שלום לכולם
בפרשת 'וזאת הברכה', בפתיחה כתוב כך:
} וַיֹּאמַר יְהוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ
בא, זרח, הופיע, אתה
כמובן שה'אתה' אמור היה להיות 'אתא' שהוא בארמית 'בא'.
המעניין שבאותה הפרשה אכן מופיע הכתיב הנכון, אצל גד:
וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם צִדְקַת יְהוָה עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל:
ראב"ע כותב: 'ויתא'... והטעם שבאו ראשי גד...', כלומר ראב"ע רואה כאן באו, שכך בארמית.
הקשה בעיניי, 'מוסף רש"י כותב: ויתא. ויבא (תה' סב ד)
ולא מצאתי בתה' סב ד, דבר המזכיר שורש 'בוא' או ויבא, הנה הפסוק לפנינו:
תהלים פרק סב (ד) עַד־אָ֤נָה׀ תְּהֽוֹתְת֣וּ עַל־אִישׁ֘ תְּרָצְּח֛וּ כֻ֞לְּכֶ֥ם כְּקִ֥יר נָט֑וּי גָּ֝דֵ֗ר הַדְּחוּיָֽה:
איפה אני טועה ? !
תודה רבה אלי בנאי