היום מלאו ל' יום להולדת בכורי פטר רחם לאמו,
ואם כי היא אינה ישראלית ולא פדיתיו, הראוני למש"כ בגליון מהרש"א יו"ד סי' ש"ה סעי' י"ח, וז"ל:
"בעל מעדני יו"ט הקשה בכורות ד. בלחם חמודות אות ט' כיון דאין לנו כהנים ולוים מיוחסים היה ראוי להפריש הפדיון ויחזיקנו לעצמו כשאר ספק בכורות. ויראה דעיקר קושיתו בהאי דלקמן סי' שכ"א סי"ט, ועיי"ש ש"ך ס"ק י"א. ועמ"ש בגליון לעיל סעי' ח'". ע"כ.
ובסעי' ח' הביא מתשו' יעב"ץ קנ"ה שהכהן צריך לחוש שאינו כהן ואם יחזיק הסלעים יש בזה ספק גזל ולכן יחזיר הסלעים, וכתב שהוא כמעט מדינא, ושנכון לפדות בתנאי ע"מ להחזיר, ושראוי לפדות מכל כהן שיפגוש שמא יפגע בכהן אמיתי. והגי' מהרש"א כתב עליו שהפריז על המידה ואינו מחוור כי נתינת הסלעים לכהן היא בידיעה שאולי אינו כהן ורוצים לצאת ידי הספק ואי"ז חשש גזל.
אשמח לעזרת הרבנים:
א. האם עוד כתבו בזה?
ב. מה סברת המעדני יו"ט, והרי כשמפריש כסף ומחזיקו בעצמו אין בזה שום פדיון לכאו'?
ג. לא הבנתי מה דחה הגיליון מהרש"א את תשו' יעב"ץ.
ד. ומה שציין לשכ"א והש"ך שם לא הבנתי כ"כ מה מצא שם.
תודה רבה