תחילת ההתנגדות להגראי"ה קוק

[חבר עיר]

יש אימרה בסלונים בשם הבית אברהם זיע"א שאמר על הרב קוק: אחד כמוהו שיש בו ארבעת דברים אלו יחד - מקובל, ליטאי, מהר"ל, ודבר רביעי שכחתי, או שלא נמסר, "מוז זיין א אפיקורס".
היינו שמקובל לבד אין בכך פגם (והראיה יסוד העבודה), ליטאי לבד אין בכך פגם (והראיה הערכת אדמור"י סלאנים לבית בריסק וגדולי ליטא), לימוד מהר"ל לעצמו אין בו שום פגם (והראיה פרשיחסא ותולדותיה), אבל השילוב של דברים אלו יחד באיש אחד יכול להביא לתוצאות מרות.

עם כל הכבוד, הגיע לקרסוליו? אתה ואני יודעים שלא.
גם לא לקרסולי הרב חרל"פ זצ"ל, כפי ששנינו יודעים.

לא באתי למדוד מי גדול ממי, וגם לא הבאתי את אמרותיהם הידועות של המתנגדים.
אלא להביא אימרה שמבטאת את הייחודיות או הבעייתיות באישיותו ומשנתו של הראי"ה.

[נים ולא נים]

כלפי מה שנכתב לעיל שהחזו"א היה לו הגישה על המדינה שגזירה עבידא דבטלה, ולא חזה חזון כמו הראי"ה
מענין לענין הוא אבל מעוניין, אתא לידן קונטרס תולדות הגאון רבי יוסף דינקליס מה שכתב בנו חורגו הגאון רבי שלמה עדלשטיין, דברים נפלאים מאוד.
וכתב שם שאמר הגרי''ד שמה שגבר החזון איש שהמדינה יתבטל, כך היה נראה הדברים לברי דעה, שהמדינה באמת לא היתה לה זכות קיום. לולא הסכומים העצומים שקיבלו אח"כ מגרמניה ככספי פיצויים, חפשתי אני הקטן ומצאתי שהמדינה קיבלה אז כ100מיליון דולר, (איני יודע כמה זה מדיוק מצאתיו נכתב במאמר)
ושמעתי שהיתה אז במדינה מחאות גדולות מאוד נגד בן גוריון על קבלתת כספים אלה ובן גוריון אמר להעם או מדינה או כסף מגרמניה.

ומוסיף הגר"י דינקליס כשהיה חסר להם עוד כסף לדברים קטנים מכרו ילדים תימנים.
שלחתי הקונטרס לכמה ידידים וקבלתי מסר שלא לפרסם שנמצא בשלבי עריכה ונגנב שלא ברשות.
ויבך על זה רחמ''ד ווייסמנדל בקינתו

או לבן מיאן לשאת שם אביו, וגם אזנו אטם לזעק דמו
ויהי כי נרצח, ויצו אל אחיו אף מצות מותו, לשכך מעמו
ובדין בן יתום, ירושה לקח, מיד עם רוצחו כסף כופר
ובאון אב, ובהונו, ובדמי דמו אף את נחלתו שם לאפר.

[צופה_ומביט]

יש אימרה בסלונים בשם הבית אברהם זיע"א שאמר על הרב קוק: אחד כמוהו שיש בו ארבעת דברים אלו יחד - מקובל, ליטאי, מהר"ל, ודבר רביעי שכחתי, או שלא נמסר, "מוז זיין א אפיקורס".
היינו שמקובל לבד אין בכך פגם (והראיה יסוד העבודה), ליטאי לבד אין בכך פגם (והראיה הערכת אדמור"י סלאנים לבית בריסק וגדולי ליטא), לימוד מהר"ל לעצמו אין בו שום פגם (והראיה פרשיחסא ותולדותיה), אבל השילוב של דברים אלו יחד באיש אחד יכול להביא לתוצאות מרות.

אני מבין את האימרה אחרת. שבאמת שפך כאן מררתו על כל אותם הסוגים, שלדעתו כולם עלולים לאפיקורסות, הן מקובל, הן ליטאי, הן בעל מהר"ל, ורק טוען שמכל אחד מהם לחוד עדיין אין הסכנה גדולה כ"כ, והוא רק בגדר סכנה, אבל כשמצטרפים כולם יחד, כל סוג וסכנתו כנ"ל - אזי לא יימלט ו"מען מוז זיין אן אפיקורס".

[בן אליהו]

כלפי מה שנכתב לעיל שהחזו"א היה לו הגישה על המדינה שגזירה עבידא דבטלה, ולא חזה חזון כמו הראי"ה
מענין לענין הוא אבל מעוניין, אתא לידן קונטרס תולדות הגאון רבי יוסף דינקליס מה שכתב בנו חורגו הגאון רבי שלמה עדלשטיין, דברים נפלאים מאוד.
וכתב שם שאמר הגרי''ד שמה שגבר החזון איש שהמדינה יתבטל, כך היה נראה הדברים לברי דעה, שהמדינה באמת לא היתה לה זכות קיום. לולא הסכומים העצומים שקיבלו אח"כ מגרמניה ככספי פיצויים, חפשתי אני הקטן ומצאתי שהמדינה קיבלה אז כ100מיליון דולר, (איני יודע כמה זה מדיוק מצאתיו נכתב במאמר)
ושמעתי שהיתה אז במדינה מחאות גדולות מאוד נגד בן גוריון על קבלתת כספים אלה ובן גוריון אמר להעם או מדינה או כסף מגרמניה.

ומוסיף הגר"י דינקליס כשהיה חסר להם עוד כסף לדברים קטנים מכרו ילדים תימנים.
שלחתי הקונטרס לכמה ידידים וקבלתי מסר שלא לפרסם שנמצא בשלבי עריכה ונגנב שלא ברשות.
ויבך על זה רחמ''ד ווייסמנדל בקינתו

או לבן מיאן לשאת שם אביו, וגם אזנו אטם לזעק דמו
ויהי כי נרצח, ויצו אל אחיו אף מצות מותו, לשכך מעמו
ובדין בן יתום, ירושה לקח, מיד עם רוצחו כסף כופר
ובאון אב, ובהונו, ובדמי דמו אף את נחלתו שם לאפר.

להווי ידוע לכבודו, שלא פורים בפתח כי אם ראש השנה ממשמש ובא.

[באמונתו]

"חזון המדינה", הרי כולל כמובן העברה על דת של רבבות - רבבות בני ישראל, מקהילות קדושות עתיקות שנים, עדוֹת בעלי מסורות היסטוריות מפוארות.
מערכת חינוך קלוקלת של מליוני ילדי ישראל.
כור היתוך "צבא העָם" של גיוס נשים (ייהרג ואל יעבור).
אוניברסטאות רבות של לימודי מינות.
אטו כי רוכלא ניחשיב וניזיל, שלא להזכיר שאר מרעין בישין.

תופעת עולם התורה המשגשג, קיימת אף בקהילות קודש ענקיות שבאמריקה החרדית, וגם באירופה.

מָשָל המדינה למטפס על הר, שמתחיל לעלות עד הגיעו לפסגה, ושם שוהה מעט למעלה, ומתחיל שוב רדת לאיטו מההר, מן העבר השני;
משנת תש"ח עד תשכ"ז הייתה לה עלייה ותקומה.
הפסגה הייתה משנת תשכ"ז עד תשל"ג ("בין ששת לעשור"), מבחינת כוח, עוצמה, הגבולות והביטחון.
מלחמת יוהכ"פ, מכה קשה ואנושה הייתה, ולמעשה המדינה לעולם לא חזרה למה שהייתה.
נקודת נסיגה אחורנית משם מתחילה, היינו ירידה הדרגתית:
האינתיפאדה הראשונה והשנייה, הסכמי אוסלו, תוכנית ההתנתקות, כל אחד מהם בנפרד - משבר רציני.
כעת פילוג בין הרשויות, שאיש לא יודע סופו. סרבנות טייסים וכו'
רק העוצם שתי עיניו בכוח, אינו רואה היאך כעת מדינה הזאת עומדת בעיצומו של תהליך התפרקות (איטית אבל עקבית).

לכן נכונו דברי מרן חזו"א זצ"ל, כי המדינה לא תחזיק שנים רבות.
רק צדקה עושה הקב"ה עם ישראל, שגורר ומושך תהליך פירוק המדינה וניווּנה על פני שנים: פן תרבה עליך "חית השדה" ח"ו ... היות ובעוונות, לפעמי גאולה עוד לא זכינו.

מרן החזו"א זצ"ל קבע עוד, כי "המשיח לא יקח מהציונים את המדינה" ... (וכמצ"ב).
נמצא אפוא, שהתפוררות המדינה, הכרחית לפני הגאולה.

על החזון "המרנין" הזה, הנה נאמר: וּבְנֵ֣י׀ פָּרִיצֵ֣י עַמְּךָ֗ יִֽנַּשְּׂא֛וּ לְהַעֲמִ֥יד חָז֖וֹן וְנִכְשָֽׁלוּ:

[סופר-סתם]

בקונטרס קול השופר שהוציא המקובל רבי עקיבה פרוש, יש טענות על ספר האורות ועל מאמרים נוספים שכתב הראי"ה.

מצאתי בעבר מחברת סיפורים שכתבה הסופרת רחל ענבר, מפי שלמה זלמן סלומון נכדו של יואל משה סלומון, ואחיינו של רבי עקיבה פרוש.

קול שופר - רחל ענבר - מפי שלמה זלמן סולומון איש ירושלים.pdf

(487.16 KiB) הורד 216 פעמים

נ.ב. אף שרבי עקיבה נפטר בגיל 40 היה זה כשנה לאחר פרסום הקונטרס ולא ימים ספורים.
נ.ב.ב המספר מספר את הדברים בלעג (וכן סיפורים נוספים שהובאו שם).

[באמונתו]

כלפי מה שנכתב לעיל שהחזו"א היה לו הגישה על המדינה שגזירה עבידא דבטלה, ולא חזה חזון כמו הראי"ה
מענין לענין הוא אבל מעוניין, אתא לידן קונטרס תולדות הגאון רבי יוסף דינקליס מה שכתב בנו חורגו הגאון רבי שלמה עדלשטיין, דברים נפלאים מאוד.
וכתב שם שאמר הגרי''ד שמה שגבר החזון איש שהמדינה יתבטל, כך היה נראה הדברים לברי דעה, שהמדינה באמת לא היתה לה זכות קיום. לולא הסכומים העצומים שקיבלו אח"כ מגרמניה ככספי פיצויים, חפשתי אני הקטן ומצאתי שהמדינה קיבלה אז כ100מיליון דולר, (איני יודע כמה זה מדיוק מצאתיו נכתב במאמר)
ושמעתי שהיתה אז במדינה מחאות גדולות מאוד נגד בן גוריון על קבלתת כספים אלה ובן גוריון אמר להעם או מדינה או כסף מגרמניה.

ומוסיף הגר"י דינקליס כשהיה חסר להם עוד כסף לדברים קטנים מכרו ילדים תימנים.
שלחתי הקונטרס לכמה ידידים וקבלתי מסר שלא לפרסם שנמצא בשלבי עריכה ונגנב שלא ברשות.
ויבך על זה רחמ''ד ווייסמנדל בקינתו

או לבן מיאן לשאת שם אביו, וגם אזנו אטם לזעק דמו
ויהי כי נרצח, ויצו אל אחיו אף מצות מותו, לשכך מעמו
ובדין בן יתום, ירושה לקח, מיד עם רוצחו כסף כופר
ובאון אב, ובהונו, ובדמי דמו אף את נחלתו שם לאפר.

ראה המצורף פה:

[באמונתו]

הרמ"צ נריה מוסר באחד מספריו בשם ר"י הוטנר שסיפר לו שפעם אחת שח לו הראי"ה על אודות מעלת נשמות החלוצים החצובות ממקום גבוה, ר"י הוטנר ש'ילדות היתה בו' לדבריו, השיב לו 'הרב יודע היכן נמצאות נשמותיהם, אך אינו יודע היכן גופם'.
דומה שזה שורש הוויכוח - הראי"ה התבונן בדברים כפי שהיו ראויים להיות ופרש את המציאות לפי מה שראה כמשמעותה הפנימית במהלך כולל, בעוד גדולי ישראל האחרים ראו ופרשו את המציאות כפי שהיא נגלית בפרק הזמן הנוכחי.

הרב הוטנר ממש לא לזה התכוון.

[באמונתו]

דומה שכדאי לציין שכבר בהיותו רב צעיר למדי בליטא היה הראי"ה מוכר כייחודי לפחות מבחינה מסוימת,
כפי שמספר תלמידו ר' בנימין מנשה לוין -
'ואולם תקפו של כהן ופרשת גדולת הרב מבויסק, אברהם יצחק הכהן קוק, היו כבר אז האמונות והדעות שלו, שהיו מוזרות לחבריו הרבנים, שבכלל היו גם הם גדולי תורה ועילויים מנעוריהם, וגם גדלו ועשו פרי בפלפולה של הלכה, אך באמונות ודעות לא צמחו להם כנפיים ונשארו כילדים שגדלו על ברכי הילדות של אמרה לי אם. משום כך היה הרב מבויסק ניכר וגם נודע ביותר בין רבנים אלה שהתהלכו בשדרות דובלין בגדולה יתירה' [בנימין מנשה לוין, מפרקי זכרונותי, סיני שנה שביעית, כרך יד כסליו-אייר תש"ד, עמ' קצח].

חוצפה נגד גדולי התורה.

[באמונתו]

על מחאת רבינו בעל הפרי יצחק, ראה המצורף פה:

[באמונתו]

כנ"ל, הגה"ק ר' אלחנן הי"ד המשיך דעת רבו הגדול לגמרי, פיו כפיו ממש.
(בשלב מסוים, אף התבטא החפץ חיים בפירוש שר"א ימלא מקומו, ראה המצורף כאן).
לאנשים אין מושג כמה היה הח"ח קנאי.
ההיפך. דווקא רח"ע עם בעל החזו"א, מתונים יחסית אליו היו.

דוגמה נוספת, מתלמיד נוסף חשוב של בעל הח"ח, היינו רבי יוסף קדיש קרישבסקי, שבשלב מסויים עלה ירושלימה, התחבר אל הקנאים, ולחם נגד הרבנות הראשית.
כיצד התחיל? לפני עלייתו ארצה, היות וכולם ידעו על הפילוג בירושלים, שאל את רבו הגדול, למי יתחבר, ראה המצורף כאן.

[הרואה]

דוגמאות מעטות:

לשוא חושבים בעלי חוגי הבטה קצרים, שאחרי החידוש של הציור הקוסמי בטלה מרכזיותו של רוח האדם, וחפצים הם לומר, שבשביל כך ערך הדת נגרע. אע"פ שאיתנה היא הדת גם בלב אלה אשר מעולם לא נתקבל לרוחם המרכזיות של האדם, כהרמב"ם וסייעתו, א"כ הטענה בטלה היא מעיקרה. אבל גם בעומק הרעיון המסתורי, שהוא מוצא מקום חשוב בחיי הדת ביחוד בדורות האחרונים בהתפשטות יתירה גם שם לא נפגע דבר, כ"א נתאדר המחזה. האחריות המוסרית מתגדלת לפי שילוב הויה כזה, וזהו ג"כ יתרון מרץ לרוחו של אדם בהשתלמו. מובן הדבר, שלצורך ציור של גודל נורא לגבי האחריות המוסרית צריך עומק והארה צלולה לתוכן המוסר, כדי שלא יתמסמס הרוח מיתרון פחדנות, ולא יוכל להיות חמוש באותה האביריות, הדרושה לאדם פועל בחיים.

אסור ליראת שמים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם, כי אז אינה עוד יראת שמים טהורה. סימן ליראת שמים טהורה הוא כשהמוסר הטבעי, הנטוע בטבע הישר של האדם, הולך ועולה על פיה במעלות יותר גבוהות ממה שהוא עומד מבלעדה. אבל אם תצוייר יראת שמים בתכונה כזאת שבלא השפעתה על החיים היו החיים יותר נוטים לפעול טוב, ולהוציא אל הפועל דברים מועילים לפרט ולכלל, וע"פ השפעתה מתמעט כח הפועל ההוא, יראת שמים כזאת היא יראה פסולה.

...להשמת דרך הטוב והצדק חשובה היא ההסכמה הגמורה להיות נמשך אל כלל הציבור ולא לפרוש מדרכיהם. והמנהגים המוסכמים לצדק וליושר או הנהוגים בתור הרחבה ומילואים לתורה ולתעודה, מועילים הם הרבה להפריח כח הטוב ורגשי אהבת ד' ויראתו בלבו של אדם... וכיון שההתקשרות את הסכמת הכלל מביאה את האדם לדרך הטוב והישר וכבר היא בעצמה חלק מחלקי המוסר, לכן תיטיב פעולת סיעת אוהבים... ההכרה הפנימית בערך יקרת החברה ואהבת הרעים... ההסכמה הראויה להשתדל בהשוואת הרגשותיו וקל וחומר מעשיו והנהגותיו לכלל הציבור.

"בעלי חוג הבטה קצרים" מכוון כמובן לבעלי התפיסה היהודית המסורתית אשר מעולם.
(לא אעלה פה עניין היחס של הרי"ד סולובייצ'יק לר' קוק. אינני מעוניין לעורר ולגרום מהומות ...).

נראה שפשוט לא הבנת את הדברים
אותם דברים יכלו להיות כמעט באותם מילים גם באגרות חזו"א וכל שכן בשיחות של הפחד יצחק או של הרב וולבה, וכמובן היית 'מוצא' דרך 'לתרץ' אותם בצורה שלא היתה קושיא מלכתחילה.
ואם כבר יש בכתבי הרב קוק משפטים הרבה יותר קשים
חוגי הבטה קצרים כנראה שאין לך מושג שכוונתו למלחמת הכנסיה בקופרניקוס וזאת רק דוגמא אחת מהמשפטים שהדגשת.

[הרואה]

אם כבר יש משפט של הרב קוק 'האמונה בטהרתה על ידי אפשרות של כפירה'
דבר שזעזע אותי בעבר, ושאלתי רב אחד מחוגי הר המור והסביר שכוונתו שאי אפשר להגיע לאמונה בטהרתה אם לא חשב על האמונה בצורה כזאת שאם האמת תהיה הכפירה אז ילך אחר הכפירה, ולאחר שחשב כך הבין והכריע בדעתו שהאמונה היא האמת ואין בלתה, ורק כך הגיע לאמונה אמיתית, ולא אם הוא מאמין רק כי זה מה שלימדו אותו אבל מעולם לא חשב שיתכן אחרת.
כמובן שאפשר להתווכח עם הגישה הזאת, אבל אין כוונתו ח"ו שיש מעלה בהרהורי כפירה אלא שיש מעלה בלהכריע וידעת היום והשבות אל לבבך שאי אפשר להגיע לזה בלי לשקול את האמונה בשכל מול הכפירה ואז יהיה יותר בטוח באמונתו.

אפשר להבין שאנשים בעלי השקפת עולם קנאית צרה שיראו משפט כזה מיד יזדעקו, ומסתמא הרבה מההתנגדות אליו היתה בגלל דברים כאלו, אבל זאת לא בעיה עמוקה אלא אולי ניסוח שלא מתאים לכל אחד.

אמנם זה משפט בודד אבל אני חושב שזאת דוגמא מאפיינת.

[באמונתו]

דוגמאות מעטות:

לשוא חושבים בעלי חוגי הבטה קצרים, שאחרי החידוש של הציור הקוסמי בטלה מרכזיותו של רוח האדם, וחפצים הם לומר, שבשביל כך ערך הדת נגרע. אע"פ שאיתנה היא הדת גם בלב אלה אשר מעולם לא נתקבל לרוחם המרכזיות של האדם, כהרמב"ם וסייעתו, א"כ הטענה בטלה היא מעיקרה. אבל גם בעומק הרעיון המסתורי, שהוא מוצא מקום חשוב בחיי הדת ביחוד בדורות האחרונים בהתפשטות יתירה גם שם לא נפגע דבר, כ"א נתאדר המחזה. האחריות המוסרית מתגדלת לפי שילוב הויה כזה, וזהו ג"כ יתרון מרץ לרוחו של אדם בהשתלמו. מובן הדבר, שלצורך ציור של גודל נורא לגבי האחריות המוסרית צריך עומק והארה צלולה לתוכן המוסר, כדי שלא יתמסמס הרוח מיתרון פחדנות, ולא יוכל להיות חמוש באותה האביריות, הדרושה לאדם פועל בחיים.

אסור ליראת שמים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם, כי אז אינה עוד יראת שמים טהורה. סימן ליראת שמים טהורה הוא כשהמוסר הטבעי, הנטוע בטבע הישר של האדם, הולך ועולה על פיה במעלות יותר גבוהות ממה שהוא עומד מבלעדה. אבל אם תצוייר יראת שמים בתכונה כזאת שבלא השפעתה על החיים היו החיים יותר נוטים לפעול טוב, ולהוציא אל הפועל דברים מועילים לפרט ולכלל, וע"פ השפעתה מתמעט כח הפועל ההוא, יראת שמים כזאת היא יראה פסולה.

...להשמת דרך הטוב והצדק חשובה היא ההסכמה הגמורה להיות נמשך אל כלל הציבור ולא לפרוש מדרכיהם. והמנהגים המוסכמים לצדק וליושר או הנהוגים בתור הרחבה ומילואים לתורה ולתעודה, מועילים הם הרבה להפריח כח הטוב ורגשי אהבת ד' ויראתו בלבו של אדם... וכיון שההתקשרות את הסכמת הכלל מביאה את האדם לדרך הטוב והישר וכבר היא בעצמה חלק מחלקי המוסר, לכן תיטיב פעולת סיעת אוהבים... ההכרה הפנימית בערך יקרת החברה ואהבת הרעים... ההסכמה הראויה להשתדל בהשוואת הרגשותיו וקל וחומר מעשיו והנהגותיו לכלל הציבור.

"בעלי חוג הבטה קצרים" מכוון כמובן לבעלי התפיסה היהודית המסורתית אשר מעולם.
(לא אעלה פה עניין היחס של הרי"ד סולובייצ'יק לר' קוק. אינני מעוניין לעורר ולגרום מהומות ...).

נראה שפשוט לא הבנת את הדברים
אותם דברים יכלו להיות כמעט באותם מילים גם באגרות חזו"א וכל שכן בשיחות של הפחד יצחק או של הרב וולבה, וכמובן היית 'מוצא' דרך 'לתרץ' אותם בצורה שלא היתה קושיא מלכתחילה.
ואם כבר יש בכתבי הרב קוק משפטים הרבה יותר קשים
...

רעיון "המוסר הטבעי" (כמקביל לפחות אל ה"יראת שמים"), לא תמצא בשום פנים אצל מו"ר רש"ו זצ"ל לדוגמה, היות ובהשקפה המקובלת, (כבשבת דף לא עמוד ב): אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא יראת שמים בלבד וכו'.
הר' קוק הרי כותב בפירוש ש"מוסר טבעי", הוא ערך נוסף על ה"יראת שמים"! רעיון המופקע - פסול לגמרי, מבחינת מחשבה הרבנית הרגילה.

וכיו"ב כשמדבר ב"מנהגים המוסכמים לצדק וליושר או הנהוגים בתור הרחבה ומילואים לתורה ולתעודה, מועילים הם הרבה להפריח כח הטוב ...
שוב מוסיף ערכים אחרים לתורה!

הר' קוק חולק להדיא! על התפיסה הרואה בתורה ויראה חזות הכול.
בתפיסה היהודית מסורתית: כל המוסיף גורע.
זה נחשב "שתי רשויות", כע"ז בשיתוף.

[יהושפט]

כנ"ל, הגה"ק ר' אלחנן הי"ד המשיך דעת רבו הגדול לגמרי, פיו כפיו ממש.
(בשלב מסוים, אף התבטא החפץ חיים בפירוש שר"א ימלא מקומו, ראה המצורף כאן).
לאנשים אין מושג כמה היה הח"ח קנאי.
ההיפך. דווקא רח"ע עם בעל החזו"א, מתונים יחסית אליו היו.

דוגמה נוספת, מתלמיד נוסף חשוב של בעל הח"ח, היינו רבי יוסף קדיש קרישבסקי, שבשלב מסויים עלה ירושלימה, התחבר אל הקנאים, ולחם נגד הרבנות הראשית.
כיצד התחיל? לפני עלייתו ארצה, היות וכולם ידעו על הפילוג בירושלים, שאל את רבו הגדול, למי יתחבר, ראה המצורף כאן.

אין קץ לדברי גיחוך
על סמך סיפור לא מוסמך וחסר כל הקשר הפך ר' אלחנן לממשיך של החפץ חיים הממונה על ידו, ושכל מה שאמר היה דעת רבו מכאן ולהבא למפרע, והכל כמובן בחיי ר' חים עוזר... כל מי שידע בסיסי לו בהיסטוריה, ומכיר את ההירכיה בליטא לפני השואה ימלא פיו שחוק
ועל סמך זה שהח"ח אמר לתלמיד להתחבר לחוגי המקנאים לכבוד ה', מכאן ראיה שהסכים עם כל מה שכתבו הקנאים על הרב קוק
מדהים

[באמונתו]

אא"ז זצ"ל למד 15 שנה אצל מרן החפץ חיים, וגם מקורב מאוד היה לגאון הקדוש ר' אלחנן (ר' אלחנן היה נשאר כל אלול עד אחרי יו"כ בראדין. מעשים רבים יש ביניהם מאותה התקופה, ואכמ"ל).
על סמך כן.
האמת, שר"א באופי טבעו, לא היה חדשן, מקורי, רק כולו היה "תלמיד". גאון התורה, היראה והקדושה ודאי, אך כולו במסגרת "תלמיד". כ"ש בענייני אמונות, דעות והשקפות.
מ"מ, דברים אלה הנ"ל בהודעה, הרי ידועים לי היטב, כנ"ל.

[הרואה]

דוגמאות מעטות:

לשוא חושבים בעלי חוגי הבטה קצרים, שאחרי החידוש של הציור הקוסמי בטלה מרכזיותו של רוח האדם, וחפצים הם לומר, שבשביל כך ערך הדת נגרע. אע"פ שאיתנה היא הדת גם בלב אלה אשר מעולם לא נתקבל לרוחם המרכזיות של האדם, כהרמב"ם וסייעתו, א"כ הטענה בטלה היא מעיקרה. אבל גם בעומק הרעיון המסתורי, שהוא מוצא מקום חשוב בחיי הדת ביחוד בדורות האחרונים בהתפשטות יתירה גם שם לא נפגע דבר, כ"א נתאדר המחזה. האחריות המוסרית מתגדלת לפי שילוב הויה כזה, וזהו ג"כ יתרון מרץ לרוחו של אדם בהשתלמו. מובן הדבר, שלצורך ציור של גודל נורא לגבי האחריות המוסרית צריך עומק והארה צלולה לתוכן המוסר, כדי שלא יתמסמס הרוח מיתרון פחדנות, ולא יוכל להיות חמוש באותה האביריות, הדרושה לאדם פועל בחיים.

אסור ליראת שמים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם, כי אז אינה עוד יראת שמים טהורה. סימן ליראת שמים טהורה הוא כשהמוסר הטבעי, הנטוע בטבע הישר של האדם, הולך ועולה על פיה במעלות יותר גבוהות ממה שהוא עומד מבלעדה. אבל אם תצוייר יראת שמים בתכונה כזאת שבלא השפעתה על החיים היו החיים יותר נוטים לפעול טוב, ולהוציא אל הפועל דברים מועילים לפרט ולכלל, וע"פ השפעתה מתמעט כח הפועל ההוא, יראת שמים כזאת היא יראה פסולה.

...להשמת דרך הטוב והצדק חשובה היא ההסכמה הגמורה להיות נמשך אל כלל הציבור ולא לפרוש מדרכיהם. והמנהגים המוסכמים לצדק וליושר או הנהוגים בתור הרחבה ומילואים לתורה ולתעודה, מועילים הם הרבה להפריח כח הטוב ורגשי אהבת ד' ויראתו בלבו של אדם... וכיון שההתקשרות את הסכמת הכלל מביאה את האדם לדרך הטוב והישר וכבר היא בעצמה חלק מחלקי המוסר, לכן תיטיב פעולת סיעת אוהבים... ההכרה הפנימית בערך יקרת החברה ואהבת הרעים... ההסכמה הראויה להשתדל בהשוואת הרגשותיו וקל וחומר מעשיו והנהגותיו לכלל הציבור.

"בעלי חוג הבטה קצרים" מכוון כמובן לבעלי התפיסה היהודית המסורתית אשר מעולם.
(לא אעלה פה עניין היחס של הרי"ד סולובייצ'יק לר' קוק. אינני מעוניין לעורר ולגרום מהומות ...).

נראה שפשוט לא הבנת את הדברים
אותם דברים יכלו להיות כמעט באותם מילים גם באגרות חזו"א וכל שכן בשיחות של הפחד יצחק או של הרב וולבה, וכמובן היית 'מוצא' דרך 'לתרץ' אותם בצורה שלא היתה קושיא מלכתחילה.
ואם כבר יש בכתבי הרב קוק משפטים הרבה יותר קשים
...

רעיון "המוסר הטבעי" (כמקביל לפחות אל ה"יראת שמים"), לא תמצא בשום פנים אצל מו"ר רש"ו זצ"ל לדוגמה, היות ובהשקפה המקובלת, (כבשבת דף לא עמוד ב): אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא יראת שמים בלבד וכו'.
הר' קוק הרי כותב בפירוש ש"מוסר טבעי", הוא ערך נוסף על ה"יראת שמים"! רעיון המופקע - פסול לגמרי, מבחינת מחשבה הרבנית הרגילה.

וכיו"ב כשמדבר ב"מנהגים המוסכמים לצדק וליושר או הנהוגים בתור הרחבה ומילואים לתורה ולתעודה, מועילים הם הרבה להפריח כח הטוב ...
שוב מוסיף ערכים אחרים לתורה!

הר' קוק חולק להדיא! על התפיסה הרואה בתורה ויראה חזות הכול.
בתפיסה היהודית מסורתית: כל המוסיף גורע.
זה נחשב "שתי רשויות", כע"ז בשיתוף.

פשוט לא הבנת כלום אבל ממש אין לך את הא"ב של הבנה בכתבי הרב קוק...
ואגב את כל זה כתב הרמח"ל בפירוש אבל אם זאת הרמה הרמתי ידיים שיהיה לך בהצלחה

[הרואה]

אנסה בכל זאת להסביר בקצרה
יש דעות בראשונים שמוסר טבעי צריך להעשות בגלל המוסר הטבעי ולא בגלל שכך ציווה ה'
המקובלים למדו שהמוסר הטבעי שורשו מהנשמה (למשל בדרך ה' ח"א סוף פ"ב) וזה גם חלק ממצוות והלכת בדרכיו להקשיב למוסר הטבעי
הרב קוק כתב שאם היראת שמים מתנגשת עם המוסר הטבעי קמ"ל שאין זאת יראת שמים אמיתית (כמובן שאין כוונתו שלא להרוג עמלקי אלא למשל לאדם שנעשה כועס ורגזן על סביבתו מכוח כביכול יראת שמים וכה"ג).
לשיטת השוטים אין דבר כזה מסכת דרך ארץ, אין דבר כזה כדאמרי אינשי, אין כבוד לסבי ארמאי, ועוד מאות דברים שהם לומדים בחז"ל בתור 'דין' וגזירת הכתוב בעוד שמפורש בכל כך הרבה סוגיות בש"ס שאין זה ככה.
וחוץ מזה היסטורית אף אחד לא התנגד לרב קוק בגלל דברים כאלו, כל גדולי ישראל העריכו אותו מאד גם אם כמה מהם חלקו עליו בנושאים מסוימים, ולכן אותו מחוצף המתקרא בשם באמונתו מעיז פניו נגד כל גדולי ישראל וטוען שהרב קוק האמין בשתי רשויות כע"ז בשיתוף, צא טמא, געוואלד רק שכחתי איזה פונט הולך היום בפשקוילים אני כבר מכין מודעה

[באמונתו]

בין חרדים לחלוצים ...

הרב יואל בוחן גם את דרכו של הראי"ה למול דמויות ותנועות אשר פעלו באותה עת – בעיקר החרדים והחלוצים. הראי"ה ניסה לקרבם זה לזה, אך שני הצדדים לא קיבלו את פתרונו. הרב יואל מציע להבין את ההתנגדות לראי"ה כהתנגדות לרעיון המקור הכפול. החרדים לא יכלו לראות ברוח האומה או האדם מקור סמכות, וראו ברעיון זה סוג של כפירה. הראי"ה לעומתם האמין שתפיסה תורנית המתעלמת מן האומה או מן המוסר לא תוכל לפרש נכון את התורה. מן הצד השני, החלוצים הלאומיים ובראשם הסופר ברנר לא הסכימו לקבל את המחויבות למקור האלוהי והתורני.

ברנר כתב על הראי"ה כי הוא רוצה "לאחד את הבלתי מתאחד", וביטא את דעתו שהניגוד בין המוקדים אינו בר יישוב. הרב יואל בוחר בביטוי זה ככותרת משנה לכל הספר, ואולי חבל שכך. המשפט אכן מייצג את ראיית ברנר, אך לא את ראייתו של הראי"ה שוודאי היה קורא "לאחד את שמקורו אחד", או "לאחד את שעתיד להתאחד"...

כדאי מאוד לקרוא את כל המאמר שם על תפיסת "המקור הכפול" – האלוהי והאנושי – של הראי"ה קוק ... https://musaf-shabbat.com/2015/02/06/%D ... %97%D7%93/

הראי"ה, כפי שמראה לנו הרב ד"ר יואל בן־נון בספרו החדש, המקיף והמרתק, מבקש לענות על שאלות היסוד המלוות את עולם המחשבה היהודית לדורותיו. לדידו, דגל הראי"ה בתפיסה המאחדת את ה"תורה מן השמים" עם "תורת האדם" ותחיית האומה, את הסמכות עם ההשראה...

הן הן הדברים ממש שאמרתי!
הנני מעתיק שוב משפט המפתח: החרדים לא יכלו לראות ברוח האומה או האדם מקור סמכות, וראו ברעיון זה סוג של כפירה ...

[באמונתו]

ר' עובדיה מברטנורא - אבות פרק א משנה א:

משה קבל תורה מסיני. אומר אני, לפי שמסכת זו אינה מיוסדת על פירוש מצוה ממצות התורה כשאר מסכתות שבמשנה, אלא כולה מוסרים ומדות, וחכמי אומות העולם ג"כ חברו ספרים כמו שבדו מלבם בדרכי המוסר כיצד יתנהג האדם עם חבירו, לפיכך התחיל התנא במסכת זו משה קבל תורה מסיני, לומר לך שהמדות והמוסרים שבזו המסכתא, לא בדו אותם חכמי המשנה מלבם, אלא אף אלו נאמרו בסיני:

מילים אלו משקפות יפה התפיסה "החרדית".
לא קיים "כלום" מלבד המקובל מסיני!

[עקביה]

לאנשים אין מושג כמה היה הח"ח קנאי.

viewtopic.php?t=29758&start=160#p321040

[בריושמא]

נער הייתי גם זקנתי.
שמעתי על אחינו הספרדים שנוהגים לומר סליחות מראש חודש אלול.
שמעתי על אחינו האשכנזים שנוהגים לומר סליחות ממוצאי השבת האחרונה בחודש אלול.
גם שמעתי על אחינו שנוהגים ליקח בערב יום הכפורים תרנגול ולומר עמו 'בני אדם יושבי חושך וצלמוות'.
כל אלה שמעתי וגם ראיתי.
אבל על מנהג לכתוב בחודש אלול כתרנגול בבני אדם -
לא שמעתי ולא ראיתי.
עד עתה.

[עקביה]

ר' עובדיה מברטנורא - אבות פרק א משנה א:

משה קבל תורה מסיני. אומר אני, לפי שמסכת זו אינה מיוסדת על פירוש מצוה ממצות התורה כשאר מסכתות שבמשנה, אלא כולה מוסרים ומדות, וחכמי אומות העולם ג"כ חברו ספרים כמו שבדו מלבם בדרכי המוסר כיצד יתנהג האדם עם חבירו, לפיכך התחיל התנא במסכת זו משה קבל תורה מסיני, לומר לך שהמדות והמוסרים שבזו המסכתא, לא בדו אותם חכמי המשנה מלבם, אלא אף אלו נאמרו בסיני:

מילים אלו משקפות יפה התפיסה "החרדית".
לא קיים "כלום" מלבד המקובל מסיני!

ספר חובות הלבבות הקדמה
וסמכתי להם מה שמצאתי כתוב בספרי הנביאים, ואחר כך סמכתי להם דברי הקבלות שקבלנו מרבותינו ז"ל ומן החסידים והחכמים שבכל אומה, שהגיעו דבריהם אלינו, מפני שקויתי שיהיו הלבבות נוטים אליהם ומקשיבים אל חכמתם, כמו דברי הפילוסופים ומוסר הפרושים ומנהגיהם המשובחים. וכבר אמרו רבותינו ז"ל כתוב אחד אומר וכמשפטי הגויים אשר סביבותיכם עשיתם, וכתוב אחד אומר לא עשיתם הא כיצד? כמתוקנים שבהם לא עשיתם, כמקולקלים שבהם עשיתם. ואמרו כל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם, ואמרו בהבאת המשלים לקרב הענינים הקשים בהם: אגמרה בסימנין ואסברה בדדמי לה, והחכם אמר להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם.

[הרועה]

נער הייתי גם זקנתי.
שמעתי על אחינו הספרדים שנוהגים לומר סליחות מראש חודש אלול.
שמעתי על אחינו האשכנזים שנוהגים לומר סליחות ממוצאי השבת האחרונה בחודש אלול.
גם שמעתי על אחינו שנוהגים ליקח בערב יום הכפורים תרנגול ולומר עמו 'בני אדם יושבי חושך וצלמוות'.
כל אלה שמעתי וגם ראיתי.
אבל על מנהג לכתוב בחודש אלול כתרנגול בבני אדם -
לא שמעתי ולא ראיתי.
עד עתה.

יש לתמוה על מר, שניכר שנהירין לו שבילי הפורום כשבילי דרקיעא, ואינו מכיר במנהג המקום לכתוב כסומא הממשש בארובה ולהבהיל את הרעיון כעולא המשגש אורחתיה דאימיה. לא רק באלול, אלא בכל השנה כולה. אלא הנח להן לישראל: אם אין נביאים הן - בני נביאים הן. ואם אינו עניין לגופו תנהו עניין לעניין אחר.

[בן אליהו]

הרב באמונתו, למען כבודך היקר, ואך ורק למענו, תפסיק לכתוב בעניין זה ותקבל שכר על הפרישה.

[באמונתו]

ברוך הנותן לשכוי בינה, ובפרט בבני אדם יושבי חושך וגו' מקרקרים כתרנגולים (ראה דף יומי של היום!).
פשוט בורים מבחינה היסטורית, שלא יודעים מימינם לשמאלם.

למשל, כיצד החפץ חיים התייחס לר' ריינס, מייסד תנועת המזרחי ...
או לר' מאיר ב"א, מזכיר המזרחי העולמי ...

מה לעשות שהאמת כואבת!

אגב, ר' אלחנן, עת שביקר בניו יורק, הוזמן לדרוש ברי"א.
ר' אלחנן "הקנאי" התכוון להיענות להזמנה, היות וקיבל מרבו זצ"ל, שבכה"ג יש לנצל הזדמנות לעורר ולחזק.
דווקא הגה"צ רש"פ מנדלוביץ (שנודע אף בדעותיו הפתוחות) ניסה להניא את ר' אלחנן, היות ובכך יעניק לגטמציה לרי"א, שזאת כוונת מנהליה, ואילו ר"א לא קיבל, שאמר אין לי אלא קבלת רבי.
משמים יצא, שהפרסומת על דרשתו הצפויה, הודפסה בשבת קודש! זה הרגיז ר"א, שביטל מיידית דרשתו המתוכננת.

כאמור, ר' אלחנן לא חידש שום דבר! כל מעשיו היו מכוונים בהתאם לדעת רבו הגדול בהחלט, בין לקולא בין לחומרא.

[בן אליהו]

התחלנו עם הרב קוק הגענו לישיבת רי"א. זה מדבר בעד עצמו יותר מכל דבר שיאמר עוד. שנה טובה ומבורכת

[עקביה]

באמונתו,
האשכול עוסק בהתנגדות לרב קוק.
תחילה ניסית להראות ע"י ציטוטים מדבריו של הרב קוק שדבריו בעייתיים בזכות עצמם, וההתנגדות להם מובנת מאליה. כבר הכו אותך על קודקודך והסבירו לך את טעותך, ואע"פ שנותרת ללא מענה לא רפו ידיך ואתה מנסה את כוחך בהוכחת התנגדות הח"ח.
למה התנגד הח"ח? האם לרב קוק? יש לך בדל הוכחה לכך? אתה הולך סחור סחור, ולא ברור לאן אתה מנסה להוביל.
מדוע אינך חש לקמחך?

[פלוריש]

דומה שכדאי לציין שכבר בהיותו רב צעיר למדי בליטא היה הראי"ה מוכר כייחודי לפחות מבחינה מסוימת,
כפי שמספר תלמידו ר' בנימין מנשה לוין -
'ואולם תקפו של כהן ופרשת גדולת הרב מבויסק, אברהם יצחק הכהן קוק, היו כבר אז האמונות והדעות שלו, שהיו מוזרות לחבריו הרבנים, שבכלל היו גם הם גדולי תורה ועילויים מנעוריהם, וגם גדלו ועשו פרי בפלפולה של הלכה, אך באמונות ודעות לא צמחו להם כנפיים ונשארו כילדים שגדלו על ברכי הילדות של אמרה לי אם. משום כך היה הרב מבויסק ניכר וגם נודע ביותר בין רבנים אלה שהתהלכו בשדרות דובלין בגדולה יתירה' [בנימין מנשה לוין, מפרקי זכרונותי, סיני שנה שביעית, כרך יד כסליו-אייר תש"ד, עמ' קצח].

חוצפה נגד גדולי התורה.

יתכן שהניסוח מחוצף, אבל ברור שיש ביסוס לתיאור המציאות הזה. הרבה רבנים העמיקו חקר במצוות שבת וציצית ופסח וכו', יותר ממה שהעמיקו במצוות יחוד ה' וכו'. וכלפי הראי"ה קוק הדברים ידועים. הרידב"ז אמר לו 'אני מאמין כמו הסבתא שלי', והראי"ה ענה שאמונת הסבתא זכה וטהורה, אבל רמת עומק כזו של אמונה לא מסוגלת לספק את צעירי זמנינו.
כאשר הדבר אברהם קיבל מהרא"מ ולקובסקי בקשה למתן הסכמה על ספר שעוסק במעשה בראשית ובתורה ומדע, הוא התייעץ עם הראי"ה, כי ידע שעסק רבות בנושאים אלו. וכן הרב פינחס לינטופ, כשחיפשט עם מי לדון בנושאים אלו, הלך אל הראי"ה, וכיוצא בזה ר"ש אלכסנדרוב פירט לפניו ספיקותיו.
וגם האדר"ת ידע שחתנו מעמיק וגדל בתחום זה, אלא שביקש לרסנו, בטענה שאם יהיה שקוע בעניני אמונה לא יהי מי שיתיר עגונות...
כמובן, היו גם אחרים שהעמיקו בתחום זה, כולל חלק ממתנגדי הראי"ה, אבל גם היו כאלו שלא. וכפי שבדורנו לא כל הרבנים מושלמים בידיעתם בששה סדרים ובהלכה למעשה ובתורה שבכתב ובדרש ורמז וסוד

[יהושפט]

מישהו יכול להסביר מה הקשר בין יחסו של הח"ח להרב ריינס או למאיר ב"א ליחסו לראי"ה?
עכ"פ אם המסקנה היא שמי שקשור למזרחי פסול בעיני הח"ח, כדאי שוב להזכיר מי עמד בראשות המזרחי בארה"ב ונתן להם תמיכה נלהבת בדרשותיו ובספר שפרסם

[באמונתו]

viewtopic.php?p=808486#p808410

[באמונתו]

דומה שכדאי לציין שכבר בהיותו רב צעיר למדי בליטא היה הראי"ה מוכר כייחודי לפחות מבחינה מסוימת,
כפי שמספר תלמידו ר' בנימין מנשה לוין -
'ואולם תקפו של כהן ופרשת גדולת הרב מבויסק, אברהם יצחק הכהן קוק, היו כבר אז האמונות והדעות שלו, שהיו מוזרות לחבריו הרבנים, שבכלל היו גם הם גדולי תורה ועילויים מנעוריהם, וגם גדלו ועשו פרי בפלפולה של הלכה, אך באמונות ודעות לא צמחו להם כנפיים ונשארו כילדים שגדלו על ברכי הילדות של אמרה לי אם. משום כך היה הרב מבויסק ניכר וגם נודע ביותר בין רבנים אלה שהתהלכו בשדרות דובלין בגדולה יתירה' [בנימין מנשה לוין, מפרקי זכרונותי, סיני שנה שביעית, כרך יד כסליו-אייר תש"ד, עמ' קצח].

חוצפה נגד גדולי התורה.

יתכן שהניסוח מחוצף, אבל ברור שיש ביסוס לתיאור המציאות הזה. הרבה רבנים העמיקו חקר במצוות שבת וציצית ופסח וכו', יותר ממה שהעמיקו במצוות יחוד ה' וכו'. וכלפי הראי"ה קוק הדברים ידועים. הרידב"ז אמר לו 'אני מאמין כמו הסבתא שלי', והראי"ה ענה שאמונת הסבתא זכה וטהורה, אבל רמת עומק כזו של אמונה לא מסוגלת לספק את צעירי זמנינו.
כאשר הדבר אברהם קיבל מהרא"מ ולקובסקי בקשה למתן הסכמה על ספר שעוסק במעשה בראשית ובתורה ומדע, הוא התייעץ עם הראי"ה, כי ידע שעסק רבות בנושאים אלו. וכן הרב פינחס לינטופ, כשחיפשט עם מי לדון בנושאים אלו, הלך אל הראי"ה, וכיוצא בזה ר"ש אלכסנדרוב פירט לפניו ספיקותיו.
וגם האדר"ת ידע שחתנו מעמיק וגדל בתחום זה, אלא שביקש לרסנו, בטענה שאם יהיה שקוע בעניני אמונה לא יהי מי שיתיר עגונות...
כמובן, היו גם אחרים שהעמיקו בתחום זה, כולל חלק ממתנגדי הראי"ה, אבל גם היו כאלו שלא. וכפי שבדורנו לא כל הרבנים מושלמים בידיעתם בששה סדרים ובהלכה למעשה ובתורה שבכתב ובדרש ורמז וסוד

לבטח הם יענו: לפום חורפא - שבשתא!

[באמונתו]

יש שמבלבלים ביני ובין החפץ חיים. סימן טוב ...
אגב, מרן רש"ש זצ"ל לימד כידוע ברי"א תקופה, היו מגדולי ישראל שפנו אליו בבקשה ובטענה לעזוב ולא עזר, עד שמרן החפץ חיים בעצמו (ה"פתוח"), פנה אליו בעניין הזה, והועיל.

[יהושפט]

לחזור שוב ושוב על דברים שאין להם קשר, לא יהפוך אותם קשורים, מה ענין ישיבת רי"א ולימודי חול ושאר ירקות, שעניינם אצל ענף ידוע בארה"ב ממשפחה ידועה, ליחס להרב קוק?
אולי המסקנה מכל האמור שהגרשז"א והגריש"א שהחזיקו מהרב קוק היו בעד ישיבות תיכוניות, לך תדע...

[באמונתו]

לא אסביר דברים שאפילו תשב"ר יודעים אותם.

[לעשות רצונך]

יש לי הוכחה פשוטה ביותר שהחפץ חיים היה מתנגד חריף לרב קוק, ואני לא מבין למה מחפשים אחרת.
הממשיך של החפץ חיים וידו כידו וכו' הרי זה ר' אלחנן.
ויד ימינו של ר' אלחנן שהיה איתו בישיבה כ''כ הרבה שנים זה סבא של באמונתו.
ובאמונתו עצמו חולק על הרב קוק.
אז ברור שהמסורת היא שהחפץ חיים חלק על הרב קוק...

הכל בדרך צחות... לכבוד יום הדין

[עקביה]

לא אסביר דברים שאפילו תשב"ר יודעים אותם.

כדאי מאד שתסביר, כי ככל הנראה כאן בפורום אתה היחיד שיודע אותם.

[פילווישוק]

יש שמבלבלים ביני ובין החפץ חיים. סימן טוב ...
אגב, מרן רש"ש זצ"ל לימד כידוע ברי"א תקופה, היו מגדולי ישראל שפנו אליו בבקשה ובטענה לעזוב ולא עזר, עד שמרן החפץ חיים בעצמו (ה"פתוח"), פנה אליו בעניין הזה, והועיל.

הגרש"ש שב לגרודנא בגלל שממלאי מקומו שם לא הצליחו לנהל את הישיבה ברמתה הקודמת עד כי חישבה להישבר, למרות שמבחינה כלכלית יכלה להתקיים כי רוב משכורתו של הגרש"ש מרי"א היתה להחזקת גרודנא. רמת האמינות של הסיפורים על עזיבה מטעמים אידיאולוגים שלו או של אחרים שלחצו עליו שווה לזו של שמועות פורחות נוספות שהועלו כעובדות באשכול זה.

[יהושפט]

לפחות לפי הערך במכלול, באתר של ישיבה אונברסיטה מספרים כי הגרש"ש חזר בעקבות בקשות מהח"ח ורח"ע
אגב כקוריוז, הגרש"ש רצה לכהן כראש ישיבת מרכז, אבל הרב קוק לא רצה אותו כי לא היה מעונין בראש ישיבה שדרכו בלימוד פילוסופית, ראה כאן

[עקביה]

בין חרדים לחלוצים ...

הרב יואל בוחן גם את דרכו של הראי"ה למול דמויות ותנועות אשר פעלו באותה עת – בעיקר החרדים והחלוצים. הראי"ה ניסה לקרבם זה לזה, אך שני הצדדים לא קיבלו את פתרונו. הרב יואל מציע להבין את ההתנגדות לראי"ה כהתנגדות לרעיון המקור הכפול. החרדים לא יכלו לראות ברוח האומה או האדם מקור סמכות, וראו ברעיון זה סוג של כפירה. הראי"ה לעומתם האמין שתפיסה תורנית המתעלמת מן האומה או מן המוסר לא תוכל לפרש נכון את התורה. מן הצד השני, החלוצים הלאומיים ובראשם הסופר ברנר לא הסכימו לקבל את המחויבות למקור האלוהי והתורני.

ברנר כתב על הראי"ה כי הוא רוצה "לאחד את הבלתי מתאחד", וביטא את דעתו שהניגוד בין המוקדים אינו בר יישוב. הרב יואל בוחר בביטוי זה ככותרת משנה לכל הספר, ואולי חבל שכך. המשפט אכן מייצג את ראיית ברנר, אך לא את ראייתו של הראי"ה שוודאי היה קורא "לאחד את שמקורו אחד", או "לאחד את שעתיד להתאחד"...

כדאי מאוד לקרוא את כל המאמר שם על תפיסת "המקור הכפול" – האלוהי והאנושי – של הראי"ה קוק ... https://musaf-shabbat.com/2015/02/06/%D ... %97%D7%93/

הראי"ה, כפי שמראה לנו הרב ד"ר יואל בן־נון בספרו החדש, המקיף והמרתק, מבקש לענות על שאלות היסוד המלוות את עולם המחשבה היהודית לדורותיו. לדידו, דגל הראי"ה בתפיסה המאחדת את ה"תורה מן השמים" עם "תורת האדם" ותחיית האומה, את הסמכות עם ההשראה...

הן הן הדברים ממש שאמרתי!
הנני מעתיק שוב משפט המפתח: החרדים לא יכלו לראות ברוח האומה או האדם מקור סמכות, וראו ברעיון זה סוג של כפירה ...

קראתי את המאמר.
אם כוונתך לתרום לדיון אודות התנגדות לרב קוק, כי אז יש בכך טעם, שכן כותבי המאמר עצמם מציינים שגישה זו של הרב קוק עוררה את התנגדות החרדים.
אבל אם - ואני חושש שזה הצד הנכון - כוונתך בציטוטים אלה לגרום לקורא לראות במו עיניו עד כמה דרכו של הרב קוק בעייתית, ואפילו כפרנית, כי אז אין כאן אלא דמגוגיה. שכן מי שקורא את עמדתו של הרב קוק במאמר הזה בלי לדעת שהחרדים התנגדו לה, לא היה מגיע לזה מעצמו. אין כאן משהו בעייתי הצף על פני המים, ונדרשת הכרות עם דברי הרב קוק עצמו ע"מ להתנגד להם.