שמחת יו"ט, מצוה מדאוריתא בכל ימי החג, כולל חול המועד.
ואיתא בפסחים שהאידנא אין שמחה אלא ביין, והיינו רביעית יין כל יום מימות החג [גדולי הפוסקים], וברמב"ם כתב שגם בשר [ויש מעלה לבשר בקר]
והנה מסתבר שחלוקה שמחה זו משמחת הנשים, ששם קונה לה בגדים ותכשיטין, והיינו שדי בבגד אחד לפני החג, ובגלל שקיים הבגד כל ימות החג, נמצא משמחה בזה כל הימים, שרואה אותו ושמחה בו, אבל בשר ויין בגלל שכלה באכילה, נמצא שצריך כל יום מחדש לקיימו.
ויש לעיין בסברא במה שנמצא ב"ועלהו לא יבול" שמעיקר הדין יכול לקנות לאשתו בגד בחול המועד, שאם כן איך מקיים זאת ביו"ט?
וצ"ל שסבירא ליה לגרשז"א זצ"ל שעצם שמחת האשה בידיעה על הקניה המתוכננת גורמת לה שמחה בלב כבר ביו"ט. וכמו שבחול המועד אין מעשה של "משמחה", ודי בשמחת ליבה, כך גם להיפך יש גם שמחת הלב ודי בזה.