תערובת אתרוגים; מין אחד או ב' מינים?

[עיון]

אשמח למי שיענה על השאלה,

מעשה שהיה: סוחר ד' מינים שאין לו פנאי לבחור לעצמו אתרוג האם מותר לו לבחור אתרוג בשב"ק?

א. יש לדון משום ממצוא חפצך, אשר זה לכאו' מותר משום דרק חפצך אסורין ולא חפצי שמים.

ב. יש לדון משום טלטול מוקצה דעומד לסחורה, ויל"ע אם גם להסחור עצמו נאסר.

ג. והעיקר שיש לדון אם שייך בזה בורר, ויש לדון בזה עצמו משום ב' צדדים. א' - אם מקרי תערובות בכלל די"ל דניכר כ"א בפנ"ע, (ואכהמ"ל ואין זו פשוט כ"כ). ב' - והוא העיקר שעבורה פתחתי הנושא אם התערובות מיקרי מין א' א ב' מינים.

דמצד א' יש מקום לומר שהוא מין א' הואיל ושוין בשמן ובטעמן, ובמין א' הדין פשוט דלא שייך ברירה, אכן מצד ב' לא ראי זה כראי זה ואפשר דנידון כב' מינים דאתרוג זה יש לו גידול יותר נאה וכדו'.

רצוני לשמוע חוו"ד הת"ח בכאן.

[עיון]

יש לדמותו לתפוחים חמוצים ומתוקים?

[עזריאל ברגר]

א. הכנה משבת לחול לא הותרה בחפצי שמים, ואפילו לגלול הס"ת מיו"ט לשבת - יש אוסרים אפילו למי שהניח עירובי תבשילין!
ואולי יש גם מקום לגזור שמא ישכח ויתחיל לנקות את האתרוג וכו', שלכאורה יש בזה משום "מתקן מנא", וצ"ע.

ב. 1. מוקצה משום שעומד לסחורה - אסור אפילו לבעליו הסוחר, כמובן.
ב. 2. לכאורה בשבתות של אלול-תשרי עד לפני סוף חג הסוכות - כל אתרוג כשר הוא מוקצה מחמת חסרון כיס (דהרי מלאכתו לאיסור - שאסור ליטלו בשבת, ומקפידים עליו ביותר שלא ייפגם).
ואמנם הוא ראוי להריח בו, אבל אינו עומד לכך כלל.
ואולי יש מקום להתיר לטלטלו מצד שראוי ללמד בו הלכות אתרוג לאחרים, וצ"ע.

ג. איני מכיר הדיון על תפוחים שציינו אליו לעיל, אבל הדעת נותנת שאתרוגים מזנים שונים (מרוקאי, קלברי, תימני, וכו') - ודאי נקראים "שני מינים", אבל אתרוגים מאותו פרדס שחלקם כשרים בדוחק וחלקם מהודרים - לכאורה נקראים מין אחד (וצ"ע לגבי כשרים ופסולים, ודעתי נוטה להקל).
ולגבי אתרוגים מזן זהה מפרדסים שונים (ובפרט קלברי איטלקי לעומת קלברי מכפר-חב"ד וכדו' - שיש ביניהם הפרש גדול במחיר) - מסופקני, ודעתי נוטה להחמיר באם יש הבדל משמעותי שרבים מהאנשים מעדיפים דווקא מפרדס פלוני ולא מחברו.

[הנאמן]

לכאורה נ"פ שאין כאן בורר כלל שהרי אין הוא מחפש את האתרוג המסוים, אלא שמרים כל אתרוג לבדוק ולבחון כשרותו והידורו ולפי"ז יחליט מה ייקח, כ"נ לפו"ר.

[עזריאל ברגר]

לכאורה נ"פ שאין כאן בורר כלל שהרי אין הוא מחפש את האתרוג המסוים, אלא שמרים כל אתרוג לבדוק ולבחון כשרותו והידורו ולפי"ז יחליט מה ייקח, כ"נ לפו"ר.

אם אכן כך הוא עושה - שכל אתרוג שוהה בידיו משך זמן כדי לבדקו - אכן נראה שאין כאן כלל בורר.

ועדיין בפשטות אסור מדין הכנה משבת לחול ולכאורה גם מדין מוקצה.

[עזריאל ברגר]

נגיד כך:
בזמן שנטלו לולב בשבת, לכאורה הותרה כזאת בדיקה מליל שבת לצורך הבוקר.
ואפילו בזמן הזה, הלא אסור ביו"ט לברור את מה שהיה יכול לברור מעיו"ט. אז נפק"מ לליל יו"ט.

[עושה חדשות]

ראה בס' מלאכת בורר (טננבאום) עמוד כח. (ע' 59 באוצה"ח).

[עיון]

ראה בס' מלאכת בורר (טננבאום) עמוד כח. (ע' 59 באוצה"ח).

תוכל להעלותו כאן? בגירסת האוצה"ח שלי אינו.
תודה מראש

[גבאי האוצר]

מלאכת בורר כח.pdf

(1.57 MiB) הורד 110 פעמים

[עזריאל ברגר]

מלאכת בורר כח.pdf

יישר כח

[הנאמן]

ראה בס' מלאכת בורר (טננבאום) עמוד כח. (ע' 59 באוצה"ח).

לפמש"כ אין הנידון דומה כלל, שם ברצונו למיין האתרוגים לשני סוגים ופה פשוט בודק כל אתרוג כדי למצוא אתרוג הכי מהודר, וז"פ