. הרי שהרגשת שמחה זהו חלק מהנהגה של חירות בליל פסח.ואפשר דמשום זה תקנו קדמונינו בפסח יותר משאר רגלים שהוא זמן חירות ויושבים מסובים וכל אחד הוא וביתו ברוב שמחה, אין זה כבוד לה' שהעניים יהיו אז רעבים וצמאים וע"כ נותנים... שיוכל גם הוא לספר יצי"מ בשמחה
ובתשובות הב"ח החדשות סי' ה חידש שבהסיבה ישנו ענין של שמחה, ומה"ט אבל אסור בהסיבה.
ובר"ן בפסחים קח,ב כתב בביאור דברי ר"י שם, וכי מה תועלת לתינוקות ביין-דכיון דאין נהנין ושמחים בו אין להם דרך חירות.
ובמ"ב סי' תעב,ו כתב דבליל פסח מצוה להרבות בכלים נאים שזה בכלל חירות, ואמרו על המהרי"ל שמשכונות של נכרים כלים נאים לא היה משתמש בהם בשום פעם, רק בפסח היה מנהגו לשום אותו על שולחן מיוחד לשמוח בראייתו.
ובספר תורת חיים (בבא בתרא ס,ב), וז"ל:
אי נמי לפי שחייב האדם בליל פסח להיות שמח וטוב לב ולהראות כבוד עשרו דרך שמחה וחירות יותר מכל השנה כמו שכתבו הפוסקים
ובספר המנהגים (טירנא) הגהות המנהגים ליל הסדר:
וכן אמר בתחילה באגדה: כל דכפין ייתי ויכול שבזה נראה טוב עין. גם נראה דאומר כל דכפין וכו' כדי להראות עצמו בחירות, כי זה חירות ושמחה וא"כ לו נאה לברך ולהודות, כי גלות מצרים היה ע"י רע עי"ן ר"ע בגימטריא ארבע מאות כמבואר בבחיי פרשת לך - לך (טו, יג).