אליהו בן עמרם כתב:עברתי על תשובת הרב וולדינברג זצ"ל הנ"ל, ויש לענ"ד כמה נדבכים בתשובה שצריכים עיון.
אם זה, ההסתמכות על דברי הגמרא בשבועות, רק לפי ביאור התוס', כשרש"י חולק.
אם זה ההסתמכות על דברי ה"חסדי דוד", שלא ברור אם יש בהם ראיה לנידון התשובה. והרב וולדינברג זצ"ל בעצמו מעיר זאת.
ועוד כהנה.
מבקש להעלות רעיון ראשוני נוסף בכל הענין, שמתאים למצב בו אנו (כציבור) מוקפים באויבים שמצהירים מפורשות שמטרתם "להשמיד להרוג ולאבד", ואף תוקפים אותנו (כציבור) למעשה כל אימת שמתגלגלת להם ההזדמנות לשיטתם.
"פיקוח נפש דרבים"
מה דעתכם בזה?
פלוריש כתב:הפצצת כל עזה, כולל השבויים שבתוכה, כדי לנצח במלחמה, נשמעת קצת כמו ספיקו המפורסם של החזו"א על הסטת חץ ממעופו כך שבמקום לעוף ימינה ולפגוע בחמישה אנשים, יעוף שמאלה ויפגע רק במישהו אחד [בעקבות סיפור בחיפה שנהג אוטובוס איבד שילה על הבלמים והסיט את הרכב לצד שבו היו פחות אנשים]. וזכורני שהרב זילברשטיין בנס להתנוסס, נקט שמותר.
חד ברנש כתב:תודה רבה.
הרב בברכה, עוד לא קראתי.
ברצוני לעלות סברה משונה ומזעזעת. אולי השבויים נחשבים כרודף, כי הם מונעים את הלחימה באופן יעיל.
בדיוק כמו שעובר המסכן את אמו נחשב לרודף.
דרומי כתב:הבלים על גבי הבלים. מנהיגי המדינה (?) ממתינים משום שהם תלויים בהסכמה של ארה"ב לכל צעד שהם עושים, וכדי בזיון וקצף.
(צה"ל כבר הודיע שהכל מוכן ומזומן, והעיכוב גורם להורדת המורל של הלוחמים כפשוט).
כבר ראינו בעבר כיצד הסחבת לא הועילה, ולדאבוננו לא עושה רושם שלומדים מנסיון העבר.
מה שבטוח הוא שבינתיים האויב יש לו זמן להתכונן וכו', וגם המזג אויר עלול להשתנות באופן שיקשה על הלחימה.
וכבר אמר הרבי מליובאוויטש במקרים דומים בעבר, שהנהגת המדינה רגילה לעשות צעד אחד קדימה ולאחריו שני צעדים אחורה.
ועוד אמר, שכל עיכוב והשהייה עלול לגרום לקרבנות נוספים - גם בצד הישראלי וגם בצד שכנגד! (ביטוי מעניין). היל"ת.
ולכן אין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים, ונראה כרגע שהפתרון יהיה כמו במצרים - שיקויים "למכה מצרים בבכוריהם" והמחבלים עצמם יהרגו זה בזה, וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.
כדכד כתב:איפה התירו מעשה רציחה בידים?
האמת אדרוש כתב:כדכד כתב:איפה התירו מעשה רציחה בידים?
עיין מש״כ בספר שמרו משפט סימן קמ״ז
“ ה) נחזור לנ"ד אע"ג שאין דוחין נפש מפני נפש בכללי שלום, מ"מ בזמן מלחמה כשם דשרי לסכן את הלוחמים למטרת המלחמה והשיקול הוא הצלת ותועלת הכלל, כך ג"כ נראה לומר שאם אין ברירה להציל את הכלל אלא ע"י יירוט ושיתוק מקור הירי, שרי לעשות כן ואפילו שישנם שם חטופים בני ערובה יהודים, ובפרט אם הם חיילים שיצאו לחרף נפשם בעת המלחמה.
ואולם פעולה שכזו צריכה להיות בשיקול דעת גדול של תועלת והצלת הכלל דוקא, ובשעת מלחמה דוקא, הא בלא"ה הא קיי"ל דאין דוחין נפש מפני נפש.
והיו הדברים למראה עיניו של הגאב"ד הגר"מ גרוס שליט"א והסכים להם, וכן נדברתי ע״כ עם הגר''מ שפירא שליט״א והסכים לדברים.”
האמת אדרוש כתב:ישורון חלק י״ג מהגרי״ש אלישיב זצ״ל.
וצלע״ג
אליהו בן עמרם כתב:למה זה נוגע לנידון דידן בסוגיית הריגת בן הערובה השבוי בידי מחבלים?
האם אותם מחבלים שהתבצרו במלון בנתניה הינם איום כללי על "ציבור"? או שזהו איום מקומי?
ובכלל, מתי מדובר באיום על "ציבור", ומתי באיום רק על "רבים"? מה הגדרים/תנאים לקבוע זאת?
דבר ברור, שבמלחמה מול חיזבללה - מדובר לכאורה באיום על כלל ישראל היושב בארה"ק - כלומר איום על "ציבור", ולא רק על "רבים".
אבל אם זה לא כל כך מקיף...מה הגדר?
בברכה המשולשת כתב:אלא שיש מקום גדול לחלק בין גדרי "רבים" לבין גדרי "ציבור", כאמור לעיל.
אליהו בן עמרם כתב:האמת אדרוש כתב:כדכד כתב:איפה התירו מעשה רציחה בידים?
עיין מש״כ בספר שמרו משפט סימן קמ״ז
“ ה) נחזור לנ"ד אע"ג שאין דוחין נפש מפני נפש בכללי שלום, מ"מ בזמן מלחמה כשם דשרי לסכן את הלוחמים למטרת המלחמה והשיקול הוא הצלת ותועלת הכלל, כך ג"כ נראה לומר שאם אין ברירה להציל את הכלל אלא ע"י יירוט ושיתוק מקור הירי, שרי לעשות כן ואפילו שישנם שם חטופים בני ערובה יהודים, ובפרט אם הם חיילים שיצאו לחרף נפשם בעת המלחמה.
ואולם פעולה שכזו צריכה להיות בשיקול דעת גדול של תועלת והצלת הכלל דוקא, ובשעת מלחמה דוקא, הא בלא"ה הא קיי"ל דאין דוחין נפש מפני נפש.
והיו הדברים למראה עיניו של הגאב"ד הגר"מ גרוס שליט"א והסכים להם, וכן נדברתי ע״כ עם הגר''מ שפירא שליט״א והסכים לדברים.”
במחילה מכבוד תורתם, איך אפשר להתיר רציחת נפשות בידיים רק מסברא, בלא להביא ראיה כלשהי או לכל הפחות לדמות מילתא למילתא.
ועוד, שהתוצאות של הוראות אלה כבדות מדאי, מלקבל עדות על הסכמה שבע"פ מרבנים פוסקים מכובדים ככל שיהיו.
האמת אדרוש כתב:ישורון חלק י״ג מהגרי״ש אלישיב זצ״ל.
וצלע״ג
האמת אדרוש כתב:בברכה המשולשת כתב:אלא שיש מקום גדול לחלק בין גדרי "רבים" לבין גדרי "ציבור", כאמור לעיל.
כשבאו אויבים על עיר, למה אינם נחשבים כציבור?
בברכה המשולשת כתב:אליהו בן עמרם כתב:למה זה נוגע לנידון דידן בסוגיית הריגת בן הערובה השבוי בידי מחבלים?
האם אותם מחבלים שהתבצרו במלון בנתניה הינם איום כללי על "ציבור"? או שזהו איום מקומי?
ובכלל, מתי מדובר באיום על "ציבור", ומתי באיום רק על "רבים"? מה הגדרים/תנאים לקבוע זאת?
דבר ברור, שבמלחמה מול חיזבללה - מדובר לכאורה באיום על כלל ישראל היושב בארה"ק - כלומר איום על "ציבור", ולא רק על "רבים".
אבל אם זה לא כל כך מקיף...מה הגדר?
המחבלים במלון לא היו כנופית שודדים שתפסה מישהו למטרות כופר או אפילו למטרות רצח סתם.
הם אוייב שבאו לנשל את עם ישראל מארצו.
זו בדיוק ההגדרה של עניין של "ציבור".
כולל יונגערמאן כתב:פתחון פה נגד שטני האומות העולם המונין את ישראל בשאלה האם היו מפציצים כך בעזה אלמלי היתה מיושבת ביהודים.
אליהו בן עמרם כתב:גם אם זאת מטרתם המוצהרת של אותה חולית מחבלים, אין הם יכולים להוות סכנת נפשות ל"ציבור", ואפילו לא סכנת "נישול" העם מארה"ק.
גם הם יודעים, שחולייה קטנה בת 3-5 מחבלים לא תשנה כלום ברמת ה"ציבור".
וגם אם ינסה מאן דהוא להסביר את מהות הסכנה הציבורית שיש בהם כביכול, צריך לזכור שהנפקא מינה שאנו מדברים בה כעת, הינה להתיר להרוג בידיים בן ערובה יהודי שומר תומ"צ תוך כדי פעולת חיסול של אותם מחבלים...
ואני בעניותי לעצמי תמה: מהיכא תיתי? הלא זאת מן ההלכות החמורות, ובעי למיחש דלא מיקרי לנא חלילה "חובלנית".
בברכה המשולשת כתב:האמת אדרוש כתב:בברכה המשולשת כתב:אלא שיש מקום גדול לחלק בין גדרי "רבים" לבין גדרי "ציבור", כאמור לעיל.
כשבאו אויבים על עיר, למה אינם נחשבים כציבור?
יעויין בדברי מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל, הנוגעים גם לנדו"ד
ומצ"ב מש"כ בס"ד בספרי בעניינים משיקים
ORI929 כתב:מה הוא ספרו ואשמח מאוד לפרקים קודמים וכן להאה
בתודה ובברכה
יעקל כתב:מה אומרים חברי הבמה על עיקסת החלפת החטופים נגד הפסקת אש ?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 342 אורחים