פרשת נח
[ו, יג]
כי מלאה הארץ חמס וכו', ואמרו רז"ל וכו' ולא נחתם גז"ד אלא על החמס.
> ע"ע ביונה א, ב שהרחיב לבאר: למד כי האל יתברך משגיח אף באומות העולם כשתגדל רעתם בחמס וכן בדור המבול ובאנשי סדום, כי מלאה הארץ חמס, והחמס מפסיד היישוב והאל יתברך רוצה ביישוב העולם, אבל בשאר עבירות אינם חשובים לפניו שישגיח עליהם אלא בישראל לבדם, כמו שאמר [עמוס ג, ב] רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקד עליכם את כל עונותיכם, כמו שפירשתי בנבואת עמוס.
[ו, יז]
מתחת השמים. ואם לא אמר כל אשר בארץ הייתי מבין אפי' הדגים, לפיכך פי' ואמר כל אשר בארץ ופירושו ביבשה כי לא נגזרה גזירה על הדגים שבים, כי אינם עם האדם ביבשה.
> ולהלן ז, כב הוסיף כי אינם עם האדם ביבשה "שימותו בעבורו".
[ז, ב]
אעפ"כ לפי הטבע הטהורות טובות יותר למאכל בני אדם מהטמאות.
> עי' מו"נ ח"ג פמ"ח: ואומר שכל מה שאסרה עלינו התורה מן המאכלות כולן תזונתן גרועה.
[ח, כא]
כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ואמר מנעוריו כי יצה"ר הוא באדם קודם יצה"ט, כי אין בו יצר טוב בפועל עד שיגדל ויקנהו מעט מעט כמו שאמר ואיש נבוב ילבב ועיר פרא אדם יולד, פי' כעיר פרא הוא האדם כשנולד, והוא נבוב בלא לב כלומר בלא שכל ואח"כ ילבב כלומר קונה לב מעט מעט.
> מבואר שמפרש שהיצר הטוב הוא השכל. וכ"כ רבינו אברהם בן הרמב"ם במאמר על האגדות (עמ' נ' בדפוס החדש, ועי' שם בהערה).
[ט, ה]
מיד כל חיה אדרשנו. ואע"פ שאין גמול ועונש לשאר בעלי חיים אלא לאדם שהוא בעל שכל, בעסק האדם יש להם גמול ועונש.
> ע"ע בזה בפירושו לתהלים קמה, יג, ואנחנו נאמר יש גמול ועונש לשאר מיני בעלי היים בעסק האדם. כי הנה מצאנו ומיד כל חיה אדרשנו, ונאמר ושד בהמות יחיתן, ונאמר בגמול ולא שבר את החמור. ופירשו רז"ל גמול בבהמות כגון החמור והכלב כי אמרו רז"ל מה נשתנו פטרי חמורים מכל בהמות לפדותם, ופירשו לפי שטענו ביזתם של ישראל ונאמר לכלב תשליכון אותו בשכר לא יחרץ כלב לשונו מלמד שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריאה ובריאה.
[יא, ד]
וראשו בשמים. ר"ל שיהיה המגדל גבוה.
> וכ"כ בדרשות הר"ן דרוש א, ובחזקוני.