עוד לעניין המנהג,
צריך לדעת שמי שיישב עם היסטוריון טוב, ויעבור על כל המנהגים שנהגו שלא כהלכה באלפיים שנות גלות, גם בפני חכמים, יוכל לנכות מעצמו חלק גדול של עול תורה ומצוות, ה"י.
ומה כן משמעותו של המנהג? שאלה. אבל צריך לדעת את זה.
(וכדרך שאומרים זאת ובצדק - על אמונת חכמים, שמאמונת חכמים אפשר להיות רשע גמור, אם לוקחים מכל רב את מה שהוא היקל בו).
עוד נקודה, שכאשר יש מנהג שלא כעיקר הדין, גם אם יש לו על מה לסמוך, אז יש מקום גדול לא להמשיך להיצמד אליו אחרי שהוא כבר השתנה בין כה וכה.
זו סברא ישרה מאוד שראיתי פעם שכתבה הגרשז"א כששאלוהו על ברכת כהנים בכל יום באיזה מקום בצפון (לעיון ראה כאן), וענה שאם יש כבר במקום מי שנושא כפיו כל יום אז גם הם - השואלים - ינהגו כך.
וזה עיקר הדבר ששונה בהדלקת נ"ח בין א"י לחו"ל, שבא"י מאיזה טעם שינו את המנהג, ולא משנה כלל מחמת איזה סיבה, והבאים אחרי המשנים שמחו וסמכו לקיים המצווה כעיקר תיקונה.
ונראה שזה שנוי כיום במחלוקת בין חסידים לליטאים, גם ברכת כהנים בגליל וגם הדלקת נרות בחוץ.