל אלא על הצלה, ממוות לחיים או מעבדות לחירות.
עקביה כתב:איזו דוגמה היית מציע לרש"י לתת?
הרי הרשימה המובאת בגמ' אינה מוכרת.
עקביה כתב:צופה_ומביט כתב:עקביה כתב:מיללער כתב:השפת אמת (חנוכה - תרל"ה) כותב שהההל ניתקן על נס הנרות
ייש"כ על הידיעה המעניינת, ולענ"ד הוא צ"ע טובא.
צ"ע טובא מסברא או מגמרא?
אם תוכל לפרט מאי קשיא לך.
מגמרא.
לא מצאנו הלל אלא על הצלה, ממוות לחיים או מעבדות לחירות.
מיללער כתב:במקו"א הובא דברי הפסיקתא "ולמה קורין את ההלל, מפני שכתוב א-ל ה' ויאר לנו" שמזה משמע שאכן תיקנו אמירת הלל לזכר נס המנורה (ואולי גם על מה שזכו לחדש ולחנך את המזבח אחרי ששקצום אנשי יון, שמרומז בסיפיה דקרא 'אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח')
עקביה כתב:ר' צו"מ, ברשותך אכרוך את שתי התגובות יחד -
1. 'כל פרק ופרק' שאומרים בו הלל, איני בטוח שאין זה הלל על יציאת מצרים, שהרי כל המועדות ואף שבת הם זכר ליציאת מצרים, ואמנם מכיון שהם זמני שמחה הם מתאימים במיוחד לשבח מיוחד זה.
לא הבנתי שיחתו דמר. מי הזכיר את יציאת מצרים כאן, ובמה נוגע לענייננו. וראש השנה ויוכ"פ אינם קשורים ליציאת מצרים, וכבר נתקשו ראשונים מדוע אומרים בהם זכר ליציאת מצרים.
עכ"פ, זו המצאה, לומר שכל ההלל הוא תמיד על יצי"מ [בכלל, רק פרק אחד ממנו עוסק ביצי"מ להדיא, ועוד הפרק הראשון על פי הפסוק הראשון שבו הללו עבדי ה', ויש בחז"ל כנגד מה הפרקים האחרים], וכל דברי הגמרא על המועדות הם רק משו"כ [ועוד עם כל התנאים של יו"ט וקרבן שהצריכו לזה]. ובמפרשים להדיא הבינו לא כך. ואין שום משמעות כזו בגמרא.
דברי הגמרא פשוטים, שהלל זה שאנו אומרים אותו נביאים תיקנו אותו לאומרו על כל פרק ופרק = ימי מועד ושמחה עם התנאים המבוארים בגמרא.
[נכון שיש גמרות שאומרות שאומרים שירה על הצלה, שירת הים בפסח, ומגילה בפורים, וקישרו זאת שם להלל, ומהן כבר שאלנו לשפ"א. אבל כעת אנו מדברים על הגמרא בערכין ובפסחים].
עוד אוסיף כעת את דברי הגמרא בפסחים שהשמחה של קיום מצוה היא סיבה לאמירת הלל: "אפשר ישראל שחטו את פסחיהן ונטלו לולביהן ולא אמרו שירה?".
פוק חזי שבפסח אין אומרים הלל אלא ביום הראשון, ואילו הטעם לאמירתו הוא מפני השמחה גרידא היו אומרים אותו כל ימי הפסח, ולכה"פ בשביעי של פסח שהוא יו"ט. (וראה המובא מהפסיקתא בתגובה הבאה).
גמרא ערוכה היא מדוע לא אומרים הלל בפסח כל הימים. ולא הבנתי מה יש לדייק ולפלפל מזה.
אבל לו יהבינן לך שיטתך שהטעם הוא שמחה גרידא, הלא השפ"א אינו אומר שזו הסיבה לאמירת ההלל בחנוכה, אלא כשבח על נס פך השמן, ודבר כזה ודאי לא מצאנו.
מחילה, אבל הכל מיוסד על הגמרא כנ"ל, ששואלת בעצמה שטעמי הלל דימי מועד לא שייכים בחנוכה, וענתה משום ניסא, והבין השפ"א שהכוונה לסוג נס שיש בו שמחה [ימחול לעיין שוב לשון השפ"א], כעין עיקר הלל שנתקן לימי שמחה.
לדבריו, גם אשת עובדיה ובת רבי חנינא בן דוסא יכלו לומר הלל, כמו היחידים שאמרו הלל בשעה שנעשה להם נס כמובא בפסחים, ולא שמענו דבר כזה מעולם.
להתחיל לדמות מילתא למילתא בהמצאות משלנו ולפלפל האם דומה או לא אין לזה סוף. בוא נתמקד במה שכתוב ונאמר, להבין את הנאמר.
2. א"א לכתוב 'מרדכי ואסתר אמרוהו בפורים' כי עוד לא היה פורים. לכתוב 'כגון חנוכה' זה הדבר הכי פשוט, קצר ומובן, ומוזר לי הדיוקים שמר עושה מכך.
מה שמוזר למעלתו, לי מוזר להיפך. כשרש"י בא לתת דוגמה כעין הרשימה מזמן שלאחר הרשימה והנביאים - היה לו לומר כלשון הרשימה, ולא לציין את התקנה הקבועה ששמה "חנוכה". ברשותך נישאר חלוקים בזה. אין טעם לכפול.
צופה_ומביט כתב:1. 'כל פרק ופרק' שאומרים בו הלל, איני בטוח שאין זה הלל על יציאת מצרים, שהרי כל המועדות ואף שבת הם זכר ליציאת מצרים, ואמנם מכיון שהם זמני שמחה הם מתאימים במיוחד לשבח מיוחד זה.
לא הבנתי שיחתו דמר. מי הזכיר את יציאת מצרים כאן, ובמה נוגע לענייננו. וראש השנה ויוכ"פ אינם קשורים ליציאת מצרים, וכבר נתקשו ראשונים מדוע אומרים בהם זכר ליציאת מצרים.
עכ"פ, זו המצאה, לומר שכל ההלל הוא תמיד על יצי"מ [בכלל, רק פרק אחד ממנו עוסק ביצי"מ להדיא, ועוד הפרק הראשון על פי הפסוק הראשון שבו הללו עבדי ה', ויש בחז"ל כנגד מה הפרקים האחרים], וכל דברי הגמרא על המועדות הם רק משו"כ [ועוד עם כל התנאים של יו"ט וקרבן שהצריכו לזה]. ובמפרשים להדיא הבינו לא כך. ואין שום משמעות כזו בגמרא.
דברי הגמרא פשוטים, שהלל זה שאנו אומרים אותו נביאים תיקנו אותו לאומרו על כל פרק ופרק = ימי מועד ושמחה עם התנאים המבוארים בגמרא.
[נכון שיש גמרות שאומרות שאומרים שירה על הצלה, שירת הים בפסח, ומגילה בפורים, וקישרו זאת שם להלל, ומהן כבר שאלנו לשפ"א. אבל כעת אנו מדברים על הגמרא בערכין ובפסחים].
עוד אוסיף כעת את דברי הגמרא בפסחים שהשמחה של קיום מצוה היא סיבה לאמירת הלל: "אפשר ישראל שחטו את פסחיהן ונטלו לולביהן ולא אמרו שירה?".
2. פוק חזי שבפסח אין אומרים הלל אלא ביום הראשון, ואילו הטעם לאמירתו הוא מפני השמחה גרידא היו אומרים אותו כל ימי הפסח, ולכה"פ בשביעי של פסח שהוא יו"ט. (וראה המובא מהפסיקתא בתגובה הבאה).
גמרא ערוכה היא מדוע לא אומרים הלל בפסח כל הימים. ולא הבנתי מה יש לדייק ולפלפל מזה.
3. אבל לו יהבינן לך שיטתך שהטעם הוא שמחה גרידא, הלא השפ"א אינו אומר שזו הסיבה לאמירת ההלל בחנוכה, אלא כשבח על נס פך השמן, ודבר כזה ודאי לא מצאנו.
מחילה, אבל הכל מיוסד על הגמרא כנ"ל, ששואלת בעצמה שטעמי הלל דימי מועד לא שייכים בחנוכה, וענתה משום ניסא, והבין השפ"א שהכוונה לסוג נס שיש בו שמחה [ימחול לעיין שוב לשון השפ"א], כעין עיקר הלל שנתקן לימי שמחה.
עקביה כתב:דברי הגרשז"א, כפי שהבאתם, אכן צע"ג, שהרי הם להדיא דלא כרש"י ורשב"ם בפסחים, האומרים שהלל דחנוכה הוא הלל על צרה שנגאלו ממנה.
נלענ"ד דהדלקת נר חנוכה היא עצמה ההודאה וההלל, כלומר שע"י זה יתן אל לבו להודות לה' על הנסים הגדולים שעשה לנו בנצחון המלחמות, וכמו שאומרים בנוסח הנרות הללו וכו' על התשועות ועל המלחמות וכו' ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד כדי להודות ולהלל.
אבל אמירת ההלל בשמונת ימי החנוכה אינה על מה שקרה באותו הזמן רק תיקנו נביאים שבכל מועד שאסור במלאכה, וגם אם שבת היה נקרא מועד היו צריכים לומר הלל הואיל ואסור במלאכה כמבואר בגמ' ערכין הנ"ל, וגם בכל יום שבו נגאלו אבותינו צריכים לשמוח בה' באמירת ההלל וכמבואר בפסחים קי"ז ע"א. וזהו מה שאמרו בגמ' בשבת כ"א ע"ב לשנה אחרת קבעום ועשאום לימים טובים בהלל והודאה, כלומר שעשו את אותם הימים לפרק שבו חייבים לשמוח בה', אף שההלל עצמו אין בו שום זכר לאותם הנסים אשר חייבים להודות ולהלל ע"י ההדלקה [א"ה: זו ראיה שמביא לדבריו. דאם ההלל הוא על עצם הנס, המעשה שהיה - א"כ מה הטעם להלל בלשון שאינו מזכיר את הנס כלל. לשון ההלל הוא שמחה כללית בה', ואומרים אותו בחנוכה באותו הלשון שאומרים אותו בכל מועד אחר. ומכאן ראיה שתמיד - וגם בחנוכה - ההלל הוא מצד היום שנקבע ליום שמחה בה'. (רק בליל הסדר זהו הלל על הנס שאירע באותו הזמן, יציאת מצרים, ראה להלן, והיא אכן מוזכרת להדיא בהלל). ע"כ, ומכאן המשך לשון הגרש"ז:].
[וביאור הלשון עשאום 'לימים טובים' היינו כי יום שיכולים לומר בו הלל נקרא 'טוב', וכמו שאמרו בסנהדרין ל"ט ע"ב דיהושפט אמר רק הודו לה' כי לעולם חסדו ולא אמר כי טוב, וכשאנו אומרים הודו לה' כי טוב ה"ז נקרא ימים טובים להלל והודאה]. [א"ה: בא לבאר בזה מה שקשה לכאורה על דבריו, שכל יו"ט הוא יו"ט מצד חיוב השמחה שבו, ועל יום כזה בא חיוב אמירת הלל. אבל בחנוכה אין חיוב שמחה, וכל חיוב השמחה בה' שיש בו הוא רק באמירת ההלל גופא, והיכן מצינו דבר כזה, גדר יו"ט שכולו רק אמירת הלל, שהיא גופא השמחה בה' שבו, ומחמתה גופא הוא נקרא יו"ט. וחילו לבאר כל זאת, כפי שכתב בעצמו לעיל, הוא מלשון הגמרא: קבעום ועשאום יו"ט בהלל והודאה, והיינו שזה כל גדר היו"ט כאן].
וכיון שכן כמו שנשים פטורות מהלל של סוכות ועצרת כך גם של חנוכה מפני שזה רק זמן גרמא כלומר זמן זה עשאוהו ליום שחייבים לומר בו הלל [משא"כ אמירת ההלל בליל פסח כיון שזהו ממש הלל המצרי ומספרים הענין של יציאת מצרים וגם תקנוהו על סדר הכוסות לכן גם נשים חייבות בו].
ההלל של פסח הוא גם אותו ההלל של סוכות ושל עצרת וימים שנעשו בו נסים [א"ה: וכפי שביאר לעיל, שמחמת הנס נקבע היום ליום שמחה וזהו המחייב הלל], ואינו דוקא עבור יציאת מצרים, אלא משום תקנת נביאים לומר בכל מועד שאסור במלאכה או ביום שנעשה בו נס.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 44 אורחים