במשנה סוכה (ה, ה) אין פוחתין מכ"א תקיעות במקדש וכו' ובערב שבת היו מוסיפין עוד שש, שלש להבטיל העם ממלאכה, ושלש להבדיל בין קודש לחול. וכתב התפאר"י (אות לו) אע"ג דבכל עיר תוקעין בע"ש במקום היותר גבוה בעיר (כשבת לה: וקי"ד:) א"כ לא שייך התקיעות במקדש, נ"ל דקמ"ל הכא דבמקדש נמי תקעו להיכרא דרק לעבודה דוחה שבת.
ובגמרא מסכת שבת פרק אלו קשרים (קיד:) מבואר דאע"ג דכהנים זריזין הן ולא הוצרכו לזרזן להבטילן ממלאכה עכ"ז היו תוקעין במקדש "לשאר עמא דבירושלים" - ובפשטות כיון שביהמ"ק היה מקום גבוה בירושלים היו תוקעין שם לזרז את אנשי ירושלים ולהבטילן ממלאכה, וכן מדויק משלון המשנה גופא שלש להבטיל העם ממלאכה. ובגמרא שם בשבת וכן בסוכה פרק החליל (נד:) מובא ברייתא שאם חל יוה"כ בערב שבת או במוצאי שבת לא היו תוקעין לא בין שבת ליוהכ"פ ולא בין יוה"כ לשבת, כיון דמלאכה אסורה בב' הימים לא צריך להבטיל את העם ממלאכה, ואע"כ דלשיטת רבי ישמעאל חלבי שבת קריבין ביוהכ"פ ולא להיפך יש סברא להבטיל את הכהנים מלהקריב חלבי יוה"כ בשבת, אבל הרי הכהנים זריזין הם ואינם צריכין לתקיעות להבטילם.
והנה לא מבואר כאן מפורש אם בכל ערב יוה"כ היו תוקעין במקדש להבטיל העם ממלאכה, אולם מלבד שמסברא לכאורה היו תוקעין דמאי שנא ערב שבת מערב יוה"כ, יש לדייק כן מהברייתא דרק אם חל יוה"כ במוצ"ש לא היו תוקעין אבל אם חל באמצע השבוע היו תוקעין.
ובמשנה סוף פרק קמא דחולין (א, ז) איתא כל מקום שיש תקיעה אין הבדלה, וכל מקום שיש הבדלה אין תקיעה, יום טוב שחל להיות ערב שבת תוקעין ולא מבדילין - היינו שתקעו להבטיל העם ממלאכת אוכל נפש שהותרה ביו"ט ואסורה בשבת - יו"ט שחל במוצאי שבת מבדילין ולא תוקעין - כלומר שלא הוצרכו לתקוע משבת ליום טוב דמבואר בגמרא שבת שלא תקעו להתיר מלאכה אלא לאסור מלאכה, והרי גם בשבת אסורין ממלאכה.
ואינו מבואר כאן אם בכל ערב יום טוב היו תוקעין במקדש להבטיל את העם ממלאכה, דאע"ג דביו"ט הותרה מלאכת אוכל נפש אבל עדיין צריכים להבטילן ממלאכה שבשדות ושאר מלאכות שאינם אוכל נפש, אולם ברש"י על המשנה שם בחולין (כו: ד"ה תקיעה) פירש שהיו תוקעין בערבי שבתות וימים טובים שש תקיעות להבטיל העם ממלאכה ולהבדיל בין קודש לחול, והעתיקו דבריו הרע"ב והתוספות יו"ט מבלי להעיר על זה, והרש"ש שם על המשנה כתב על דברי רש"י בזה"ל: ואני בעניותי לא מצאתי באיזה מקום בש"ס שהיו תוקעין בעיו"ט, ואדרבה בסוכה (שם) מוכח דלא היו תוקעין בערב פסח להבדיל וכו' עיי"ש ראייתו באריכות דמדברי הגמרא בסוכה יש הכרח שלא תקעו בערבי פסחים להבטיל העם ממלאכה ולא כדברי רש"י בחולין שגם בערב יו"ט היו תוקעין, ולפענ"ד יש ראיה מוכרחת ביותר מדברי המשנה בסוכה גופא, שהרי המשנה מבארת שאין מוסיפין על מ"ח תקיעות כיצד "ערב שבת שבתוך החג היו שם ארבעים ושמונה" ואם איתא שבכל ערב יו"ט היו תוקעין שש תקיעות כדברי רש"י בחולין, הרי בכל שנה ושנה בערב שמיני עצרת היו שם ארבעים ושמונה תקיעות כמו ערב שבת שבתוך החג (חוץ מאם חל יום הושענה רבה (יום ערבה) בשבת שלא תקעו משבת ליו"ט וכדברי המשנה בחולין) ומזה נראה כדברי הרש"ש שלא היו תוקעין בערב יו"ט במקדש ודלא כדברי רש"י.
אולם מלבד שקשה לומר על רש"י שטעה בדבר משנה, הרי הדבר תימה מה נשתנה ערבי ימים טובים מערבי שבתות ולמה שלא יתקעו גם בעיו"ט להבטיל העם ממלאכה, והרש"ש בעצמו מביא שלכאורה רש"י דייק מדברי המשנה בחולין שרק אם חלק יו"ט במוצאי שבת לא תקעו, ומשמע דבסתם ערבי ימים טובים היו תוקעין ודלא כמשמעות דברי המשנה בסוכה כנ"ל.