מה דעת רבותינו במלחמה?

[זיז שדי]

שאלה היפותטית אבל רצינית לחלוטין....
נניח שמחר בבוקר היה רה"מ בנימין נתניהו ביחד עם כל חברי הקבינט וכל הגנרלים מגיעים למסקנה (האמיתית) כי אך ורק התורה היא חכמתינו ובינתנו, והיו מגיעים לאחד מבתי גדולי התורה לשאול חוות דעתם לעניין המלחמה, מה רצון ה'? האם להמשיך להלחם או שכל החילים ילכו לבית המדרש לומר תהילים וה' ילחם לנו? מה היו גדולי התורה מורים להם? מה דעת התורה בנידון? האם יאמרו למסור את הארץ כולה לערבים ואנחנו נלך לשחות בים הגדול? או שמא יאמרו להם להמשיך לעשות כל מה שהם עושים כעת? מעניין לשמוע מה דעת חברי הפורום בנידון.

[צופה_ומביט]

יש סתירה גלויה מובנה בשאלה.
אתה שואל את "חברי הפורום" מה היו מורים "גדולי הדור".
ממה נפשך,
או שתשאל את גדולי הדור מה דעתם.
או שאתה אוחז שחברי הפורום הם גדולי הדור, ואז השאלה צריכה להיות מנוסחת אחרת: "רה"מ וכל השרים הגיעו למסקנה שצריך לפתוח אשכול בפורום אוצה"ח ולשאול, ובכן הנה פתחתי. מה דעתכם גדולי הדור?"


לגבי עצם השאלה, חסרים כ"כ הרבה פרטים במציאות ובליבון הלכתא בכל הנוגע לשאלות מסוג זה, מכמה וכמה פנים וצדדים והקדמות, שהשאלה עצמה עדיין אינה בגדר "שאלת חכם" ואינה בעלת משמעות.
כל זה עוד לפני "דעת תורה" (האשכול הסמוך שפתחת) ו"מסורת מרבותינו" שיש ביד מנהיגי הדור.

[זיז שדי]

השאלה היא מה דעת חברי הפורום שהיו מורים גדולי הדור? כולנו מכירים את רבותינו שליט"א ובתשעים ותשע אחוז מהנושאים אפשר לדעת פחות או יותר מה דעתם, (אינני זוכר בעשרים שנה האחרונות פעם אחת שהיתה הוראה ברורה מרבותינו זיע"א ולהבחל"ח שליט"א שהופתעתי ממנה) המציאות אנחנו מכירים פחות או יותר ממה שאנחנו קוראים, שומעים, רואים. ועל אותה המציאות אני שואל. ובליבון הלכתא בזה הרבה מהדנים כאן בקיאים בזה.
יש הרבה נפק"מ בשאלה התיאורטית הזאת וד"ל.
ואכן שאלתי היא מה ה"דעת תורה" בצורה הזאת? ומה ה"מסורת" בידינו מ........?

[צופה_ומביט]

ממה נפשך. אם כפי שכתבת אתה יודע מה יורו וכמעט אף פעם לא מופתע וכו', אז אתה יודע, ומה הצורך לשאול בפורום.
ואם דהשתא אינו דומה למה שאתה יודע, מאיזו סיבה שלא תהיה, א"כ הדרקל"ד הממה נפשך הקודם.

המציאות שאתה קורא ושומע וכו' אינה המציאות שגלויה למקבלי ההחלטות, (וכולי האי ואולי), חשבתי שזה ברור ומובן מאליו. מי שיחשבו שעליו להכריע - יגישו לפניו את כל מה שיש לדעת ושנחוץ לדעת ושהוא יבקש לדעת.

ליבון ההלכתא דכאן רלוונטי לשאלה רק אם כאמור אתה סבור שגדולי הדור נמצאים כאן בפורום. אחרת אינו מעלה ולא מוריד לשאלה מה דעתם ההלכתית של גדולי הדור.

כל שכן לשאול כאן בפורום מה אומרת "דעת תורה", זה מגוחך, וכנ"ל לגבי מה ללמוד להשתא ממסורת רבותינו.

לא חושב שחידשתי כאן משהו. הדברים פשוטים, ושאלת כבודו מוזרה מאד בעיניי.

[הרואה]

יש למישהו הוא אמינא שצריך להפסיק את המלחמה? למסור את ארץ ישראל לערבים? לא הבנתי מה מטרת השאלה.
באמת מסתמא מה שהם היו אומרים זה לא לחוס על נשים וילדים בעזה.

[מעיין התורני]

יש סתירה גלויה מובנה בשאלה.

השאלה היא מה דעת חברי הפורום שהיו מורים גדולי הדור? כולנו מכירים את רבותינו שליט"א ובתשעים ותשע אחוז מהנושאים אפשר לדעת פחות או יותר מה דעתם, (אינני זוכר בעשרים שנה האחרונות פעם אחת שהיתה הוראה ברורה מרבותינו זיע"א ולהבחל"ח שליט"א שהופתעתי ממנה) המציאות אנחנו מכירים פחות או יותר ממה שאנחנו קוראים, שומעים, רואים. ועל אותה המציאות אני שואל. ובליבון הלכתא בזה הרבה מהדנים כאן בקיאים בזה.
יש הרבה נפק"מ בשאלה התיאורטית הזאת וד"ל.
ואכן שאלתי היא מה ה"דעת תורה" בצורה הזאת? ומה ה"מסורת" בידינו מ........?

יש בריאה נפלאה, צורה שבה המוח האנושי פועל, שכך הקב"ה ברא אותנו ואין יותר מדי מה לעשות כנגד זה
קוראים לזה "הטיית האישוש" זה אומר שבני אדם מפרשים דברים וזוכרים אותם בצורה שמתאימה לאמונות קודמות שלהם.
כך יוצא מצב שכבודו ועוד אנשים סבורים אחרי ששמעו פסיקה מסוימת שכך הם גם חשבו עד להרגע והם ידעו את זה.
את תרצה להעמיק טיפה על הטייה קוגנטיבית נפלאה זו הנה העמוד ב"המכלול"
https://www.google.com/search?q=%D7%94% ... e&ie=UTF-8

[ישא ברכה]

שאלה היפותטית אבל רצינית לחלוטין....
נניח שמחר בבוקר היה רה"מ בנימין נתניהו ביחד עם כל חברי הקבינט וכל הגנרלים מגיעים למסקנה (האמיתית) כי אך ורק התורה היא חכמתינו ובינתנו, והיו מגיעים לאחד מבתי גדולי התורה לשאול חוות דעתם לעניין המלחמה, מה רצון ה'? האם להמשיך להלחם או שכל החילים ילכו לבית המדרש לומר תהילים וה' ילחם לנו? מה היו גדולי התורה מורים להם? מה דעת התורה בנידון? האם יאמרו למסור את הארץ כולה לערבים ואנחנו נלך לשחות בים הגדול? או שמא יאמרו להם להמשיך לעשות כל מה שהם עושים כעת? מעניין לשמוע מה דעת חברי הפורום בנידון.

השאלה איננה היפותטית, שכן מי שהתשובה שלו היא שאנחנו בגלות ואסור להילחם וכו', הרי שאין לו הרבה ברירות אלא להגר לחוץ לארץ, שכן גם בישיבתו בארץ הוא משרת במישרין ובעקיפין את כיבוש ארץ ישראל והפרת מצוות הגלות.
למיעוט ידיעתי הציבור החרדי רובו ככולו אין לו משנה סדורה לגבי מציאות החיים בדור האחרון, והיחידים שיש להם בזה משנה הם מצד אחד הציונים קרי הדת"ל, ומצד שני הקנאים קרי הסטאמר רב, כל היתר מתנהלים בצורה פרקטית שנינה הוא איך לשמור תורה ומצוות בעולם שרובו רחוק מאמונה ומתורה ומצוות, אבל אין להם כל תפיסה רחבה, מה היחס למציאות הנוכחת מול עיניהם.
יתכן גם שהסיבה לכך כי המבוכה גדולה, שכן גם אלו שכביכול יודעים מה רצון ה במציאות הזאת, פעמים בונים מגדלים על יסודות רצוצים.

[כן מסתבר]

שאלה היפותטית אבל רצינית לחלוטין....
נניח שמחר בבוקר היה רה"מ בנימין נתניהו ביחד עם כל חברי הקבינט וכל הגנרלים מגיעים למסקנה (האמיתית) כי אך ורק התורה היא חכמתינו ובינתנו, והיו מגיעים לאחד מבתי גדולי התורה לשאול חוות דעתם לעניין המלחמה, מה רצון ה'? האם להמשיך להלחם או שכל החילים ילכו לבית המדרש לומר תהילים וה' ילחם לנו? מה היו גדולי התורה מורים להם? מה דעת התורה בנידון? האם יאמרו למסור את הארץ כולה לערבים ואנחנו נלך לשחות בים הגדול? או שמא יאמרו להם להמשיך לעשות כל מה שהם עושים כעת? מעניין לשמוע מה דעת חברי הפורום בנידון.

הלב שמחה מגור אמר בפרוץ האינתיפאדה לראש הממשלה דאז כי יש לו עצה איך למגר תופעה זו, אולם בלא”ה לא ישמע לו. כשהפציר בו לשמוע מה היא עצתו ענה ואמר שיתלו כל יום ד’ ישמעאלים בשער שכם...
דעת האדמו”ר מליובאוויטש זצ”ל ידועה ומפורסמת לכל.
ר’ יוחנן מקרלין אמר שהוכרח להסכים לפתרון של המדינה.

נ.ב. האדמור מגור הורה לחמש את בתי הכנסת, וכמוהו הורו כמה רבנים, מסתמא אי איישר חיילם היו מורים גם לחמש את שומרי העיירות כולם, וכמובן להשתמש בנשק בשעת הצורך, אחרת אין בו תועלת..

[צופה_ומביט]

מכאן

מספר הרב יחיאל מיכל שטרן בספרו 'מרן' על הרב עובדיה יוסף (עמ' קעה):

לא אחת הייתי שלוחו של רבנו בהעברת דברים להגרש"ז [הרב אוירבך, דודו של הרי"מ שטרן] וזכורני שלפני שפסק בענין החזרת שטחים, בקשני שאלך לשאול את דעת הגרש"ז. כשבאתי להגרש"ז אמר לי: 'על שאלה זו צריך 'סנהדרין' כי זה דיני נפשות ממש, ואיך יכול להכריע בדבר כזה', והוסיף 'נס מהשמים שמנהיגי המדינה לא שואלים אותנו, כי אם היו שואלים אותנו לא יכולנו לענות'. כשחזרתי לרבנו ומסרתי לו התשובה, נאנח ואמר 'למה משאירים אותי לבד במערכה'.

[סימנא]

מכאן

מספר הרב יחיאל מיכל שטרן בספרו 'מרן' על הרב עובדיה יוסף (עמ' קעה):

לא אחת הייתי שלוחו של רבנו בהעברת דברים להגרש"ז [הרב אוירבך, דודו של הרי"מ שטרן] וזכורני שלפני שפסק בענין החזרת שטחים, בקשני שאלך לשאול את דעת הגרש"ז. כשבאתי להגרש"ז אמר לי: 'על שאלה זו צריך 'סנהדרין' כי זה דיני נפשות ממש, ואיך יכול להכריע בדבר כזה', והוסיף 'נס מהשמים שמנהיגי המדינה לא שואלים אותנו, כי אם היו שואלים אותנו לא יכולנו לענות'. כשחזרתי לרבנו ומסרתי לו התשובה, נאנח ואמר 'למה משאירים אותי לבד במערכה'.

פלא הדבר. הרי לגרש"ז היו נציגים בכנסת, ומה הכוונה באמרו "נס מהשמים שמנהיגי המדינה לא שואלים אותנו"? הוא לא הורה להם איך להצביע?

[דרומי]

מה בלבול השכל הזה, הרי הגרש"ז לא היה חבר בשום 'מועצת' ושום דבר דומה.

[סימנא]

מה בלבול השכל הזה, הרי הגרש"ז לא היה חבר בשום 'מועצת' ושום דבר דומה.

גם הרבי מליובאוויטש לא היה חבר בשום מועצת ושום דבר דומה, גם הרב אלישיב לא היה חבר בשום מועצת ושום דבר דומה, וגם הגר"ד לנדו אינו חבר בשום מועצת ושום דבר דומה, ובכל זאת כל אלה נתנו הוראות ברורות לנציגים החרדים בכנסת בהזדמנויות רבות וכמובן שהנציגים גם באו לשאול לדעתם.
בכל התקופה לקראת הסכמי אוסלו נחשב רש"ז אויערבך לסמכות הגבוהה במגזר האגודאי (כמו הרב וואזנר בשנים האחרונות בעיתון המבשר). כבר בכנסייה הגדולה האחרונה (השישית, בתש"מ) היה רש"ז אורח הכבוד, ומאז שנחלה הלב שמחה בתשמ"ה הוא היה הסמכות המכרעת בכל ענייני הציבור. מנחם פרוש ראה בו את מורו ורבו באופן אישי.

[יהושפט]

מה בלבול השכל הזה, הרי הגרש"ז לא היה חבר בשום 'מועצת' ושום דבר דומה.

גם הרבי מליובאוויטש לא היה חבר בשום מועצת ושום דבר דומה, גם הרב אלישיב לא היה חבר בשום מועצת ושום דבר דומה, וגם הגר"ד לנדו אינו חבר בשום מועצת ושום דבר דומה, ובכל זאת כל אלה נתנו הוראות ברורות לנציגים החרדים בכנסת בהזדמנויות רבות וכמובן שהנציגים גם באו לשאול לדעתם.
בכל התקופה לקראת הסכמי אוסלו נחשב רש"ז אויערבך לסמכות הגבוהה במגזר האגודאי (כמו הרב וואזנר בשנים האחרונות בעיתון המבשר). כבר בכנסייה הגדולה האחרונה (השישית, בתש"מ) היה רש"ז אורח הכבוד, ומאז שנחלה הלב שמחה בתשמ"ה הוא היה הסמכות המכרעת בכל ענייני הציבור. מנחם פרוש ראה בו את מורו ורבו באופן אישי.

ובדיוק כמו הרב ואזנר, הגרשז"א לא היה מחויב להתערב בכל ענין, וגם לא שאלו אותו בכל דבר. ובשונה מהגריש"א והגרד"ל שפורמלית או לא, הם המנהיגים שעל פיהם ישק כל דבר, הגרש"ז לא היה כזה, וכידוע גם לא רצה להיות כזה, ואגו"י גם לא היתה מחויבת לו
וגם אין צריך להאריך כמה מ"פ היה מחויב לגדולים ממנו, וכמה היה מתיעץ על כל דבר...
בקיצור, קושיא מעיקרא ליתא לכל מי שיודע משהו על הגרשז"א והנהגת הציבור

[דרומי]

וצחוק עשה לנו בפרט בזה שהפך את הגרש"ז לממלא מקום להלב שמחה... כאילו לא היה את הפני מנחם ויבלח"ט האדמו"ר הנוכחי

[סימנא]

וצחוק עשה לנו בפרט בזה שהפך את הגרש"ז לממלא מקום להלב שמחה... כאילו לא היה את הפני מנחם ויבלח"ט האדמו"ר הנוכחי

תחילה היתה מבוכה. ואז פתאום עלה בדעתי רעיון. רצתי לבדוק בויקיפדיה, ואכן, בינגו. זהו מקור התובנה המרעישה שהאדמו"ר הנוכחי מגור (או דודו, שזה רעיון עוד יותר מגוחך למי שמכיר את הפוליטיקה...) הנהיג את כלל ישראל בשנות המ"ם.

בשנת תשל"ז - 1977, עם פטירתו של אחיו האדמו"ר, הוכתר על ידי חסידי גור כרבם, בגיל 79. בספטמבר 1985 חלה ואיבד את היכולת לתקשר עם הסובבים. לעיתים נדירות נלקח להופעות פומביות. בשנים אלה הובילו את החסידות מי שיועדו להיות יורשיו, אחיו מאב הרב פינחס מנחם אלתר, "הפני מנחם", ובנו הרב יעקב אריה אלתר.

[יהושפט]

וצחוק עשה לנו בפרט בזה שהפך את הגרש"ז לממלא מקום להלב שמחה... כאילו לא היה את הפני מנחם ויבלח"ט האדמו"ר הנוכחי

תחילה היתה מבוכה. ואז פתאום עלה בדעתי רעיון. רצתי לבדוק בויקיפדיה, ואכן, בינגו. זהו מקור התובנה המרעישה שהאדמו"ר הנוכחי מגור (או דודו, שזה רעיון עוד יותר מגוחך למי שמכיר את הפוליטיקה...) הנהיג את כלל ישראל בשנות המ"ם.

בשנת תשל"ז - 1977, עם פטירתו של אחיו האדמו"ר, הוכתר על ידי חסידי גור כרבם, בגיל 79. בספטמבר 1985 חלה ואיבד את היכולת לתקשר עם הסובבים. לעיתים נדירות נלקח להופעות פומביות. בשנים אלה הובילו את החסידות מי שיועדו להיות יורשיו, אחיו מאב הרב פינחס מנחם אלתר, "הפני מנחם", ובנו הרב יעקב אריה אלתר.

נו באמת
את ניהול הפילוג בתשמ"ט מטעם גור ניהל הגרשז"א כנראה...

[לבי במערב]

הרב 'סימנא', שמא נחוץ להזכיר כי יש הזוכרים את הדברים משעת התרחשותם, וערכי ויקי' לגביהם הם בבחי' "כיהודא ועוד לקרא?!".

[יהושפט]

הרב 'סימנא', שמא נחוץ להזכיר כי יש הזוכרים את הדברים משעת התרחשותם, וערכי ויקי' לגביהם הם בבחי' "כיהודא ועוד לקרא?!".

ולא זו בלבד, אלא דווקא הקלאץ קאשע'ס שנשאלו כאן, יכולים לבוא רק ממי שלמד היסטוריה ממאמרים בעיתונים, ולא הכיר את הדברים מקרוב

[סימנא]

נו באמת
את ניהול הפילוג בתשמ"ט מטעם גור ניהל הגרשז"א כנראה...

ולא זו בלבד, אלא דווקא הקלאץ קאשע'ס שנשאלו כאן, יכולים לבוא רק ממי שלמד היסטוריה ממאמרים בעיתונים, ולא הכיר את הדברים מקרוב

ראשית יש להעמיד דברים על דיוקם ולהביא דברים בשם אומרם. התובנה המדהימה שהפני מנחם ואחיינו ניהלו את אגו"י או שהיתה להם איזו השפעה על הכלל, או לחילופין שרשז"א ניהל את גור, שייכת לשני החב"דניקים דלעיל. אין לי שום זיקה לדברים אלה, ולא אטול קרדיט שלא מגיע לי.

לגופן של טענות, אינני מכחיש את החי. צעיר אני לימים, וכל ידיעותי ניזונות מן הכתובים. אשטח בשורות הבאות את התרשמותי, ואבקש מן הזקנים שבחבורה, שהכירו את הדברים מקרוב, להצביע על הנקודות הבעייתיות.
ובכן, מתוך העיתונות למדתי שהגרש"ז מעולם לא נמנע מלהתערב בענייני ציבור, למרות שהוא לא השתייך באופן מוצהר ורשמי למפלגה מסוימת. הוא חתם בתדירות על כרוזים וקולות קוראים, ציבוריים וגם מפלגתיים. ובנוסף גם התערב לא פעם בענייני המפלגה.
אחת משתי הסיעות הדומיננטיות באגו"י היתה "שלומי אמונים" של מנחם פרוש, שבאותם ימים ייצגה את הציבור הליטאי-ירושלמי (ולאחר מכן, כאשר הוקמה דגה"ת עשה מאיר פרוש שינוי מהיר והסיעה הפכה למייצגת של החסידויות הקטנות), והיתה ביריבות עם הסיעה המרכזית של חסידי גור (הזקנים שבחבורה, שהכירו את הדברים מקרוב, בוודאי זוכרים את המכות שנתנו חסידי גור למנחם פרוש, שבעקבות כך ביקר הרב שך את פרוש בבית החולים). רשז"א נחשב אז אחד מפוסקי הדור, וגם היתה לו זיקה מגזרית, משפחתית וארגונית ("אחווה") למנחם פרוש.
בישיבת חברי מועצת גדולי התורה ורבני ירושלים שהתקיימה בכ"ב באב תשי"ג השתתף הגרשז"א בתור ראש ישיבת קול תורה. לימים הוא גם היה חבר נשיאות ועד הישיבות.
בכסלו תשל"ג השתתף הגרשז"א בישיבה מיוחדת של מועצת גדולי התורה (אליה הגיע במיוחד גם הרב הוטנר) בעניין היתר הממזרים.
במערכת הבחירות הפנימיות באגודת ישראל (פריימריז) שהתקיימה בכ"ב בתמוז תשל"ו, חתמו הגר"ח שמואלביץ, הגר"י אברמסקי והגרשז"א על כרוז מיוחד למען סיעת "שלומי אמונים" בראשות מנחם פרוש. הרב שך שמר אז על נייטראליות, ואילו הסטייפלר תמך בצא"י (בראשות שלמה לורינץ).
על המתרחש מאחורי החתימה סיפר מנחם פרוש עצמו, בספרו אשר בגנוזים:

למחרת בבוקר אחרי התפילה אמרתי, כדרכי, תהלים. בא בריצה ידידי הדגול והמסור, הגאון הרב יחיאל מיכל שטרן שי', שאלך עמו אל גדולי ירושלים. בקשתי לגמור את התהלים, והגרי"מ שטרן אמר שהיום יום הבחירות הפנימיות ונותרו אך שעות ספורות. היות שהקלפיות עמדו להיפתח בשעה אחת עשרה בבוקר, הורה לי להמשיך לומר תהלים בדרך. נסענו לבית הגר"ח שמואלביץ שבבניין ישיבת מיר, וסיפרתי לו על מכתב התמיכה של הגאון הסטייפלר זצ"ל. באותה שעה היה בביתו חתנו הגר"י אזרחי שליט"א. ביקש הגר"ח שמואלביץ מהגר"י אזרחי שיגש אל חתנו הגדול הגאון רבי נחום פרצוביץ', שדירתו היתה בקומה העליונה, לסדר נוסח, ואני מתבטא בדיוק: הוא אמר שיהיה נוסח שלא ישתמע לתרי אנפין, אלא ברור לתמוך בשלומי אמונים.
הגר"נ פרצוביץ ניסח את הנוסח דלהלן: "ג' מטו"מ תשל"ו. הנני מוצא לנכון לגלות דעתי להצביע עבור רשימת שלומי אמונים". הגר"ח שמואלביץ חתם עליו וליווה אותי בברכות מרגשות.
מבית הגר"ח שמואלביץ נסעתי אל הגר"י אברמסקי זצ"ל. כשבאתי אליו, ישב בטלית ובתפילין באמצע התפילה ושאל בהפתעה מה קרה. סיפרנו לו, והוא, עודנו עטוף בטלית ובתפילין באמצע התפילה, חתם ונתן לי את ידו בהבעת איחולים מרגשים ביותר.
נסעתי לישיבת קול תורה, אל הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, והיה זה כאשר מסר את שיעורו היומי. כשהגרש"ז ראה אותי, הפסיק מיד את שיעורו, ניגש אלי ושאל אותי למטרת בואי. סיפרתי לו והראיתי לו את מכתב התמיכה בשלומי אמונים בחתימת הגר"ח שמואלביץ והגר"י אברמסקי, והוא צרף מיד את חתימתו ואיחל בלבביות איחולים נרגשים להצלחה. אנשי ביתו של הגרש"ז אויערבאך זצ"ל היו מספרים, שהגרש"ז אמר אחרי שחתם, כי לא קרה לו עוד שיפסיק באמצע השיעור, אבל הפעם הפסיק מכיוון שראה חשיבות בתמיכה ב"שלומי אמונים".

את הסיפור כמובן ניתן להכחיש, את החתימה ואת ההתערבות אי אפשר להכחיש.
אגב סיפורי מנחם פרוש, הוא מספר על אירוע מעניין לקראת ההסכם עם סאדאת:

ביום שישי הראשון לאחר הקמת הקואליציה שודרה ברדיו ידיעה שראש הממשלה ישדר בליל שבת נאום לאומה. אני, שהיתה לי אחריות קואליציונית, התלבטתי מה לעשות. האם ללכת עכשיו, בליל שבת, אל מר בגין? הלכתי לפוסק הדור, הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, והצגתי בפניו את השאלה. אמר לי רש"ז: "שמע, מה שמר בגין יסדר ואיך יסדר אף אחד לא יידע, הפומביות היא אם זה ישודר על ידו, תלך ותעשה מה שאתה מבין שיש צורך לעשות".
הלכתי למר בגין. הגעתי אליו בליל שבת, חבוש שטריימל, והוא הופתע מאוד: "הרב פרוש, בשבת, מה אתה עושה? קידוש עשית כבר? מה אתה עושה פה?" סיפרתי לו. אמר לי מר בגין: "שמע, הקליטו כבר ביום חמישי. לא עלה בדעתי מה שקשור לשבת, אני לא החלטתי את זה אבל אתה צודק, אני אומר לך: זה יבוטל. אני אתן הוראה שזה לא ישודר". וכן עשה, והדברים לא שודרו.
אולם, בעקבות ביטול השידור בליל שבת, לא הסכימו אנשי הרדיו והטלויזיה בשום אופן לבקשתו לשדר את הדברים במוצאי שבת.

את הכניסה המפורסמת של הגרשז"א כאורח הכבוד בכנסייה הגדולה השישית של אגו"י זוכרים בוודאי כל הזקנים שבחבורה, שהכירו את הדברים מקרוב.
בתשמ"ט, כאשר הוקמה דגה"ת, נטה מנחם פרוש להצטרף למפלגה החדשה, אבל רשז"א הכריע שישאר באגו"י ולא יצטרף. דעתו של הגרשז"א על הקמת דגה"ת מפורסמת דיה.
שנתיים לפני פטירתו, בכסלו תשנ"ג, השתתף הגרשז"א בעצרת התפילה והמחאה נגד החפירות הארכאלוגיות בגבעה הצרפתית, לצד הגרי"ש אלישיב ורמ"א פריינד.

עד כאן גרגרים שעלו בידי בחיפוש מהיר. אשמח להבין היכן אני טועה.

[בברכה המשולשת]

אולי קשור.
א. סיפר לי הרה"ג שי דאום שליט"א שבזמנו שאל את מרן הגרשז"א זצ"ל שאלה בהלכות ציבור (כפשוטה, לא למי להצביע, אלא הלכה שקשורה לענייני מדינה וכדו', למיטב זכרוני משהו בענייני צבא). מרן הגרשז"א השיב לו. ואז הוא (הרב דאום) שאל אותו למה גדול"י פחות עסקו בזה. והוא (הגרש"ז) השיב לו שגדול"י פוסקים יותר במה שיש בו שואלים שיקשיבו לפסק.

ב. ויעויין בדברי כו"כ מגדול"י המובאים בספר ואת ארצי חילקו, המעירים על נקודה זו.