מצאתי לאחד מן הראשונים הכותב,
שיש לשמח את החתן ואת הכלה בדברים,
ולא ישבחו את החתן במה שאין בו, אלא ישבחוהו ב"דרך ארץ", ואם הוא בן תורה שישבחוהו בכך.
בכתובות יז ע"א, איתא, שיש לשבח את הכלה, אבל שבח החתן לא נזכר שם אלא במקורות אחרים, פחות ברורים:
פרקי רבי אליעזר, סוף פרק טז, דף יא ע"א: "החתן דומה למלך... מה המלך, הכל מקלסין אותו, כך החתן, מקלסין אותו כל שבעת ימי המשתה". ועי' שם בהערות רד"ל, הערה סא.
בבלי, ברכות ו ע"ב: "אגרא דבי הלולי - מילי". ופירש רש"י: "'מילי', לשמח החתן בדברים".
ואם יש מקורות חז"ליים נוספים, אשמח לקבלם.
דבר נוסף הוא סוג השבח שיש לשבח את החתן. ראיתי מביאים בשם הגר"ע איגר, שיש לשבח את החתן במה שיש בו, ורק אם הוא בן תורה יש לשבחו בכך, אבל לא מצאתי כן בראשונים.
יש היודע, ואפילו משהו דומה
ובבדיחותא ניתן לומר, שבנוגע להספד על ב"מ, איתא בגמרא (ברכות פרק שלישי, וסוף שבת), שאסור לשבחו במה שאין בו. ונסיים בטוב.