הנושאים העולים ומלווים אותנו כיום - צועדים בד בבד עם פרשיות השבוע המלוות אותנו.
והפעם מפרשת לך-לך [שבוע שעבר].
א. מ ל ח מ ו ת.
מלחמת 4\5 המלכים בבראשית יד
פרשיות המלחמה בפרשיות התורה.
בשבוע שעבר בפרשת נח - מופיע הפסוק וְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ מִיַּ֥ד כׇּל־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָֽאָדָ֗ם מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו
אֶדְרֹ֖שׁ אֶת־נֶ֥פֶשׁ הָֽאָדָֽם׃ בראשית ט, ה. והוא נדרש לגבי איסור רציחה והרחבנו בנושא בקישור -
viewtopic.php?f=51&t=63034
ב. לך -לך
והנה גם בשבוע האחרון בפרשת לך -לך מופיעים סוגיות ודברים המתקשרים למצב המלחמה בא"י.
1. עצם הלוחמה -מלחמה בין אומות, 4\ 5 המלכים שהיא הראשונה המופיעה בתנך.
2. שחרור שבויים - לוט שהיה שבוי . הסתכנות במלחמה למען שחרור שבויים.
וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָ֔ם כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה אָחִ֑יו וַיָּ֨רֶק אֶת־חֲנִיכָ֜יו יְלִידֵ֣י בֵית֗וֹ שְׁמֹנָ֤ה עָשָׂר֙ וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֔וֹת וַיִּרְדֹּ֖ף עַד־דָּֽן׃ טו וַיֵּֽחָלֵ֨ק עֲלֵיהֶ֧ם ׀ לַ֛יְלָה ה֥וּא וַֽעֲבָדָ֖יו וַיַּכֵּ֑ם וַֽיִּרְדְּפֵם֙ עַד־חוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר מִשְּׂמֹ֖אל לְדַמָּֽשֶׂק׃
וע"כ לעת עתה רק בקצרה: מה היה המניע והצידוק של אברהם במעשה זה ?
ובמדרש רבה משיב על שאלה זו על פי מקרא מספר ישעיהו: "אטם אוזנו משמע דמים" (ישעיהו לג, טו), ופירש מהרז"ו על מדרש רבה: "וכוונת הדרשה, שאוטם אוזנו מלשמוע שפיכת דם נקי. אלא אברהם נזדרז לרדוף ולהציל".
ונזדרז אברהם להציל את לוט, אף שהיה מדובר במרחק רב, כדברי הרמב"ן: "ידוע כי מרחק רב בין אלוני ממרא אשר בחברון בארץ יהודה, לדמשק אשר הוא חוצה לארץ. אם כן, רדף אחריהם ימים רבים עד הוציאו אותם מן הארץ, כי בכל ארצם היו חוזרים,
או שהיה נס גדול". -
ועשה כן אברהם אף על פי שנפרדו זה מזה לפני מלחמה זו אחר מחלוקת שנתגלעה בין רועיהם. ע"כ.
ועוד דנו האם היה נכון שאברהם יסכן עצמו למען כך ? שהרי בשכל אנוש לא היה לו סיכוי שמתי מעט אנשיו ינצחו את המלכים וכל צבאם.
ג. שלל-
היתר \ ציווי \ גינוי\איסור על - לקיחת שלל מלחמה.
1. בראשית יד. יב, וַיִּקְח֨וּ אֶת־ל֧וֹט וְאֶת־רְכֻשׁ֛וֹ בֶּן־אֲחִ֥י אַבְרָ֖ם וַיֵּלֵ֑כוּ.. במלחמת 4\5 המלכים. היינו ביזה ושלל בין המלכויות הם הנוהג הרווח בעולם.
2. ובהמשך גם אברהם לוקח שלל, במלחמת אברם עם המלכים - .
אַרְבָּעָ֥ה מְלָכִ֖ים אֶת־הַֽחֲמִשָּֽׁה׃ י וְעֵ֣מֶק הַשִּׂדִּ֗ים בֶּֽאֱרֹ֤ת בֶּֽאֱרֹת֙ חֵמָ֔ר וַיָּנֻ֛סוּ מֶֽלֶךְ־סְדֹ֥ם וַֽעֲמֹרָ֖ה וַיִּפְּלוּ־שָׁ֑מָּה וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים הֶ֥רָה נָּֽסוּ׃ יא וַ֠יִּקְחוּ אֶת־כָּל־רְכֻ֨שׁ סְדֹ֧ם וַֽעֲמֹרָ֛ה וְאֶת־כָּל־אָכְלָ֖ם וַיֵּלֵֽכוּ׃ יב וַיִּקְח֨וּ אֶת־ל֧וֹט וְאֶת־רְכֻשׁ֛וֹ בֶּן־אֲחִ֥י אַבְרָ֖ם וַיֵּלֵ֑כוּ.. בראשית יד .
3. ובאופן כללי - נכון שבתורה -דברים כ,יד כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶךָ.. וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר, כָּל-שְׁלָלָהּ--תָּבֹז לָךְ;
וְאָכַלְתָּ אֶת-שְׁלַל אֹיְבֶיךָ..
4. אבל מצאנו גם נימוקים להסתייג מכך -שהרי
במלבים בדברים שם :ומ"ש את כל שללה תבוז , מפני שהיה סברא שהשלל אסור.
והנה לדעת החינוך, שמ"ש "דאפילו כתלי דחזירי הותר, הוא גם ביתר מלחמות”, הוא פשוט דצריך לאשמעינן.
אך להרמב"ן, שזה רק במלחמת ז' עמים - י"ל שהיה עולה על הדעת, שצריך להקדיש לשמים, או שיש בזה משום גזל."
היינו - שזה לא כ"כ פשוט, ויש הוה אמינא לאסור זאת.
5. ועל מלחמת מדיין במדרש " 'ויקחו את כל השלל ואת כל המלקוח באדם ובבהמה ויביאו אל משה ואל אלעזר הכהן' –
מגיד הכתוב שהיו בני אדם כשרים וצדיקים ולא נחשדו על הגזל. לא כענין שנאמר 'וימעלו בני ישראל מעל בחרם' (יהושע ז', א) . ספרי במדבר.
6 . ואכן גם אברהם נמנע מלקחת שלל לעצמו .
אִם־מִחוּט֙ וְעַ֣ד שְׂרֽוֹךְ־נַ֔עַל וְאִם־אֶקַּ֖ח מִכָּל־אֲשֶׁר־לָ֑ךְ וְלֹ֣א תֹאמַ֔ר אֲנִ֖י הֶֽעֱשַׁ֥רְתִּי אֶת־אַבְרָֽם׃ כד בִּלְעָדַ֗י רַ֚ק אֲשֶׁ֣ר אָֽכְל֣וּ הַנְּעָרִ֔ים וְחֵ֨לֶק֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָֽלְכ֖וּ אִתִּ֑י עָנֵר֙ אֶשְׁכֹּ֣ל וּמַמְרֵ֔א
הֵ֖ם יִקְח֥וּ חֶלְקָֽם׃
ואף קיבל שכר על הפרישה, כך:בסוטה יז
. דָּרֵשׁ רָבָא: בִּשְׂכַר שֶׁאָמַר אַבְרָהָם אָבִינוּ ״אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל״, זָכוּ בָּנָיו לִשְׁתֵּי מִצְוֹת: חוּט שֶׁל תְּכֵלֶת וּרְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין. ושוב מתן שכר בא לכאורה ללמד שהימנעות מלקיחת שלל -היא ההנהגה הרצוייה..
ןגם - "אם מחוט ועד שרוך נעל. אמר רבי אבא בר אמי אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה אמרת אם מחוט ועד שרוך נעל, אני נותן לבניך שתי מצות מצוות ציצית ומצות חליצה. דבר אחר: תכלת וארגמן של משכן, ועורות אילם ועורות תחשים".
7. ובמפרשים כדי שלא יאמרו שהמלך העשירו.שהקב"ה הבטיחני לעשרני, שנאמר לעיל (יב ב) ואברכך וגו'…".
ועוד מספר סיבות אחרות ניתנו לכך.
בלשון ה'חזקוני' –"..וכשאעשיר אתלה העושר במי שהעושר והכבוד שלו".
ובבעלי התוס' שנקרא 'מושב זקנים' שואל –
"..ולמה החזיר לו ? והלא מלך סדום רשע היה? אלא מכאן שאדם צדיק אין לו ליהנות מממון אדם רשע שבזה העולם לא עשה טובה מממונו".
היינו מעלה יתירה לבעלי דרגה כאברהם אבינו.
** ולכן לשאלה : האם התורה תומכת או מתנגדת ללקיחת שלל מלחמה ?
תשובה - ההוראה הבסיסית - בתורה - מאפשרת לקיחת שלל, ובלבד שהוא יתחלק בין היוצאים למלחמה לבין היושבים על הכלים וכו.
ויש דרגה גבוהה יותר, זו המיוחדת לאנשי מעלה ולמלחמות מיוחדות, אוסרת לקיחת שלל באופן גורף או חלקי.