ערביים משתחווים לאבק רגליהם?

[צופה_ומביט]

בגמרא בבא מציעא פו, ב:
"וכי בערביים חשדתנו שהם משתחוים לאבק רגליהם?"
וברש"י שם:
"שהערביים רגילין להשתחוות לאבק רגליהן".

היש מבין בפשוטו מה הכוונה?
ע"ז של "אבק", ובפרטות של "אבק הרגליים / דרכים".
האם מוכרת ע"ז כזו מימיהם, אלילות של "אבק הרגליים"? ושנהגה אצל השוכנים בארצות [שלאחר מכן ייקראו] ערב?
או שזהו לעג [ח"ו לומר פרשנות לא נכונה] לצורת ההשתחוויה הערבית?
האם אין עובדי ע"ז אחרים שמשתחווים כהערביים?

או שאין בזה הבנה פשטית ומוכרחים לפרש דבר זה בדרך אלגורית, כמבטא איזה רעיון עמוק, כדרך שהלכו בה בעלי המחשבה?

[בית הגנזים]

בשלה"ק בתורה אור פ' וירא כבר תמה ע"ז "ולכאורה הוא שגעון", עי' מש"כ שם ובדברי יחזקאל להרה"ק משינאווא

[אור עולם]

זכור לי שזה קשור לכסף.

[צופה_ומביט]

בשלה"ק בתורה אור פ' וירא כבר תמה ע"ז "ולכאורה הוא שגעון", עי' מש"כ שם ובדברי יחזקאל להרה"ק משינאווא

אני מכיר, ולא זה עיקר מה ששאלתי.

כלומר, הרבה מפרשי רש"י התקשו בהבנת עצם הרעיון מה ז"א לעשות את אבק הרגליים לאלוהות, [אבק בכלל, ובפרט מאי דמשמע דשל הרגליים דוקא, דאל"כ מה יועיל שירחצו רגליהם].
ומסיבה זו פירשו רובם ככולם שהכוונה לרעיונות כאלו ואחרים, מה מסמל "אבק הרגליים".
ו/או בהנחה שכל עניין ע"ז [עכ"פ הצלמים והסמלים] של ימי קדם היה רומז בעליונים או לאיזה עניין/כוח בבריאה, פשוט [כאן: שר של חול, שר המדבר וסופותיו] או עמוק.
ראה הרבה מובאות כאן.

השאלה שלי היתה אחרת.
האם ידוע במציאות שאיזו אומה, ובפרט ערביים הקדומים, אכן היה להם אלוהות כזו, "אבק הרגליים"? או שר האבק / חול / חול המדבר בכלל, לפי חלק מהמפרשים עיי"ש [ולפי זה "אבק שברגליהם" הוא לשון לעג של חז"ל, והכוונה "אלוהות החול / חול המדבר"]? דהיינו שהאבק / חול / חול המדבר הממשי [כך הרי מתפרש "ורחצו רגליכם", שלא להכניס טינוף עבודה זרה לביתו, פיזית] היה אצלם סמל אלוהות והשתחוו לו.
ובאם היתה אומה שהיה לה אלוה "שר המדבר" האם הם אכן השתחוו לחול דייקא? או שהשתחוו לשר זה / לצלמי שר זה ככל עובדי ע"ז שמשתחווים לאלוהיהם, שכורעים או שוטחים עצמם על הקרקע [גם בלי שהאלוהות שלהם קשורה לחול / אבק]?
לחילופין, האם היה משהו בצורת הע"ז של הערביים דייקא שהכריח לומר שאת זה דייקא הם עובדים, יותר מאשר בצורת הפולחן של שאר עובדי ע"ז?

לכך בעיקר התכוונתי גם כששאלתי "היש מבין בפשוטו מה הכוונה", כלומר האם היה כזאת במציאות, אומה שהשתחוו לחול / אבק / אבק הרגליים, "או שמוכרחים לפרש בדרך אלגורית", דהיינו שזהו ביטוי חז"לי המבטא רעיון [שהיה אצל אותם ערביים], ולא שבאמת היתה צורת פולחן כזו [אלא שאז לא יובן הפסוק שבאו לפרש בזה: ורחצו רגליכם, שלא להכניס ע"ז לביתו].

[ר_חיים_הקטן]

פה יש רשימה של אלילים שלהם עבדו הערביים קודם שנתייסד דת איסלאם: https://en.wikipedia.org/wiki/List_of_p ... an_deities אבל לא ראיתי שאחד מהם ממש מתתאים לענין של "משתחווים לאבק רגליהם" כפשוטו.

[צופה_ומביט]

פה יש רשימה של אלילים שלהם עבדו הערביים קודם שנתייסד דת איסלאם: https://en.wikipedia.org/wiki/List_of_p ... an_deities אבל לא ראיתי שאחד מהם ממש מתתאים לענין של "משתחווים לאבק רגליהם" כפשוטו.

יש שם אלילות של חול / מדבר?



דאתינן להכי, שהיו שם באותם המקומות הרבה אלילויות, מה ראה בהם אברהם שחשב שהם מאותה הכת דייקא שמשתחווים לאבק רגליהם? שמא הם עובדים ע"ז אחרת?
שמא תאמר, חשש [אף] לזה לחומרא, ולכן אמר להם לרחוץ הרגליים, א"כ יבדוק גם בכליהם, שמא יש באמתחתם צלמית ע"ז שלהם, והיא תיכנס לביתו [מה שהשעינם תחת העץ הוא חלק מביתו לעניין זה, כצ"ל, דאל"כ מה הקפיד שירחצו רגליהם קודם שלא להכניס ע"ז לביתו].

ועוד יש להקשות, על עצם ההנחה ש"ערביים הם", וכעי"ז במדרש "אחד נדמה לו כערבי", מה ראה בהם אברהם [בלבושם או התנהגותם] שנדמו לו כערביים דייקא [וממילא: משתחווים לאבק רגליהם]? שמא הם מאומה אחרת, מעמי כנען או אחרים? האם נתפרש ד"ז בחז"ל?
וראיתי אומרים שהיו לבושים כערביים, ע"כ. והוא כעין "איש מצרי הצילנו מיד הרועים" דאיתא ע"ז במדרש: לבושו מצרי.

[זיז שדי]

בגמרא בבא מציעא פו, ב:
"וכי בערביים חשדתנו שהם משתחוים לאבק רגליהם?"
וברש"י שם:
"שהערביים רגילין להשתחוות לאבק רגליהן".

היש מבין בפשוטו מה הכוונה?
ע"ז של "אבק", ובפרטות של "אבק הרגליים / דרכים".
האם מוכרת ע"ז כזו מימיהם, אלילות של "אבק הרגליים"? ושנהגה אצל השוכנים בארצות [שלאחר מכן ייקראו] ערב?
או שזהו לעג [ח"ו לומר פרשנות לא נכונה] לצורת ההשתחוויה הערבית?
האם אין עובדי ע"ז אחרים שמשתחווים כהערביים?

או שאין בזה הבנה פשטית ומוכרחים לפרש דבר זה בדרך אלגורית, כמבטא איזה רעיון עמוק, כדרך שהלכו בה בעלי המחשבה?

אם רק היתה הגרסא משתחווים באבק רגליהם, ואין הכוונה לאלוהות אלא שהיה דרכם להשתחוות מיד בכניסה מן הדרך קודם רחיצת הרגליים, (השווה לא יכנס להר הבית באבק שעל רגליו) ולפי שהקפיד אברהם שלא יעבדו ע"ז בביתו לכך הקפיד שירחצו מיד בבואם מן הדרך וממילא לא ישתחוו כלל.
ומדוייק שלא נאמר שעובדים לאבק אלא שמשתחווים דקאי אאופן ההשתחוואה ולא למי משתחווים.

[צופה_ומביט]

אם רק היתה...

[זיז שדי]

אם רק היתה...

דוק ותשכח

[ידוע תדע]

עיין בספר משכיל אל דל
ותמצא פירוש נכון

[צופה_ומביט]

עיין בספר משכיל אל דל
ותמצא פירוש נכון

כאמור, פירושים רעיוניים יש הרבה, ולא זו היתה עיקר שאלתי.

[צופה_ומביט]

אם רק היתה...

דוק ותשכח

רבינו, בלי רמזים וחידות. דבר ברור בבקשה.
בכל המקורות שראיתי, ובכלל זה דברי/לשון רש"י עצמו עה"ת ועהש"ס, אין גרסה כזו ולא יתכן שהיתה לפניהם גרסה כזו.

[צופה_ומביט]

כעת ראיתי בצפנת פענח על הש"ס בב"מ שם, שביאר:

עיין ע"ז דף יא ע"ב דע"ז שלהם [של ערבייא] נשר, ועיין בירושלמי פ"ד דע"ז [ריש ה"א] דמרקוליס הוא על הדרכים ועל הים, ועופות [נוצרו] מרקק [מעפר ומים, חולין כז, ב] ונשר מלך על עופות [חגיגה יג, ב]. ועיין בתענית דף ה [ע"ב] דקדרים הם עובדים למים ע"ש בזה... וכן דרכים, וזה אבק.

וסיכום דבריו שע"ז של ערבייא היא מרקוליס, שהוא ממונה על הדרכים. וזו הכוונה שמשתחווים לאבק רגליהם, דהיינו לאלוהות הדרכים. ומשמע מדבריו שכך היתה צורת עבודתו, ואולי כאמור היה ניכר באותה השתחוויה שהיא פולחן עפר הדרך עצמו, ולא שהיא ככל השתחוויה שהיא כריעה/שטיחה לארץ.

ועיין ברמב"ם ע"ז ג, ב "מרקוליס שעבודתו שיזרוק לו אבנים או יסקל מלפניו אבנים", והוא כמו הכשרת הדרכים.

ומעניין מאד לציין בזה למש"כ הרמב"ם בתשובה שמה שהערבים זורקים אבנים במכה והולכים שם בלבוש בלי תפרים זה נשאר בידם מהתקופה שעבדו למרקוליס, שבכך עבודתו. [ועל צורת ההשתחוויה שלהם כתב שהיא מצורת עבודת פעור, "שיניח ראשו ויגביה ערוותו למולו"].

[תבא]

viewtopic.php?f=19&t=31074&p=813808#p813768
ראה בעמוד 3 בקובץ המצורף שם

[צופה_ומביט]

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=19&t=31074&p=813808#p813768
ראה בעמוד 3 בקובץ המצורף שם

אני העליתי שם קובץ זה...
אני מכיר את דברי הגרמ"ש בעניין, והרבה יותר מזה ביאר במקומות אחרים, וכשכתבתי בהודעתי הראשונה באשכול "ביאורים רעיוניים שהלכו בהם בעלי המחשבה" - קודם כל עמדו בראשי הביאורים שלו...
אבל הסברתי לעיל את שאלתי כאן באשכול. ולכן זה לא עוזר לי.

[צופה_ומביט]

בעניין מה שכתבתי לעיל:

דמשמע אבק של הרגליים דוקא, דאל"כ מה יועיל שירחצו רגליהם.

טענה זו כתבו חלק ממפרשי רש"י [למשל הנחלת יעקב לבעל הנתיבות]. אמנם אחרים [למשל הרא"ם] הבינו שהכוונה שמשתחווים לעפר/אבק בכלל.

וחשבתי שהם יענו על הטענה מרחיצת הרגליים פשוט, שאבק שבבית אברהם איש לא עשהו עד היום לע"ז, וכי כל עפר העולם נעשה ע"ז משום שבאיזה מקום יש מי שעובד לעפר? רק עפר הנעבד או שייחדוהו לע"ז נעשה בזה ע"ז. אבל אבק שהביאו עמם עובדי ע"ז זו ברגליהם, מן הסתם גם עבדו לעפר כלשהו במקום שהיו בו מקודם, ושמא נשאר מאותו עפר על רגליהם, וזהו כבר עפר שנעבד והוי ע"ז.

והחולקים אולי סבורים שהיה לאברהם לחשוש שמא באיזה רגע ישתחוו בביתו גופא לאבק שעל הקרקע, והצד השני סבורים שאין לחוש לזה בתוך ביתו של אברהם, ובידו לשמור וכו'.

ולפי הביאור ש"אבק שברגליהם" היינו אבק דרכים דייקא [אף אם אינו דבוק כעת ברגליהם] בלא"ה לק"מ מעיקרא, שבתוך ביתו של אברהם יש אבק, אבל לא אבק דרכים, כי אינו דרך אלא בית.