צופה_ומביט כתב:לכאורה מיותר, וכלול מעיקרא ב"ותן טל ומטר לברכה", ותו לא מידי.
זוהר כרך א (בראשית) פרשת וישלח דף קסט עמוד א
הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני אם על בנים, מכאן מאן דצלי צלותיה דבעי לפרשא מלוי כדקא יאות, הצילני נא, ואי תימא דהא שזבת לי מלבן, מיד אחי, ואי תימא קריבין אוחרנין סתם אחין אקרון, מיד עשו, מאי טעמא בגין לפרשא מלה כדקא יאות, ואי תימא אנא אמאי אצטריך כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני, בגין לאשתמודעא מלה לעילא ולפרשא לה כדקא יאות ולא יסתים מלה:
והובא במשנה ברורה סימן קיט ס"ק ב
ע' פר"ח דמייתי מזוהר פרשת וישלח הצילני נא וכו' דבתפלה בעי לפרושי מילי כדקא יאות עי"ש.
אסתר רבה (וילנא) פרשה ז סימן כד
כד פתשגן הכתב, אנטגריפון דאיגרתא, להנתן דת בכל מדינה ומדינה להיות עתידים ליום הזה, א"ר לוי אומות העולם נבואתן סתומה ואינן יודעין אם ליהרג ואם להרוג, משל לאדם שהיה מהלך בדרך מן דוחקא דאורחא אסתבע קרסוליה אמר הלואי הוה לי חד חמר, עבר עלוי חד רומי דילדית חמרתיה חד עולאי, א"ל סב ארכב הדין עולאי, אמר הא צלותי אישתמע ברם אנא לא שאלית כהוגן אם למרכב אם למרכיבה, כך נבואתן של או"ה להיות עתידים ליום הזה ואינן יודעים אם להרוג אם ליהרג, אבל ישראל נבואתן מפורשת להיות היהודים עתידים ליום הזה להנקם מאויביהם.
תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ד הלכה א
אמר ר' אבא בריה דרב פפי ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי [משלי יד כג] בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור חנה ע"י שריבתה בתפלה קצרה בימיו של שמואל שאמרה [שמואל א א כב] וישב שם עד עולם והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה דכתיב [במדבר ח כה] ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה והוויין ליה חמשין ותרתין