מסכת חולין - הערות והארות פנינים ומרגליות

[מיני ומינך]

דברי המהרש"ם בענין מצא קן בראשו של אדם נידון כאן מצא קן בראשו של אדם-הכיצד?!

ייש"כ גדול

[שמואל דוד]

קל''ו:

רש''י כ' ''טריפה אינה בכלל מתנות, דכתיב ''תתן לכהן'' לו ולא לכלבו.''
ולכאורה נסתר ממנו דברי הספרי המצ''ב.
https://www.otzar.org/wotzar/getimg.asp ... 00-0-1-971

עיין אור הישר

[ביקורת תהיה]

קל''ח ע''א

רש''י ד''ה מכר לו שחופות
וכ' המהר''ם שדיבור זה שייך למתני',
אך מאידך רש''י כ' הא אוקימנא וכו' וא''כ לא שייך שיכתב על המשנה לפני שאוקימנא, ובכ''א אין כאן גמ' שעליה אפשר להצמיד דברי רש''י.

מקומו של דיבור זה הוא כנראה להלן לפני ד"ה 'בתר מוכר אזלינן', והוא מתייחס אל פיסקא 'הלוקח גז צאנו של חבירו' וכו'.

[אחד הרבנים]

קל''ו:

רש''י כ' ''טריפה אינה בכלל מתנות, דכתיב ''תתן לכהן'' לו ולא לכלבו.''
ולכאורה נסתר ממנו דברי הספרי המצ''ב.
https://www.otzar.org/wotzar/getimg.asp ... 00-0-1-971

עיין אור הישר

יישר כח!

[אחד הרבנים]

קל''ח:

רש''י בד''ה ''לבד מראשית הגז לאפוקי מדר' אלעאי'' כ' שעל ראשית הגז ר' אלעאי דיבר להדיא שנוהג רק בא''י משא''כ מתנות שנלמדים מראשית הגז, וצ''ב טובא הלא באותו ברייתא בקל''ו ע''א שכ' לגבי ראשית הגז מתחילה במתנות, וא''כ שניהם להדיא באתו מידה וכן שניהם למדים בשווה נתינה נתינה מתרומה, ושמא י''ל ששי' ר' אלעאי בתוספתא הוזכרה רק בהקשר של ראשית הגז, אף שאי''ז ביחס לדין זה, ועדיין אינו מיישב את ענין הדרשות.

[שמואל דוד]

קל''ח ע''א

רש''י ד''ה מכר לו שחופות
וכ' המהר''ם שדיבור זה שייך למתני',
אך מאידך רש''י כ' הא אוקימנא וכו' וא''כ לא שייך שיכתב על המשנה לפני שאוקימנא, ובכ''א אין כאן גמ' שעליה אפשר להצמיד דברי רש''י.

מקומו של דיבור זה הוא כנראה להלן לפני ד"ה 'בתר מוכר אזלינן', והוא מתייחס אל פיסקא 'הלוקח גז צאנו של חבירו' וכו'.

וכוונת רש״י לפרש מדוע ליכא ראיה ממתני׳ מכר שחופות כו׳ ?

[ביקורת תהיה]

כוונת רש״י לפרש מדוע ליכא ראיה ממתני׳ מכר שחופות כו׳?

אדרבה, פתח פיך ויאירו דבריך!

[שמואל דוד]

כוונת רש״י לפרש מדוע ליכא ראיה ממתני׳ מכר שחופות כו׳?

אדרבה, פתח פיך ויאירו דבריך!

לא ביארת כוונתך במש״כ שרש״י שייך לקמן קודם ד״ה בתר מוכר כו׳

[בברכה המשולשת]

קל''ח:

רש''י בד''ה ''לבד מראשית הגז לאפוקי מדר' אלעאי'' כ' שעל ראשית הגז ר' אלעאי דיבר להדיא שנוהג רק בא''י משא''כ מתנות שנלמדים מראשית הגז, וצ''ב טובא הלא באותו ברייתא בקל''ו ע''א שכ' לגבי ראשית הגז מתחילה במתנות, וא''כ שניהם להדיא באתו מידה וכן שניהם למדים בשווה נתינה נתינה מתרומה, ושמא י''ל ששי' ר' אלעאי בתוספתא הוזכרה רק בהקשר של ראשית הגז, אף שאי''ז ביחס לדין זה, ועדיין אינו מיישב את ענין הדרשות.

פעם כתבתי (בחיבור הכולל הרבה דברים שטעיתי בהם לחלוטין ודברים שלענ"ד לא טעיתי בהם):
באשר לגירסת רש"י, ניתן ,לכאורה ,לדייק מדבריו בדף קלח ע"ב ,ד"ה "לבד מראשית הגז לאפוקי מדר' אלעאי"... כי לא גרס את נושא זלו"ק בברייתא ... אולם ,בתשובתו בעניין הפרשת זלו"ק בחו"ל... ציטט רש"י את הברייתא כפי שהיא בעדי הנוסח הישירים, הווי אומר ככוללת גם את נושא זלו"ק. יצויין ,כי על דברי רש"י בפרק שילוח הקן הקשה בעל או"ז הלכות מתנות כהונה וראשית הגז, סימן תעט ,עמ' 140): "ואיני מבין והא תרווייהו איתניהו בברייתא, וכן הקשה הרמב"ן בחידושיו למסכת חולין, על דף קלו ע"ב.

[ביקורת תהיה]

לא ביארת כוונתך במש״כ שרש״י שייך לקמן קודם ד״ה בתר מוכר כו׳

אני לא באתי אלא בהשערה איה מקומו הנכון של הדיבור, אך כוונת דברי רש"י – מצפים אנו למוצא פיך. פתח פיך ויאירו דבריך!

[שמואל דוד]

לא מצינו בדף קלח ״מכר לו שחופות״ ואם כן מדוע השערת שמקומו שם?

[שמואל דוד]

קלז:

אמר ליה איהו ראשית הגז בכמה כו'

ועיין רש"י א"ל איהו - איסי לרבי יוחנן.

צע"ק מדוע כתב הגמרא איהו?

[ביקורת תהיה]

לא מצינו בדף קלח ״מכר לו שחופות״ ואם כן מדוע השערת שמקומו שם?

בספרים שלנו הפיסקא מקוצרת בתיבת וכו', מאד יתכן שבספרים שלפני רש"י הופיעה הפיסקא בנוסח מלא.

[שמואל דוד]

קלח ב

רש"י גמ' רבי אבין ורבי מיישא - מפרשי הך מתניתין דכסוי הדם ואותו ואת בנו וגיד הנשה והזרוע והלחיים וראשית הגז ושלוח הקן כו'

צ"ע מדוע הקדים כסוי הדם לאותו ואת בנו.

[שמואל דוד]

לא ביארת כוונתך במש״כ שרש״י שייך לקמן קודם ד״ה בתר מוכר כו׳

אני לא באתי אלא בהשערה איה מקומו הנכון של הדיבור, אך כוונת דברי רש"י – מצפים אנו למוצא פיך. פתח פיך ויאירו דבריך!

האם אפשר לומר שכוונת רש״י שאין להביא ראיה ממשנתנו ״מכר לו שחופות״ לענין השאלה אי בתר מוכר אזלינן כו׳ שהרי אוקימנא לעיל דעצה טובה קמ״ל?

[אהרן תאומים]

קלח ב

רש"י גמ' רבי אבין ורבי מיישא - מפרשי הך מתניתין דכסוי הדם ואותו ואת בנו וגיד הנשה והזרוע והלחיים וראשית הגז ושלוח הקן כו'

צ"ע מדוע הקדים כסוי הדם לאותו ואת בנו.

מפני שכסוי הדם הוזכר במשנה כאן

[אהרן תאומים]

קלז:
אמר ליה איהו ראשית הגז בכמה כו'. ועיין רש"י א"ל איהו - איסי לרבי יוחנן. צע"ק מדוע כתב הגמרא איהו?

אפשר במכוון ועיין תוס' ד,ה איצטריך ליה לאבא (ל"ח ע"א)
אגב זה המופע היחיד בש"ס של איסי בר היני

[שמואל דוד]

לא הבנתי כוונתך

[אהרן תאומים]

אפשר שזה שינוי ממקודם אמר ליה ואמר ליה אמר ליה וכו' ולא המשיך באותו הסדר כי אולי לרמוז שחסר כאן שלאחר שר' יוחנן אמר לו איך קורא לרב אבא אריכא? ואיסי ענה על דבריו שח"ו שהתכוון לזלזול וכפי שאפשר לפרש "אבא" לשבח כפי' תוס' שם כן גם אפשר לומר על אריכא, ומימלא כמו מתחיל מחדש לדבר עמו אמר ליה איהו וכו'

[שמואל דוד]

יישר כח. ומובן ההמשך א״ל ר׳ יוחנן כו׳

[שמואל דוד]

קלט ע''א

כ' רש''י בד''ה ובערת הרע שהעוף רשע ולכאורה הוא רע כיון שהרג אך היכן מצינו שנקרא רשע

עיין ריטב״א וחתם סופר.

[שמואל דוד]

קלט ב

רש"י - סומא - שוטה בלא ראות

האם מצינו בעוד מקומות שקורין לשוטה סומא?

[שמואל דוד]

קמ.

ת״ש מסיפא טהורות מכלל דאיכא טמאות לא מכלל דאיכא טרפות כו׳

עיין ב״ח שהוסיף תיבת ״לאו״ מכלל דאיכא טמאות כו׳

וצ״ע בכוונתו. ומדוע הוסיף תיבת לאו.

אולם עיין רש״י לאו מכלל דאיכא טמאות - בלשון קושיא.

ולכאורה זה מקור דברי הב״ח.

אולם קשה, חדא, מדוע הוסיף תיבת לאו, ועוד ק׳ לי מדוע צריך לפרש ״בלשון קושיא״ וצריך עיון בכל זה.

[אחד הרבנים]

נ' פשוט שזהו גופא כוונתם בהג' ובפי' לבאר שאף שהגמ' פעמים משתמשת בלשון מכלל להגיד דיוק בעלמא, פה הכוונה להק' בכך.

[אחד הרבנים]

קלט ב
רש"י - סומא - שוטה בלא ראות
האם מצינו בעוד מקומות שקורין לשוטה סומא?

כ' בקהלת פ''ב פ' י''ד "החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך"

[שמואל דוד]

קמ.
ת״ש מסיפא טהורות מכלל דאיכא טמאות לא מכלל דאיכא טרפות כו׳. עיין ב״ח שהוסיף תיבת ״לאו״ מכלל דאיכא טמאות כו׳
וצ״ע בכוונתו. ומדוע הוסיף תיבת לאו. אולם עיין רש״י לאו מכלל דאיכא טמאות - בלשון קושיא.
ולכאורה זה מקור דברי הב״ח.
אולם קשה, חדא, מדוע הוסיף תיבת לאו, ועוד ק׳ לי מדוע צריך לפרש ״בלשון קושיא״ וצריך עיון בכל זה.

נ' פשוט שזהו גופא כוונתם בהג' ובפי' לבאר שאף שהגמ' פעמים משתמשת בלשון מכלל להגיד דיוק בעלמא, פה הכוונה להק' בכך.

יישר כח.
אולם מדוע דוקא כאן כתבו כן ולא בשאר הסוגיא?

[שמואל דוד]

קלט ב רש"י - סומא - שוטה בלא ראות. האם מצינו בעוד מקומות שקורין לשוטה סומא?

כ' בקהלת פ''ב פ' י''ד "החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך"

יישר כח

[שמואל דוד]

קמב.

מתני' לא יטול אדם אם על בנים אפי' לטהר את המצורע ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר אמרה תורה (דברים כב, ז) למען ייטב לך והארכת ימים ק"ו על מצות חמורות שבתורה

האם יש שייכות בין רישא לסיפא?

[אחד הרבנים]

לכאורה שתיהם באותו ענין של חשיבות המצוה (שהרי ההו''א שתדחה מפני מצורע אינו מפני שמצורע מצוה אלא מפני שלום בית וא''כ רואים את ענין חשיבות המצוה)

[שמואל דוד]

קמב.

תנא דבי ר׳ יעקב אין לך כל מצוה ומצוה כו׳ בכבוד אב ואם כו׳ בשילוח הקן כו׳

לכאורה ק׳ לשון ״כל״ שהרי אין כאן אלא ב׳ מצות. [עי׳ viewtopic.php?f=17&t=27418]

ועיין רש״י ד״ה שמתן שכרה בצדה - כגון כיבוד אב ואם ושלוח הקן כו׳

משמע מלשון ״כגון״ שיש עוד מצות שמתן שכרה בצדה ותחיית המתים תלויה בה.
[עי׳ http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=7&t=23887]

וראיתי בספר ליקוטי חבר בן חיים שכתב שגם מזוזה ותורה נכלל במצות שמתן שכרה בצדה ותחיית המתים תלויה בה ע״ש, ומיושב הכל בע״ה!

[אהרן תאומים]

אני הבנתי הכוונה באמת לכל המצוות וע"פ הק"ו שבמשנה אלא שבשני אלו שאחת היא מצוה קלה מאות ואחת היא משרת הדברות מצוה וחמור וקשה דאפי' נוטל ארנקי וכו' וזו ההיפך משילוח הקן מבחינת חסרון כיס ודייקו שפעם אחת כתוב ייטב לך קודם לאריכות ימים ופעם להיפך ומזה נלמד שהכוונה לעולם הבא

[.השוחט]

"כגון" ברש"י אין משמעותו שיש עוד.
דרכו של רש"י לומר כגון גם כשיש רק הדוגמאות שמביא.

[שמואל דוד]

אין זה פשוט. ר׳ דוד פרדו ז״ל ועוד אחרונים בכ״מ מדייקים בלשון כגון שברש״י.וכבר יש אשכול על זה. ואכמ״ל.

[שמואל דוד]

קלח ב

רש"י גמ' רבי אבין ורבי מיישא - מפרשי הך מתניתין דכסוי הדם ואותו ואת בנו וגיד הנשה והזרוע והלחיים וראשית הגז ושלוח הקן כו'

צ"ע מדוע הקדים כסוי הדם לאותו ואת בנו.

viewtopic.php?f=7&t=31598

[ביקורת תהיה]

כט, ב ל, א
'תזבח' - שלא יהו שנים שוחטין זבח אחד; 'תזבחהו' - שלא יהא אחד שוחט שני זבחים.
אבל חכמים אומרים: שנים שוחטים זבח אחד.
יש לעיין בטעמא דרבנן, מדוע התירו לשחוט ב' זבחים כאחד, ומאי שנא מהדין של אין משקין שתי סוטות כאחד [סוטה ח, א] משום הכלל הנודע של 'אין עושין מצוות חבילות חבילות'. וצ"ע.

א. חכמים אמנם מתירים שישחטו שנים זבח אחד, אבל מודים שאין אחד שוחט שני זבחים כאחד.
ב. אלא אי קשיא הא קשיא: עד כאן לא אסרינן הכא אלא לשחוט שני זבחים כאחד, הא זה אחר זה לית לן בה, והא אין עושין מצוות חבילות חבילות?
ג. אכן בפ"ק דסוטה התמהו בעלי התוספות וז"ל:

תֵּמַהּ, וְכִי הָיָה אוֹסֵר בְּכִי הַאי גַּוְנָא לִשְׁחֹט שְׁנֵי זְבָחִים כְּאֶחָד, כְּגוֹן שְׁנֵי עוֹלוֹת אוֹ שְׁתֵּי חַטָּאוֹת, שֶׁיַּעֲמִיד שְׁנֵיהֶן בָּעֲזָרָה וְיִשְׁחֹט אֶחָד וְאַחַר כָּךְ יִשְׁחֹט הַשֵּׁנִי.
וְהָא דְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק שֵׁנִי דִּשְׁחִיטַת חֻלִּין: 'תִּזְבָּחֵהוּ' - שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד שׁוֹחֵט שְׁנֵי זְבָחִים, מַיְרֵי שֶׁיַּחְתֹּךְ שְׁנֵי צַוָּארִין כְּאֶחָד, דְּאִיכָּא אִסּוּר דְּאוֹרַיְתָא, אֲבָל בְּכִי הַאי גַּוְנָא לָא מַיְרֵי הָתָם.

ד. בתוספות לא יישבו תמיהה זו. ברם הרב 'מגן אברהם' בהלכות קריאת ס"ת (סימן קמז סס"ק יא) תירץ וז"ל: יש לומר, דוקא בשתי מצות של חובה הוי חבילות.
ומבאר ב'מחצית השקל': דטעם דאין עושין מצות חבילות כתב רש"י דנראה שהן עליו כמשא, וזה שייך דוקא בחובה, אבל במה שאין חוב על כרחך לא הוו כמשא, דאם כן מי בקשו מידו. ואדרבה, נראה בזה זירוז מצוה.

[ביקורת תהיה]

רש"י ריש פרק הזרוע והלחיים

וּוְלָדָן וַחֲלָבָן מֻתָּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָם. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמַקְדִּישׁ תְּמִימִים וְנִסְתָּאֲבוּ וּפְדָאָן. דְּאָמְרִינַן בִּבְכוֹרוֹת: 'רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר' - בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין לְאַחַר פִּדְיוֹנָן הַכָּתוּב מְדַבֵּר; מִדְּאִצְטְרִיךְ קְרָא לְמֵימַר בְּהוּ 'הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ'.

א. הכרחו של הרב מחודש הוא. ובספרי (מביאו הרב בנימוקי החומש) הכריחו זאת מייתור הכתוב: בַּמָּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? אִם בִּבְשַׂר תַּאֲוָה – כְּבָר אָמוּר, וְאִם בַּאֲכִילַת קָדָשִׁים – כְּבָר אָמוּר. הָא אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין.
ב. לכאורה אין דברי הרב הולמים את שיטתו, דקרא דלהלן: 'אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת הַצְּבִי וְאֶת הָאַיָּל כֵּן תֹּאכְלֶנּוּ, הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו יֹאכְלֶנּוּ' – בבשר תאווה מדבר (כמפורש בנימוקיו על אתר וכמו שיוער עוד להלן); דלשיטתו אין מהתרת האכילה בטומאה כל הכרח דבפסולי המוקדשין הכתוב מדבר, שהרי גם בבשר חולין התיר הכתוב אכילתו בטומאה.

הערה:
בפרק השוחט תניא: רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר בְּרִבִּי אוֹמֵר: מַה תַּלְמוּד לוֹמַר 'אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת הַצְּבִי' וְגוֹמֵר? וְכִי מַה לָּמַדְנוּ מִצְּבִי וְאַיָּל מֵעַתָּה? הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד וְנִמְצָא לָמֵד, מַקִּישׁ צְבִי וְאַיָּל לִפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין: מַה פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין בִּשְׁחִיטָה, אַף צְבִי וְאַיָּל בִּשְׁחִיטָה.
ומעיר רש"י: בַּסִּפְרֵי גָּרְסִינַן: 'מַקִּישׁ צְבִי וְאַיָּל לִבְהֵמָה: מַה בְּהֵמָה בִּשְׁחִיטָה' כוּ'; וְלָא מוֹקֵי לְהַאי קְרָא דְּ'כִי יַרְחִיב' בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין, אֶלָּא בִּבְשַׂר תַּאֲוָה שֶׁל חֻלִּין.

[סייג לחכמה]

חולין ל:
ואף ר"ש בן לקיש סבר בעינן שחיטה מפורעת דא"ר שמעון בן לקיש מנין לשחיטה שהיא מפורעת שנאמר חץ שחוט לשונם מרמה דבר.
וצ"ע לפי מהלך רש"י כמבואר בתסו' דאע"ג דיש רוב במקום אחד לא הוי שחיטה מפורעת דבשלא נחתך הסימן לא למעלה מבית השחיטה ולא למטה אז הויא שחיטה מפורעת דבית השחיטה מירווח רווח אבל כשנחתך למעלה או למטה לא מירווח ואינה מפורעת.
א"כ האיך מישב ריש לקיש לקמן ל"ב: הסתירה בנפסקה הגרגרת רבי שמעון בן לקיש אמר כאן ששחט במקום חתך כאן ששחט שלא במקום חתך שחט במקום חתך נפסלה בשחיטה היא שלא במקום חתך כי דבר אחר גרם לה ליפסל דמיא.
דהאיך יהני שחיטתו שלא במקום חתך הלא כיון שנפסק הגרגרת למעלה לא יהא השחיטה מופרעת ?

[סייג לחכמה]

חולין לא
ר' יוחנן ס"ל דנדה צריכה כוונה בטבילה אף לחולין להיטהר לבעלה, ומבואר בגמ' טעמו דס"ל כרבי יונתן בן יוסף דתניא רבי יונתן בן יוסף אומר וכובס מה ת"ל שנית מקיש תכבוסת שניה לתכבוסת ראשונה מה תכבוסת ראשונה לדעת אף תכבוסת שניה לדעת.
וצ"ע מהיכי שמעינן דוכבס היא לצורך חולין הלא אף מצורעת ממש מותרת לבעלה, דאשה נתמעטה מאיסור תשמיש המטה ע' כריתות (ח:) דדרשינן אהלו ולא אהלה, וכן פסק הרמב"ם (פי"א הל' י"א) מטומאת צרעת.
א"כ מאי ראיה מוכבס דסיבת הכוונה בכיבוס הבגד דהיא לצורך חולין ולילף מינה דאף לבעלה צריכה כוונה ?

[מיללער]

חולין לא
ר' יוחנן ס"ל דנדה צריכה כוונה בטבילה אף לחולין להיטהר לבעלה, ומבואר בגמ' טעמו דס"ל כרבי יונתן בן יוסף דתניא רבי יונתן בן יוסף אומר וכובס מה ת"ל שנית מקיש תכבוסת שניה לתכבוסת ראשונה מה תכבוסת ראשונה לדעת אף תכבוסת שניה לדעת.
וצ"ע מהיכי שמעינן דוכבס היא לצורך חולין הלא אף מצורעת ממש מותרת לבעלה, דאשה נתמעטה מאיסור תשמיש המטה ע' כריתות (ח:) דדרשינן אהלו ולא אהלה, וכן פסק הרמב"ם (פי"א הל' י"א) מטומאת צרעת.
א"כ מאי ראיה מוכבס דסיבת הכוונה בכיבוס הבגד דהיא לצורך חולין ולילף מינה דאף לבעלה צריכה כוונה ?

למדתי שהחילוק בין חולין לתרומה וקדשים אי בעי כוונה או לא שייך רק אם הכוונה צריכה מדרבנן, ברגע שיש לנו לימוד מה"ת שטבילה צריכה דעת לא שייך לחלק בין חולין וקודש, זה דין בעצם הטבילה ולא חומרא.

[סייג לחכמה]

חולין לא
ר' יוחנן ס"ל דנדה צריכה כוונה בטבילה אף לחולין להיטהר לבעלה, ומבואר בגמ' טעמו דס"ל כרבי יונתן בן יוסף דתניא רבי יונתן בן יוסף אומר וכובס מה ת"ל שנית מקיש תכבוסת שניה לתכבוסת ראשונה מה תכבוסת ראשונה לדעת אף תכבוסת שניה לדעת.
וצ"ע מהיכי שמעינן דוכבס היא לצורך חולין הלא אף מצורעת ממש מותרת לבעלה, דאשה נתמעטה מאיסור תשמיש המטה ע' כריתות (ח:) דדרשינן אהלו ולא אהלה, וכן פסק הרמב"ם (פי"א הל' י"א) מטומאת צרעת.
א"כ מאי ראיה מוכבס דסיבת הכוונה בכיבוס הבגד דהיא לצורך חולין ולילף מינה דאף לבעלה צריכה כוונה ?

למדתי שהחילוק בין חולין לתרומה וקדשים אי בעי כוונה או לא שייך רק אם הכוונה צריכה מדרבנן, ברגע שיש לנו לימוד מה"ת שטבילה צריכה דעת לא שייך לחלק בין חולין וקודש, זה דין בעצם הטבילה ולא חומרא.

סברא יפה