לא לפרוץ גדרות

[מעיין התורני]

חלילה מלומר שמה שקרה בדרום לא שייך אלינו, חלילה ממש.
ומטחי הטילים והדקירות על כל רחבי הארץ גם לא קשור אלינו?
אתה עושה לענ"ד חילוק למדני לרעיון מוסרי, ואינו מתאים.

[ונתנו ידידים]

קשה לי לנהל ויכוח איתך כי אין בינינו ויכוח למעשה וכולי עלמא מודים שחובה לנו להתעורר ולפשפש במעשינו, בפרט אנו תושבי ארץ ישראל שאנו באמצע מלחמה ועת צרה גדולה היא ליעקב בין במבחינת החיילים בין מבחינת הטילים ובין מבחינת הסכנות האורבות לנו מהערבים תושבי הארץ ושאר השכנים, וגם לתושבי חו"ל כי היא סכנה לכללות ישראל ולא לאנשים מסוימים (וגם להם יש סכנה).
וגם אם לא נימא שבשלי הצרה מ"מ בודאי אנו בעת צרה וצריכים להתעורר ולפשפש במעשינו.
היו כאן שעוררו נקודות מסוימות של מדה כנגד מדה במה שקרה לתושבי שכונת עוטף עזה, ויצאת בחרון אף וקצף גדול שאסור לעשות כן, והבאת דברי הגריז שהביא ראיה מיונה הנביא, ועל זה אמרתי דאם לדין יש תשובה מב טעמים עקריים, א אני לא חלק ממה שקרה לעוטף עזה וב"ה לא הייתי בצרה זו, ב יונה ידע די טוב שבשלו הסער מכל הטעמים שאמרתי בהודעה הקודמת ואולי גם ברוח קדשו.
לא ענית כלום על דברי רק הפרזת עלי, נו נו.
איני חושב שגדלו עונותי כל כך שהקב"ה הרג 1300 איש בשבילי ומה גם במקום לענוש אותי בעצמי.
ואני מוסיף עכשיו שגם אם באמת בשלי הסער הזאת איני רואה בזה סתירה לציין עניינים שונים של מידה כנגד מידה להתעורר ולהתחזק ומזה ומזה אל תנח ידך.

[מעיין התורני]

לא היה "חרון אף וקצף" (בחירה מעניינת של רגשות לתלות באדם שאתה לא מולו...) כלל וכלל.
הטענה שלך על דברי הגרי"ז לענ"ד לא מתחילה, אסביר כעת למה
ה-א- שלך שכיוון שיונה היה בצרה ואנחנו לא בצרה- נדחה מעצם זה שברור שכל עם ישראל בצרה, ואף כבודו הודה בדבריו.
ה-ב- שלך עך אף שידע יונה שהוא בורח מאת השם, עדיין אין זה הכרח שיידע שהסערה עבורו, כי, עוד פעם, כאמור, היו איתו עוד עובדי ע"ז וכנראה חוטאים בספינה, ואין לכאורה דרך לדעת שזה נעשה אך ורק עבורו אם היה על הפרק את הצד לשקול אולי זה מחמת אחרים (והטענה שיש חוטאים ועובדי ע"ז גם בספינות אחרות ליתא, כי אין חטא שווה לחומרת חטא אחר רק כי הם זהים בשמם, ופשוט), מה שמוכיח שדבר זה לא היה על הפרק, כי, עוד פעם, ההנהגה הנכונה היא לדון ולתלות מה עבורי יש כאן מסר, ובמה אני צריך להתחק.
.
וכמו שסיכמת אין כאן מחלוקת.
ואף אחד לא טען שכל אברך צריך לחשוב שבעוונו נשחטו 1300 יהודים, חלילה וחס, זה לא נאמר על ידי אף אחד, וחבל בכלל לומר כזה דבר. אם כבר דיברת על "הפרזה"...
.
ברמה האישית אני לא הולך להמשיך לעסוק בזה, זה לא מתאים לענ"ד ולא מה שנכון לעסוק בו בשעה זו.
חודש טוב.

[נחומצ'ה]

התובנה העמוקה כי האסון הגדול ביותר שניחת על עם ישראל בשמונים השנים האחרונות קרה בגלל הגדר הסמלית בתפילת יום הכיפורים בת"א, היא מוכיחה שיש דין ויש דיין?!?

זה בדיוק הנקודה כשאומרים תובנה כזה או אחרת אין הכונה שהאסון הזה בא לנו כעונש על מחאות של הגדר, וודאי כל אחד צריך לפשפש במעשיו של עצמו ולהתעורר בתשובה. כל מה שאומרים הוא שמה שהקב"ה עשה את זה בצורה כזו הוא להראות ענין מדה כנגד מדה, וזהו ראיה גדולה על דין ודיין כמו שאנו אומרים כי בדבר אשר זדו עליהם, וכיון שאנו רואים דברים די גלויים מותר לנו לחשוב כן ולהתעורר מזה לענין זה, אבל טעם הגזירה עצמה אין אנו יודעים כלל וכלל.

ה7 ל10 הוא דבר סמלי.. בחודש השביעי ביום העשירי זה יום הכיפורים שלנו..

[ונתנו ידידים]

נו נו אילו זה היה הפוך ה 10 ל 7 אולי היה אפשר לומר כן אבל 7 ל 10 נראה לי שאינו כלום

[לבי במערב]

ז' בכסלו (השביעי לעשירי) הוא יום מיתת הורדוס, שקבעוהו במגלת תענית ליו"ט.

[סימנא]

ז' בכסלו (השביעי לעשירי) הוא יום מיתת הורדוס, שקבעוהו במגלת תענית ליו"ט.

וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

שמעתי עכשיו את דברי הרב שך באחת המלחמות בארץ ישראל.

האומר שהכל חבלי משיח ומחפש סימני משיח, בעצם אומר שמקרה הוא, והיינו שהדבר היה מוכרח לקרות, בלתי תלוי במעשי בני אדם, מצוותיהם ועבירותיהם, אלא בתור הכנה לביאת המשיח. והיינו שאין מעשיו אשמים, ואין לו אלא לדבר על משיח.

ד"ז הוא מה שנקרא אכזריות בדברי הרמב"ם.

לדאבונינו, כל אלו היודעים את האמת הזאת, אינם מוכנים לצאת בפומבי ולדרוש כן, ונשאר השטח לאנשי הרחוב, המרגיעים את הרגשים בדיבורי משיח וכדו'.

כמו"כ ראיתי ששאלו את הרב אלישיב, "למה הרב שך ממשיך לדבר על נושא אחד כ"כ הרבה פעמים?" ענה הרב אלישיב, "לכולנו היה ראוי לדבר ע"ז, אלא שכל אחד מאתנו מפחד מחשבון זה או אחר. הרב שך הוא היחיד שאין לו חשבונות ואומר את האמת כפי שצריכים. בזה הוא מוציא את כולנו בדיבורים אלו. אם היינו מדברים ג"כ, היה יכול לשתוק."
וכ"ה לעניינינו, שיש חשבונות המשתיקות את מה שכל לומד יודע, ואין לנו את הרב שך להכריז את האמת.

[לעמל יולד]

שמעתי עכשיו את דברי הרב שך באחת המלחמות בארץ ישראל.

האומר שהכל חבלי משיח ומחפש סימני משיח, בעצם אומר שמקרה הוא, והיינו שהדבר היה מוכרח לקרות, בלתי תלוי במעשי בני אדם, מצוותיהם ועבירותיהם, אלא בתור הכנה לביאת המשיח. והיינו שאין מעשיו אשמים, ואין לו אלא לדבר על משיח.

ד"ז הוא מה שנקרא אכזריות בדברי הרמב"ם.

כמדומה שגם זה נכלל ונרמז בדברי הרמב"ם עצמו בהלכות מלכים יב:
וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו.
ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת, ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה. וכן לא יחשב הקצין אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים, אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו.

[ישיבה בחור]

טרם הביאו ולו גדול אחד שבהיסטוריה שהאשים את אחרים כאשר באו צרות על העולם.

אכן, הרב שך עמד והתרה את הציבור החילוני שלא לעולם חוסן, ובסופו של דבר 'מאריך אפו וגבי דיליה'. ובסה"כ לא אמר יותר מפסוקי תנ"ך וגמרות מפורשות.
אבל בעת צרה לא דיבר כן, אלא כמו"ש הרמב"ם, שאנחנו נתקן את מעשינו ולא שאחרים יתקנו את מעשיהם.

רבי אלחנן וסרמן בקובץ מאמרים ואגרות כותב שהפוגרומים בארץ ישראל הגיעו בגלל הפריצות בחופי תל אביב

[עקביה]

רבי אלחנן וסרמן בקובץ מאמרים ואגרות כותב שהפוגרומים בארץ ישראל הגיעו בגלל הפריצות בחופי תל אביב

תוכל לתת הפניה מדויקת?

[הוה אמינא]

טרם הביאו ולו גדול אחד שבהיסטוריה שהאשים את אחרים כאשר באו צרות על העולם.

אכן, הרב שך עמד והתרה את הציבור החילוני ....
אבל בעת צרה לא דיבר כן, ....

רבי אלחנן וסרמן בקובץ מאמרים ואגרות כותב שהפוגרומים בארץ ישראל הגיעו בגלל הפריצות בחופי תל אביב

מ"ש אודות הרב שך, לא מדוייק, וההיפך הוא הנכון:


"במקרה" הייתי נוכח בכל השיחות של הרב שך בתקופת תשמ"ז - תשנ"ו.
כולל בתקופת ערב מלחמת המפרץ; בתקופות הפיגועים הקשים; ובשנים של "ממשלת הערב-רב".

מעולם הוא לא התרה את הציבור החילוני שבמעשיו יגיעו ח"ו צרות. או שהצרות בגלל מעשים ספציפיים של אנשים או קבוצות ספציפיות. (הוא כן הוכיח אותם "במה אתם יהודים" והוא כן טען שהם מנתקים את עצמם ודורותיהם מיהדות. וזה בלבד.).

דוקא בעת צרה הוא דיבר - לא ברבים מול תקשורת או כינוס ציבורי, אלא בישיבה מול הבחורים, ובידיעה שזה יצוטט לפני שומעי לקחו החרדים - על סיבת השואה, ועל המצב שמאז והלאה ג"כ יש עוונות שמצטברים, וה' עתיד ליפרע אם לא יחזרו בתשובה. והסיבה היא שמי ששומעו הוא זה שיתחזק והוא זה שישוב בתשובה. הוא לא התבטא שהסיבה של חרון האף הם החילונים.

[סימנא]

כולם עומדים תמהים לנוכח הקלות הבלתי נתפסת שבה פרצו האויבים ימ"ש את הגדר המבדילה בינם לבין ישראל. זהו דבר תמוה ביותר לפי כל קנה מדה הגיוני.

והנה העירני ח"א לדבר מדהים: לאחרונה התנהלה בכמה מקומות בישראל מערכה נגד הגדר - המחיצות שבין גברים לנשים באירועי תפלה וכו'.

ובכן, כאשר נחזק את הגדרות ההלכתיות בתל אביב וכו' - נזכה בעז"ה שתתחזק הגדר בעזה, ה' ישלח ישועה והצלה מיידית לכל הנתונים בצרה ובשביה ולעם ישראל בכלל.

https://www.youtube.com/watch?v=DIoZ0WN ... 7%99%D7%9D

[לבי במערב]

שחוק עשה לנו.

[סימנא]

שחוק עשה לנו.

לכאו' צ"ל במטבע של רבי': 'שחוק עשו לנו', כי אין הבדל [לכה"פ ועכ"פ באופן שבמהות] בין הרעיונות [בלבד] של הקופץ בראש להדיוט המזדנב (ראש לשועלי').

[תלמיד-חכמים]

שמעתי עכשיו את דברי הרב שך באחת המלחמות בארץ ישראל.

האומר שהכל חבלי משיח ומחפש סימני משיח, בעצם אומר שמקרה הוא, והיינו שהדבר היה מוכרח לקרות, בלתי תלוי במעשי בני אדם, מצוותיהם ועבירותיהם, אלא בתור הכנה לביאת המשיח. והיינו שאין מעשיו אשמים, ואין לו אלא לדבר על משיח.

ד"ז הוא מה שנקרא אכזריות בדברי הרמב"ם.

הרמב"ם באיגרת תימן:
חָרְדוּ לִבּוֹתֵינוּ, וְנָבוֹכוּ רַעְיוֹנֵינוּ, וְחָלְשׁוּ כֹּחוֹתֵינוּ, לְצָרוֹת הַשְּׁמָד הָעֲצוּמוֹת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֵינוּ בִּשְׁתֵּי קְצוֹת הָעוֹלָם, מִזְרָח וּמַעֲרָב, וַיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל בַּתָּוֶךְ, אֵלֶּה מִזֶּה וְאֵלֶּה מִזֶּה. וְעַל כַּיּוֹצֵא בְּזֶה הַזְּמָן הַמַּבְהִיל, הַקָּשֶׁה, אָמַר הַנָּבִיא, מַעְתִּיר בַּעֲדֵנוּ, מִתְפַּלֵּל בַּעֲבוּרֵנוּ: (עמוס ז ה): "אֲדֹנָי יְהוִה חֲדַל נָא מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא". וְזֶהוּ עִנְיָן שֶׁלֹּא יִמְעַט בְּעֵינֵי הַמַּאֲמִין בה' וּבְתוֹרָתוֹ וּבְמֹשֶׁה נֶאֱמַן בֵּיתוֹ, וְאֵין סָפֵק שֶׁאֵלּוּ הֵם חֶבְלֵי מָשִׁיחַ אֲשֶׁר הָיוּ הַחֲכָמִים מִתְפַּלְּלִים לה' שֶׁלֹּא לִרְאוֹתָם, וְהַנְּבִיאִים הָיוּ חֲרֵדִים בְּדַמּוֹתָם אוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר יְשַׁעְיָהוּ כַּאֲשֶׁר תֵּאֲרָם: (ישעיהו כא ד): "תָּעָה לְבָבִי פַּלָּצוּת בִּעֲתָתְנִי אֵת נֶשֶׁף חִשְׁקִי שָׂם לִי לַחֲרָדָה", וְקָרָא ה' בְּסִפְרוֹ אוֹי לְמִי שֶׁיִּרְאֵם, וְאָמַר: (במדבר כד כג): "אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל".

וצריך יישוב.

[לבי במערב]

לק"מ מעיקרא. אין כל סתירה בין שני הענינים, ופשוט.