חבר ביקש ממני לפרסם, ואולי עכ"פ חלק מדבריו נכונים ויהיה לתועלת לחיזוק לכמיהה וציפיה למשיח שיבוא למלכות ה' שתשלוט בעולם.
בואו חשבון – הרהורי דברים לאור המצב
הימים הם ימי עת מלחמה, מלחמה שהתרחשה עלינו בפתע פתאום בעיצומו של יום חג שמחת תורה, יום שעליו נאמר אני ואתם נשמח יחד, נהפך לאבל שמחתנו, וכולם שואלים את השאלה המתבקשת (דברים כט, כג) עַל מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה:
ואין אתנו נביא שידע להגיד לנו על מה הגיע עלינו הצרה, אבל לכולנו יש לב מרגיש, שבוודאי א"א להמשיך את סדר חיינו כאילו לא קרה כלום, וכבר כתב הרמב"ם שהעושה כן הרי הוא בבחינת מי שהולך בקרי, שהרי הוא אכזרי (על עצמו, ועל כולם).
ואני הקטן צעיר שבחבורה, אמרתי אספרה לחברי את הרגשת לבבי, ואין בהרגשה זו לבטל דברים רבים שגם הם נכונים והוזכרו על ידי הרבנים, כגון חיזוק בשמירת השבת, או כגון להתחזק להיות באחדות, או על החיזוק הנדרש בצניעות שלא יהיה חס וחלילה מצב של 'ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך', שבוודאי שכולם נכונים ואולי התגלגלו על ידי כולם, או על ידי אחד מהדברים הללו. ויש כבר מה שהוזכר על ידי חכמינו ז"ל שהשונא- האויב, בא על רפיון ידים בתורה.
אבל בכל אופן אכתוב מהרהורי ליבי דבר נוסף. אנו עם ישראל בניו של ה' נמצאים כבר קרוב לאלפים שנה בגלות, והבית של ה' חרב, והנה כל השנים שעם ישראל היה בגלות אז ברור שיראי ה' רוב השנים היו בהרגשה שכל הזמן עמד לנגד עיניהם החסרון של אין בית לה', ומצב עם ישראל שסבלו סבל רב בכל הגלויות לא השכיח לרגע אחד ההשתוקקות לגאולה לבנין בית המקדש, אבל דוקא עכשיו בעשרות השנים האחרונות שאנו כבר ממש נמצאים בעקבתא דמשיחא והביאנו ה' לארץ ישראל בקיבוץ גלויות (עכ"פ חלק גדול מציבור יראי ה' זכו להיות בא"י) ומבחינה גשמית ואפילו רוחנית בין יראי ה' שמתגוררים בארץ ישראל, ובין אלו שגרים בחוצה לארץ התרגלנו למצב הזה, שלא מפריע החסרון בבית המקדש במשיח במלכות ה' שתהיה באופן גלוי, וכביכול הכל הכל טוב לנו לא חסרנו מאומה, כל אחד ואחד לא חסר דבר, שפע גשמי ואף שפע רוחני (במידה מסוימת, יש רבבות לומדים בכל חלקי ומקצועות התורה, חבורות חבורות של יראי ה' וחושבי שמו), ואיש איש טרוד בבניין ביתו הרוחני והגשמי, והבית של ה' עומד חרב מבויש ונכלם, וכמעט אין איש שם על לב שה' אין לו בית לשכון בו, ובעיקר שמלכות שמים מושפלת בעולם כולו עד עפר, במציאות ובדעות כוזבות והרשעה שולטת בכל פינה, ועדיין איש לדרכו הלך.
והנה קבלנו לפני כשלוש שנים תזכורת כואבת בדמות המגיפה שההרגשה היתה איך במיוחד נזרקנו מבתי מדרשות ומבתי כנסיות שכולם בכל העולם כולו נסגרו בצו השלטונות, והלא דבר הוא, וכבר אז הרבה אמרו שזוהי ההרגשה בית ה' עומד חרב ואין בית לה', ואין איש שם על לב, אבל רגעי ההתעוררות חלפו במהרה לאחר שה' ברוב רחמיו השיבנו לחיים ולמסלולם, ושוב חשבנו שהכל טוב, ובפרט כאן בארץ ישראל היתה הרגשה לפני כשנה שמכיון שהחרדים והימין ניצח באופן מוחץ, הנה הכל טוב לנו ויהיה תקציבים לישיבות ולחידרים ולכוללים, והכל יבוא על מקומו בשלום, אבל האמת עדיין העיקר חסר מן הספר שאנו בגלות נוראה, ונשכח מלבבנו דבר זה.
[ואכן למתבונן רואה דבר פלא שיש כאן דבר לא הגיוני, ארבע מערכות בחירות לא היתה כאן הכרעה בארץ ישראל, ואין לזה אח ורע כמעט בכל העולם המתוקן, ובפעם החמישית שחשבנו כבר שנצחנו בנצחון מוחץ, מאז לא היה רגע אחד דל, והתחיל כאן מסע של שנאת הערב רב באופן שלא יתואר לכל דבר שבקדושה ולכל דבר נורמלי שהיה כאן, והשיא היה בחוצפה שאין כמותה שהערב רב כפה כפיה של רשעות ותיעוב הי"ו, ואז לאחר יוהכ"פ בעיצומה של שמחת תורה באה עלינו הצרה הזאת..]
וצרה זו מלבד האסון הנורא שקרה לרבים מאחינו שהם תינוקות שנשבו, ונהרגו על קידוש ה' במיתות אכזריות ומשונות שלא נשמע כמעט בדורות האחרונים כמוהם מימות הצורר העמלקי, ואף מביני דבר טוענים שהאכזריות של המעשים היה גרוע בעשרת מונים מהנאצים. ונוסף על זה נהיה חורבן עצום לכל קצה דרומה של ארץ ישראל, ומלבד זאת אלפים ורבבות מיושבי ארץ ישראל גלו מבתיהם מצפון ומדרום שלא ברור מתי יוכלו לשוב לבתיהם, ועוד שהאסון הזה גרם ברגע אחד להפסקת הבניה בכל רחבי ארץ ישראל.
כל הדברים הללו, מרגישים לנו שה' מדבר אתנו, לי אין בית, ואתם התרגלתם לדושנה של ארץ ישראל (או יותר גרוע לדושנה של ארץ העמים) בלי שום ציפיה וכמיהה למשיח שיבוא, לבית שיבנה, לכבוד ה' המחולל עד עפר בדור האחרון, ואנו טוב לנו כאילו מציאות זו לא מפריעה לנו כלל.
קבלנו תזכורת בימי המגיפה של הקורונה ולא הפנמנו, ועתה באה עלינו גם הצרה הזאת, שלמתבונן באמת אין שום מוצא ממנה, וגם ראשי השלטון יודעים שבאמת אין שום פתרון לתסבוכת זו עפ"י דרך הטבע. שהרי גם אם יצליחו להרוג חמישים אלף מחבלים מדרום, אבל מה יהיה על חמישים אלף מצפון שמסוכנים שבעתיים, ומה יהיה על אלו שגרים בלב לבה של ארץ ישראל ביהודה ושומרון, ומה יהיה עם מאות ואלפי ערבים שנקראים אזרחי ארץ ישראל שחלקים גדולים מתוכם אילו היה להם אפשרות לעשות כמעשים הללו היו עושים בשמחה גמורה, והרי זה כמו אדם שמוקף במאות ואלפי דבורים שגם אם יהרוג רבים מהם עדיין הנשארים מתרבים בקצב לאלפים ואין לו מה לעשות, ולכן כל הדיבורים הנשמעים כאן צריך להיכנס ולהראות וכו' המבינים יודעים שבאמת עפ"י דרך הטבע אין שום פתרון, ולכן אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים, שזה הדבר היחיד שיכול להועיל לנו, וביותר לפחות במצב זה לא להתרגל למצב, אלא לבכות כנחל דמעה על הגאולה שתבוא, על בית ה' שיבנה במהרה, ואז נזכה בקרוב ממש לקיום הפסוקים (ישעיהו פרק כה פסוק ח – ט) וּמָחָה אֲדֹנָי אלוקים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי יְקֹוָק דִּבֵּר: וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה יְקֹוָק קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ: