בדינא דהיה משמש עם הטהורה ונטמאית כתב החוו"ד (הביאו הפתחי תשובה) דה"ה במשמש ונזכר שהוא עונת הוסת שלא יפרוש אלא ימתין שימות האיבר.
ויל"ע האם בא לחדש שאע"פ שבדם טוהר ודם בתולים לא אמרו לו לפרוש, מ"מ בסמוך לוסתה אע"פ שאינו דאו' אלא דרבנן מ"מ יפרוש.
או שבא לחדש שימתין אע"פ שיש לחשוש שתראה בנתיים.
ובצד השני - אולי הסברא בזה דהפרישה היא במזיד, ואם תראה בנתיים עדיין יהיה באונס.
אבל יל"ע בזה דכל טעם האיסור הוא שמא תראה וא"כ מאותו הטעם היה צריך לומר לו לפרוש, וצ"ע.
אמנם בסדרי טהרה כתב שהתקנה שמא יטעו לשמש בשעת הוסת.
ויתכן שיש בזה נפק"מ לשעת וסתה ממש, דלהצד הראשון בוודאי שיפרוש, ולהצד השני אולי בזה יש יותר חשש שתראה מיד ולכן יפרוש, ואולי עדיין נאמר שאם ישאר יהיה באונס משא"כ אם יפרוש. וצ"ע.