יחזקאל ר כתב:ולענ"ד לומר שלסכך יש דין מחיצה הוא דבר מופקע שלא ניתן להיאמר
ממה שבגמ' אמרו (סוכה טו.) על מתני' ד'המקרה סוכתו בשפודין... אם יש ריוח ביניהן כמותן כשרה', שמכאן ראיה למ"ד ד'פרוץ כעומד' מותר (ר' פפא), מוכח שלסכך יש (גם) דין מחיצה (כן כתבו כמה אחרונים, ומטו לה משם הגרי"ז).
לכאורה ההוכחה קיימת רק אם מניחים ד'פרוץ כעומד' הוא דין מסויים במחיצות (עיין תוס' חולין כט. ד"ה לכולי עלמא, אמנם תלוי איך מסבירים תירוץ התוס', ואח"כ אם סכך שייך להגדרת התוס', ואכ"מ).
ובנוגע להר"ן (ט. בדפי הרי"ף) שהובא לעיל, אעתיק לשונו, ולכאורה הראיה מוכרחת:
'וטעמא דמ"ד אין לבוד בסכך מדאמרינן 'שיעורין חציצין ומחיצין' הל"מ, ואסקינן: מחיצין - לגוד, וללבוד, ולדופן עקומה. ומשום הכי ס"ל דדוקא בדפנות הוא דאמרינן לבוד אבל בסיכוך לא, ואידך ס"ל דלא שנא' עכ"ל, דהיינו 'לא שנא' מכיון דגם הסכך הוי מחיצה. וקי"ל ד
יש לבוד באמצע, ולכן להר"ן מבואר דקי"ל דמחיצה הוא.
באגרות משה (או"ח א, קעח ענף ב) כתב דיש ב' דינים בסכך: א) מיצל. ב) מחיצה. ובזה יישב אמאי בדין ג' טפחים אויר אין יושבים תחתיו ומאידך אין הסוכה נפסלת בכך, ע"ש ותמצא נחת (ועיין גם בסוף ענף ד' בשיטת ר' הונא בריה דר' יהושע).
אמנם, אחר הדברים האלה, גם אם יש דין 'מחיצה' בסכך, עדיין יש לדון בזה. דאפשר דלכל מחיצה יש מטרה אחרת, כך שיש יש לחלק בין 'דופן' שהוא מחיצה לבין 'סכך' שהוא מחיצה. דיתכן דדין 'מחיצה' גבי סכך אינו דין נפרד מדין 'מיצל', אלא שאם הוא מיצל, זה סימן שזה אכן מחיצה מעלייתא, כיון שעשה את מטרתו - להגן מפני החמה (דכתיב 'לצל ימים', ומוכח בגמ' דלא אזלינן בתר סיפא דקרא לענין הלכות סוכה), ולכן לא איכפת לן במה שאינו עומד בפני הרוח, כיון שאין זה מטרת המחיצה כלל, משא"כ דופן - שמטרתו לחלק בין רשות לרשות, אם הוא מתנועע - זה אינו מחלק בין הרשויות כ"כ דהרי הוא 'נכנס' לשתי הרשויות, ואינו 'מחיצה' מעלייתא.
אפשר דע"פ הנ"ל יש לפרש דברי התוס' בסוכה ט: דכתבו דאם יש סוכה שצממ"ח ועל גביו יש אילן שחממ"צ, הסוכה כשרה דאמרינן 'שקלת'. ולכאורה (שו"ר שכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר (כ, ג ד"ה וכדברי התוס'), וראה גם בחת"ס) מקור סברא זו נמצא בדף ב. דאמרינן 'דל עשתרות קרנים מהכא - איכא צל סוכה', דהיינו שכיון שבכח יש צל, לא איכפת לן במה שבפועל אינו נותן צל (ובאמת לילה ויום המעונן יוכיחו סברא זו, וע"ע בראשונים כאן ובפרט בריטב"א איך הגדיר ה'בכח' דכאן). אבל לאו בכל גווני כתבו תוס' את דינם, דהרי המהרש"א (י.) הוכיח (ע"ש) דתוס' ס"ל דאם יש אילן שצממ"ח על גבי הסוכה, פסולה. ולכאורה צ"ב, דאם אמרינן 'שקלת', מ"ש אילן שצממ"ח מאילן שחממ"צ. ועוד, הרי כתבו התוס' בדף י. דאם פירס סדין על גבי סוכה שצממ"ח - כשרה, והרי סדין צממ"ח וא"כ אמאי כשרה (וע' מהרש"א מה שתירץ, ולכאורה קשה מאד ואכ"מ). וע"פ הנ"ל י"ל בס"ד דיש ב' דינים בסכך, ורק על דין 'מיצל' אמרינן 'שקלת' ולא על דין 'מחיצה' (דרק במיצל הדבר מוכרח להיות כן, דיום המעונן יוכיח, משא"כ מחיצה שהוא חוצץ בפועל תמיד ולא רק בכח, אין הכרח לומר סברת שקלת המחודשת, ויש עוד דרכים בזה ואכ"מ.). לכן: א) עשתרות קרנים - אינו מחיצה דאינו 'גג', ומחיצה כזה צריך להיות גג כמובן. ב) סדין - אינו מחיצה, כיון שמתנועע ברוח, וכדי להיות מחיצה צריך שתהא יכולה לעמוד בפני הרוח לשיטות מסויימות כנ"ל באשכול, ותלוי במה שנתבאר לעיל. ג) אילן שחממ"צ - אינה מחיצה משום שרובו פתוח ואינו חוצץ. ולכן בכל הני (לבד מהאחרונה) יש רק דין 'מיצל', וע"ז אמרינן 'שקלת', משא"כ אין שצממ"ח - הרי הוא מחיצה ג"כ, דאין לה א' מחסרונות הנ"ל, ולכן באמת אמרינן 'שקלת' על דין מיצל שבו, אבל על דין מחיצה שלו א"א לומר שקלת.