מן הדרום כתב:הבנתי תמיד שרוב הספרדים לא מדליקים בהיותם בחורי ישיבה כי נחשבים שייכים לביתם [הגרע"י] והאשכנזים ,כיון שכל אחד מדליק ,אז גם בחורי ישיבה מדליקים.
אבל אינני מבין, גם לאשכנזים, המהדרין חייב להדליק בביתו ואם הישיבה היא ביתו, אז גם ספרדי צריך להדליק
אם כן, לכאורה השאלה אינה קשורה למחבר קמ"א אלא לדיון אחר- היכן ביתו?
עושה חדשות כתב:במשנ"ב סי' תערב - "ומיהו ה"מ לכתחלה, אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה: עד עמוד השחר ובברכה והיינו דוקא אם בני הבית נעורים אבל אם ישנים אין לברך עליהם אלא ידליק בלא ברכה דכמו דלדידהו לא היה מברך אלא בזמן פרסום הנס ה"נ לדידן. ואם בא לביתו קודם עה"ש ומצא ב"ב ישנים מן הנכון שיקיצם כדי שיוכל להדליק בברכה".
האם סגי להקיץ את בה"ב לזמן ההדלקה, או שצריכים להיות נעורים חצי שעה?
משנה ברורה סי' תרעה כתב:ועיין בתשובת עולת שמואל סימן ק"ה דלדידן שמדליקין כ"א בפ"ע מ"מ אשה אינה צריכה להדליק דהויין רק טפילות לאנשים ואם רוצים להדליק מברכות דהוי כשאר מ"ע שהזמן גרמא דיכולות לברך.
נראה לכאו' כסתירה.משנה ברורה סי' תרעז כתב:מי שלא ידע שהדליקו עליו ובא באותו לילה לביתו ומצא שהדליקו עליו צריך להדליק דכיון שלא ידע מתחלה מסתמא היה דעתו להדליק בעצמו ולא לצאת בשל אשתו וממילא חל עליו תקנת חכמים ועיין במ"א שדעתו בזה דידליק בלא ברכה.
עושה חדשות כתב:נראה לכאו' כסתירה.
סגי נהור כתב:לכאורה גם בלא הסתירה צ"ע הדמיון לשאר מ"ע שהזמ"ג, שהרי כאן האשה מחויבת אלא שיכולה לצאת בשל בעלה ומכוונת שלא לצאת, והרי היא כשאר בני הבית שמברכים מטעם זה. ובפתרון קושיא זו מן הסתם גם שאלת הסתירה תסולק.
שייף נפיק כתב:כתב הרמ''א (תר''ע ב) ''יש אומרים שיש לאכול גבינה בחנוכה לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב''
א. גבינה למה? למה לא חלב כעיקר המעשה? ואמנם יש שכתבו שהאכילתו גבינה או תבשיל של גבינה, אבל הרמ''א שמזכיר חלב למה לא חלב?
ב. למה לא יין, הרי לפי המסופר השקתו חלב וכשצמא נתנה לו יין ונרדם, אם כן היין זכה להיות הגומר במצווה?
ג. הנס נעשה גם בשמן, ולמה לא מזכיר הרמ''א שמן?
עושה חדשות כתב:תודה למשיבים.
ראיתי כעת בבני יששכר שכ' כך: הנה העדתי לך שלשה עדים נאמנים אשר הארת אור חנוכה הוא מבחינת אור הגנוז... וקראו לימים האלה חנוכה שהוא חינוך לגאולה העתידה שיתגלה האור הגנוז, וכל ימי עניינו ומרודינו משנפסקה הנבואה האיר הש"י לנו הארת אור הגנוז בתורה על ידי מצות נר חנוכה, וכבר ידעת שהאור הגנוז מביטין בו מסוף העולם ועד סופו, והארת נר חנוכה היא הארה מן האור ההוא במעט קט, ועל ידה אנחנו יכולין להביט בתורה אשר האור גנוז בה, הבן, והנה לבעבור זה הדורות שהן סמוכין לגאולה התחילו חכמי הדור לדבר מעניני המצוה הזאת מה שלא שיערו הראשונים, והוא סוד כמוס, והנה אדברה וירווח לי איזה ענינים מדברי הזוה"ק הסכת ושמע...
מה הוא מתכוין שהתחילו חכמי הדור וכו', האם המקובלים או החסידים גילו על מצות נר חנוכה יותר מאשר מה שחידשו בדברים אחרים?
שקלאוו כתב:ברוך00 כתב:אדם בודד (לא נשוי) שגר לבדו בבית הכנסת. היכן מדליק?
זה ודאי שכשנמצא בבית הכנסת בשעת הדלקה הוא יוצא יד"ח בהדלקה. (דזה כל התקנה להדליק בבית הכנסת.
השאלה היא כשהוא לא היה בהדלקה של בית הכנסת והוא הגיע כשכבו הנרות, האם י"ל שהוא כבר יצא בהדלקה שהדליקו בבית הכנסת? או שלא, דנכון אמנם שהוא יושן בבית הכנסת אבל מכיון שהבית כנסת לא שייך לו, אין לו שום שייכות למקום?
איפכא מסתברא. בהדלקת ביה"כ לא יוצא, משום שההדלקה היא משום מנהג ולא משום תקנת המצוה וע"כ יש חסרון בכוונה ובמקום ההדלקה הראוי (ואף אם נאמר מניחו על שולחנו שם זה בכל הראוי לבילה וק"ל דאף אם הוא מהנוהגים להדליק בפנים חייב להדליק שוב).
ומאידך מחיובי מזוזה (יומא יא., טושו"ע רפ"ו) למדנו שיש דיורין בביה"כ ואם דר שם נחשב ביתו, ולכן חייב להדליק בזמנו ובמקומו בברכה.
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:בענין האורחים, לפלא שלא העירו עדיין מדברי המשנה ברורה הדן בזה להדיא
עושה חדשות כתב:שמעתי להק' בהא דכ' המשנ"ב בסי' תרעד דאם כבה אחד מהנרות אין להדליקה מן האחרים כי אין בהדלקה זו מצוה מעיקר הדין דקי"ל כבתה אין זקוק לה, ולכאו' הרי לפי דעת המשנ"ב עצמו בסי' תרעא אין הידור בהדלקת ב' נרות ביום השלישי, וא"כ ברגע שכבה נר אחד וכבר אין מס' הנרות כמס' הימים, בטלה מצוות כל הנרות הנוספים על הראשון, ולמה לא יוכל להדליק מהם.
עושה חדשות כתב:משנ"ב תרעא,ז - אם השמן הוא ביוקר מוטב להדליק בנרות שעוה ולהיות מוסיף והולך כמו שכתוב בפנים ממה שידליק בשמן זית נר א' בכל לילה לבד.
ובשעה"צ - חיי אדם בכלל קנ"ג ותשובת בנין עולם סימן ל"ד, אכן דעתו שם דבלילה הראשונה יראה על כל פנים להדליק בשמן זית אף על גב דלאחר כך לא יוכל לקיים להיות כמהדרין מן המהדרין בשאר לילות, לא דחינן מצוה החביבה בשעתה ממה שעל ידי זה לא יוכל אחר כך לקיים מצוה מן המובחר יותר, עיין שם.
ולא נתבאר למה סברא זו שייכת דוקא בלילה הראשון, הרי י"ל כן גם בשאר הלילות, כל היכא דאם ידליק היום בשמן זית לא ישאר בידו להדליק מחר כמהדרין. (ובשונה"ל כ' דאיה"נ, אבל בלשון הבנין עולם קשה להעמיס כן).
יתכן. חשבתי אולי לומר חידוש, שביום השני והלאה שכבר חלה עליו המצוה להיות מהדרין של מוסיף והולך, כבר צריך לחשב גם את ההידור של מחר, משא"כ ביום הראשון שעדיין אין בו את ההידור בכלל. גם זה יתכן?מה שנכון נכון כתב:מילתא דפסיקתא נקט.
עושה חדשות כתב:יתכן. חשבתי אולי לומר חידוש, שביום השני והלאה שכבר חלה עליו המצוה להיות מהדרין של מוסיף והולך, כבר צריך לחשב גם את ההידור של מחר, משא"כ ביום הראשון שעדיין אין בו את ההידור בכלל. גם זה יתכן?מה שנכון נכון כתב:מילתא דפסיקתא נקט.
איתן נוי כתב:ראיתי שהביא הר' אופיר מלכא בספרו על חנוכה בשם 'דעת תורה' שישנה עדיפות להדליק דוואק בשמן מוצק מארש בנוזלי מאחר והשמן שמצאו היה מוצק. וכן שמעתי שכתוב מבדרש, שהשמן שמצאו היה מזמן מקדש ראשון.
.
מה שנכון נכון כתב:סדר של 1,2,3 יתלו הרואים בתוספת הנס בכל יום, אבל בריבוי נרות (כגון 3,6,9 וכ"ש יותר) לא כ"כ ניכרת התאמתם לסדר הימים, ונראה כב"ב רבים.
[אה"ן שהרואים ביום מסוים (למשל ארבע נרות) יתכן שלא ידעו אם הנרות בגלל הימים או בגלל בני הבית, אבל הנפ"מ כשרואים יום אחר יום].
כן מסתבר כתב:איתן נוי כתב:ראיתי שהביא הר' אופיר מלכא בספרו על חנוכה בשם 'דעת תורה' שישנה עדיפות להדליק דווקא בשמן מוצק מאשר בנוזלי מאחר והשמן שמצאו היה מוצק. וכן שמעתי שכתוב מבדרש, שהשמן שמצאו היה מזמן מקדש ראשון.
.
כנראה כוונתו למובא במגילת אנטיוכוס שהשמן היה חתום בטבעתו של הכהן הגדול שהיה בימי שמואל הנביא, והיינו כנראה אחד מהכהנים שמבית עלי הכהן, ואם כן היה זה עוד לפני בנין בית המקדש הראשון, אך צ”ע איך הגיע לבית המקדש שמן שזמנו לפני בנינו
איתן נוי כתב:בכ"א איך זה עונה על דומיא דמקדש ולא דומיא דנס?
עושה חדשות כתב:האחרונים הק' על מציאת השמן הטהור בפך, דהלא צמיד פתיל אינו מציל לקודש, והאריכו בזה.
ונראה דהפייטן רבי מנחם בר מכיר יישב קו' זו בדרך הילוכו, ובשני אופנים. (ומסתמא עמדו בזה).
חדא שהפך היה טמון בשיתין, (ויש כהאי לישנא גם בא' ממדרשי חנוכה). ועוד שהיה עשוי מאבן שיש.
מצורף לשונו בשני נוסחאות:
מה שנכון נכון כתב:סדר של 1,2,3 יתלו הרואים בתוספת הנס בכל יום, אבל בריבוי נרות (כגון 3,6,9 וכ"ש יותר) לא כ"כ ניכרת התאמתם לסדר הימים, ונראה כב"ב רבים.
[אה"ן שהרואים ביום מסוים (למשל ארבע נרות) יתכן שלא ידעו אם הנרות בגלל הימים או בגלל בני הבית, אבל הנפ"מ כשרואים יום אחר יום].
צופה_ומביט כתב:גם אני הק' התקשיתי בשאלת הגראי"ל זה מכבר, וכך [פחות או יותר] עניתי לעצמי.
הגם שהיה בעיניי דוחק שא"כ כמש"כ מעלתו כל ההבחנה היא למי שעוקב ורואה הנרות מדי יום, אבל א. בדר"כ הרואים הם השכנים, והם רואים מדי יום, ב. כל החשש "ליכא היכרא שיסברו וכו'" הוא חידוש, וממילא אם תיקננו את השכנים די בזה, ומה שאפשר לתקן מתקנים ולא צריך לחוש יותר מזה.
עושה חדשות כתב:וחכ"א כתב לי - נראה אולי כך, שלפי האמת, כיון שעדיף לעשות את המהדרין מן המהדרין מאשר המהדרין, הרי שאם הדליק 5 ודאי שזה המהמה"מ, כי הרי זה אותו מספר, ואיזה טעם יש לומר שהוא רוצה לקיים את מה שפחות מהודר. אך אם היה הדין במהמה"מ להדליק 50, הבינו תוס' להיפך, שכל הענין הגדול במהמה"מ ומה שהוא עדיף מהמהדרין, זה רק משום שיש כאן את ב' ההידורים יחד, אבל כל אחד בפ"ע אין לו עדיפות על חבירו, וממילא לא יהיה מינכר מנין הימים.
הפרי חדש בסי' תרעא כתב:אבל התוספות [שם ד"ה והמהדרין] כתבו, דבית שמאי ובית הלל לא קיימי אלא אנר איש וביתו, משום דאיכא היכרא שרואין בלילה הראשון אחד, ובכל לילה הולכין ומוסיפין, דליכא למימר שכל כך בני אדם שיש בבית הדליקו, דלא מיתרמי מילתא דבלילה ראשונה לא נמצא אלא איש אחד בבית, ובכל לילה ניתוסף איש אחד. משא"כ כשבלילה הראשונה עושין נר לכל אחד ואחד, שאז כשרואין בלילה השנייה רבוי נרות, אומרים, לפי שיש כך בני אדם בבית הדליקו כל כך. השתא כיון דנפישי, לא מיכווני לראות אם הוכפלו הנרות בכל לילה כנגד הנרות שהדליקו בלילה ראשונה. ואין זה מוכרח, וגם הרב המגיד כתב, שפירוש הרמב"ם הוא נכון.
בבית הלוי חנוכה כתב:ובזה מבוארים דברי התוס' כפשוטן ולא קשה כלל מה שמפורסם הקושיא בפי העולם דגם לשיטתם יטעו דהוא רק מן המהדרין ורק כך בני אדם יש בבית, וזה אינו דמהיכי תיתי יאמרו כן אחר שרואין שמדליק כמנין הימים בודאי הוא מן המהדרין, ורק אם נאמר דקאי על מהדרין ונמצא דבליל שלישי מדליק שלשים או ארבעים ביחד ואין הנרות כמספר הימים כלל יטעו דהוא מן המהדרין.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 15 אורחים