צופה_ומביט כתב:לעולם יהיה אדם כתב:אם השכן שלי היה נמנע מלשלם ועד בית של מאה שקל בתירוצים שיש לו מזה סכנה רוחנית, ושהוא מעדיף לקיים מצווה אחרת, ושהמציאות מורכבת, הייתי מאוד כועס.
וכאן יש אנשים שחושבים שהם "חלק מהסיפור" שהם בסכנת חיים, וצה"ל הוא הכלי הטבעי לקיים בו מצוות השתדלות של הצלת חיים, אבל הם לא רוצים ללכת לצבא בגלל ש"המציאות מורכבת".
בעיני אלו תירוצים קלושים (אך מורכבים!).
בעיני ההצדקה היחידה להימנע מגיוס לצבא היא התפיסה ש"אנחנו לא חלק מהסיפור". הצבא הוא כלי להגן על מדינת ישראל, ואנחנו לא חלק מהמדינה.
המלחמות פה הם מלחמות בין הערבים לבין מדינת ישראל, ולא בין העם היהודי לעם הערבי, ולכן אנחנו לא צד במלחמה הזו.
אני מניח או שלא קראת את דברי הרב צוריאל והרב מלמד הנ"ל, או שאתה מתעלם מהם.
כי כל ההנחות שלך לא תקפות לגביהם [בלשון המעטה], ובכ"ז זה מה שהם אומרים.
אז בהצלחה עם זה, אבל אחרי דבריהם לא חושב שנותר עוד צורך להסביר משהו כלפי הטיעונים שלך.
כל טוב ויום נעים ופורה.
ההודעה של מר "חברא" אמש העציבה אותי למאוד.
הוא מציג את מצב העניינים כאילו יש מרחב של ברירות שוות העומדות בפני כל צעיר, ביניהן: 1. לימוד תורה. 2. שירות בצבא. 3. השתלמות כעסקן רפואי.
את החובה האזרחית לשרת בצבא, חובה חוקית והסכמית, כאשר כל צעיר במדינת ישראל נותן שלוש שנים מחייו ללא תמורה ולא בגלל החלטה אישית להתנדב, הוא מתאר בדיוק כמו צעיר שהרוח פיעמה אותו והוא החליט להיות מיילך פירר. אי אפשר לתאר הצגה יותר מעוותת של המציאות ("מורכבת" כנראה).
מאותה סיבה שהצעיר לא ילך להציל חיים בתחום הרפואי, גם לא ירוץ להתנדב להציל חיים בתחום הבטחוני.
זאת פרספקטיבה שמתעלמת לגמרי מהחובות האזרחיות השוות של כל מי שמתגורר במסגרת של מדינה, שהחלטותיה החוקיות מחייבות את כל אחד באותה מידה.
כדי להפר החלטה חוקית צריך סיבה טובה במיוחד, הצדקה מעולה.
ולא, העובדה ש"לא ממש בא לו" להתנדב לצבא, כמו שהוא עדיין לא החליט אם הוא רוצה להיות מיילך פירר, זאת עדיין לא הצדקה לקחת את החוק לידיים ולגרום לחוסר שוויון משווע, אותו היטיב איש_ספר לתאר. בשביל לשבור את ברית הדמים האזרחית צריך קצת יותר מזה.
יתר על כן, המשל עצמו מפריך את הנמשל. שהרי אלפי חרדים מתנדבים במד"א ובאיחוד הצלה ובעוד הרבה ארגונים פרא-רפואיים, בתמיכה שקטה או קולנית מטעם רבנים שונים, ואיש אינו פוצה פה ומצפצף. וכל אחד יודע שהנסיונות והאתגרים והמכשולות בארגונים אלה אינם פחותים בהרבה מהמצבים הבעייתיים בצבא. אבל כשצריך, מתמודדים ומנסים להיטיב ולשפר את התנאים.
אז אם התירוץ הוא בגלל הקשיים הטכניים בצבא, יש היום מספיק חרדים שלא באמת לומדים (ובעצם כבר לימדנו הרב צו"מ שהתירוץ של לימוד כדי להיפטר מהצבא הוא טיפשות גמורה), ובשבילם היה ניתן להקים מסגרות מתאימות. ואני מניח שיש הרבה שישמחו להקים מסגרות כאלה. אם כן, לא מאוד רציני להיתלות בנסיבות הטכניות האלה. אנחנו מדברים על העניין העקרוני, שהמסגרת הצבאית בכל תנאי וצורה שבעולם לא תתאים לציבור החרדי, יהיה מה שיהיה. גם אם הרמטכ"ל יחבוש שטריימל, בפרפרזה על דברי הרב מפוניבז'.
חזרנו לזה, שלפי התפיסה שהצבא הוא בעייתי באופן כל כך עמוק ועקרוני, עד שאפילו אין להכיר טובה למי שכן משרת, לפי זה יש הגיון בהשתמטות מן הצבא. כי זה מעשה פסול לגמרי, וזה בוודאי דוחה כל חובה אזרחית וחוקית. ע"ע פצפיזם.
אבל אם התפיסה היא שזה דבר טוב ומבורך, מהי אפוא ההצדקה של עשיית דין עצמית ולהתעלם מחוסר השוויון שזה יוצר?