עזריאל ברגר כתב:איתן נוי כתב:האם יש מי שמתיר בשופי לש"ץ לקרוא/ללמוד בין לחש לחזרה?
מהיכי תיתי לאסור?
1. הליכות עולם חלק א עמ' קצא, ושם הפנה ליחוה דעת חלק ה סי' מב.
2. הלכה ברורה לגר"ד יוסף הביא דין זה בלשון "נכון להחמיר".
3. פסקי תשובות אורח חיים סימן קכג אות ו: "ויש לדעת, כי גם בין תפילת לחש לחזרת הש"ץ אין הש"ץ רשאי להפסיק בדיבור אלא לצורך עניני התפילה וצרכיה, אבל לא לדברי רשות, וכדציין המשנ"ב (בסימן קי"א סק"י) בשם הפמ"ג, והדברים חמורים יותר בתפילת שחרית שיש ענין לסמוך גאולה גם לתפילת חזרת הש"ץ.
ולא רק הש"ץ אלא גם הציבור יש להם לימנע מלדבר דברי רשות לאחר תפילתם עד לאחר אמירת תחנון ונפילת אפים, וכדאיתא בשו"ע (סימן קל"א סעי' א') ומשנ"ב (שם, ובסימן נ"א סק"ט), והדברים חמורים ביותר בכתבי האר"י והמקובלים שאוסרים אף ללמוד, אבל עפ"י המשנ"ב (סי' קל"א סק"א) שיחה קלה מותרת ליחיד, וכל שכן השלמת קטעי תפילה ואף אמירת תהילים ולימוד תורה, ומוטב כן מלהמתין בטל עד חזרת הש"ץ".
4. משנה ברורה (הנ"ל): משנה ברורה סימן קיא ס"ק י: "חוזר וכו' - דפסוק זה הוא שייך לתפלה וכנ"ל וטוב שיאמרנו בלחש אבל שאר פסוקים א"צ לומר ואם רצה לומר רשאי. כתב בפמ"ג דהש"ץ אינו רשאי להפסיק לאחר שהתפלל בלחש רק לדבר מצוה כגון לענות איש"ר וכדומה אבל לדבר הרשות נראה דלא".
5. שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן קיא: "הש"ץ כשמתחיל י"ח בקול צריך לומר תחלה פסוק אדני שפתי תפתח הואיל והוא מכלל התפלה וטוב שיאמרנו בלחש.
אבל שאר פסוקים אין צריך לומר ואם רצה לומר רשאי ואין איסור כלל להפסיק (
בעניני התפלה וצרכיה) בין תפלת לחש לתפלה שבקול (אבל להתעסק בדברים אחרים אסור עד אחר נפילת אפים כמו שיתבאר בסי' קל"א)".