אקדים ואומר שלא קראתי את כל דף מס' 14 בדיון המחכים והמרתק והמכובד הזה שלפנינו.
לעולם יהיה אדם כתב:סימנא כתב:במעשים רואים שהציבור החרדי "מצביע ברגליים", כאן נמצא כאן היה, מתגורר כאן בהמוניו, מתפתח כאן ומשתכלל, וגם מושך לכאן יותר מהגרים מכל ציבור אחר בארץ. יש בארץ קהילות ושכונות שלמות דוברות אנגלית וצרפתית, רק בגלל ההעדפה המפורשת לגור בארץ ישראל על פני כל ארץ אחרת. גדולי והמוני הציבור החרדי גם בחרו בארץ ישראל, כאשר עמדה בפניהם הבחירה בינה לבין ארה"ב לאחר השואה.
תבחין בין מקום מגורים לבין הזדהות עם השלטון. החרדים גרים בארץ כי יש מצוות ישוב הארץ, וזה גם מקום נח וטוב לגור בו, אבל הם לחלוטין מתנגדים למדינת ישראל שהיא שלטון שלא על פי תורה.
אולי הם מתנגדים בכלל לרעיון שיהודים יחיו תחת שלטון עצמי, אבל זה דיון נוסף.
סימנא כתב:במעשים רואים שהציבור החרדי בחר בהטמעות מלאה בתרבות הישראלית. רוב רובו של הציבור החרדי לא מכיר שום שפה אחרת חוץ מעברית ישראלית, ניטש יידיש And no English. הציבורים שהתנגדו לרעיון המדינה היהודית, כמו נטו"ק וסאטמר, הקפידו על בידול בשפה ובמגע עם המדינה וערכיה.
במעשים רואים שהציבור החרדי תובע שוויון זכויות ושוויון הזדמנויות, נציגים בכנסת ובפנאלים בטלוויזיה.
הציבור החרדי ממש לא נטמע בתרבות הישראלית, נהפוך הוא, עושים ככל שאפשר לבצר את החומות.
הסיבה שמדברים עברית זה לא בגלל שרוצים היטמעות בתרבות הישראלית אלא בגלל שקשה מאוד להימנע מלדבר בשפת המדינה, בפרט כאשר היא דומה כל כך ללשון הקודש.
תובעים שיוויון זכויות, ומה רצית? יש דרך אחרת לחיות? אתה משלם מסים, אתה צריך לקבל שירותי רווחה ועוד. ההכרח לא יגונה.
שים לב שחברי כנסת חרדים לא דורשים תפקידי שר.
שים לב לסלחנות בציבור כלפי אי תשלום מס, לזלזול בחוקי ותקנות המדינה, הנפת דגל ישראל היא מעשה שלא יעשה ועוד ועוד דוגמאות.
כאן מקום ופתח לדיון סוציולוגי מורכב ביותר, שסימנא כבר פתח באשכול אחר, מזווית ראייתו הוא, את מידת ההתבדלות/ההשתלבות של החרדים במדינה. ואני משיב גם עליו כאן.
לעני"ד - אף אחד מלבד קיצוני נטו"ק, לא היה בפועל
נגד המדינה, אחר שהוקמה, בטח לא לדבר נגדה או לפעול נגדה - הס מלהזכיר. גם לא הבוטים ביותר בין שופרות צא"י. ראו בה מציאות שיש לדון איך להתמודד עמה.
לגבי מה שלי"א כתב, ש'תובעים שוויון זכויות' וכו' - לדעתי, מעולם לא כתבתי אותה כתזה, אבל יש לי איזושהיא מפת מדידה, לשיטות הפעולה של הנציגים החרדיים בכנסת - בדרך כלל, ולפי נגזרת זו, פעלה ההסתה או הכעס החילוני נגדם:
בעשורים הראשונים, כשהציבור החרדי היה מיעוט, פעלו הנציגים בשיטת תן לי יבנה וחכמיה. התחננו לקבל אפשרות מחיה בארץ הזאת. מידי פעם נופפו בהבטחת הסטטוס קוו, עשו גם ערמומיות ופעמים בודדות ונדירות הלכו להפגנות,
אבל ביקשו את פך השמן הטהור הקטנטן. (מצד שני - לא וויתרו על ילדי המעברות, על החינוך בפריפריה, פעלו להגדיל את החינוך העצמאי בכל הארץ ואת תקציבו, להרבות מקוואות טהרה ולרשום נישואין לכולם - כהלכה, אבל הכל היה בשיטת, ככה נוכל לחיות כאן בשקט כאן בחלקתנו הקטנה. ואגב, היו שרים חרדיים ולא היה כל איסור בדבר, להיפך.
בהתאמה - בשנים אלו אף אחד מהציבור החרדי הקטן דאז לא דיבר ולא חש נגד המדינה, הזדהו איתה באופן טבעי, בשל הנס העצום אחר השואה, ועוד הרבה סיבות. הסיבה השניה, מלבד החיזיון ועצם הפלא בהקמתה, שהציבור החרדי התרכז אז בלהציל את עצמו ולחיות את חייו.
ההסתה שהייתה באותן שנים נגד הציבור החרדי, הייתה על רקע פרשות בודדות וממוקדות. פרשת יוסלה שוכמכר - כדוגמא.
מאותה סיבה, הציבור החרדי התחיל להתחזק ולחוש ביטחון ובהתאמה - התחיל לחוש עצמו חלק שווה וחשוב. לא חלק נרדף.
בעשורים הבאים - בערך ימי שלטון הליכוד ואמצע שליטת רבין - התחילו לנהל בפועל את המדינה, ולהיות חלק מההנהלה - אבל עדיין בשיטות של ערמה, בשקט, חלוקה מתחת לשולחן וכו'.
בהתאמה - הציבור החרדי, בגלל המדינה ותמיכתה והישיבה 'על השיברים' שלה, התעצם וגדל, ועל כן יכולים לראות אז כבר הקצנה בשיח של הציבור נגד המדינה, אבל בפרקטיקה, אז היו הכי מחוברים לשלטונות, ממש ניהלו את המדינה.
בשנים אלו, התחילה הסתה יותר רחבה על הציבור החרדי ברמה של תקציבים והתחילה קצת ההסתה על אי שירות צבאי.
בעשורים האחרונים - התחילו לתבוע בפה, את חלקנו בעוגה, חרדים אבל לא פרייארים, ועוד כאלו ניצנים. אפשר לראות את זה במדורי מכתבים למערכת, המושפעים ישירות מקו המפלגות והעיתונים שלהן. כבר לא התבכיינות שאגד לא נותנת את חלקה וכו', אלא תביעה מאגד לתת שירות, ולעיתים, חסימת הכביש עד שיביאו אוטובוס אחר. ממש הפנתרים השחורים תרתי משמע.
אגד, שהיא חברה פרטית, היא רק דוגמא. אני מדבר על הטון של המכתבים ושולחיהם. מגיע לנו. שילמנו. זה שלנו.
ככה גם היה בכנסת. אחד השיאים היה בחרם על אנג'ל, חרם אותו התחילו נערי שוליים שחפצים בכל מאודם להשתלב במדינה, שלצערנו לא יכולים לחשוש אודותם שהם יתקלקלו בצבא...אולי נערים אלו יכולים להתחזק בצבא, וכפי שהיטיב לתאר במדוייק הרב איש ספר, באותו אשכול על החרם על אנג'ל.
אי אפשר גם לתבוע בפה את חלקנו וזכויותינו וכבודנו, אבל לא לקיים אפילו דיון קל על חובותינו.
דווקא הגראי"ל שטיינמן - פעל בשיטה של מתחת לשולחן ולהרדים את השטח - כמו השיטה הישנה, אבל הוא לא היה היחיד וגם לא תמיד נציגיו שלו עבדו באותה שיטה. בכל מקרה, הרוח השלטת לא הייתה 'אנא, התחשבו בנו', לא 'רחמים, תנו לחרדים לחיות' אלא 'מגיע לנו'.
מהרגע שהגיע 'מגיע לנו' - החילוניים, שלהזכיר הם עדיין רוב, אומרים: אוקיי אפוא. אם מגיע לכם, בא נראה כמה אתם נותנים ולפי זה בדיוק ניתן לכם. ואז מגיעים כל מיני חכמים שמראים את הפטנט המתמטי שמעולם לא יכול להתרחש, ולפיו משפחה חרדית נותנת למדינה מסים וארנונות יותר ממה שמרוויחה בלבן ואף בשחור...
פרופ' פרידמן, שכה מצוטט בתזה שלו על 'חברת הלומדים החרדית' מציין את מרן החזון איש כמי שהקים וכונן את חברת הלומדים. ממש לא לעני"ד.
מי שהקים את חברת הלומדים היו ראשי הממשלה ב"ג ובעיקר - בגין, ושרי האוצר ספיר, קפלן, ולהבדיל מולם: הרי"מ לוין, הר"ש לורנץ, ובמיוחד אחרי המהפך - הר"מ פרוש והרא"י שפירא. ממשלת ישראל באמצעות נציגי הציבור החרדי בכנסת - שהתחילו כמיעוט - הם הקימו את חברת הלומדים. במיוחד אחרי מהפך תשל"ז, ביטול המכסות לגיוס, ההנחות הרבות שניתנו לאברכים והשלמות ההכנסה, הסיוע בשיכון ובדיור ובחינוך, ועוד.
בכל שורה שכתבתי, אפשר לחלוק ואפשר להתווכח ובעיקר להרחיב ולהיכנס לפרטים, לדבר על התהליך המקביל, של שקיעת המפלגות הגדולות, אובדן הריבונות של המדינה על כל המיעוטים, ועוד ועוד..
אבל זה נוגע וחשוב ביותר גם לדיון שלפנינו, על ההשקפה הטהורה או המשוכתבת או המונחתת במאמרי המערכת של העיתונים, התעצבה והשתנתה לפי הריקוד הזה בין חרדים כמיעוט למדינה כריבון ולהיפך.
זה לא רק כפי שכתב סימנא באשכול אחר, בגלל שהקנאים הקימו מוסדות, אלא בעיקר, כי המדינה כל כך תמכה בציבור החרדי שהפך להיות חלק ממנה ומשלטונה, שבאופן טבעי גורם שחלק יתחילו להיות מספיק חזקים בשביל לתבוע עצמאות או/ו חלק יקחו את הטרימינולוגיה הניצית, אותם נאומים לוהטים שבאו בשביל למנוע את הציבור מלהיות ממש חלק מהמדינה ולהזכיר לציבור שהמדינה אינה משאת נפשנו, ולקחת את הדברים כפשוטן ולהתנהל לפי אותן עצרות ודרשות חוצבות.
כתבתי רק על קצה המזלג, מה שלעני"ד והיה בסבלנותי כעת.
-------
אני מוסיף כמה עובדות, שלדעתי תוספנה ביאור בדבריי:
1. הביטוי וההגדרה 'הציבור החרדי', לא היה מוכר כלל בימי הקמת המדינה ובעשורים אחריה. היו 'הדתיים' וזהו. אגודאיים, פאיניק"ים, מזרחי, והמון שומרי מצוות שהצביעו למפא"י, עד שב"ג אמר שיש לו יותר מצביעים דתיים מכל המפלגות הדתיות.
אצל הדור הבא כבר ניכרו ההבדלים, אבל בדור הראשון, היו (מעט) יהודים מהמזרחי שהיו הרבה יותר שומרי מצוות באדיקות מאשר אנשים באגודה.
2. בחתונות ובאירועים בציבור 'החרדי', עד שנות התש"מ, אם היה דוד ששירת בצבא, היה מגיע עם מדים לחתונה והיה מתפאר בהם. איש לא חשב לרגע שיש בו גנאי. היותו של ר' יצחק מאיר סגן אלוף בצה"ל, הייתה סיבה מרכזית ומשמעותית להבאתו לחינוך העצמאי לשמש כמנכ"ל ומשם לעיריית בני ברק לשמש כסגן ר"ע וראש העיר.
3. בימים הראשונים של המדינה, רי"מ אברמוביץ בתל אביב ואחר כך בכנסת, הצליח לפעול שיהיו חופי ים נפרדים לציבור החרדי.
בשנה האחרונה, התחיל קמפיין להרחיב את החופים הנפרדים לציבור החרדי ואף לעשות כמותו במעיינות ושמורות טבע.
וההבדל בולט מאוד בצורת הבקשה והדרישה. בשנים ההן, התחננו מהחילוניים שגם הדתיים יוכלו להבריא גופם בחופי ים, ואילו כיום - מגיע לנו! (רוב הקמפיין מתנהל במרשתת, בטוויטר ובפייסבוק, אפרופו הצורך והרצון בצניעות ועד כמה צריך להיזהר לא להתקלקל בצבא. וכדי ביזיון וקלס)
וכאמור, אפשר להאריך הרבה.
4. אוסיף עוד נקודה אחרי שהרב לייבעדיג יענקל הביא מדברי מנהיגים בציבור הסרוג האמוני.
מי שחושב, שברגע שנתגייס לצבא, או זק"א או איחוד הצלה, יורידו את מפלס האיבה מאיתנו, ייצא ויבדוק ויראה איך ציבור המתיישבים והסרוגים, הציבור הכי תורם בכל השטחים, מצבא וכלכלה ועד תרומת איברים, כמה הוא מושמץ, כמה דמו מותר וכמה אף אחד לא תובע את זכויותיו ועלבונו והם ניתנים למרמס ממש.
5. לעומת זאת, ההשוואה שהביא בדף הקודם, הרב לייבעדיג יענקל, המראה כמה קשה לסמוטריץ&וינטר לשנות את הצבא, ולכן החרדים מראש צריכים לראות זאת ולהבין שאין סיכוי, אינה נכונה לעני"ד.
כי המזרחיס'טן, מראש מגיעים לצבא ביראת כבוד, בהכנעה, למדינה. כי עד לפני חצי דור לא קם זרם משמעותי של חרדיים לאומיים בתוכם, לא היה להם כל כך איכפת, בוודאי שלא כמו החרדים, מהצניעות בצבא וכדומה. בהכללה. איני מתכווין ליחיד זה או לראש ישיבה מסויימת.
הציבור החרדי, כשרצה משהו, דרש אותו היטב, עמד על דעתו ולא ויתר. הפיל ממשלות וערך הפגנות. כך שזאת לא ממש השוואה.
מצד שלישי....הצבא בגלל הפרוגרסיביים ובג"ץ באמת הפכו לסכנת שמד רוחנית. גם ביחידות קרביות לחלוטין.
איך אומרים? מורכב