◆ שאלות והערות קצרות בהלכתא ובשמעתתא ◆

[איתן נוי]

לענין השאלה האחרונה - מסברא נראה לי שיצא שכן לא שינה באופן מהותי את הברכה מנוסחתה המקורי אבל איני מכיר מקור ומן הסתם עמדו בזה כבר.

הוא שינה באופן מהותי מאוד: במקום המשמעות של "הגומל טובות לחייבים" נשמע שהוא מברך למי שגומל לחייבים כגמולם (הרע), רחמנא ליצלן.

דווקא אני לא חשבתי כך.
יש שתי אופציות:
1. ברור שמה שהקב"ה כבר גומל זה טוב. כפי שאמר מס' דק' קודם לכן בשמונ"ע "גומל חסדים טובים". וממילא מה שחיסר כעת את "טובות" אמנם זו ברכה לא מתוקנת אך לא קילקל.
2. עצם כך ששינה ממטבע שטבעו חז"ל ולא הדגיש את מה שהקב"ה גומל הוי חיסרון מהותי בברכה וצריך לשוב לברך.

[רב טקסט]

ולע"ע לא מצאתי מקור ברור לזה שאומרים תהלים לרפואה וכיו"ב בלילה (בחציו הראשון).

מה שכן ראיתי - שלאחר חצות הלילה אפשר לומר תהלים בשופי.

הרה"ק מבוטשאטש מקיל לומר תהלים בכל לילה שאין זה בכלל אזהרת האר"י הק' לא ללמוד מקרא בלילה.

יש ג ענינים:
מקרא בלילה - שהלילה יותר מתאים לתורה שבעל פה.
תהילים בלילה - שבזמן דין זה לא-מוצלח לעורר רחמים ע"י התהילים.
צדקה בלילה - כנראה כמו תהילים.

על תהלים מוזכר שהוא משום רחמים?
זכור לי על י"ג מדות ועל צדקה.

וכמדומה דההגדרה שזה לא-מוצלח לעורר רחמים בזמן הדין, לא נכון, אלא הביאו על זה ענין לא תחסום שור בדישו, לא לחסום כחות הדין בשעתן.

[כדכד]

לענין השאלה האחרונה - מסברא נראה לי שיצא שכן לא שינה באופן מהותי את הברכה מנוסחתה המקורי אבל איני מכיר מקור ומן הסתם עמדו בזה כבר.

הוא שינה באופן מהותי מאוד: במקום המשמעות של "הגומל טובות לחייבים" נשמע שהוא מברך למי שגומל לחייבים כגמולם (הרע), רחמנא ליצלן.

גומל אינו מי שמשיב לאחר כגמולו
שהרי נ אם כך קשה היאך אומרים
,הגומל לחייבים טובות".
גם כשמברכים ברכות השחר מתפללים "ותגמלנו חסדים טובים" וכי אנו עזי פנים לומר שבגמולנו מגיעים לנו חסדים טובים?

[עזריאל ברגר]

ברור שמה שהקב"ה כבר גומל זה טוב.

חס ושלום! דבריך נשמעים ככפירה ח"ו בשכר ועונש.
וכדכתיב: "ק֤וֹל שָׁאוֹן֙ מֵעִ֔יר ק֖וֹל מֵֽהֵיכָ֑ל ק֣וֹל יְ‑הוָ֔ה מְשַׁלֵּ֥ם גְּמ֖וּל לְאֹֽיְבָֽיו׃" (ישעיהו ס"ו, ו')
וכן "תֶּן־לָהֶ֣ם כְּפָֽעֳלָם֮ וּכְרֹ֪עַ מַֽעַלְלֵ֫יהֶ֥ם כְּמַֽעֲשֵׂ֣ה יְ֭דֵיהֶם תֵּ֣ן לָהֶ֑ם הָשֵׁ֖ב גְּמוּלָ֣ם לָהֶֽם׃" (תהילים כ"ח, ד')
(ולא קשה למצוא פסוקים נוספים שנאמר בהם שה' משלם גמול-רע לרשעים)

[עזריאל ברגר]

כנראה שיש שני סוגי גמול. ויש לעיין בזה.

ובחזרה לענין ברכת הגומל - קיי"ל שמי שהשמיט לגמרי את "הגומל לחייבים טובות" יצא ידי חובה, כמארז"ל על "בריך דיהבך לן ולא יהבך לעפרא" (אם כי גם שם יש שלילה-מפורשת של המצב ההפכי ועצ"ע), ולכן צ"ע אם מי שאמר "הגומל לחייבים" גרע טפי.

[כדכד]

ברור שמה שהקב"ה כבר גומל זה טוב.

חס ושלום! דבריך נשמעים ככפירה ח"ו בשכר ועונש.
וכדכתיב: "ק֤וֹל שָׁאוֹן֙ מֵעִ֔יר ק֖וֹל מֵֽהֵיכָ֑ל ק֣וֹל יְ‑הוָ֔ה מְשַׁלֵּ֥ם גְּמ֖וּל לְאֹֽיְבָֽיו׃" (ישעיהו ס"ו, ו')
וכן "תֶּן־לָהֶ֣ם כְּפָֽעֳלָם֮ וּכְרֹ֪עַ מַֽעַלְלֵ֫יהֶ֥ם כְּמַֽעֲשֵׂ֣ה יְ֭דֵיהֶם תֵּ֣ן לָהֶ֑ם הָשֵׁ֖ב גְּמוּלָ֣ם לָהֶֽם׃" (תהילים כ"ח, ד')
(ולא קשה למצוא פסוקים נוספים שנאמר בהם שה' משלם גמול-רע לרשעים)

משלם גמול ומשיב גמול זה לתת לו כפי מה שעשה. הגמול הוא התשלום כפי מעשיו.
אבל לגמול אן פירושו להשיב גמול אלא לתת.
בענין מ"ש כת"ר לאחר מכן "אם כי גם שם יש שלילה-מפורשת של המצב ההפכי ועצ"ע" איני מבין מה פירוש גם שם? רק שם!
בהגומל לחיבים טובות אין איזכור של מצב הפכי אלא של זה שאין הוא ראוי לטובה שה' גמלו ואת זה אין בבבריך רחמנא אלא עצם הענין שהוא חי ולא אחרת
יתכן שזה נובע מכך שאת ברכת הגומל מברך הנגמל ואין צורך להזכיר שהוא חי שהרי זה מוכח מעצם זה שהוא מברך
ואילו כשמברכים אחרים אין ראוי להזכיר שהניצול אינו ראוי מאידך יש מקקום להזכיר "ולא לעפרא".

[עזריאל ברגר]

משלם גמול ומשיב גמול זה לתת לו כפי מה שעשה. הגמול הוא התשלום כפי מעשיו.
אבל לגמול אן פירושו להשיב גמול אלא לתת.

יש גם מושג של "לגמול רע", כדברי אחי יוסף "כל הרעה אשר גמלנו אותו .... כי רעה גמלוך".
כדאי לעיין בדברי המדקדקים להבין את פירוש הפועל "גמל".

[כדכד]

נכון
אבל שם אין הכוונה להשיב רע אלא שהם חששו שיוסף יחיר להם על הרע שעשו לו ומכאן ראיה נוספת ש"לגמול" אין פירושו "להשיב גמול".

[איתן נוי]

כנראה שיש שני סוגי גמול. ויש לעיין בזה.

ובחזרה לענין ברכת הגומל - קיי"ל שמי שהשמיט לגמרי את "הגומל לחייבים טובות" יצא ידי חובה, כמארז"ל על "בריך דיהבך לן ולא יהבך לעפרא" (אם כי גם שם יש שלילה-מפורשת של המצב ההפכי ועצ"ע), ולכן צ"ע אם מי שאמר "הגומל לחייבים" גרע טפי.

עבור מה יצא יד"ח, מה כן אמר "שגמלני כל טוב"? א"כ בסדר גמור וברור שיצא.

[איתן נוי]

משלם גמול ומשיב גמול זה לתת לו כפי מה שעשה. הגמול הוא התשלום כפי מעשיו.
אבל לגמול אן פירושו להשיב גמול אלא לתת.

יש גם מושג של "לגמול רע", כדברי אחי יוסף "כל הרעה אשר גמלנו אותו .... כי רעה גמלוך".
כדאי לעיין בדברי המדקדקים להבין את פירוש הפועל "גמל".

בדיוק לשם כך, הבאתי את הדוגמא לכך, שמדובר על הקב"ה ולא על בשר ודם. שעל הקב"ה נאמר שגומל חסדים טובים ולא מצינו שגומל רעות.

[איתן נוי]

ברור שמה שהקב"ה כבר גומל זה טוב.

חס ושלום! דבריך נשמעים ככפירה ח"ו בשכר ועונש.
וכדכתיב: "ק֤וֹל שָׁאוֹן֙ מֵעִ֔יר ק֖וֹל מֵֽהֵיכָ֑ל ק֣וֹל יְ‑הוָ֔ה מְשַׁלֵּ֥ם גְּמ֖וּל לְאֹֽיְבָֽיו׃" (ישעיהו ס"ו, ו')
וכן "תֶּן־לָהֶ֣ם כְּפָֽעֳלָם֮ וּכְרֹ֪עַ מַֽעַלְלֵ֫יהֶ֥ם כְּמַֽעֲשֵׂ֣ה יְ֭דֵיהֶם תֵּ֣ן לָהֶ֑ם הָשֵׁ֖ב גְּמוּלָ֣ם לָהֶֽם׃" (תהילים כ"ח, ד')
(ולא קשה למצוא פסוקים נוספים שנאמר בהם שה' משלם גמול-רע לרשעים)

אז נראה לך שיעמוד יהודי לברך את הקב"ה כבל עם ועדה במקום הקרבת קרבן תודה, ויברך ע"כ שהקב"ה גומל רע? מה אתה אומר?

[איתן נוי]

לענין השאלה האחרונה - מסברא נראה לי שיצא שכן לא שינה באופן מהותי את הברכה מנוסחתה המקורי אבל איני מכיר מקור ומן הסתם עמדו בזה כבר.

לענין שמחת תורה - למה לרקוד ולהתעלס עם ספרי התורה נחשב בעיני מר כבוד גדול יותר לתורה מאשר הליכה עם ספרי התורה מסביב בית הכנסת באימה וביראה בליל יום כיפור?

1. כאמור אחד הצדדים שכתבתי הוא: מאחר ולא אמר מה הקב"ה גמל איתו א"כ קלקל את עיקר המטבע ושמא משום כך לא יצא.
2. כי כל מה שעושים לכבודה של התורה זה נפלא ומצויין. ברגע שכבר עושים הס"ת דבר מה שאינו בשביל ספר התורה אלא למטרה אחרת של הציבור נחשב הדבר לזלזול בכבוד הס"ת.
כדוגמא לכך מצאתי בפסקי תשובות בשם הציץ אליעזר, כדלהלן:
"פסקי תשובות אורח חיים סימן קלד אות ו: "והספרדים נוהגים לפתוח הס"ת מיד עם הוצאתו מארון הקודש, והולכים עמו כשהוא פתוח כלפי הקהל עד מקום הקריאה, וכך נוח יותר לקהל המתפללים לראות הכתב והאותיות, ויש שכתבו (ציץ אליעזר שו"ת צי"א חי"ב סי' מ' עפ"י שו"ת ריב"ם שנייטוך בתחילת הסימן סעי' ט"ז, ולפי"ז גם למנהג האשכנזים שמגביהים הס"ת במקומה ליד הבימה, יש למגביה לעמוד על מקומו ולסובבו, ולא ללכת עם הס"ת לימינו ולשמאלו ולהתקרב אל האנשים). שמ"מ אין למוליך הס"ת להקיף בהיקף יותר גדול מדרך הילוכו למקום הקריאה כדי לקרב את הס"ת גם לכל שאר האנשים העומדים בפינות ביהכ"נ כדי שיוכלו לראות, כי יש בזה גנאי שמוליך את הס"ת לאנשים במקום שהאנשים יתקרבו אליו, ויש הכותבים (שו"ת יבי"א ח"ז סי' ט"ז עפ"י שו"ת הלק"ט ח"ב סי' רנ"ה). שבהגבהה פתוחה אין בזה חשש כיון שיש ענין גדול לראות הכתב, ורק כשהס"ת סגור ונוטלה ומושיטה אצל כל אחד ואחד שינשקנה בזה יש גנאי גדול וזלזול בכבוד הס"ת".

[עזריאל ברגר]

חוזרני בי מדלעיל, כי לכאורה "הגומל לחייבים" אף אם נפרשנו כגומל להם כגמולם הרע - אינו שונה מהותית מ"ולא יהבך לעפרא". ולכן נראה שיצא בדיעבד.

[עזריאל ברגר]

לגבי טלטול הספר לנישוקו ע"י הקהל - ברור שיש נוהגים כך ויש נוהגים כך, ושניהם מתכוונים לכבוד התורה, ואיני מבין מה הענין לטחון קמח טחון.

[איתן נוי]

לגבי טלטול הספר לנישוקו ע"י הקהל - ברור שיש נוהגים כך ויש נוהגים כך, ושניהם מתכוונים לכבוד התורה, ואיני מבין מה הענין לטחון קמח טחון.

ממש לא.
תקרא היטב מה שכתבתי. וזה בדיוק ההבדל שכתבתי אמש לרב כדכד. לחלק בין הקפות לבין ליל יוה"כ.

[כדכד]

מר כתב לחלק בין הקפות לליל יוה"כ אך מר לא כתב מה החילוק
אני מסכים שטלטול ס"ת לכבוד התורה הוא כבוד לתורה וטלטול ס"ת למטרה אחרת שאינה קשורה אליו אינה כבוד לתורה
לא כתב מר מדוע ההקפות בשמח"ת נחשבות לטלטול לכבוד התורה ואילו טלטול ספרי התורה בליל יוה"כ אינו נחשב טלטול לכבוד התורה

[איתן נוי]

תגיד,האם מותר לאבל או בתשעה באב לשאת תינוק על הידיים?

[כדכד]

עד כמה שזכור לי לא מפני שמסיח דעתו מהאבל כי התינוק מביאו לידי שחוק.
איך זה קשור?

[איתן נוי]

יופי מצויין.
עכשיו תעשה חשבון 1+1

[יעקל]

בטוחני שיש ע"ז אריכות, אבל נשאלתי אם כתוב בח"י לחופה, האם זאת אומרת שהחיוב לפו"ר חל עליו רק אז ולא בי"ג ויום א' ?

[כדכד]

עד כמה שזכור לי לא מפני שמסיח דעתו מהאבל כי התינוק מביאו לידי שחוק.
איך זה קשור?

יופי מצויין.
עכשיו תעשה חשבון 1+1

עכשו תענה אתה
מספיק עם המשחקים האלה
שאלת שאלה שעל פניו אינה קשורה לדיון
עניתי לך בכל זאת ושאלתי איך זה קשור
לא הבנתי
כנראה הראש שלי לא עובד כמו שלך
אם הבאת את השאלה הזו כדי להסביר איך היא קשורה לעניננו
אז ’תסביר
לכתוב שזה כמו אחד ועוד אחד זה לא לענין
ראית כבר שלא הבנתי

[עזריאל ברגר]

בטוחני שיש ע"ז אריכות, אבל נשאלתי אם כתוב בח"י לחופה, האם זאת אומרת שהחיוב לפו"ר חל עליו רק אז ולא בי"ג ויום א' ?

ראה רמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה ב, ושולחן ערוך אבן העזר סימן א סעיף ג, ובנושאי כליהם שם.

[איתן נוי]

עכשו תענה אתה
מספיק עם המשחקים האלה
שאלת שאלה שעל פניו אינה קשורה לדיון
עניתי לך בכל זאת ושאלתי איך זה קשור
לא הבנתי
כנראה הראש שלי לא עובד כמו שלך
אם הבאת את השאלה הזו כדי להסביר איך היא קשורה לעניננו
אז ’תסביר
לכתוב שזה כמו אחד ועוד אחד זה לא לענין
ראית כבר שלא הבנתי

כשלוקחים תינוק על היד ומשתעשעים איתו והדבר מביא שמחה (עד כדי הסח הדעת) הדבר מראה עד כמה שכיף ושמח לך עם התינוק. כך לגבי הקפות בשמחת תורה. כשנושאים את ספרי התורה ורוקדים איתם, בכך מראים עד כמה תורתך שעשועי. הלוא להבדיל, בן אדם לא היה לוקח כסא ורוקד איתו, נכון?! למה, כי אין לו בזה שום עניין/שמחה. משא"כ ספר התורה. ולכן אף שמסתובבים עם ספרי התורה שלא למטרת 'קריאה', מאחר והפעולה מכוונת לכבודה של תורה, ש"ד. משא"כ בליל יוה"כ שהתועלת היחידה היא לתועלת האנשים כדי שינשקו את ספר/י התורה למטרת כפרת עוונות מסויימים (קרי,בזיון התוה"ק).

[כדכד]

תודה על ההסבר
אבל עכשו אני לא מסכים (עכשו שהבנתי אני יכול לא להסכים, כשלא מבינים א"א לא להסכים).

לקיחת תינוק על הידים היא פעולה שמביאה לידי שחוק ושמחה
היא לא פעולה שמבטאת שמחה, כלומר זה לא שאדם מחליט שכיף לו עם התינוק והוא רוצה לשמוח ודי להראות זאת הוא מרים את התינוק
אלא פעולת הרמת התינוק עשויה לגרום לו להתייחס לתינוק ולהסיח דעת מן האבלות.
אין לזה שום קשר להקפות של שמחת תורה. כשלוקחים אותם על הידים לא מבטאים בזה עד כמה "תורך שעשועי" אלא מקיפים ורוקדים אתם כדי לשמוח בשמחת התורה על כך שאנו סיימנ ו את התורה.
אני מסכים שיש בכך כבוד לתורה.
אבל לדעתי גם בסיבוב עם ספרי התורה בליל יום הכפורים כשהדבר נעשה לשם כבוד לתורה ולתת לאנשים לנשק אותה יש בכך כבוד התורה לא פחות מהקפות בשמחת תורה.
הצד שבגללו השוויתי ביניהם הוא שבשניהם אין מטלטלים את הספר למטרת קריאה.
אולי המחלוקת בינינו קשורה גם למחלוקת ראשונים בסוף מסכת חגיגה.

[איתן נוי]

שולחן ערוך הלכות בית הכנסת סימן קנא ס"א: "ואם צריך ליכנס בהם לצרכו, כגון לקרוא לאדם, יכנס ויקרא מעט או יאמר דבר שמועה, ואח"כ יקראנו, כדי שלא יהא נראה כאילו נכנס לצרכו...".
שאלה: אברך מגיע לכולל ומניח חפציו. יוצא להכין כוס קפה כדי לחזור ללמוד.
האם יצטרך לומר דבר הלכה או משנה קודם שמניח חפציו ורק לאחר מכן להניחם או מאחר ומתכונן תכף להישאר ולא לעזוב את ביהמ"ד אין כאן פגיעה בכבוד המקום?

[איתן נוי]

תודה על ההסבר
אבל עכשו אני לא מסכים (עכשו שהבנתי אני יכול לא להסכים, כשלא מבינים א"א לא להסכים).

לקיחת תינוק על הידים היא פעולה שמביאה לידי שחוק ושמחה
היא לא פעולה שמבטאת שמחה, כלומר זה לא שאדם מחליט שכיף לו עם התינוק והוא רוצה לשמוח ודי להראות זאת הוא מרים את התינוק
אלא פעולת הרמת התינוק עשויה לגרום לו להתייחס לתינוק ולהסיח דעת מן האבלות.
אין לזה שום קשר להקפות של שמחת תורה. כשלוקחים אותם על הידים לא מבטאים בזה עד כמה "תורך שעשועי" אלא מקיפים ורוקדים אתם כדי לשמוח בשמחת התורה על כך שאנו סיימנ ו את התורה.
אני מסכים שיש בכך כבוד לתורה.
אבל לדעתי גם בסיבוב עם ספרי התורה בליל יום הכפורים כשהדבר נעשה לשם כבוד לתורה ולתת לאנשים לנשק אותה יש בכך כבוד התורה לא פחות מהקפות בשמחת תורה.
הצד שבגללו השוויתי ביניהם הוא שבשניהם אין מטלטלים את הספר למטרת קריאה.
אולי המחלוקת בינינו קשורה גם למחלוקת ראשונים בסוף מסכת חגיגה.

אני מכבד את דבריך!

[יבנה]

שולחן ערוך הלכות בית הכנסת סימן קנא ס"א: "ואם צריך ליכנס בהם לצרכו, כגון לקרוא לאדם, יכנס ויקרא מעט או יאמר דבר שמועה, ואח"כ יקראנו, כדי שלא יהא נראה כאילו נכנס לצרכו...".
שאלה: אברך מגיע לכולל ומניח חפציו. יוצא להכין כוס קפה כדי לחזור ללמוד.
האם יצטרך לומר דבר הלכה או משנה קודם שמניח חפציו ורק לאחר מכן להניחם או מאחר ומתכונן תכף להישאר ולא לעזוב את ביהמ"ד אין כאן פגיעה בכבוד המקום?

כל כניסתו הוא לצורך הלימוד, רק שצריך להתארגן לפני שיתחיל לללמוד. וכל הרואה אותו יודע שלצורך לימוד הגיע.

[איתן נוי]

כל כניסתו הוא לצורך הלימוד, רק שצריך להתארגן לפני שיתחיל לללמוד. וכל הרואה אותו יודע שלצורך לימוד הגיע.

מי אמר, אולי עצם כך שנכנס כעת לביהמ"ד ולא נשאר ללמוד, צריך לומר איזה דבר הלכה? דהיינו מדוע יספיק לנו זה שמתכונן ללמוד תורה?

[פלוריש]

ראיתי פס"ד של דיין ותיק שליט"א, ובו חייב 2/3 לפועל בטל.
שאלתיו מה המקור לכך,
וענה שבראשונים יש כמה צורות חישוב, אולם לפי הידוע לו, מנהג הדיינים כיום הוא לפסוק סכום קבוע של 2/3, אלא שאין בידו לעת עתה לציין לי מקור לכך.
מישהו יכול לאמת או לשלול?

[איתן נוי]

ברור שמה שהקב"ה כבר גומל זה טוב.

חס ושלום! דבריך נשמעים ככפירה ח"ו בשכר ועונש.
וכדכתיב: "ק֤וֹל שָׁאוֹן֙ מֵעִ֔יר ק֖וֹל מֵֽהֵיכָ֑ל ק֣וֹל יְ‑הוָ֔ה מְשַׁלֵּ֥ם גְּמ֖וּל לְאֹֽיְבָֽיו׃" (ישעיהו ס"ו, ו')
וכן "תֶּן־לָהֶ֣ם כְּפָֽעֳלָם֮ וּכְרֹ֪עַ מַֽעַלְלֵ֫יהֶ֥ם כְּמַֽעֲשֵׂ֣ה יְ֭דֵיהֶם תֵּ֣ן לָהֶ֑ם הָשֵׁ֖ב גְּמוּלָ֣ם לָהֶֽם׃" (תהילים כ"ח, ד')
(ולא קשה למצוא פסוקים נוספים שנאמר בהם שה' משלם גמול-רע לרשעים)

אז נראה לך שיעמוד יהודי לברך את הקב"ה כבל עם ועדה במקום הקרבת קרבן תודה, ויברך ע"כ שהקב"ה גומל רע? מה אתה אומר?

היטיב להגיב לי מאתר דין:
משנה ברורה סימן ריט ס"ק ד: "הגומל לחייבים טובות - פי' אפילו לאותם שהם חייבים עכ"ז גומל להם טובות וגם אני אף על פי שאיני הגון עכ"ז גמלני בכל טוב ונוסח זה אינו מעכב כל שאמר ענין הברכה...".
שער הציון סימן ריט ס"ק ה: "ומה שהביא המגן אברהם בשם ר"מ מינץ דאין לשנות ממטבע שטבעו חכמים הוא רק לכתחלה, דעל כרחך לאו שינוי גמור הוא, וכמו שמוכח בסעיף ד, ואפילו לענין לכתחלה צריך עיון קצת, דהא משמע בגמרא דרב יהודה עשה כן לכתחלה".

[איתן נוי]

האם יש מי שמתיר בשופי לש"ץ לקרוא/ללמוד בין לחש לחזרה?

[עזריאל ברגר]

האם יש מי שמתיר בשופי לש"ץ לקרוא/ללמוד בין לחש לחזרה?

מהיכי תיתי לאסור?

[יוסף חיים אוהב ציון]

האם יש מי שמתיר בשופי לש"ץ לקרוא/ללמוד בין לחש לחזרה?

הגאון הנאמ"ן מתיר.

[עזריאל ברגר]

האם יש מי שמתיר בשופי לש"ץ לקרוא/ללמוד בין לחש לחזרה?

מהיכי תיתי לאסור?

ארחיב מעט:
המקורות שמצאתי לאסור על הציבור לדבר בזמן זה (ומועטים הם! רבים-רבים מרבותינו שתקו בזה ולא הזכירו שום איסור!) מדברים בעיקר על שיחה בין גאולה לתפילה או על שיחה בין תפילה לנפילת אפיים, ושני הדברים האלו לא שייכים לכאורה בש"ץ:
הוא לא בין גאולה לתפילה, כי הוא כבר סמך תפילה לגאולה והתפלל, וחזרת הש"ץ כבר מופסקת מסיום הגאולה שלו.
והוא לא בין תפילה לנפילת אפיים, כי הוא יפול על פניו בסמיכות לתפילתו שבקול רם.

אז שוב: מאיזה טעם אתה בא לאסור, שאתה שואל אם יש מי שמתיר?

[איתן נוי]

האם יש מי שמתיר בשופי לש"ץ לקרוא/ללמוד בין לחש לחזרה?

מהיכי תיתי לאסור?

1. הליכות עולם חלק א עמ' קצא, ושם הפנה ליחוה דעת חלק ה סי' מב.
2. הלכה ברורה לגר"ד יוסף הביא דין זה בלשון "נכון להחמיר".
3. פסקי תשובות אורח חיים סימן קכג אות ו: "ויש לדעת, כי גם בין תפילת לחש לחזרת הש"ץ אין הש"ץ רשאי להפסיק בדיבור אלא לצורך עניני התפילה וצרכיה, אבל לא לדברי רשות, וכדציין המשנ"ב (בסימן קי"א סק"י) בשם הפמ"ג, והדברים חמורים יותר בתפילת שחרית שיש ענין לסמוך גאולה גם לתפילת חזרת הש"ץ.
ולא רק הש"ץ אלא גם הציבור יש להם לימנע מלדבר דברי רשות לאחר תפילתם עד לאחר אמירת תחנון ונפילת אפים, וכדאיתא בשו"ע (סימן קל"א סעי' א') ומשנ"ב (שם, ובסימן נ"א סק"ט), והדברים חמורים ביותר בכתבי האר"י והמקובלים שאוסרים אף ללמוד, אבל עפ"י המשנ"ב (סי' קל"א סק"א) שיחה קלה מותרת ליחיד, וכל שכן השלמת קטעי תפילה ואף אמירת תהילים ולימוד תורה, ומוטב כן מלהמתין בטל עד חזרת הש"ץ".
4. משנה ברורה (הנ"ל): משנה ברורה סימן קיא ס"ק י: "חוזר וכו' - דפסוק זה הוא שייך לתפלה וכנ"ל וטוב שיאמרנו בלחש אבל שאר פסוקים א"צ לומר ואם רצה לומר רשאי. כתב בפמ"ג דהש"ץ אינו רשאי להפסיק לאחר שהתפלל בלחש רק לדבר מצוה כגון לענות איש"ר וכדומה אבל לדבר הרשות נראה דלא".
5. שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן קיא: "הש"ץ כשמתחיל י"ח בקול צריך לומר תחלה פסוק אדני שפתי תפתח הואיל והוא מכלל התפלה וטוב שיאמרנו בלחש.
אבל שאר פסוקים אין צריך לומר ואם רצה לומר רשאי ואין איסור כלל להפסיק (בעניני התפלה וצרכיה) בין תפלת לחש לתפלה שבקול (אבל להתעסק בדברים אחרים אסור עד אחר נפילת אפים כמו שיתבאר בסי' קל"א)".

[במסתרים]

טעה בפתיחת ברכת המזון או ברכה אחרת ואמר בא"י או"א אלקי אברהם... יעקב מלך העולם, יצא או חוזר לראש?

[עזריאל ברגר]

טעה בפתיחת ברכת המזון או ברכה אחרת ואמר בא"י או"א אלקי אברהם... יעקב מלך העולם, יצא או חוזר לראש?

לכאורה מדינא מותר לעשות כך אפילו לכתחילה.
ולא אמרו כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו אלא כשהחסיר דברים עיקריים, או שהוסיף דברים המקלקלים את הברכה כ"טל ומטר" בימות החמה וכדו'.
אבל זה שהוסיף רק את זה שה' הוא אלוקי אבותינו - לא גרע שום דבר.

[מעיין התורני]

שולחן ערוך הלכות בית הכנסת סימן קנא ס"א: "ואם צריך ליכנס בהם לצרכו, כגון לקרוא לאדם, יכנס ויקרא מעט או יאמר דבר שמועה, ואח"כ יקראנו, כדי שלא יהא נראה כאילו נכנס לצרכו...".
שאלה: אברך מגיע לכולל ומניח חפציו. יוצא להכין כוס קפה כדי לחזור ללמוד.
האם יצטרך לומר דבר הלכה או משנה קודם שמניח חפציו ורק לאחר מכן להניחם או מאחר ומתכונן תכף להישאר ולא לעזוב את ביהמ"ד אין כאן פגיעה בכבוד המקום?

לדעתי מותר לכתחילה וא"צ לומר הלכה וכדומה
לשון השו"ע, וכך גם הסברא הישרה שהאיסור הוא רק במי שנכנס "לצרכו"
ואדם שנכנס לכולל שלו ללמוד אין הכניסה היא "לצרכו", ולכן מותר לכתחילה לשים את הדברים שלו במקום ולצאת להכין קפה (שהוא עצמו צורך הלימוד)

[איתן נוי]

לדעתי מותר לכתחילה וא"צ לומר הלכה וכדומה
לשון השו"ע, וכך גם הסברא הישרה שהאיסור הוא רק במי שנכנס "לצרכו"
ואדם שנכנס לכולל שלו ללמוד אין הכניסה היא "לצרכו", ולכן מותר לכתחילה לשים את הדברים שלו במקום ולצאת להכין קפה (שהוא עצמו צורך הלימוד)

שים לב היטב. כשהוא נכנס בתחילה, הוא נכנס ע"מ להניח "חפציו" ולא כדי ללמוד. אלא מה, מטרתו היא שלאחר שיסייםןם את הארגונים השונים מחוץ לביהמ"ד "יחזור" ללמוד. אך כעת נכנס אך ורק לצורך הנחת חפציו.

[איתן נוי]

1. מה הביאור (יור"ד סי' עט באה"ט אות אחרונה) "טיפת הדריסה"?
2. יור"ד סי' פ סעי' ד: מהו החיה הנקראת "קרש"?