בפרי מגדים נסתפק ונשאר בצריך עיון, במקרה שאנסו אדם להרוג את חבירו, שהוא ספק יהודי - ספק גוי, אם יהרג ולא יעבור, או יציל עצמו בנפש זולתו ויעבור ויהרוג ולא יהרג.
וז"ל הפמ"ג במשב"ז ס"ק א' על שו"ע או"ח סימן שכ"ט: "עוד יש לספק, אם אמר שלטון הרוג פלוני, ואם לא קטילנא לך, ופלוני ספק, תינוק שנמצא בעיר מחצה על מחצה, אם נאמר דלא שייך מאי חזית, דהוא ודאי וחבירו ספק, או דלמא לא שנא. וצ"ע כעת..."עכ"ל.
וכאן הבן שואל:
א. מה באור הצד השני של הפמ"ג. למה בכל אופן יהרג ולא יעבור להרוג ספק גוי?
ב. האם ספיקו של הפמ"ג קיים גם במקרה שמצא תינוק מושלך בעיר שרובה גויים, אך כגון שמצא במקום הקביעות, דאמרינן ביה "כל קבוע" ומחזיקים אותו כספק יהודי, ויהיה צד שצריך למסור נפשו עליו? או שבדווקא נקט הפמ"ג בדוגמתו שמצאו תינוק בעיר שהיא מחצה יהודים ומחצה גויים?
ג. האם ספיקו של הפמ"ג קיים גם במקרה שמצא תינוק בעיר שרובה יהודים, אך כגון שמצא במקום קביעות, דאמרינן ביה "כל קבוע" ומחזיקים אותו כספק גוי. האם גם במקרה זה יהיה עדיין צד לומר שיעבור ויהרוג ולא יהרג?
ומענין לענין:
האם אמרינן יהרג ואל יעבור גם ברציחה שאסורה רק מדרבנן?
האם ניתן לדמות לחיוב לבזבז כל ממונו כדי להימנע מלעבור על עבירת לאו, אפילו באיסור דרבנן (כדאיתא בבאור הגר"א יו"ד סי' קנ"ז ס"ק ד, ושם גם בפתחי תשובה ס"ק ד'), והו"ה דרשינן "בכל נפשך" אפילו כדי לא לעבור על רציחה דרבנן?
או שניתן לדמות לדברי הש"ך (יו"ד סי' קנ"ז ס"ק י') שבערווה דרבנן לכולי עלמא יעבור ולא יהרג?