האמת אדרוש כתב:קבלתי המצורף ומאוד תמוה בעיני. מישהו יש לו מידע מה היה דעתם של הני גדולים הנזכרים בענין זה? לדידי היה נראה שלאו שמיה דמר בר רב אשו חתים עלי׳.
האם יש מורי הוראה המקילים בזה למעשה (מלבד ר׳ דוב ליאור לא מצאתי)?
עזריאל ברגר כתב:זה נגד כל הסוגיא שהתירו בנערה רק ד לילות ובבוגרת רק לילה א', שמע מינה שהחמירו בביאה שניה יותר מביאה ראשונה.
מחשב מסלול כתב:האמת אדרוש כתב:קבלתי המצורף ומאוד תמוה בעיני. מישהו יש לו מידע מה היה דעתם של הני גדולים הנזכרים בענין זה? לדידי היה נראה שלאו שמיה דמר בר רב אשו חתים עלי׳.
האם יש מורי הוראה המקילים בזה למעשה (מלבד ר׳ דוב ליאור לא מצאתי)?
מהיכן מקור הדברים (איזה ספר?)
האמת אדרוש כתב:עזריאל ברגר כתב:זה נגד כל הסוגיא שהתירו בנערה רק ד לילות ובבוגרת רק לילה א', שמע מינה שהחמירו בביאה שניה יותר מביאה ראשונה.
לא ממש. בשו״ת משאת בנימין סימן מז כתב להקל כשהרגישה צער לתלות בדם בתולים ושבאופן זה לא דיבר המשנה. וכנראה אף החולקים (שו״ע הרב והאבני נזר) יודו באופן שהלכה לבודקת וידעינן בודאי שעדיין יש לה מכת בתולים.
תוכן כתב:זה היה ויכוח גדול באיטליה לפני שלש מאות שנה. עיין בקובץ דמשק אליעזר תש"ע.
מתעמק כתב:מרא דאברהם, לאן הגענו בדרך הליקוטים והפסקים מפי גדולים?!
בפשטות מדינא דגמרא על פי הסוגיא בנדה יא: ודף סה היה על הבוגרת שכבר ראתה בבית אביה רק בעילת מצוה ומשם ואילך מחשבינן לה לראייה גמורה עד שבפשטות היה לנו לדונה לרודמ"ת. הבית יוסף בסוף סימן קפ"ז ומהר"ם פדוואה סימן ט-י דנו להקל שאין כוונת הגמרא עד כדי כך, והגם שאינה טהורה אך לא כרודמ"ת שיכול לגרום לאוסרה עולמית (ואף על זה מסיים הבית יוסף דמסתפי להקל, אך למעשה בשו"ע פסק כן). וכן מבואר בשו"ת ב"ח הישנות סימן פ"ג, ומשאת בנימין סימן מז. והנובי"ת יו"ד סי' צ"ד מקודם כתב שהתירו של הבית יוסף קלוש ואין לך בו אלא חידושו, אך אחר זה בנה עליו דייק והחזיק דברי הבית יוסף מן הסוגיא). ועדיין עוד בשו"ע הרב ס"ק נ"ה. ואטו כי רוכלא לחשוב כל הפוסקים. ובכולם מפורש שצריכה טבילה כמשפט. יתירה מזו, בשו"ת פנים מאירות ח"ג סימן כ"א רצה כבר השואל להקל בזה, והפנמ"א דחה דבריו מכל וכל. ולא עוד אלא הפנמ"א אף הוסיף דבזה לא יהני אף בדיקת שפופרת, שהרי יודעים אנו שאין זה מן המקור אלא שאפ"ה החמירו חז"ל בד"ב
מתעמק כתב:גם בימיהם יכלו לברר על ידי בודקת, מה גם הרמ"א שמתיר רק בשיש כאב הרי ידעינן שלא חיתה המכה. וראה לדוגמא במהר"ם פאדובה שמצריך לברר על ידי נשים אם יש לה עדיין כאב או דילמא חיתה המכה, ולא עלה על לבו שאם כן תהא מותרת לגמרי. והדבר ברור מכל דברי הפוסקים בנידון זה
מתעמק כתב:והרי דנו על חשש רודמ"ת ואם להצריכה בדיקת שפופרת, שלכאורה היה יוצא קולא גם כן על ידי בדיקת שפופרת, שהיה מתברר שהיא מהצדדים. ולמה לא יבדקו ולא תצטרך ז"נ וטבילה. ובע"כ שהיה ברור שזה לא מועיל כי חז"ל החמירו יותר בד"ב. עיין לדוגמא בשו"ת משאת בנימין.
ובכל לא מובן היאך אפשר לומר שלא יכלו לברר, מאי שנא משאר מכה שנאמנת אשה ויש אפשרות על ידי בודקת. אלא שלא היה שום תועלת בבירור כנ"ל.
מתעמק כתב:אף אם נניח לכל זה, שבכל הנוגע לד"ב נעלמו או נאלמו כל הבודקות. אך אודי לי מיהת שמשונה תליה זו בד"ב מכל תליות דעלמא. שבכל חשש רודמ"ת כל שיש תלייה הרי טהורה מכלום, ובתלייה זו דד"ב פלגינן דיבוריה, דרק לענין רודמ"ת מועיל ולא לטהרה מיד. ובע"כ דתלייה גמורה היא, אלא דאף לפי התלייה דד"ב הוי עדיין לא מטוהרה היא לגמרי. ומינה דד"ב תמיד טומאתה בשוליה אף אחר פעם ראשונה.
מה גם שלפי העדיות המצוטטים שם, כלים מאן דכר שמיה, מוזכר רק שהיא ככל מכה דעלמא, ומפי הרב הענקין מצויין גם שצריך שתהיה לה צער, תנאי שהוזכר כבר ברמ"א וברוב הפוסקים, ואעפ"כ לא עלה על דעתם להתיר בלא ז"נ וטבילה
עזריאל ברגר כתב:בביאה ראשונה - נוהגים להחמיר הרבה יותר מזה, שכל בתולה שנבעלה - טמאה, ואף אם לא מצאו דם כלל!
וכמדומני מובא שחכמים חששו בעיקר ל"דם חימוד" שמא התערב בדם הבתולים, ולכן החמירו בדם בתולים יותר מדם מכה רגילה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 309 אורחים