מסכת בבא קמא - הערות והארות

[מיללער]

שניהם בקנה אחד עולין, ותודה על ההוספות

מעניין אם יש מי שמפרש כן בדברי הגמרא כאן.

[ביקורת תהיה]

א. לא כן אחי, אלא 'סְלֵקְתָּא' – לשון עלייה (עלית על משכבי אביך), 'סַלֵּקְתָּא' – לשון סילוק (סלקת נפשך מטרף).
ב. מקום הניחו לך רבותינו להתגדר בו.

[מיללער]

צודק ותודה (בחדר למדנו עלית משכבי אביך, שסילק את משכבי אביו, ואולי משום כבודו לא שח"ו עלה על משכבי אביו כמו שדרשו חז"ל, אבל מהתרגום אין ראיה לזה כנ"ל)

[מיללער]

סז.

אמר רב חסדא א"ר יונתן מניין לשינוי שהוא קונה וכו' איכא דאמרי אמר רב חסדא א"ר יונתן מנין לשינוי שאינו קונה שנא' והשיב את הגזילה מכל מקום

בילקוט שינוי נוסחאות שבסה"מ/רזא דשבתי מביא נוסחא אחרת אמר רב חסדא א"ר יוחנן, ולכאורה יש להצדיק נוסחא הזה שהרי לא מצינו בעוד מקום שרב חסדא (האמורא) יאמר דבר בשם רבי יונתן (התנא), ואילו להיפך מצינו כמ"פ בש"ס רב חסדא בשם רבי יוחנן.

וכאן לכאורה יש ראיה יותר חותכת, שהרי אותה מימרא עצמה (להאיכא דאמרי) נזכר לקמן בדף צד: א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן דבר תורה גזילה המשתנית חוזרת בעיניה שנאמר והשיב את הגזילה אשר גזל מכל מקום. ועוד, דאם בעל המימרא הוא רבי יונתן התנא קשה למה לא הביא אביי את דבריו בדף צג: בין הני תנאי דס"ל שינוי במקומו עומד (הגם שיש לתרץ שזה תלוי בב' הלשונות).

אולם מדברי התוס' סה: ד"ה הן ולא שינוייהם משמע שמייחסים את המימרא לרב חסדא בעצמו, ובנפרד שיטת רבי יוחנן מלקמן צד: ונראה שלא היה להם בכלל הגירסא שרב חסדא אמרה משמיה דאחר וצ"ע.

[מיללער]

צט:

אמר לו *לעכר מוחך* פירש"י כמו מים עכורים

ובערוך ערך עכר כתב: פי' קללו כלומר יתבלבל מוחו (שפירוש מילת עכורים הוא שמעורב בה רפש) ס"א *לעכל מוחך*

סתם ולא פירוש, מה הכוונה של לעכל מוחך?

[מיללער]

קא:

ברש"י ד"ה אם מתכבסת. שבתחלה נבלעה בו יותר מרביעית והכניס הכסות לבית הבית טמא.

לכאורה המשנה מתחלת 'רביעית דם' שנבלעה וכו' היינו שרק רביעית מצומצמת נבלעה, ולמה פירוש רש"י שאם יוצא רביעית ע"י כיבוס היינו שמתחלה נבלעה בה יותר מרביעית, שזה דוחק בפי' המשנה.

[שמואל דוד]

עיין סדרי טהרות אהלות פרק שלישי עג.

[מיללער]

תודה רבה (לא שאני מבין בדיוק את תירוצו)

[מיללער]

מעניין שבעמוד זה יש שלשה דברים יוצאים מן הכלל
כינוי תוארו של הקב"ה "השם" כמה פעמים, מה שלא זכור לי ממקום אחר
אמורא בשם רב אהרן
ומה שרש"י מביא בשם עוקר הרים

התואר 'השם' לשמו של הקב"ה מצוי בבסנהדרין במברך את השם.

[בן מיכאל]

וכן בתורה בפרשת כי תבוא.

[שברי לוחות]

אין שני הנידונים דומים לראיה

[מיללער]

קיד:
ובנ"א שלנו בתוך ביתו יצאו ואנבורקראות של כלים על כתפיהם.

מילה הזה מוזרה היא ופירש"י אנברקראות. חבילות. ובערוך ערך ארבאות נראה שהיה לו הגירסא ארבאות, והביא מס"א הגירסא אנברקלאות (בלמ"ד ולא ברי"ש) והתאים לזה לשון הירושלמי בפרק הזהב המחליף 'אמבורקלין' (במי"ם תחת הנו"ן). ופירוש שהוא כריכות של יריעות שנקראות בל' יון אמבורוקלי"ן וכן בלע"ז (אשכנזית? צרפתית?) קורין אותי ברוקל"י ויש שקורין טורגיל"ו. עכ"ל

לא מצאתי הציון לדברי הערוך במהדורת עוז והדר, וגם לא שינוי הנוסחא בספר שנו"ס שבספר רזא דשבתי/פרנקל.

האם אפשר לבדוק בכת"י בזה, והאם יש בכתובים או בערוך השלם על דבריו של בעל הערוך?

[שמואל דוד]

56823B5E-653B-4BA9-8F53-09B55849037A.png (53.42 KiB) נצפה 12743 פעמים

1D5F8A8C-7453-4908-9E4A-A2BA3709BFE3.png (53.58 KiB) נצפה 12743 פעמים

[מיללער]

תודה רבה הרב בעל המאור רבי שמואל דוד שליט"א

[שמואל דוד]

כריתות כה.

מתני׳ ר״א אומר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל עת שירצה כו׳

ועיין הגהות הב״ח שהגיה ובכל שעה.

[תוכן]

עיין בהלכות הירושלמי להרמב"ם בתחילתו, אם זכרוני אינו מטעני.

[מיללער]

מעניין שבעמוד זה יש שלשה דברים יוצאים מן הכלל
כינוי תוארו של הקב"ה "השם" כמה פעמים, מה שלא זכור לי ממקום אחר
אמורא בשם רב אהרן
ומה שרש"י מביא בשם עוקר הרים

במשניות שקלים פרק ו' משנה ו' הבשר לשם והעורות לכהנים.

האם זה גם בדפוסים קדומים כן, ולא הבשר לה'?

[י. אברהם]

כתב יד קאופמן (נמצא באוצר)

כת''י קאופמן.PNG (6.51 KiB) נצפה 8034 פעמים

[מיללער]

כתב יד קאופמן (נמצא באוצר)

כת''י קאופמן.PNG

תודה!

[מיללער]

מעניין שבעמוד זה יש שלשה דברים יוצאים מן הכלל
כינוי תוארו של הקב"ה "השם" כמה פעמים, מה שלא זכור לי ממקום אחר

במשניות שקלים פרק ו' משנה ו' הבשר לשם והעורות לכהנים.

מענינא דיומא, המשניות במס' יומא עם ווידוי הכה"ג, אנא השם, אנא בשם וכו'

[עושה חדשות]

תוס' ב"ק יב.
אנא מתניתא ידענא. אע"ג דבכמה דוכתין אשכחן דכמקרקעי דמי לענין אונאה ושבועה אור"י דהכא לא איירי אלא במילי דרבנן ולגבות מיתמי ומלקוחות וסבר שעבודא לאו דאורייתא ולא גבי אלא מדרבנן ולענין פרוזבול וקנין אגב דהוי נמי מדרבנן וקרא דערים מצורות אסמכתא בעלמא היא ולקמן דקאמר להך לישנא דאמר עבדא כמקרקעי דמי למה לי עומדים בתוכה למ"ד נמי כמטלטלי דמי הוה מצי למיפרך דהא לא חשיב כמטלטלי אלא לענין מילי דרבנן אלא דבלאו הכי פריך שפיר והא דבעי למידק בפ' המוכר את הבית (ב"ב סח.) אי עבדא כמטלטלי דמי או כמקרקעי דמי ממתני' דהיו בה עבדים ובהמה כולן מכורין ומייתי לה נמי בפרק מי שמת (שם קנ.) גבי מטלטלין של פלוני לא שייכא הכא כלל דהתם בלשון בני אדם תלינן.


מהו הטעם לחילוק זה, דבמילי דאו' עבדים כקרקעות ובמילי דרבנן ה"ה כמטלטלין?

[עפר לרגלם]

תוס' ב"ק יב.
אנא מתניתא ידענא. אע"ג דבכמה דוכתין אשכחן דכמקרקעי דמי לענין אונאה ושבועה אור"י דהכא לא איירי אלא במילי דרבנן ולגבות מיתמי ומלקוחות וסבר שעבודא לאו דאורייתא ולא גבי אלא מדרבנן ולענין פרוזבול וקנין אגב דהוי נמי מדרבנן וקרא דערים מצורות אסמכתא בעלמא היא ולקמן דקאמר להך לישנא דאמר עבדא כמקרקעי דמי למה לי עומדים בתוכה למ"ד נמי כמטלטלי דמי הוה מצי למיפרך דהא לא חשיב כמטלטלי אלא לענין מילי דרבנן אלא דבלאו הכי פריך שפיר והא דבעי למידק בפ' המוכר את הבית (ב"ב סח.) אי עבדא כמטלטלי דמי או כמקרקעי דמי ממתני' דהיו בה עבדים ובהמה כולן מכורין ומייתי לה נמי בפרק מי שמת (שם קנ.) גבי מטלטלין של פלוני לא שייכא הכא כלל דהתם בלשון בני אדם תלינן.


מהו הטעם לחילוק זה, דבמילי דאו' עבדים כקרקעות ובמילי דרבנן ה"ה כמטלטלין?

דאורייתא נקבע לפי העיקרון, ועבד הוקש לקרקע, דרבנן זה גזירות של תיקון העולם וכיוצב וזה נקבע לפי המציאות שעבד מיטלטל.
ור' לייב כתב באופן אחר.

[מגופת חבית]

ב"ק צא.
איבעיא להו יש אומד לנזקין או אין אומד לנזקין מי אמרינן לקטלא הוא דאמדינן בהכי נפקא נשמה בהכי לא נפקא נשמה אבל לנזקין כל דהו או דלמא לא שנא

ופירש''י רש"י אבל לנזקין - אין אומדין דאפי' אין חפץ זה ראוי להיזק זה חייב דזמנין דאתזק בכל דהו

ומשמע שהנידון הוא אם שייך כלל אמידה בניזקין, שהרי זמנין דאתזק בכל דהו
וכן משמע מהמשך הגמ' ''אמדוהו והיה מתנונה והולך אין נותנין לו אלא כמו שאמדוהו אמדוהו והבריא נותנין לו כל מה שאמדוהו ש"מ יש אומד לנזקין למימד גברא כמה ליקצר מיהא מכה כמה לא מקצר לא קא מבעי לן דודאי אמדינן כי קא מבעיא לן למימד חפצא אי עביד האי נזקא או לא''

והנה למסקנא אמרי' אין אומד בנזיקין, האם הכונה שאם ב''ד אומדין אותו שלא הי' ראוי ההיזק ליעשות במכה זוטא, האם הכחשה על עצם העובדה שהרי לא יתכן, או שעדיין בכלל גזיה''כ הוא שכל דאתזק בכל דהו אין המזיק אחראי עליו

[לפי פשוטו]

מסתבר שהדו"ד בגמ' אינו האם הנזק הוא הכחשה לאומד
אלא הנידון מצד "המעשה מזיק"
כלומר שמצד המזיק לא נעשתה פעולה שמוגדרת היזק כלפי ריבוי הנזק.

ו

[מגופת חבית]

כן מסתבר [ובאמת לפי''ז יש להבין המ''ד בור משום הבל, והא איכא חבטה ודוק]
האם יש למעלתו ראיה?

[עושה חדשות]

נז:
נשאלתי בהא דנפלה לגינה ונחבטה משלמת מה שנהנית, מה הדין כשנפלה על מאה פירות ומחמת כך לא ניזוקה, ואם היו רק חמישים היתה ניזוקה בחבטה, והפירות הללו חציים של ראובן וחציים השני הוא של הפקר או של בעל הבהמה בעצמו. האם משלם לראובן את הכל או חצי או כלום.

[HaimL]

כן מסתבר [ובאמת לפי''ז יש להבין המ''ד בור משום הבל, והא איכא חבטה ודוק]
האם יש למעלתו ראיה?

להבלו ולא לחבטו, הוא משום דקרקע עולם אזיקתיה.

[מגופת חבית]

כונתי הי' על מציאות הדברים למה לא אמרי' שכל ההיזק הי' מן החבטה

[HaimL]

כונתי הי' על מציאות הדברים למה לא אמרי' שכל ההיזק הי' מן החבטה

כי התורה חייבה על בור ברה"ר, וע"כ לרב זה לא משום החבטה, דהא קרקע עולם אזיקתיה. אלא ע"כ הגורם לנזק הוא הבל הבור

[HaimL]

ב"ק מג:

ומאי שנא עבד אם עבד לא כתיב במקום תשלומין כופר אם כופר כתיב במקום תשלומין:

וברש"י: אם כופר כתיב במקום תשלומים - דסברא דלרבויי אחריני אתא לתשלומין דלגופיה לא אצטריך דהוה ליה למכתב כופר:

אם עבד לא כתיב גבי תשלומין - אלא גבי נגיחה אם עבד יגח ולגופיה אצטריך לחלק בין עבד לבן חורין:
===
וקצת תימה, דטפי מסתבר דעבד אם עבד לרבויי שלא בכוונה אתא, דקאי אנגיחה, וה"פ דקרא עבד יגח השור, בכוונה. אם עבד יגח השור, שלא בכוונה. ומה דינם של הנוגח עבד בכוונה והנוגח עבד שלא בכוונה, כסף שלושים שקלים וגו'.

ועוד תימה, דאמאי אצטריך אם עבד יגח לגופיה, לחלק בין עבד לבן חורין, דמעבד גופיה שמעינן לחלק, ולא אתא אם עבד אלא לדרשא.

[HaimL]

ושמא יש לפרש ברש"י דכופר אם כופר, כיוון דע"כ לא אתא לחלק, דאכתי קאי בשור המועד שנגח ב"ח דכתיב לעיל מיניה, וה"פ דקרא כופר יושת עליו, על בעליו של הנוגח בכוונה. אם כופר יושת עליו, על בעליו של הנוגח שלא בכוונה. ואתא עבד אם עבד, לחלק בין עבד לב"ח, דבעבד פטור הנוגח שלא בכוונה. וא"ת איפכא, דעבד אם עבד אתא לרבות שלא בכוונה וכופר אם כופר אתא לחלק דב"ח שלא בכוונה יהיה פטור, ע"כ א"א לפרש כך, דאם כופר קאי אדלעיל מיניה ואם עבד אתא לחלק. אבל קשה להעמיס את כ"ז בדברי רש"י ז"ל.

[HaimL]

מד.

בגמרא סוף מ"ג: ותחילת מ"ד.,
ועוד קל וחומר הוא ומה אדם באדם שלא עשה בו קטנים כגדולים חייב בו על הקטנים כגדולים שור באדם שעשה בו קטנים כגדולים אינו דין שחייב על הקטנים כגדולים וכו'
וברש"י ז"ל,
שור באדם שעשה בו - שור קטן ההורג כשור גדול ההורג דהא שור בן יומו קרוי שור דכתיב (ויקרא כב) שור או כשב כי יולד:
---
וקצת תימה, דאמאי נחית לפרש דשור ב"י קרוי שור, דמי סלקא דעתך דנפטור ב"י מסקילה, וא"ת אה"נ דאי לאו דשור ב"י קרוי שור היה פטור מסקילה, א"כ משמע דרחמנא קפיד אשור דווקא, ולא ילפינן מיניה לכל בהמה חיה ועוף. וא"ת דהשתא דכתב רחמנא שור כי יולד ילפינן מיניה דכל בהמה חיה ועוף אפילו בני יומן יתחייבו סקילה, א"כ בנזיקין, לרב דאמר כולם משורו למדנו, היכי ילפינן כל תקלה דלא אפקריה משור, דאיכ"ל דדווקא בדבר הנולד, כגון בהמה חיה ועוף, דיבר הכתוב. ויש לתרץ.
אבל עיקר התמיהה, דאמאי לא פירש עשה בו קטנים כגדולים, דחייב שורו של קטן סקילה, כשורו של גדול, אינו דין שיהיה חייב סקילה על הקטנים כגדולים. דהא לא כתיב שור איש בשור הנסקל, ומשמע דגם שורו של קטן חייב סקילה. וא"צ ללמוד משור או כשב או עז כי יולד וגו'

[חלא בר חמרא]

שור של קטן חייב, לא בגלל שלא כתוב שור איש, אלא מריבוי מפורש של 'שור' יתירא כדאיתא בדף מד:.
ומ"מ סקילת השור איננה עונש לבעלים אלא דין חיוב מיתה לשור עצמו מגזיה"כ, כמבואר בתשו' רשב"א סי' קי"ד יעוי"ש, ועל כן אין 'שור של קטן' מתאים לעשות ממנו ק"ו ולהשוותו לקטן שהורג, דסו"ס השור עצמו שהוא החייב מיתה, איננו קטן.
כמובן יהיו שיתווכחו..

[שמואל דוד]

בבא קמא דף ב:

רש״י ד״ה בעיטה - שבעטה ברגליה ושברה את הכלים ואהכי הוו תולדה דקרן דכוונתן להזיק כי קרן ואין הנאה להזיקה כי קרן ואין הזיקו מצוי תדיר והלכך הוו כי קרן ״דכל אימת דלא הועדה בב"ד ג' פעמים בכך אינה משלמת נזק שלם״

צ״ב במש״כ רש״י בסו״ד ״דכל אימת דלא הועדה״ כו׳ לכאורה מה ענין העדאה לכאן, והכי הול״ל והלכך הוו כקרן ומשלם חצי נזק ותו לא.

[שמואל דוד]

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=29&t=27476

[אוהב עמו]

ב"ק ה,א

מטמא ומדמע ומנסך, נשאלתי מא' הלומדים אמאי קרי להו אב, הא לא כתיבי בהדיא בקרא?

[שמואל דוד]

צריכים ללמוד רש״י….

רש״י ד: מטמא מדמע ומנסך לא כתיבי בהדיא ואפ"ה הוו אבות שבכלל נזק הן ונזק ממון כתיב בתורה

[אוהב עמו]

ראשית פשטות רש"י שבא לומר מקור שמטמא מדמע ומנסך משלמים ממיטב, ומקומו מוכיח עליו.
שנית, זה גופא כוונת השואל אמאי הם נחשבים לאב והרי הם בכלל נזק. ואף שבתוס' כתבו שאיצטריך כיד לומר שמשלם מיטב, א"כ שמא נאמר שמפגל שלא נמנה כאן לא ישלם ממיטב

בעיקר הדבר, האם מפגל הוא אב אלא שלא נמנה כי בקדשים לא קא מיירי או שהוא בכלל אדם המזיק? (נפק"מ לקידושי אישה)

[שמואל דוד]

דף י:

וצריכי דאי כתב רחמנא מכה בהמה ישלמנה משום דלא שכיחא כו׳

ועיין רש״י ד״ה מכה בהמה לא שכיחא - שיהא אדם מזיק בהמה של חבירו לפיכך לא החמיר עליו הכתוב לטרוח במכירת הנבילה

לא הבנתי, מדוע זה סיבה להקל?

[שמואל דוד]

א) ר' יהודה ארס נחש בין שיניו כו' חכמים ארס נחש מעצמו מקיא. ותמוה טובא דמשמע דפליגי במציאות וזה לא יתכן.

עיין תפארת ישראל סנהדרין פרק ט