מרן רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל

[ש. ספראי]

כהמשך לשיחותיו של הרב איש ספר, וכהכרותי עימו באותם ימים עליזים, שכח הרב איש ספר לציין שלאותו א' קרא 'מינסקר מגיד' ואילו לאיש ספר עצמו קרא הגרב"מ בחיבה בשם "שריה'ס איינקיל".

[אליסף]

מעניין המאמר מ'נועם', לא הסגנון הרגיל של רב"מ, גם מאד הלכתי
אגב זכורני שבהספדו על ר' לייזר פלצינסקי אמר שהשפיע עליו רבות בדרך לימודו

[איש_ספר]

מעניין המאמר מ'נועם', לא הסגנון הרגיל של רב"מ, גם מאד הלכתי
אגב זכורני שבהספדו על ר' לייזר פלצינסקי אמר שהשפיע עליו רבות בדרך לימודו

יש שם בהחלט עקבות לסגנונו הידוע, וכמובן ריבוי המרכאות מהם הוא לא התפטר מעולם...

[ארופאי]

מעניין המאמר מ'נועם', לא הסגנון הרגיל של רב"מ, גם מאד הלכתי
אגב זכורני שבהספדו על ר' לייזר פלצינסקי אמר שהשפיע עליו רבות בדרך לימודו

יש שם בהחלט עקבות לסגנונו הידוע, וכמובן ריבוי המרכאות מהם הוא לא התפטר מעולם...

גם בנועם ב,רמח-רעו ישנו מאמר ארוך ממנו בשם העט הנ"ל, בענין מנהגי הצבור שנעשו לסייג.
בקשר למובא לעיל על ר' יואל מסאטמר והמאמר בנועם, כתב גם הרב צבי רייזמן בספרו רץ כצבי (פוריות, יוחסין, אישות- א. עמ' רעט) דברים שסיפר לו הגרב"מ זצ"ל.

[גיזונטע קאפ]

IMG_2547[1].JPG

במחנה "בני תורה" לפני כך וכך שנים.
בצד שמאל נראה בנו יבל"ח ר' בנציון.

מי הוא הרב שעימו הגרב"מ זצ"ל משוחח?

זה נראה ר' שמשון פינקוס גם לפי התנוחה וגם לפי הפנים

[פנחסויפלל]

זה כלל לא נראה הגרש"פ.
יותר נראה שזה הג"ר ש"ב ורנר זצ"ל

[עושה חדשות]

מעניין המאמר מ'נועם', לא הסגנון הרגיל של רב"מ, גם מאד הלכתי
אגב זכורני שבהספדו על ר' לייזר פלצינסקי אמר שהשפיע עליו רבות בדרך לימודו

יש שם בהחלט עקבות לסגנונו הידוע, וכמובן ריבוי המרכאות מהם הוא לא התפטר מעולם...

גם בנועם ב,רמח-רעו ישנו מאמר ארוך ממנו בשם העט הנ"ל, בענין מנהגי הצבור שנעשו לסייג.

ובכרך ד' עוד שני מאמרים.

אזרחי בירג.png (18.22 KiB) נצפה 5004 פעמים

[מן הדרום]

לא ממש שם עט
כנזכר כאן-
בויקפדיה
נולד בבית החולים ביקור חולים בירושלים לרב ישראל אזרחי (בירגר)

[ידידיה]

א.
מחד גיסא היה דמות ייחודית, מקורית וצבעונית, אולי הססגוני שבראשי הישיבות בדור האחרון. מאידך גיסא, ניכר בו יסוד קונפורמיסטי חזק, היה ממגדירי ה'ישיבתיות' וממעצביה, על המוסכמות והקודים הנוקשים למדי שלה.

בפעמים, הבודדות יחסית, שבהן הזדמן לי לשמוע אותו, הוא הצטייר אצלי לא רק כרטוריקן מעולה אלא גם כשחקן במובן החיובי של המילה -
אמן השולט בטון דיבורו, במחוותיו, בתנועות גופו ובהבעות פניו, ומשתמש בהם כדי להחדיר בקהלו את מסריו באופן בלתי אמצעי.
כך בשיעוריו הלמדניים ועל אחת כמה וכמה בשיחות המוסר שלו.
[כעין זה אמר לי פעם אחד מתלמידיו - 'הוא יודע באיזה שלב בשיחה עליו לדפוק על הסטנדר']
דומה שהתאטרליות הייתה טבועה באופיו וכראש ישיבה רתם אותה לקודש - לשיעורים ולשיחות.


ב.
סח לי ר' יוסף ניצן [בלומקרנץ] ז"ל, מרחובות, איש חינוך, מפקח בחינוך הממ"ד ופעיל במזרחי ובמפד"ל -
'"הגעתי לישיבת חברון כצעיר פליט שואה מפולין ולמדתי בה בחברותא עם ר' ברוך מרדכי אזרחי, שנמנה אז על טובי הלומדים שם, עד שעברתי לישיבת קלצק הרחובותית עם שאר חברי קבוצת ה'עבריתניקים' שאליה השתייכתי.
לא מזמן נודע לי שהחברותא שלי מאז, שנעשה בינתיים ראש ישיבה ידוע, עומד להעביר שיעור בכולל בר שאול [בית המדרש המרכזי של הקהילה הליטאית ברחובות]. הלכתי לשם ובתום השיעור ניגשתי אליו והזדהיתי, אינך יודע מה הלך שם - התרגשות גדולה, חיבוקים ונשיקות",
ובכלל דיבר על רב"מ בהערכה גדולה יותר מאחרים אז.

[איני זוכר אם באותה הזדמנות או בהזדמנות אחרת שאלתי אותו על ר' מאיר חדש, שבאותה תקופה כבר לא היה במיטבו, הוא ענה לי שבשעתו הכיר היטב את בחורי הישיבה וידע על כל אחד ומעשיו, כולל הללו שהיו בהגנה ובמחתרות]

ג.
אופייני, אולי, שהראשון ששמעתי ממנו את שמו, בגיל בר מצווה בערך, היה יורם, המדריך הכריזמטי מבני עקיבא [לא שהייתי שם, אלא שהוא היה דמות מוכרת],
באחד הבקרים שמעתי אותו, בבית הכנסת שבו התפללנו שנינו, אומר בקול פסוקי דזמרה בהברה אשכנזית, דבר שעורר את פליאתי.
התעלומה נפתרה כשסיפר לי שבכוונתו להיכנס, באלול הקרוב, לישיבה בשם 'עטרת ישראל' בראשותו של הרב אזרחי [ברגע הראשון חשבתי שזה שם משפחה ספרדי, אולם יורם אמר לי שמדובר ברב אשכנזי לחלוטין].
תנועת 'בני תורה' הייתה אז בשיאה [באחת השנים שלפני כן הם אף קיימו את המחנה ברחובות, בישיבת הדרום, ביקרתי שם כי לחבר היה שם בן דוד שגם אני קצת הכרתי, על הדשא ישבו קבוצות קבוצות ודברו, אחת מהן בהנחיית אותו בחור שאליו באנו, הייתי עוד לפני בר מצווה ורק בדיעבד לאחר כמה שנים הבנתי שביקרנו ב'מחנה בני תורה'] ולא מעטים מבוגרי הישיבות התיכוניות פנו לישיבות ליטאיות [אז קראו לזה 'נשרפו', גופים שהפנו אותם לשם, כמו גם ישיבות ייעודיות לבחורים אלה, כונו 'משרפות'. איני יודע אם ביטויים אלה עדיין בשימוש].

איני יודע היכן יורם היום, דומני שהוא ראש ישיבה או לפחות מג"ש באחת הישיבות בירושלים.

יורם עשה חייל בעטרת, למד התמדה נדירה, התקרב לר"ד כהן, ואכן הוא ר"מ חשוב היום.
אמנם שינה שמו הפרטי, לירוחם.

[גביר]

יש"כ

יתכן שהצטמצמות התופעה של מעבר לישיבות אינה מעידה על כישלונה של תב"ת אלא, לפחות במידה מסוימת, על הצלחתה, בהיותה, אולי, מעין זרז שתרם, בדרך כזו או אחרת, להעמקת הדגש בלמדנות בישיבות ה'לבנות'.

[איש_ספר]

א.
מחד גיסא היה דמות ייחודית, מקורית וצבעונית, אולי הססגוני שבראשי הישיבות בדור האחרון. מאידך גיסא, ניכר בו יסוד קונפורמיסטי חזק, היה ממגדירי ה'ישיבתיות' וממעצביה, על המוסכמות והקודים הנוקשים למדי שלה.

בפעמים, הבודדות יחסית, שבהן הזדמן לי לשמוע אותו, הוא הצטייר אצלי לא רק כרטוריקן מעולה אלא גם כשחקן במובן החיובי של המילה -
אמן השולט בטון דיבורו, במחוותיו, בתנועות גופו ובהבעות פניו, ומשתמש בהם כדי להחדיר בקהלו את מסריו באופן בלתי אמצעי.
כך בשיעוריו הלמדניים ועל אחת כמה וכמה בשיחות המוסר שלו.
[כעין זה אמר לי פעם אחד מתלמידיו - 'הוא יודע באיזה שלב בשיחה עליו לדפוק על הסטנדר']
דומה שהתאטרליות הייתה טבועה באופיו וכראש ישיבה רתם אותה לקודש - לשיעורים ולשיחות.


ב.
סח לי ר' יוסף ניצן [בלומקרנץ] ז"ל, מרחובות, איש חינוך, מפקח בחינוך הממ"ד ופעיל במזרחי ובמפד"ל -
'"הגעתי לישיבת חברון כצעיר פליט שואה מפולין ולמדתי בה בחברותא עם ר' ברוך מרדכי אזרחי, שנמנה אז על טובי הלומדים שם, עד שעברתי לישיבת קלצק הרחובותית עם שאר חברי קבוצת ה'עבריתניקים' שאליה השתייכתי.
לא מזמן נודע לי שהחברותא שלי מאז, שנעשה בינתיים ראש ישיבה ידוע, עומד להעביר שיעור בכולל בר שאול [בית המדרש המרכזי של הקהילה הליטאית ברחובות]. הלכתי לשם ובתום השיעור ניגשתי אליו והזדהיתי, אינך יודע מה הלך שם - התרגשות גדולה, חיבוקים ונשיקות",
ובכלל דיבר על רב"מ בהערכה גדולה יותר מאחרים אז.

[איני זוכר אם באותה הזדמנות או בהזדמנות אחרת שאלתי אותו על ר' מאיר חדש, שבאותה תקופה כבר לא היה במיטבו, הוא ענה לי שבשעתו הכיר היטב את בחורי הישיבה וידע על כל אחד ומעשיו, כולל הללו שהיו בהגנה ובמחתרות]

ג.
אופייני, אולי, שהראשון ששמעתי ממנו את שמו, בגיל בר מצווה בערך, היה יורם, המדריך הכריזמטי מבני עקיבא [לא שהייתי שם, אלא שהוא היה דמות מוכרת],
באחד הבקרים שמעתי אותו, בבית הכנסת שבו התפללנו שנינו, אומר בקול פסוקי דזמרה בהברה אשכנזית, דבר שעורר את פליאתי.
התעלומה נפתרה כשסיפר לי שבכוונתו להיכנס, באלול הקרוב, לישיבה בשם 'עטרת ישראל' בראשותו של הרב אזרחי [ברגע הראשון חשבתי שזה שם משפחה ספרדי, אולם יורם אמר לי שמדובר ברב אשכנזי לחלוטין].
תנועת 'בני תורה' הייתה אז בשיאה [באחת השנים שלפני כן הם אף קיימו את המחנה ברחובות, בישיבת הדרום, ביקרתי שם כי לחבר היה שם בן דוד שגם אני קצת הכרתי, על הדשא ישבו קבוצות קבוצות ודברו, אחת מהן בהנחיית אותו בחור שאליו באנו, הייתי עוד לפני בר מצווה ורק בדיעבד לאחר כמה שנים הבנתי שביקרנו ב'מחנה בני תורה'] ולא מעטים מבוגרי הישיבות התיכוניות פנו לישיבות ליטאיות [אז קראו לזה 'נשרפו', גופים שהפנו אותם לשם, כמו גם ישיבות ייעודיות לבחורים אלה, כונו 'משרפות'. איני יודע אם ביטויים אלה עדיין בשימוש].

איני יודע היכן יורם היום, דומני שהוא ראש ישיבה או לפחות מג"ש באחת הישיבות בירושלים.

יורם עשה חייל בעטרת, למד התמדה נדירה, התקרב לר"ד כהן, ואכן הוא ר"מ חשוב היום.
אמנם שינה שמו הפרטי, לירוחם.

סיפר לי שהגרח"ק שינה לו... וראו שמות בארץ עמ' קב

[בן אליהו]

זה כלל לא נראה הגרש"פ.
יותר נראה שזה הג"ר ש"ב ורנר זצ"ל

גם לי זה נראה הגרש"ב ורנר.

[בן אליהו]

איני יודע היכן יורם היום, דומני שהוא ראש ישיבה או לפחות מג"ש באחת הישיבות בירושלים.

יורם עשה חייל בעטרת, למד התמדה נדירה, התקרב לר"ד כהן, ואכן הוא ר"מ חשוב היום.
אמנם שינה שמו הפרטי, לירוחם.

אכן. חיבר ספר על קונטרס הספיקות שבגינו זכה בפרס ירושלים.
עוד אחד מבני רחובות שלמד בישיבת שעלבים ואח"כ למד בעטרת ישראל: ר' אבינועם פלברבאום. גם הוא ת"ח גדול. אני חושב שר"מ בישיבת בית שמואל בקרות מטרסדורף.

[איש_ספר]

איני יודע היכן יורם היום, דומני שהוא ראש ישיבה או לפחות מג"ש באחת הישיבות בירושלים.

יורם עשה חייל בעטרת, למד התמדה נדירה, התקרב לר"ד כהן, ואכן הוא ר"מ חשוב היום.
אמנם שינה שמו הפרטי, לירוחם.

אכן. חיבר ספר על קונטרס הספיקות שבגינו זכה בפרס ירושלים.
עוד אחד מבני רחובות שלמד בישיבת שעלבים ואח"כ למד בעטרת ישראל: ר' אבינועם פלברבאום. גם הוא ת"ח גדול. אני חושב שר"מ בישיבת בית שמואל בקרות מטרסדורף.

מח"ס קובץ ציונים והערות. באוצר.

[בעל התפארת]

מח"ס קובץ ציונים והערות. באוצר.

כמדומני שהוא חתנו של ראש הישיבה הג"ר יצחק יחיאל עהרנפלד שליט"א
שמעתי שבבין הזמנים אחד ישב בבית שמואל ולמד בהתמדה עצומה, וראש הישיבה תהה על קנקנו ובעקבות זה הודיע שלוקח אותו לחתן.

[גביר]

כמדומני שהוא חתנו של ראש הישיבה הג"ר יצחק יחיאל עהרנפלד שליט"א

אכן ;
אבינועם קצת צעיר יותר, לא בהרבה.
גם הוא התפלל איתנו באותו ביהכנ"ס,
עליו אפשר לומר בלי הגזמה שכבר מילדותו ניכר שלגדולות נוצר.
מן הראוי להזכיר שהיה שכן של הרב שמחה זצ"ל וגם ממנו קיבל הרבה.

[בן אליהו]

האם גם לר' נועם אלון קשר לרב"מ?

[מן הדרום]

מהרב מאיר דורפמן [פורסם בעלון גילוי דעת]
כשנכנסתי לראשונה לשיעור של ראש ישיבת ׳עטרת ישראל׳ וחבר ׳מועצת גדולי התורה׳ הרב ברוך מרדכי אזרחי, שהלך לעולמו בשבוע שעבר, הופתעתי מאד מהאירוע המוזר. הייתי נער כבן 15-16, וטרם ראיתי ״שיעור כללי״ ישיבתי. ראש הישיבה מתחיל לדבר, מקשה איזו קושיא ברמב״ם, ומיד מתחיל מבול של שאלות, קושיות, התקפות, ראיות. ההוא מקשה מרמב״ם אחר, וההוא מביא ראיה מתוספות במסכת פלונית. ראש הישיבה מסביר, ״מתגונן״, ומיד מישהו רץ לאוצר הספרים ומציג איזו שורה ברשב״א, שממנה הוא מנסה להוכיח ש… שוק, צעקות, ויכוחים עד לב השמים.
חשבתי בלבי: ׳איפה הכבוד שלכם לראש הישיבה? איך בחור שהגיע לישיבה לפני שנה מתווכח עם ראש ישיבה ששוחה בים התלמוד עשרות שנים?׳ זה היה עבורי שיעור של איך נראה בית מדרש. הבנתי שראשי הישיבות רוצים בכך. מטרתם היא לבנות את התלמידים, והם רוצים לחדד גם את היושר האינטלקטואלי. כשעוסקים בבירור דברי התורה, אין גדול וקטן, אין משוא פנים, יש רק חתירה לאמת.
בלילות שישי היה לי חברותא ב״מנחת חינוך״ עם אחד מתלמידיו, בחור מבוגר וחריף, שם בישיבתו בשכונת בית וגן. היה צפוף, ובחורים היו יושבים גם על הכסא של ראש הישיבה. התפלאתי, אמרו לי שהוא לא מקפיד. אבל נדמה לי שגם זה חלק מהחינוך הנ״ל. אני זוכר שהיתה לבחורים אפילו איזושהי ציניות כלפי כמה הנהגות שלו. לאדם מבחוץ זה היה נראה מוזר, שפה פנימית, אבל הם הכירו אותה, הבינו את המוזיקה ואת הדקויות שלה, והם גם לא פחדו מהביטויים החריפים שלו כלפיהם. הוא אהב אותם והיה גאה בהם גם כשהיה נוזף בהם על איזו סברא לא ישרה שמישהו אמר.
אגב, ישיבת ׳עטרת ישראל׳ היא מעין ישיבת בת של ׳ישיבת חברון׳. בבנין הישיבה, בקומה השניה, התגורר חמיו של ראש הישיבה, הרב מאיר חדש, שהיה המשגיח של הישיבה וגם של ישיבת חברון. הוא היה תלמיד של ״הסבא מסלבודקה״ ומגדולי בעלי המוסר בשיטה זו. ראיתי בחורים נכנסים לביתו באופן חופשי, מכבדים את עצמם בכוס תה, עוגיות וכדומה. גם זה היה נראה לי מוזר, וגם על זה אמרו לי שהוא אינו מקפיד, שהמשגיח רוצה שבחורי הישיבה ירגישו בבית.
ראש הישיבה התגורר בבנין הסמוך לישיבה. פעם נכנסתי לביתו להתייעץ איתו. היתה שעת לילה מאוחרת, לא ״שעות משרד״ ולא ״שעות עבודה״. הוא היה שקוע בלימוד בספריו. אני זוכר מבט חודר מאד שלו, ריכוז גבוה במיוחד, תמיד מכוון מטרה. סיפרתי לו שאני לומד ב״נתיב מאיר״, ואז הוא אמר לי: ׳אתם ב׳נתיב-מאיר׳ לא יודעים מיהו ראש הישיבה שלכם, לא יודעים להעריך את גדלותו. האם אתה יודע שהוא היה מהעילויים של ישיבת מיר? ושם היו כולם אריות. כבר בגיל צעיר בליטא הלמדנית היה הרב אריה בינה נחשב ללמדן עצום. הוא פרסם מחידושי תורתו בכתב העת ״כנסת ישראל״. זה היה כתב העת החשוב בין למדני ליטא וגדוליה, ולא כל צורב זכה לפרסם שם׳. התייעצתי איתו על תוכניותי, והוא אמר לי בערך כך: ״אני יכול לתת לך עצה לפי דעתי, לפי האמת שאני מאמין בה, אבל אני חי בעולם שונה משלך, השקפת עולמי שונה משלך. דמיין את הצבע הכי שחור שתוכל? אני ׳שחור׳ ממנו. אבל רבותי לימדוני להיות כנה, ואני צריך להשיב לך לפי השקפת עולמך, לפי רצונות השואל ולא לפי אמונותי״. וכך הוא המשיך ופירט את דעתו לגבי הצלחת התכניות שלי, והעריך את עתידן. (התווכחתי קצת, בדיעבד הוא די צדק…). היושר הזה הרשים אותי מאד, היכולת לתת עצה במבט על, לחלק במודעות אובייקטיבית בין דרכים שונות. בהמשך הוא תיאר לי את חייו ואמונתו. אין לו דבר חוץ מהתורה, הוא אמר, אין לו בחייו שום מורכבות, אלא רק עבודת ה׳, ביצוע פקודותיו, אם קלות או קשות לביצוע, בלי להתחשב בזמנים המשתנים ובפופולריות של הדרך. אני זוכר את המשפט הממחיש שהוא אמר לי: ״אני קוזאק של הקב״ה!״ [במובן של הנאמנות הפטריוטית והצייתנות המוחלטת לפקודת המנהיג].
אספר על דבר תורה אופייני שלו, שאני זוכר שהוא אמר פעם בקידוש של שבת בבוקר. [אגב, קידוש הלכתי מינימלי, בנוסח ליטא, שכלל רק את ״על כן ברך ה׳ את יום השבת ויקדשהו, ברוך…בורא פרי הגפן״]. הוא הביא את דברי הרמב״ם בהלכות אישות (ט״ו, ג׳): ״מי שחשקה נפשו בתורה תמיד, ושוגה בה, כבן עזאי, ודבק בה כל ימיו, ולא נשא אשה – אין בידו עון.״ וכאן שאל רב״מ: ׳האם בן עזאי הסתפק בדרגה הרוחנית הדלה של ״אין בידו עוון״? הרי אין כאן ערך גבוה, הוא רק נפטר מן המצוה, ואיך יתכן שתנא כבן עזאי יסתפק בזה?׳ ותשובתו היתה: ׳הוא כבר לא היה מסוגל אחרת. הוא היה מאוהב בתורה לגמרי, זה לא היה מבחירה׳. דומני שדבריו נאמרו במידה רבה של הזדהות עם המוחלטות של אהבת התורה. זו היתה התכונה הבולטת שלו.
והאהבה הזאת גלשה היטב לתלמידיו. אהבת העיון, ללא עצלות המחשבה. אני זוכר שנכנסתי פעם לבית אחד האברכים, מתלמידיו המובהקים, אולי הוא היה ר״מ שם בישיבה, ומצאתיו טרוד מאד, שקוע לגמרי בלימוד קטע של כמה מילים בודדות בביאור הגר״א. לפניו היה מונח קובץ של כעשרה דפים שהוא כבר כתב בכתב ידו עד לאותו הרגע, בניסיון להבין למה התכוון הגר״א וכיצד הבין את הסוגיא. הוא אמר לי שהוא עדיין לא מצליח להבין את דברי הגר״א לעומקם, אבל הוא חושב שהוא מתחיל לראות את הכיוון…
הבחור ההוא שלמדתי איתו, מתלמידי רב״מ, היה שכן של הרב אהרון ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר-עציון, ובאותו יושר אינטלקטואלי של רבו הוא אמר לי פעם: לפעמים אני נמצא בבית בשבת, יש לי קושיא, מחשבות על הסוגיא, ואני נכנס לדבר בלימוד עם הרב ליכטנשטיין. דרכינו שונות, אבל השיח איתו הוא תענוג צרוף. הוא למדן ענק, מונח בכל הסוגיות, ותשובותיו מעוררות בי התפעלות רבה.
בלילות שישי היה רב״מ מוסר ״חבורה״ בישיבת כפר חסידים. סיפרו לי בחורי ישיבת כפר חסידים שהלימוד היה מעורר, סוער, מאתגר, חי, וגם בשעת לילה מאוחרת אף אחד לא נרדם. זה היה הדובדבן של ה״משמר״.
אני זוכר שהיו מדפיסים חוברות עם קושיות שלו, קושיות למדניות שדורשות מענה של היגיון ולא של ידע. האתגר היה מאהיב את התורה על בני הישיבות, לקפוץ למים בלי הקדמות, ולהתחיל לשחות. ■

[אליסף]

היש למי הקלטה של המנון תנועת בני תורה?
גם הקלטות מנאומיו בשנים המוקדמות - הל' והמ'?
'יצחק אלחנן' מאותם שנים?

[משוש דורים]

מעניין המאמר מ'נועם', לא הסגנון הרגיל של רב"מ, גם מאד הלכתי
אגב זכורני שבהספדו על ר' לייזר פלצינסקי אמר שהשפיע עליו רבות בדרך לימודו

יש שם בהחלט עקבות לסגנונו הידוע, וכמובן ריבוי המרכאות מהם הוא לא התפטר מעולם...

המאמרים האלו נכתבו על ידו כשעדיין לא מלאו לו שלושים שנה.
נראה, כי באותם הימים התלבט לגבי עתידו, אם לפנות לשדה הרבנות והדיינות (כמו רוב בוגרי חברון בימים ההם). ובגין כך באו כלל המאמרים ההם בנוסח הלכתי.
או להמשיך בעולם הישיבות, שלא היה אז מפותח כלל. וכפי שעשה בסופו של דבר.

[צופה_ומביט]

המאמרים האלו נכתבו על ידו כשעדיין לא מלאו לו שלושים שנה.
נראה, כי באותם הימים התלבט לגבי עתידו, אם לפנות לשדה הרבנות והדיינות (כמו רוב בוגרי חברון בימים ההם). ובגין כך באו כלל המאמרים ההם בנוסח הלכתי.
או להמשיך בעולם הישיבות, שלא היה אז מפותח כלל. וכפי שעשה בסופו של דבר.

ועל כך ייאמר:
"ברוך מרדכי - ימינה!!!"

[ישעיהו לוריא]

האם אפשר לראות מסגנון המאמר והעמדת השיטות, ביטוי להלך החשיבה הרווח באותם ימים, לפני שחזון איש הונחל לציבור כמי שאי אפשר לחלוק עליו ועמו?
ושהרבנות הראשית וחכמיה, נחשבו ממש לגדולי התורה שבדור?

האם היום מישהו היה כותב פסק הלכה בעניינים מסויימים וכותב 'דעת הרב אלישיב כך ומאידך דעת הרב עמאר כך'?!

והנה לכל אורך המאמר כותב הגרב"מ את דעת החזון איש ומאידך דעת הגרא"י אונטרמן שליט"א במאמרו, וכן על זו הדרך.

[סימנא]

הרב אונטרמן היה צעיר מהחזו"א בשמונה שנים.
הרב אלישיב קשיש מהרב עמאר בשלושים ושמונה שנים.

[ברמן]

זכורני שבהספדו על ר' לייזר פלצינסקי אמר שהשפיע עליו רבות בדרך לימודו

שמעתי פעם מאחד מחבריו בני-גילו של הגרב"מ בישיבת חברון, שעיקר התפתחותו הלמדנית של הגרב"מ הייתה לאחר שזכה ללמוד בחברותא אצל הגר"א פלצ'ינסקי (בשנת תש"י-תשי"א בערך).
אגב, הנ"ל סיפר כן גם על הגר"א פרבשטיין, ועל עוד כמה מתלמידיו של הגר"א פלצ'ינסקי שצמחו ללמדנים מפורסמים ע"י לימודם עמו.

[וונדרבר]

מתוך גליון היו"ל ע"י קהל מחזיקי הדת קידאלהאזא נ"י בנשיאות הגרא"מ מיזליש שליט"א

גם בנועם ב,רמח-רעו ישנו מאמר ארוך ממנו בשם העט הנ"ל, בענין מנהגי הצבור שנעשו לסייג.
בקשר למובא לעיל על ר' יואל מסאטמר והמאמר בנועם, כתב גם הרב צבי רייזמן בספרו רץ כצבי (פוריות, יוחסין, אישות- א. עמ' רעט) דברים שסיפר לו הגרב"מ זצ"ל.

לפני הרבה שנים שמעתי מבן משפחתו של הגרב"מ זצ"ל את הסיפור עם רבי יואל מסאטמר זצ"ל, ולפי דבריו הוא דיבר אתו בלימוד, וכששמע רבי יואל את סגנון לימודו, הוא מיד שאל אותו אם זה הוא שכתב מאמר תחת השם "הרב ב. מ. בירג".

[ישעיהו לוריא]

הרב אונטרמן היה צעיר מהחזו"א בשמונה שנים.
הרב אלישיב קשיש מהרב עמאר בשלושים ושמונה שנים.

זה טענה רק לגבי הדוגמא הקטנה שנתתי.
אבל אף אחד, למשל, לא יביא את הרב אלישיב מול הרב דוב ליאור
או אפילו את הרב מרדכי אליהו מול השבט הלוי. (דווקא מתחיל להיראות הגיוני)
הדוגמא שנקטתי, בעלמא סתם.

[פרנקל תאומים]

האם אפשר לראות מסגנון המאמר והעמדת השיטות, ביטוי להלך החשיבה הרווח באותם ימים, לפני שחזון איש הונחל לציבור כמי שאי אפשר לחלוק עליו ועמו?
ושהרבנות הראשית וחכמיה, נחשבו ממש לגדולי התורה שבדור?

האם היום מישהו היה כותב פסק הלכה בעניינים מסויימים וכותב 'דעת הרב אלישיב כך ומאידך דעת הרב עמאר כך'?!

והנה לכל אורך המאמר כותב הגרב"מ את דעת החזון איש ומאידך דעת הגרא"י אונטרמן שליט"א במאמרו, וכן על זו הדרך.

כבר רמזו כאן מעליך שהמטרה של אותם מאמרים היתה ככל הנראה כדי להכניס יד ורגל לשדה המשרות הרבניות. והכל מתיישב כמין חומר..


נ"ב:
אחר העיון מקופיא במאמר ובסיכומו, הרושם הוא שאכן המעמד הבולט והמשמעותי שניתן במאמר הוא לדעת החזו"א נ"ע. ואילו הרב אונטרמן מובא בו כיהודא ועוד לקרא ולא כבר פלוגתא. כך שבכל מקרה קושיא מעיקרא לא תקשי, ובפרט שמדובר בבמה שבה היה מקובל להתייחס לחוות דעתם של הרה"ר ("נועם" היה "שנתון" שהו"ל ע"י משפחת כשר המפורסמת וד"ב), וכאמור, מי שרצה להיכנס לשדה הרבנות הראשית בוודאי היה ראוי לו שיכבד אותה ויזכיר את רבניה.

להכניס את הרב אונטרמן והחזו''א באותה צלחת, זה חטא למציאות האובייקטיבית. אם ת"ח אדיר ישיש ונון-קונפרמיסט כמו הגר''ש פישר זצ''ל הגדיר את החזו''א "גדול האחרונים איש האלוקים" וקבע כן בספרו, וזאת לא על סמך "מאמרי מערכת", שעניינו אותו כקליפת השום, אלא על סמך היכרות עם חידושי תורתו העמוקים ועם גדולי החכמים שהכירוהו, יש לך להבין שאין כאן עניין של "לפני שהונחל לציבור".
ואילו הגרא"י אונטרמן (בשונה מהגרי"א הרצוג), למיטב ידיעתי, מעולם לא היה לו מעמד בקרב החכמים של אחד מגדולי התורה שבדור אלא של רב במעמד ממלכתי, ואדגיש: הוא בוודאי היה ת"ח, אבל זה עדיין לא אומר שמנו אותו בין גדולי התורה שבדור, ושכל צורב שכתב מאמר באיזהו מקומן ראה להזכיר את דבריו.

[סימנא]

כבר רמזו כאן מעליך שהמטרה של אותם מאמרים היתה ככל הנראה כדי להכניס יד ורגל לשדה המשרות הרבניות. והכל מתיישב כמין חומר..

איש לא רמז לכך.
טענו שהמאמרים הללו מצביעים על מגמתו של רב"מ באותן שנים להשתלב במערכת הרבנות, מה שאכן סביר.

[אליסף]

מעניין המאמר מ'נועם', לא הסגנון הרגיל של רב"מ, גם מאד הלכתי
אגב זכורני שבהספדו על ר' לייזר פלצינסקי אמר שהשפיע עליו רבות בדרך לימודו

יש שם בהחלט עקבות לסגנונו הידוע, וכמובן ריבוי המרכאות מהם הוא לא התפטר מעולם...

המאמרים האלו נכתבו על ידו כשעדיין לא מלאו לו שלושים שנה.
נראה, כי באותם הימים התלבט לגבי עתידו, אם לפנות לשדה הרבנות והדיינות (כמו רוב בוגרי חברון בימים ההם). ובגין כך באו כלל המאמרים ההם בנוסח הלכתי.
או להמשיך בעולם הישיבות, שלא היה אז מפותח כלל. וכפי שעשה בסופו של דבר.

ברוך שכוונתי

[בברכה המשולשת]

הרב אונטרמן היה צעיר מהחזו"א בשמונה שנים.
הרב אלישיב קשיש מהרב עמאר בשלושים ושמונה שנים.

זה טענה רק לגבי הדוגמא הקטנה שנתתי.
אבל אף אחד, למשל, לא יביא את הרב אלישיב מול הרב דוב ליאור
או אפילו את הרב מרדכי אליהו מול השבט הלוי. (דווקא מתחיל להיראות הגיוני)
הדוגמא שנקטתי, בעלמא סתם.

הגרי"ש אלישיב זצ"ל היה מבוגר ב24 שנים מהגר"ד ליאור שליט"א
(ובכל זאת, בהחלט כן ראיתי שמביאים)
הגר"מ אליהו זצ"ל היה צעיר מהגר"ש וואזנר זצ"ל ב 16 שנה
(ושם מביאים גם מביאים)

[צופה_ומביט]

מעט עסק בדברי תורתו, ויהיה לעילוי נשמתו ושפתותיו דובבות:
בשיעור הזה לגבי זומר וצריך לעצים, בתחילתו.
מה שאומר הגרב"מ שמדברי הר"ן לגבי חיוב קוצר בציפורניים וזקן מוכח דלא כביאור המנחת חינוך שהתנאי ד"צריך לעצים" הוא רק בעצים ולא בכל דבר הנקצר, לא זכיתי להבין, הלוא זיל בתר טעמא וחד טעמא ממש לעצים ולציפורניים כביאור המנח"ח: שהתנאי ד"צריך לדבר הנקצר" הוא בכל דבר שאין הדרך להשתמש בדבר הנקצר. ופשיטא שציפורניים וזקן דומים בדיוק ממש לעצים ולא לפירות ותבואה. אין דרך להשתמש בהם ולכן צריך בהם התנאי דצריך לדבר הנקצר בדיוק כמו בעצים.

אם בלא"ה לצערנו נטה האשכול מעט מדברי הספד לראש הישיבה הגאון הגדול המחנך הגדול אוהב ומאהיב התורה הגדול רבי ברוך מרדכי זצ"ל, אולי לפחות נעסוק בדברי תורה/תורתו.
שמא יוכל אי מי ליישב את שאלתי הנ"ל?

[מה שנכון נכון]

מעט עסק בדברי תורתו, ויהיה לעילוי נשמתו ושפתותיו דובבות:
בשיעור הזה לגבי זומר וצריך לעצים, בתחילתו.
מה שאומר הגרב"מ שמדברי הר"ן לגבי חיוב קוצר בציפורניים וזקן מוכח דלא כביאור המנחת חינוך שהתנאי ד"צריך לעצים" הוא רק בעצים ולא בכל דבר הנקצר, לא זכיתי להבין, הלוא זיל בתר טעמא וחד טעמא ממש לעצים ולציפורניים כביאור המנח"ח: שהתנאי ד"צריך לדבר הנקצר" הוא בכל דבר שאין הדרך להשתמש בדבר הנקצר. ופשיטא שציפורניים וזקן דומים בדיוק ממש לעצים ולא לפירות ותבואה. אין דרך להשתמש בהם ולכן צריך בהם התנאי דצריך לדבר הנקצר בדיוק כמו בעצים.

אם בלא"ה לצערנו נטה האשכול מעט מדברי הספד לראש הישיבה הגאון הגדול המחנך הגדול אוהב ומאהיב התורה הגדול רבי ברוך מרדכי זצ"ל, אולי לפחות נעסוק בדברי תורה/תורתו.
שמא יוכל אי מי ליישב את שאלתי הנ"ל?

הרב"מ אמר מהזכרון ולא דק. המעיין במנ"ח ובח"א יראה שלא כתבו לתלות זה באם הדרך להשתמש בדבר הנקצר (במנ"ח הניח בצ"ע הטעם, ובח"א תלה שבעצים עיקר כוונתו להצמיח), וע"כ שפיר מוכח מהר"ן דפליג אתוס' (כצ"ל לכאו', ולא כקושיא על המנ"ח).

[צופה_ומביט]

מעט עסק בדברי תורתו, ויהיה לעילוי נשמתו ושפתותיו דובבות:
בשיעור הזה לגבי זומר וצריך לעצים, בתחילתו.
מה שאומר הגרב"מ שמדברי הר"ן לגבי חיוב קוצר בציפורניים וזקן מוכח דלא כביאור המנחת חינוך שהתנאי ד"צריך לעצים" הוא רק בעצים ולא בכל דבר הנקצר, לא זכיתי להבין, הלוא זיל בתר טעמא וחד טעמא ממש לעצים ולציפורניים כביאור המנח"ח: שהתנאי ד"צריך לדבר הנקצר" הוא בכל דבר שאין הדרך להשתמש בדבר הנקצר. ופשיטא שציפורניים וזקן דומים בדיוק ממש לעצים ולא לפירות ותבואה. אין דרך להשתמש בהם ולכן צריך בהם התנאי דצריך לדבר הנקצר בדיוק כמו בעצים.

אם בלא"ה לצערנו נטה האשכול מעט מדברי הספד לראש הישיבה הגאון הגדול המחנך הגדול אוהב ומאהיב התורה הגדול רבי ברוך מרדכי זצ"ל, אולי לפחות נעסוק בדברי תורה/תורתו.
שמא יוכל אי מי ליישב את שאלתי הנ"ל?

הרב"מ אמר מהזכרון ולא דק. המעיין במנ"ח ובח"א יראה שלא כתבו לתלות זה באם הדרך להשתמש בדבר הנקצר (במנ"ח הניח בצ"ע הטעם, ובח"א תלה שבעצים עיקר כוונתו להצמיח), וע"כ שפיר מוכח מהר"ן דפליג אתוס' (כצ"ל לכאו', ולא כקושיא על המנ"ח).

יישר כוח!!

[ברשילא]

כמה עובדות מפי חכם וגאון אחד שליט"א שהתקרב אליו בשנים האחרונות.

1. הגרב"מ רצה להכנס לשיעוריו של מרן הרב מבריסק, אולם עקב גילו הצעיר לא הסכים להכניסו, ושלח את בנו הגרמ"ד זצ"ל שילמד עמו.
שאלתיו: פעמים רבות הגרמ"ד בשיעוריו מביא את דברי הרב מבריסק זצ"ל בנוסח אחד, ואילו ראש הישיבה מביא בנוסח אחר?
וענה לי: עקבתי אחרי הרב זצ"ל!
כלומר, הוא לא הסתפק במה ששמע וקיבל מהגרמ"ד, אלא הלך והתעניין גם אצל אחרים מה ואיך שמעו.

2. בכל פעם שהייתי שואל אותו על איזה ענין שאינו מבורר בספר וכתבי הגרי"ז, היה עונה לי מיד במקום. ניכר היה שכל תורת הרב מבריסק שגורה על לשונו ומונחת בכיסו בבהירות.
על דברים בתורת הרב מבריסק שרבים וטובים - ואף מבית בריסק גופא - הסתפקו והתחבטו בהבנתם, תמיד היה לו הסבר ברור פשוט ובהיר.

3. לאחת מבנותי הוצע מקום עבודה והתעוררו לנו כמה ספיקות בענין. נכנסתי אליו עם בתי, ושטחנו את ספיקותינו.
הגרב"מ הציב בפניה כמה כללים וגדרים שעל ידם תוכל לעבוד באותו מקום.
נרתעה הבת לאחוריה ואמרה, אם זה בעייתי אז לא אלך לעבוד שם.
והגרב"מ עם כל החביבות והתקיפות שלו: את תלכי לעבוד שם עם הכללים שאתן לך!

4. ראיתי אצלו דברים שמסופרים על גדולי האדמורי"ם... פעם הבאתי לו פתקה - קוויטל - עם שמות לרפואה. על אחד השמות התבטא: הוא צריך רפואת הנפש יותר מרפאות הגוף. וזאת מבלי שהכיר את האיש ולא סיפרתי לו מאומה קודם לכן.

[ברשילא]

במהדורה הראשונה של ספרו הראשון,
בראשו מופיע מאמרו המפורסם על איוב ואברהם (נדפס אח"כ בספרו עה"ת פרשת וירא), עם המשפט שהיו תלמידיו מדקלמים אותו בניגון (כך שמעתי מאחד התלמידים מימי בראשית הישיבה):

אמור מעתה, אמנם משמכו ומעלה האיש, מתנשא אל על - "אין כמוהו", אבל בצמרתו האישית - יבושת. כהות ברגישותו האיכפתית, צל על תשומת לבו.

כמו"כ בהקדמה הוא מודה לאשתו הרבנית ע"ה - ומכתירה בתארים מופלגים כאחד מגדולי ישראל.

המהדורה הזו אינה באוצר. (סימני ספר זה פוזרו בספריו הבאים).

[פרנקל תאומים]

כמה עובדות מפי חכם וגאון אחד שליט"א שהתקרב אליו בשנים האחרונות.

1. הגרב"מ רצה להכנס לשיעוריו של מרן הרב מבריסק, אולם עקב גילו הצעיר לא הסכים להכניסו, ושלח את בנו הגרמ"ד זצ"ל שילמד עמו.
שאלתיו: פעמים רבות הגרמ"ד בשיעוריו מביא את דברי הרב מבריסק זצ"ל בנוסח אחד, ואילו ראש הישיבה מביא בנוסח אחר?
וענה לי: עקבתי אחרי הרב זצ"ל!
כלומר, הוא לא הסתפק במה ששמע וקיבל מהגרמ"ד, אלא הלך והתעניין גם אצל אחרים מה ואיך שמעו.

2. בכל פעם שהייתי שואל אותו על איזה ענין שאינו מבורר בספר וכתבי הגרי"ז, היה עונה לי מיד במקום. ניכר היה שכל תורת הרב מבריסק שגורה על לשונו ומונחת בכיסו בבהירות.
על דברים בתורת הרב מבריסק שרבים וטובים - ואף מבית בריסק גופא - הסתפקו והתחבטו בהבנתם, תמיד היה לו הסבר ברור פשוט ובהיר.

בראיון שערכו עם בנו ר' בנציון ועם אחיו הגר''י בתוך השבעה המופיע בגליון "מרווה לצמא" כתוב שהוא נכנס לשיעורים ושמע מפי הגרי"ז זי"ע באופן בלתי אמצעי. זה קצת הפליא אותי, אבל כך איתא שם. ועוד איתא שם (וגם זה הפליא אותי) שהוא נסע כמה פעמים לרבינו החזו''א זי''ע והחזיק עימו בקשר.

[.השוחט]

אולי זה כבר הובא. לפו"ר לא ראיתי.
אמרו לי שבאותו מרוה מסופר [ומודגש שם שזה אומת עם המקור] שמרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל התבטא על הנפטר "שהוא השקדן של הדור".

[אשרי יושבי ביתך]

הספדו של מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א על מרן הגרב"מ אזרחי זצוק"ל, מתוך הגליון החדש 'דברי חמד' שאנו זוכים להוציא מדי שבוע:

דברי חמד גליון 3 - קובץ איכותי2.jpeg (449.2 KiB) נצפה 4034 פעמים

[איש_ספר]

המהדורה הזו אינה באוצר. (סימני ספר זה פוזרו בספריו הבאים).

נמצא. נכנס בגיר' 21.

כמדומה לי ששמעתי ממנו זצ"ל שלא למד אצל הגרי"ז, וסיפר אז את סיפור שסיפר כמה פעמים, כי בהיותו ילד היה כרוך אחרי אביו שעלה לביקור חג אצל מרן הגרי"ז. הרב ואחוזת מרעהו שקו"ט אם יש מצות עונג ביום טוב כשם שיש בשבת, הילד ב"מ שהאזין ברוב קשב, התערב ואמר, מאי משמע?! הרי מפורש יש ספר הנקרא 'עונג יום טוב'! והוטב בעיני הגרי"ז...ואמר מה שאמר...

[יהושפט]

בראיון שערכו עם בנו ר' בנציון ועם אחיו הגר''י בתוך השבעה המופיע בגליון "מרווה לצמא" כתוב שהוא נכנס לשיעורים ושמע מפי הגרי"ז זי"ע באופן בלתי אמצעי. זה קצת הפליא אותי, אבל כך איתא שם. ועוד איתא שם (וגם זה הפליא אותי) שהוא נסע כמה פעמים לרבינו החזו''א זי''ע והחזיק עימו בקשר.

בשיחה המצ"ב של הגרב"מ עם יבלחט"א הגר"י אדלשטיין, הוא מספר מעט על הקשר שלו עם החזו"א, וגם על הגרי"ז, ובכללי שיחה מעניינת מאד

אהלי זרעים גליון 84.pdf

(167.77 KiB) הורד 193 פעמים