סימנא כתב:ניכרים דברי אמת. אכן צדקת ממני. עתה אני מבין את דבריך למפרע. לכאורה התקשיתי להבין (או לקבל) נימה ארסית ולעגנית כזאת, גדושת זעם ורתיחה, ללא קמצוץ של חמלה, כלפי אנשים שונים באותו ציבור שהוא מנהיגו ("מכתב חיזוק" אי אפשר לראות בו משום כיוון). שמאל דוחה וימין דוחה יותר, ומי מקרב?
לא ארסית, לא לעגנית, לא זעם ולא רתיחה. לא דובים ולא יער. גזום גיזמת בהררי גוזמאות.
ולעניין השמאל והימין הדוחות, כת''ר עוד לא נחת לתורף העניין? המכתב הזה הוא לא מכתב לקירוב רחוקים או לדחיית קרובים, לא זה עניינו של המכתב.
המצב של המלחמה והטרנדים שרצו בעקבותיו הצריכו חיזוק בדקי הבית, לבל יבריחו לבל יעלימו לא זה מזו ולא זו מזה, וזה עניינו של המכתב.
הזכרת מקודם את מה שראינו או לא ראינו אצל רבותינו, אמור נא לי, וכי כשהרב שך נ''ע מחה בכל תוקף נגד ישיבות תיכוניות חרדיות (מערבא) או כשהרב אלישיב והגראי"ל נ"ע הביעו בחריפות את מורת רוחם מחרדים באקדמיה וכל כיו"ב, וכי היה אפשר למצוא בדבריהם חמלה נוחם ועידוד כלפי אלו שלא נשאם ליבם אלו שדווקא העדיפו כן תיכוניות וכן אקדמיה? איזו מין טענה מצחיקה היא זו? הרי התופעה הזו גופא היא הנושא שממנו מביעים את ההסתייגות החד משמעית, א"כ ברור שזה לא בדיוק מלטף על הלחי של אותם אלו שיוצרים את התופעה ומקדמים אותה. אין הכ"נ, צריך גם ללטף אותם, ולהשתדל להשפיע עליהם לטובה, אבל זה בהזדמנות אחרת, כעת זה לא הנושא.