אברומי200 כתב:שלום וברכה
אני מחזיק כולל הרבה שנים ב"ה, ומעוניין כרגע לפתוח קבוצה של לימוד ששה סדרי משנה [חצי יום]. לא שמעתי על עוד כולל כזה ולכן אשמח לעצות הת"ח כאן כיצד רצוי ללמוד?
מטרת הכולל היא ללמוד בצורה עיונית וטובה ולא סתם להריץ..[אף שמטבע הדברים יתקדמו מאוד מהר כי זה רק משניות], כמו כן לשלב חזרות לנסות כמה שיותר לזכור ולדעת את החומר ולא סתם להספיק עוד ועוד וכו'. המטרה היא לאברכים בסגנון ישיבות ליטאיות שרגילים בשיטת לומד'ס והבנה וכו'.
אשמח לדעת האם רק סדר טהרות יש שלומדים עם ר"ש ורמב"ם או גם שאר סדרי המשנה למי שרוצה ללמוד בעיון?
האם כדאי ולענין ללמוד רק עם פירוש הרע"ב או אם עוד מפרשים וא"כ איזה?
אשמח לכל מי שמכיר אולי סוג מסגרת קצת בדומה לזה או יכול להחכים אותי בענין, ויהיה לתועלת עצומה בעז"ה.
יישר כח
א. הלימוד הזה הוא הקדמה בלבד. אחרת, למה להגביל את הלומדים למשניות, שיפתחו כל ספר שהם צריכים בשביל לברר את הסוגיות.
ב. משכך, היה ראוי ללמוד בלי מפרשים בכלל, לו יצוייר שהיה שייך להבין פשט בלי ללמוד מפרשים. אבל לא שייך. אז ללמוד רק ר"ב. שאר המפרשים נוטים להתרחב לנקודות צדדיות שצריך לפתוח גמרא כדי להבין על מה הם מדברים בכלל. וזה סותר את מטרת הלימוד הזה.
ג. לחזור על הלימוד כך שהוא אכן יהיה הקדמה, כלומר כך שיזכרו אותו ויוכלו להשתמש בו לבירור הסוגיות אח"כ. אני ממליץ על סדר החזרות שכתבתי ב
אשכול אחר.
ד. לכתוב כל הערה שמתחדשת ולחזור גם על ההערות. וזה יותר עיקר מלחזור על המשניות. כי כל המילים שכתובות בספרים – משניות, גמרא, מפרשים, פוסקים – הן כלי שנועד ללמד אותנו את התורה, שהיא סברות – לא מילים. ומטרת לימוד התורה היא ידיעת הסברות הללו. וכל הערה שמתחדשת היא הבנה של סברא כזו, ואפשר לקרוא את המילים שקראנו במשניות ולפספס את הסברא הזו, ולכן נוכל לפספס אותה גם בחזרות הבאות. על כן לכתוב אותן ולחזור עליהן. וקשה לתאר הגישמאק שיש לאדם כשהוא חוזר על ההערות שלו, כ"ש כשזוכה להעיר על ההערות שלו וללבן אותן.
ה. מי שהורגל בלימוד בעיון על דרך הלומדות הישיבתית מגיע ממשניות מיד ללומדות, כי משניות מתעסקות בדינים הכי בסיסיים והכי מופשטים, והלומדות שם ממש זועקת. ואם מתעסקים עם כל קושיה שעות רבות ופותחים ספרים רבים כדי לברר את הענין, כדרך שרגילים בלימוד הסוגיות, כבר לא יהיה הלימוד הזה הקדמה לבירור הסוגיות, אלא בירור הסוגיות בעצמן, ואבדה תועלתו. לכן צריך לכתוב את הקושיות, לחשוב עליהן כדי לראות אם יש תירוץ מסברא, ואם לא – להניח בצ"ע. ובעז"ה בלימוד הסוגיות לשבת עליהן ולברר אותן כנהוג. וגם לחזור עליהן כנ"ל בסעיף ד', והנסיון מראה שגם ע"י חזרות מתבררות הרבה קושיות, ולא רק ע"י התעכבות.