חדש - פשוטו של מקרא

[מצליח]

הוא טען על עצמו [בפורים דהאי שתא] שהוא נשמת 'שמשון הגיבור'....
מה לעשות...

מעניין שדמות שמשון אכן קשה ללמוד מפשוטו של מקרא, ולדרש הוא צריך, וכנראה שבכל גולגוליו הוא מופיע באנשי סוד מובהקים, ראה הקדמת ר"ש אסטראפאליע על דן ידין מה שרומז ע"ע.

[באמונתו]

בדרשות חת"ס לח' טבת - דרוש כ"ה:

..."והיות כן בהעתק התורה יונית, אז החלו עם בני ישראל לטעום טעם 'פשוטו של מקרא', ומאז החל האפיקורסות להתנוצץ, ולא אבו שוב שמוע לקול דברי חכז"ל ופירושיהם, כאשר בעוה"ר עדיין מרקד בינינו ...

[אראל]

בדרשות חת"ס לח' טבת - דרוש כ"ה:

..."והיות כן בהעתק התורה יונית, אז החלו עם בני ישראל לטעום טעם 'פשוטו של מקרא', ומאז החל האפיקורסות להתנוצץ, ולא אבו שוב שמוע לקול דברי חכז"ל ופירושיהם, כאשר בעוה"ר עדיין מרקד בינינו ...

לא אבו שוב שמוע לקול דברי חכז"ל
לא כתב לקול דברי 'רש"י'....

[ובטח שהחת"ס התכוין לרמ"ד וביאורו]

[צופה_ומביט]

מה שבטוח, שהוא לא התכוון לרמב"ן שמפרש כסדר [גם, וזה חשוב לו] ע"ד הפשט דלא כדרשות חז"ל ופירושיהם, והחת"ס עסק בפירושו בקביעות כידוע.
וללמד על הכלל כולו יצא, מה כוונת החת"ס "פשוטו של מקרא" האסור.
פלא שצריך בכלל להסביר את זה, דברים פשוטים בתכלית.

[הרועה]

גם בטוח שהוא לא מתכוון למנדלסון דווקא, שהרי הוא תולה את תחילת התהליך בימי הבית השני - בתרגום התורה ליוונית.
שים לב לתהליך ההיסטורי שהוא מתאר:
1. בזמן הבית השני החלו בני ישראל לטעום טעם פשוטו של מקרא (אגב מתברר כי גם האירוע של תרגום התורה ליוונית אינו כפשוטו בעיניו, אלא הכוונה ל"פשוטו של מקרא").
2. במקביל או בגלל זה הופיעה בעולם האפירקורסות, לבלתי שמוע בקול דברי חז"ל ופירושיהם.
3. האפיקורסות הזו עדיין מרקדת בינינו (משתמע כי מבחינת פשוטו של מקרא, הנזק הוא כבר בלתי הפיך, ושאי אפשר כבר בלי "פשוטו של מקרא" לאחר שטעמו ממנו).

[דרומי]

"פשוטו של מקרא" הוא חלק חשוב בתוה"ק, וכמו כל חלק בתורה יש לו כללים והגדרות.

הבעיה אינה חלילה עם עצם המושג "פשוטו של מקרא", אלא עם אלו שחושבים שזו שדה פרוצה ומופקרת לכל זב ומצורע לפרש את הפשט כרצונו. וכן עם ההתכחשות לסמכותו הראשית של רש"י בענין זה.

[כמובן שיש מפרשים נוספים, גם הם פשטנים מוסמכים, אך גם בתפילין יש דיעות נוספות מעבר לתפילין דרש"י, ובכל זאת זכות הבכורה נשארה לתפילין דרש"י בלבד].

ניתן להמשיל זאת למושג "שיבת ציון" שהוא מושג מקודש, אלא שבדורות האחרונים הוא סולף לכיוונים לא רצויים.

וכשם שבהופעת ה"ציונות" היו שהיה להם חוש ריח מפותח והבינו מיד אז עפעס דא איז שמעקט, כך בעניננו מי שיש לו חוש ריח מפותח מבין שהמגמה ה"מקראית" המודרנית לא באה מעודף יראת שמים ואחריתה מי ישורנה.

וכשם שהיו רבים וטובים שבתמימותם חשבו שה"ציונות" היא מגמה חיובית ונעלית, כך היום יש יהודים נאיביים שמלמדים זכות. והוא רחום יכפר וגו'.

[דרומי]

"פשוטו של מקרא" הוא חלק חשוב בתוה"ק, וכמו כל חלק בתורה יש לו כללים והגדרות.

הבעיה אינה חלילה עם עצם המושג "פשוטו של מקרא", אלא עם אלו שחושבים שזו שדה פרוצה ומופקרת לכל זב ומצורע לפרש את הפשט כרצונו. וכן עם ההתכחשות לסמכותו הראשית של רש"י בענין זה.

[כמובן שיש מפרשים נוספים, גם הם פשטנים מוסמכים, אך גם בתפילין יש דיעות נוספות מעבר לתפילין דרש"י, ובכל זאת זכות הבכורה נשארה לתפילין דרש"י בלבד].

ניתן להמשיל זאת למושג "שיבת ציון" שהוא מושג מקודש, אלא שבדורות האחרונים הוא סולף לכיוונים לא רצויים.

וכשם שבהופעת ה"ציונות" היו שהיה להם חוש ריח מפותח והבינו מיד אז עפעס דא איז שמעקט, כך בעניננו מי שיש לו חוש ריח מפותח מבין שהמגמה ה"מקראית" המודרנית לא באה מעודף יראת שמים ואחריתה מי ישורנה.

וכשם שהיו רבים וטובים שבתמימותם חשבו שה"ציונות" היא מגמה חיובית ונעלית, כך היום יש יהודים נאיביים שמלמדים זכות. והוא רחום יכפר וגו'.

[צופה_ומביט]

משעשע לדבר ככה על חיבור שהבד"ץ של העדה החרדית לא מריחים בו בעיה [לא עקרונית ולא בכלל, למעט כמה תיקונים שכבר בעבודה בפיקוחם].

בקיצור, לא קרב זה אל זה.
טיעון איש קש קלאסי. לא רק המשל משיבת ציון, אלא גם כל הקישור של חומש זה ל"מגמה מקראית מודרנית".
בגדול זה כל מה שיש למתנגדים לעשות, להערים ציטוטים שנאמרו על דברים אחרים, ולזרוק אותם על החיבור הזה.
והוא רחום יכפר עוון וכו'.

[מכון חכמי ליטא]

בנוסף קודם תוציא מביתך חומש דעת מקרא ואח"כ תתקוף פירוש על טהרת הקודש כחומש פשש"מ

וכן תקפיד לא לעיין בשעת קריאת התורה בחומש של הרב שטיינברג...

[איש_ספר]

משעשע לדבר ככה על חיבור שהבד"ץ של העדה החרדית לא מריחים בו בעיה [לא עקרונית ולא בכלל, למעט כמה תיקונים שכבר בעבודה בפיקוחם].

למיטב ידיעתי, דייני הבד"ץ חלוקים בדעתם אם החומש בר תיקון, יש שם חילוקי דעות. ודברי רא"י סולוויצ'יק מכוונים כלפי דיון זה המתקיים ממש בימים אלה.

[בריה נמוכה]

"פשוטו של מקרא" הוא חלק חשוב בתוה"ק, וכמו כל חלק בתורה יש לו כללים והגדרות.

הבעיה אינה חלילה עם עצם המושג "פשוטו של מקרא", אלא עם אלו שחושבים שזו שדה פרוצה ומופקרת לכל זב ומצורע לפרש את הפשט כרצונו. וכן עם ההתכחשות לסמכותו הראשית של רש"י בענין זה.

[כמובן שיש מפרשים נוספים, גם הם פשטנים מוסמכים, אך גם בתפילין יש דיעות נוספות מעבר לתפילין דרש"י, ובכל זאת זכות הבכורה נשארה לתפילין דרש"י בלבד].


וכשם שהיו רבים וטובים שבתמימותם חשבו שה"ציונות" היא מגמה חיובית ונעלית, כך היום יש יהודים נאיביים שמלמדים זכות. והוא רחום יכפר וגו'.

דעת הרבי זי"ע ובו מביע תמיכה ברורה בחיבור פירוש עה"ת ע"ד הפשט ולפלא על דרומי שחולק עליו בתוקף


בהמשך למכתבי כת"ר אודות ההצעה לערוך ולסגנן מחדש פירוש על התנ"ך, פירוש מסורתי וביחד עם זה שדור החדש יבינהו, וההצעה שאשתתף במפעל האמור, ועוד יותר, שאשתתף באחריות למפעל, וכו', ובהמשך להשיחות שהיו לי כאן בענין זה עם מר... שי', באתי לבאר עמדתי בהאמור, ותוכן המענה שלי בעל פה בשיחות האמורות...

ב) בנוגע לעצם המפעל, דעתי שדבר נכון הוא, אבל אך ורק - באם ייעשה על ידי אנשים נאמנים ולאחרי זה - ביקור של כמה וכמה בני סמכא שיש להם נאמנות בהחלט בענינים כגון אלו. ואפרש דברי:

אף שבעצם הדבר - נתפרשו דברי התנ"ך על ידי המפרשים הראשונים ושלאחריהם, מתחיל מפרשנדתא הוא פירוש רש"י ועד למצודת דוד ומצודת ציון, אשר סמכות מיוחדה להם, כי עסקו בפירוש התנ"ך מתאים לענינו, זאת אומרת, מלאכת הקדש, שפירשו תורת ה', ספר הספרים, מבלי כל פניות ונגיעות, אפילו פניות רוחניות, ועל אחת כמה וכמה מבלי התשוקה להעמיד על דעת עצמו ולהראות שאין כל דבר נעלם ונסתר, וכלשון רש"י בכמה מקומות "לא ידעתי" וכיו"ב, ועוד בזאת מודגשה הסמכות שלהם - בהיות להם מסורה מדור לדור בפירוש הכתובים לאמתתם, וקרוב לודאי - כמה פירושים שנמסרו מדור לדור מאז כתיבת ספרי התנ"ך. וידועים דברי הרמב"ם בנוגע ללשון הקדש, איך שמפני ריחוק הדורות נשתכחו כמה ענינים ופרטים שזהו מקשה בהבנת הלשון, הרי שהיתה מסורה בזה.

אף על פי כן, כיון שיש שנויים בסגנון, כמה ענינים שלפנים הי' פי' פשוט ועכשו - לא פשוט וכיו"ב, לכן טוב שיערך פירוש האמור. והרי יש לנו להשען על מה שגדולי ישראל בדורות שקדמונו - הרשו להעתיק מפירושים האמורים ללשון אידיש, עברי טייטש, והשתדלו להפיצה בין אלו שלא יכלו מפני איזו סיבות שתהיינה, ללמוד מפירוש רש"י ושלאחריו. אלא שפשוט שתנאי העקרי לכל המפעל - שיהי', כלשון חז"ל, יין ישן ורק הקנקן, זאת אומרת, רק הסגנון והלשון, יהי' חדש. ויין הישן - הרי זה אותם הפירושים שסמכו עליהם ידיהם גדולי ישראל בדורות שקדמונו, וכנזכר לעיל - מפירוש רש"י ועד למצודת דוד ומצודת ציון.

ג) על דרך שמצינו בפירושים הקדמונים - שהוסיפו דיוק בפירושם על ידי הבאת ביטוי מלשונות אחרים, וכל' רש"י - בלע"ז, הרי גם בפירוש האמור יש להכניס על דרך זה.

ד) כן מובן שיש להוסיף השוואות ללשונות אחרים, ועל דרך מאמר חז"ל אנכי לשון מצרי (תנחומא על הכתוב). כן יש לצטט במקומות המתאימים התגליות הארכיאולוגיות, וגם להוסיף ציורים. והרי גם בזה מצינו במפרשים המקובלים תקדים בכגון דא, כמו ברמב"ם פיה"מ והערוך וכו' (אף שבדפוסים המאוחרים השמיטו כמה מהציורים - כנראה מסיבות טכניות).

ה) כיון שהמפעל ייעשה על ידי בני אדם, שכל אדם יש לו תכונות מיוחדות, וכיון שכאמור - יסוד עקרי ותנאי מוחלטי בעריכת הפירוש שיהי' דוקא יין ישן כנ"ל, מוכרח שהפירוש ייערך על ידי אנשים כאלו שאינם בעלי חידוש, וחוש וכשרון להם בליקוט וסידור דברים. ובפרט שרואים במוחש שברוב האישים, הרי תכונות האמורות סותרות אחת לרעותה, ומי שיש לו כשרון בחידוש - על פי רוב חסר לו בליקוט ומסירת דברי אחרים כהויתם, כי אי אפשר שלא יערב חידוש משלו, וסוף סוף החידוש משתלט על הישן.

ו) מובן ג"כ - שכל המפעל ענינו הוא למסור פירוש המקובל של התנ"ך בסגנון ובאופן הכי בהיר ופשוט, שמזה התוצאה הראשונה - שאין כל מקום בפירוש האמור לצטט דיעות הנוגדות אפילו על מנת לשלול אותן בהחלטיות, כי אם להביא הפירוש כמו שהוא. ומי שירצה דוקא לקיים המשנה דע מה שתשיב, הרי יחפש לו במה במקום אחר.

ז) עוד - שאלה עקרית, היש מקום בפירוש האמור לדרשות רז"ל, עכ"פ באיזהו מקומן, וכרגיל בפירוש רש"י, שהרי תכלית לימוד התנ"ך הוא לא רק להבין הכתוב כצורתו, כי אם "גם כן" לדעת את נותן התורה. וצריך עיון בזה. ואולי הפתרון המתאים ביותר הוא - שדרשות האמורות יבואו בצד הפירוש על הגליון או למטה הימנו, לא בתוכו.

עוד העידהרב דרומי בשם הרבי זי"ע

אגב קהתי, שמעתי בשם הרבנית שלו, שהאדמור מחבד הפציר בו (כשהיה אצלו, לאחר הוצאת הפירוש על המשניות) שיעזוב את עבודתו בבנק ויקדיש את ימיו לעשיית פירוש דומה על התנ"ך. היה קשה לו לקבל את ההחלטה, ולמעשה הוא נלב"ע לאחר זמן לא רב. תנצב"ה.

[צופה_ומביט]

משעשע לדבר ככה על חיבור שהבד"ץ של העדה החרדית לא מריחים בו בעיה [לא עקרונית ולא בכלל, למעט כמה תיקונים שכבר בעבודה בפיקוחם].

למיטב ידיעתי, דייני הבד"ץ חלוקים בדעתם אם החומש בר תיקון, יש שם חילוקי דעות. ודברי רא"י סולוויצ'יק מכוונים כלפי דיון זה המתקיים ממש בימים אלה.

מוזר מאד, כי הם הוציאו לפחות מכתב אחד, אם לא יותר, שאומרים אחרת, וכמש"כ.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

בדיוק למי קורא אדון דרומי 'זב ומצורע', ועל סמך מה? (אולי בעל האגרת ההוא?) האם היה לו כהן מיוחס שבדק את הנגע וטמאו? והאם אחרי העברת הנגע, הספר הותר למפרע? והאם צריכים קרבנות או דסגי בגילוח?

אכן, הדבר ברור שכמו בכל חלקי התורה, על כל אדם לחדש ולהתעמק עד מקום שידו מגעת, ואם יש לו חידושים ב'פשוטו של מקרא', יכול לכותבם, להדפיסם ולפרסמם. ואין שום חילוק בין זה לשאר חלקי התורה. 'קהלת ינאי אין כתיב אלא קהלת יעקב', התורה אינה מסורה לאנשים מסוימים אלא לכלל ישראל.

[הרועה]

משעשע לדבר ככה על חיבור שהבד"ץ של העדה החרדית לא מריחים בו בעיה [לא עקרונית ולא בכלל, למעט כמה תיקונים שכבר בעבודה בפיקוחם].

למיטב ידיעתי, דייני הבד"ץ חלוקים בדעתם אם החומש בר תיקון, יש שם חילוקי דעות. ודברי רא"י סולוויצ'יק מכוונים כלפי דיון זה המתקיים ממש בימים אלה.

הא גופא. מספיק שיש שניים-שלושה יהודים מנקיי הדעת שבירושלים שבוודאי הם מושפעים פחות מן ההשכלה והנאורות מאשר כל בעלי חוש הריח המפותח והרגיש במיוחד, כדי להניח שלא כצעקתה ושאין הבעיה שהם תתרנים.
מקסימום זאת רגישות שיכולה לפרנס חומרא פרטית, שאדם לא מוכן לשמוע פירושים כאלה וכאלה, אבל עד להפוך את זה למרידה במסורת הדורות וכו' הדרך עוד רחוקה.
תכלית, יש הרבה הרבה עניינים בתורה שרש"י לא מפרש כל עיקר, ושחייבים בשבילם פירוש שיטתי. דוגמה בעלמא, למדתי אתמול עם הבן שלי על לשון של זהורית בפרה, והוא ביקש לדעת איך עושים זאת. אמרתי לו להביא חומש שמות ולדפדף לפרשת תרומה. הובכתי לראות שרש"י שותק ולא מפרש כלום על תולעת שני.

[שמואל שלומוביץ]

אני לא יודע מה דעת רבני הבד"ץ שליט"א, אבל לפחות אחד מהם (הגר"נ קופשיץ) שהתפרסם מכתב בשמו שהחומש אינו בר תיקון כלל, התפרסמה הצהרתו המוקלטת שהוא לא כתב שום דבר כזה, אלא הכניסו את זה למכתב שלו, למיטב זכרוני הוא הראשון שהתפרסם ממנו מכתב חריף כזה. שכאמור הוא שקר גמור.
מה שברור שהשיטה ממשיכה לעבוד גם אחר הגלות נגלות ערוותם לעין השמש, וכירמיהו ג ג.

[מכון חכמי ליטא]

אכן, הדבר ברור שכמו בכל חלקי התורה, על כל אדם לחדש ולהתעמק עד מקום שידו מגעת, ואם יש לו חידושים ב'פשוטו של מקרא', יכול לכותבם, להדפיסם ולפרסמם. ואין שום חילוק בין זה לשאר חלקי התורה.

כמובן שכאן אין המדוב ר בספר של חידושים כמו רינת יצחק וכדומה אלא בנסיון להפיץ ולהחדיר לעם משהו מסויים!

לגוש"ע אני לא מכיר את החומש

[ליטוואק פון בודאפעסט]

אכן, הדבר ברור שכמו בכל חלקי התורה, על כל אדם לחדש ולהתעמק עד מקום שידו מגעת, ואם יש לו חידושים ב'פשוטו של מקרא', יכול לכותבם, להדפיסם ולפרסמם. ואין שום חילוק בין זה לשאר חלקי התורה.

כמובן שכאן אין המדוב ר בספר של חידושים כמו רינת יצחק וכדומה אלא בנסיון להפיץ ולהחדיר לעם משהו מסויים!

לגוש"ע אני לא מכיר את החומש

אכן, ה'משהו מסוים' הוא ליקוט פירושים בתורה. אמנם עיקר כוונתי היתה למחות על החוצפה לקרות לאנשים יראים ושלמים בשם 'זבים ומצורעים'. ואין פוצה פה ומצפצף! הכל הותר מחמת המערכה הכבידה והנוראה והנכבדה נגד פשש"מ! אכן, רבים חללים הפילה כבר. לא החומש, אלא המערכה נגד החומש. גזל הותר, מלבין פני חבירו ברבים הותר, הפצת מוציא שם רע הותר, הכל הותר מחמת הערך על של נקמת אדם בחבירו.

[איש_ספר]

אני לא יודע מה דעת רבני הבד"ץ שליט"א, אבל לפחות אחד מהם (הגר"נ קופשיץ) שהתפרסם מכתב בשמו שהחומש אינו בר תיקון כלל, התפרסמה הצהרתו המוקלטת שהוא לא כתב שום דבר כזה, אלא הכניסו את זה למכתב שלו, למיטב זכרוני הוא הראשון שהתפרסם ממנו מכתב חריף כזה. שכאמור הוא שקר גמור.
מה שברור שהשיטה ממשיכה לעבוד גם אחר הגלות נגלות ערוותם לעין השמש, וכירמיהו ג ג.

הדיון העניני כאן מוצה זה מכבר, והשאלה מי לכאן ומי לשם, אף פעם לא היתה גוף הענין, ובכ"ז משום כבודו של של ר"נ קופשיץ כדאי לרדת מעניינו. כבר התפרסמה הקלטה שלו, שהוא אומר שבודאי שמחבר ה'ויבינו במקרא' (שהוא שכנו ומקורבו!) לא זייף שום דבר, ומה שאמר היכן שאמר, שהדברים לא נכתבו על ידו, מוסבר באיזה אופן פלאי. שורה תחתונה הוא שולל את הפירוש ומגמתו מכל וכל.

[דרומי]

מכיון שיש כאן ניקים חדשים, או שעושים עצמם כחדשים, הנני להבהיר שמה שכתבתי לעיל במלים קצת חריפות לא התכוונתי (רק) לפירוש הנידון כאן, שהאמת צריך לומר שעוד לא ראיתי את כל החומשים שבו, אלא (בעיקר) למגמה כללית המתבטאת בקונטרסים שונים שהובאו כאן בפורום בשנים קודמות, שבהם כתבו אנשים בני דורנו בעזות מצח בסגנון כמו זה: "רש"י פירש כו'... והוא דרך דרש, אמנם פשוטו נראה"... וכן על זה הדרך באים ומחלקים 'ציונים' לדברי רש"י (ועוד מפרשים) ומרשים לעצמם להמציא פשטים חדשים שונים ומשונים (אם זה מעניין מישהו, הפירוש שנחרת בזכרוני הוא הפירוש המקורי על המלים "ואת הנפש אשר עשו בחרן" שהכוונה היא למצבה!... - אולי באמצעות חיפוש בפורום אפשר למצוא זאת). וכבר נידונו הדברים באשכולות ישנים ונלעסו היטב, אלא שמפעם לפעם באים ניקים חדשים ולכן יש צורך להזכיר ולעורר זאת מחדש. כך נלענ"ד

[שמואל שלומוביץ]

אני לא יודע מה דעת רבני הבד"ץ שליט"א, אבל לפחות אחד מהם (הגר"נ קופשיץ) שהתפרסם מכתב בשמו שהחומש אינו בר תיקון כלל, התפרסמה הצהרתו המוקלטת שהוא לא כתב שום דבר כזה, אלא הכניסו את זה למכתב שלו, למיטב זכרוני הוא הראשון שהתפרסם ממנו מכתב חריף כזה. שכאמור הוא שקר גמור.
מה שברור שהשיטה ממשיכה לעבוד גם אחר הגלות נגלות ערוותם לעין השמש, וכירמיהו ג ג.

הדיון העניני כאן מוצה זה מכבר, והשאלה מי לכאן ומי לשם, אף פעם לא היתה גוף הענין, ובכ"ז משום כבודו של של ר"נ קופשיץ כדאי לרדת מעניינו. כבר התפרסמה הקלטה שלו, שהוא אומר שבודאי שמחבר ה'ויבינו במקרא' (שהוא שכנו ומקורבו!) לא זייף שום דבר, ומה שאמר היכן שאמר, שהדברים לא נכתבו על ידו, מוסבר באיזה אופן פלאי. שורה תחתונה הוא שולל את הפירוש ומגמתו מכל וכל.

הובא כאן? לא הייתי כאן איזה תקופה.

בכל מקרה דרך הזיוף הלא נודעה שוב ושוב ושוב מכו"כ רבנים שכתבו והבהירו דעתם בכתב ובע"פ, אז לא ברור מה הנידון..

ובאמת בשתיים אתה צודק, גם שהדיון מוצה זה מכבר, ואין האשכול פעיל אלא כדי שיהיה לאנשים מקום לתעמולה שלהם או למניפולציות שונות, וגם שרעה חולה היא אצלינו שת"ח דקאי בחד מסכתא שואלים אותו במסכתא אחרינא וחוזרים ומגחיכים אותו, כמה טיפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ס"ת ומקמי גברא רבא, ומבזין של זה בזה ושל זה בזה..

[צופה_ומביט]

המערכה הכבידה והנוראה והנכבדה נגד פשש"מ! אכן, רבים חללים הפילה כבר. לא החומש, אלא המערכה נגד החומש. גזל הותר, מלבין פני חבירו ברבים הותר, הפצת מוציא שם רע הותר, הכל הותר מחמת הערך על של נקמת אדם בחבירו.

ועל כולנה מסמר ענק [נוסף, אם לא דופן או שתיים] בארון הקבורה של אמינות דברי הרבנים על הציבור. וזו חמורה מכולן.

[עושה חיל]

בעזות מצח בסגנון כמו זה: "רש"י פירש כו'... והוא דרך דרש, אמנם פשוטו נראה"...

("על דרך הדרש" ולא "דרך דרש"! ודו"ק בהבדל המשמעותי ביניהם...)

דווקא לשון מעין זו מצויה במפרשים אשר במקראות גדולות.
הרמב"ן משתמש בזה לרוב. וכך גדולי האחרונים מבית מדרשו של הגאון [כמו הנצי"ב וכדו'].

ואם זה לא מובן, אז רצוי להסביר: דרך ה'דרש' אינה איזה שטיקעל וורט חמוד, ח"ו.
להפך, מדובר בעומק הכתוב. ולומדי הפשט אשר עוסקים בכתוב וב'חיספוסיו', עשויים להבין זאת יותר.
הלא את מה דורשים? את הפשט דורשים! ומי שלא ידע הפשט, לא יבין דיו את עומק הכתוב.

לענ"ד, מי שחושב שהפשט 'מאיים' על דרשות חכמים, חבר הוא בקהל אפיקורסים.
"שניהם אמת!" כמאמר הרמב"ן. "כחותם המתהפך" כלשון הגר"א.
וחלילה לכפור בדרך הפשט, שכן הוא אחד מהפרד"ס.

[מעט דבש]

אני לא יודע מה דעת רבני הבד"ץ שליט"א, אבל לפחות אחד מהם (הגר"נ קופשיץ) שהתפרסם מכתב בשמו שהחומש אינו בר תיקון כלל, התפרסמה הצהרתו המוקלטת שהוא לא כתב שום דבר כזה, אלא הכניסו את זה למכתב שלו, למיטב זכרוני הוא הראשון שהתפרסם ממנו מכתב חריף כזה. שכאמור הוא שקר גמור.
מה שברור שהשיטה ממשיכה לעבוד גם אחר הגלות נגלות ערוותם לעין השמש, וכירמיהו ג ג.

הדיון העניני כאן מוצה זה מכבר, והשאלה מי לכאן ומי לשם, אף פעם לא היתה גוף הענין, ובכ"ז משום כבודו של של ר"נ קופשיץ כדאי לרדת מעניינו. כבר התפרסמה הקלטה שלו, שהוא אומר שבודאי שמחבר ה'ויבינו במקרא' (שהוא שכנו ומקורבו!) לא זייף שום דבר, ומה שאמר היכן שאמר, שהדברים לא נכתבו על ידו, מוסבר באיזה אופן פלאי. שורה תחתונה הוא שולל את הפירוש ומגמתו מכל וכל.

הכונה לזה?
viewtopic.php?p=789689#p789689

[פולסברג]

באמת, הדרשה נגד מתנגדי פשש"מ מאת הרב מאטל זילבער הסתובב ביחד עם דרשה אחרת ממנו אודות מהלך הלימוד בבריסק. אולי אפשר לעשות בזה לשיטתיה אחת.

רבי שאינו יודע נגלה חשוב יותר.mp3

כאן הוא מדבר שבריסק אינו תורת אמת כי הם לא הולכים שלב אחד קדימה להסביר הדברים על פי האריז"ל
https://drive.google.com/file/d/1Oa5rv5 ... sp=sharing

הוספתי את זה עכשיו. אבל אייוועלט מחקה את ה'פארשטויבט' דרשה, יש רק את התמלול

ס'טוט זיך, א גאנצע מערכה טוט זיך מען איז געווען ביי מיר אויך, וועגן ס'איז דא א פירוש וואס הייסט פשוטו של מקרא וואס איז ארויסגעקומען, ס'איז זייער נתפשט, ער גייט נאך צוריק צו די אלטע צייטן פון אבן עזרא, אברבנאל ווי ער קען זוכן א פשטן שבפשטן, ברענגט ער אראפ דעם פשט , איך ווייס... פארשידענס .. כ'האב נישט.... כ'ווייס נישט.. מען איז געקומען צו מיר איך זאל שרייבן אן איסור אויף דעם, ליטווישע ר"י פון לעיקוואד דער ר"י פון סאוט פאלסבורג האט געשריבן א איסור, האב איך געהייסן אונטן אז מען זאל דאס אראפ נעמען פון שעלף, אז ליטווישע גדולים שרייבן קען דעם, כ'ווייס, אנדערע חסידישע האב איך נישט געטראפן אז זיי זאלן שרייבן אזוי ווייט קעגן דעם, כ'האב געזען עפעס א צעטיל, אבער נישט ממש אזוי שארף, עכ"פ, איך האב זיי געזאגט אזוי, איך קען נישט זאגן אזאך קעגן דעם נאר אז איך טו אדורך דעם ספר פון אויבן ביז אראפ, איך רעד צו די מחברים איך שמועס עס אדורך מיט די מחברים, אנדערש קען איך נישט, זיי האבן מיר געזאגט אסאך דוגמא'ס וואס שטייט דארט, וואס זיי האבן טענות אויף דעם, האב איך זיי געזאגט , פון די אלע דוגמא'ס זעה איך נישט קיין מקום מען זאל דאס אסר'ן, כפארשטיי ער ברענגט דארט אלע פשטנים נו ס'איז דא גרויסע פשטנים, כ'זעהנישט מען זאל דאס קענען אסר'ן, כ'זאג נישט אז מען קען דאס נישט אסר'ן כ'האב עס נישט אדורך געטון, אבער לויט ווי איך האב פון זיי געהערט זעה איך איך נישט מען זאל דאס קענען אסר'ן, נאר איך זאג זיי אזוי: טאמער עטס האטס א פראבלעם, זאלטס עטס גוט מתבונן זיין פארוואס האטס עטס אזא פראבלעם, "זייט דער אריה"ק איז ארויס געקומען, זייט דער בעש"ט איז ארויס געקומען, זייט דער זוהר איז נתפרסם געווארן, פארוואס האטס עטס א פראבלעם אז מענטשן לערנען דעם ספר, דער ספר וואלט געדארפט ווערן פארשטויבט! קיינער וואלט דאס נישט געדארפט אנקוקן! ממילא בימי הראשונים, ס' איז געווען א גרויסע העלמה אין סודות התורה, מען האט נישט מגלה געווען סודות התורה, ווי באקאנט דער אלף החמישי, נו... האט מען דאך געלערנט די ספרים, אבער נאכדעם וואס ס'איז דא אן אר"י, איך ווייס נישט ווי מען קען אנקוקן אזא ספר!.......

יתכן מאוד שיש בעיא גדולה בחומש פשש''מ, וצריך לבער את זה מן העולם. ע''ז דנו החכמים בעשרות העמודים שבאשכול זה, ונהרא נהרא ופשטיה.

אבל איך דברי בלע ונאצה כאלו של מנהיג המקובל בישראל, שיש לו אלפי חסידים ואוהדים, יכול לעבור בשתיקה? איככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי! למה אין מרעישים עולמות על מי שרוצה למחוק ספרי הגאונים הראשונים והאחרונים?! [ומחר יאמר לו עשה כך: מחוק את כל הכרך של 'מתיבתא', והשאר רק ה'כפתר ופרח'...]

[דרומי]

גם בעיניי היו הדברים תמוהים מאוד.

אמנם יש לציין שאמנם יש לו הרבה מעריצים אך קשה להגדירו כ"מנהיג" של ממש אלא יותר כ"מגיד" שמרשה לעצמו להגזים קצת בלי אחריות יתירה.

במלים אחרות: עיקר כחו בפיו, והוא לא באמת מתכוון שזה ירד לשלב המעשה. ודו"ק.

[הבאר ההיא]

מה שבטוח, שהוא לא התכוון לרמב"ן שמפרש כסדר [גם, וזה חשוב לו] ע"ד הפשט דלא כדרשות חז"ל ופירושיהם, והחת"ס עסק בפירושו בקביעות כידוע.
וללמד על הכלל כולו יצא, מה כוונת החת"ס "פשוטו של מקרא" האסור.
פלא שצריך בכלל להסביר את זה, דברים פשוטים בתכלית.

לענ"ד, מי שחושב שהפשט 'מאיים' על דרשות חכמים, חבר הוא בקהל אפיקורסים.
"שניהם אמת!" כמאמר הרמב"ן. "כחותם המתהפך" כלשון הגר"א.
וחלילה לכפור בדרך הפשט, שכן הוא אחד מהפרד"ס.

החת"ס לא דיבר על חומש פשש"מ כשם שלא דיבל על הרמב"ן, ובהיתנתן ההנחה שכוונתו על 'הביאור' הרי למרות שברור שר"נ אנשין איננו מנדלסון לא פחות מכך הוא גם לא רמב"ן.

ונניח רגע את הרב אנשין בצד (הוא בטח לא יתנגד...) בחת"ס רואים דבר אחד שפשש"מ בנסיבות מסוימות באופנים מסוימים כשהוא מגיע באקלים מסוים אכן עשוי לאיים על דרשות חכמים, ליבת הויכוח היא האם ההתעוררות ללימוד פשש"מ בדור האחרון היא כלילת השלימות וכולה קודש או שמעורב בה גם מגמות שליליות הן בתוכן והן בכוונה הן בגישה, ואולי לא דברים שלילים בעצם רק כאלו שעלולים לגרור בעתיד וכו', דברי החת"ס הם רק על ההיתכנות של פשש"מ להיות דבר שלילי ובשביל שלא יואשמו המתנגדים באפיקורסות ע"י הרב 'עושה חיל' (ובאגב יש להעיר דמאויבי תחכמני דיקא ולא מאויבי תטפשני).
וכשם שדברי החת"ס לא מעידים על פסלותו של החומש כך הרמב"ן והרשב"ם לא מעידים על כשרותו.

ומאחר שהדיון בכל זאת התקיים על גבו של החומש, אני מוכרח לציין שהרושם שלי הוא שגם אם יש מגמות שליליות ר"נ אנשין הוא לא המייצג האולטימטיבי שלהם, למרות שגם זה לא שולל ביקורת על החומש.

[דרומי]

פלגינן דיבורא!

[ליטוואק פון בודאפעסט]

באמת טענה תמוהה.

רש"י לא גילה את המדרש, ומיניה מוכרח שאין מגלין אלא לצנועין! הרי כל מי שמדפיס מדרש נלכד בחרם זה ג"כ? לאן הדרדרנו?

[איש_ספר]

באמת טענה תמוהה.

רש"י לא גילה את המדרש, ומיניה מוכרח שאין מגלין אלא לצנועין! הרי כל מי שמדפיס מדרש נלכד בחרם זה ג"כ? לאן הדרדרנו?

הטענה הזו כבר הוזכרה במכתבים אחרים שהתפרסמו. היא כמובן אינה מכרעת, אבל ההגיון העומד מאחוריה שככל שהמדרשים עמדו לפני רש"י, הרי שהעובדה שהוא ז"ל הסמיך דרשה אחת לפסוק אחד, ולא דרשה אחרת, יש לו טעם בזה. ויתכן שלפעמים הסיבה, שאין ראוי להציג דרשה כזו כמפרשת/כמשתלבת/כנסמכת על הפסוק. וכמובן אינו ענין להדפסת מדרש.

כבר התפרסמה הקלטה שלו, שהוא אומר שבודאי שמחבר ה'ויבינו במקרא' (שהוא שכנו ומקורבו!) לא זייף שום דבר, ומה שאמר היכן שאמר, שהדברים לא נכתבו על ידו, מוסבר באיזה אופן פלאי. שורה תחתונה הוא שולל את הפירוש ומגמתו מכל וכל[/size].

הכונה לזה?
viewtopic.php?p=789689#p789689

אכן. קבלתי בדוא"ל את אותה הקלטה המתוארת שם.

[בריה נמוכה]

אחרי העיון בדעתם של מתנגדי החומש נראה שחלק ניכר מהתנגדותם שורשו בשיטת בריסק
וזה מסביר את העובדא שחוגי בריסק והרב שך ותלמידיו הגדולים התנגדו לחומש באר התורה ולחומש פשוטו של מקרא
בעוד שהעדה ועוד נתנו הסכמה לחומש באר התורה וגם לחומש פשוטו של מקרא

ולדעתי ההולכים לאורו בודאי שאין להם ללמוד בחומש פשוטו של מקרא אך גם להם מותר להכיר שיש גדולי ישראל שסברו אחרת
וכמבוא בדברי הר"ש פינקוס במצו"ב שזה מחלוקת בין גדולי עולם

ואפרט דברי בהרחבה

רבינו הגר"ח מבריסק חידש את הדרך הלימוד הישיבתית שמהותה הוא עיון בהגדרות דיני התורה אך בדרך זו מונח גם השקפת עולם יסודית על לימוד התורה ומהותה כמו שביטא זאת בדבריו לתלמידיו וכך כותב ר' אלחנן וסרמן הי"ד בהקדמתו למאסף אוהל תורה: שמעתי מכבוד מו"ר הגר"ח הלוי זצ"ל מבריסק בזה הלשון – לחדש חידושים אינו מיועד לנו ורק הראשונים היה בכוחם לחדש וכל עבודתינ בלימוד הוא להבין מה שכתוב. ועוד אמר כידוע להג"ר יוסף שלמה כהנמן שאין לנו לעסוק בשאלה מדוע ומפני מה אלא אך ורק מה כתוב
אך אני אשאל מה טעמו של הגר"ח מבריסק בדבריו הייחודיים האלו וביאור הדבר אמר הגרמ"ד סולוביציק זצ"ל (הרב מבריסק ח"ב עמו' 142) שלעוצם רוממותה של התורה אין בכוח שכלינו להכיל טעמיה וסיבותיה וכולם לנו הם בחינת חוקים ע"כ יש לנו לעסוק רק במה ולא בלמה. וכן מובא בשמו שאמר להגר"ש שקאפ שאין לומר שמצוות המובנות בשכל מקיימים ביתר חיבור ורגש אלא כל הרגש המפעם בנו בקיום המצוה הוא רק קיום גזרותיו ית' ומה יתן ומה יוסיף אם נדע הטעם (תורת בריסק עה"ת עמו' תרלד)
ומשכך סבר ג"כ שאין לנו לחדש בפשוטו של מקרא ובטעמי המצוות ומסופר (תפארת שמשון עה"ת פר' ויגש מו כט) שאמרו לו פירוש שיעקב אבינו בשעה שראה את יוסף במצרים קרא קרי"ש כדי למסור את האהבתו העצומה ליוסף להקב"ה הקפיד על זה וטעמו שאיננו יכולים לפרש את התורה עפ"י שכלינו והרגשותינו כלל וכלל. מצו"ב הקטע הנזכר
ובנו הגרי"ז זצ"ל התבטא אנו שונאים סברות – היינו המסבירים בשכלם את כוונת התורה (עובדות והנהגות ח"ב עמו' שצה) וזה מסביר את הקפדתו הרבה לבל יסטו כהוא זה מפירוש רש"י לדברי הפשטנים ואף לומר שדברי חז"ל בדרשותיהם הם פשוטו של מקרא ראה במצו"ב.
ומסופר עליו ששמע ביאור ע"ד הפשט הזדעק ביותר ורק כשאמרו לו שהוא מובא בהעמק דבר לנצי"ב נחה דעתו (תורת בריסק עה"ת עמו' שב)
ואשר על כן לפי שיטתם מן הראוי שלא לעסוק בפשוטו של מקרא כלל וממילא מובן הפירצה בחומש פשוטו של מקרא שמהותו הוא להיפך ממש לקרב את עולם הפשט לציבור הרחב מה שלא שייך בדורינו
ולכן תלמידי בריסק כמרן הרב שך ותלמידיו הם המה שמובילים את המערכה נגד חומשים מסוג זה

[בריה נמוכה]

מכיון שיש כאן ניקים חדשים, או שעושים עצמם כחדשים, הנני להבהיר שמה שכתבתי לעיל במלים קצת חריפות לא התכוונתי (רק) לפירוש הנידון כאן, שהאמת צריך לומר שעוד לא ראיתי את כל החומשים שבו, אלא (בעיקר) למגמה כללית המתבטאת בקונטרסים שונים שהובאו כאן בפורום בשנים קודמות, שבהם כתבו אנשים בני דורנו בעזות מצח בסגנון כמו זה: "רש"י פירש כו'... והוא דרך דרש, אמנם פשוטו נראה"... וכן על זה הדרך באים ומחלקים 'ציונים' לדברי רש"י (ועוד מפרשים) ומרשים לעצמם להמציא פשטים חדשים שונים ומשונים (אם זה מעניין מישהו, הפירוש שנחרת בזכרוני הוא הפירוש המקורי על המלים "ואת הנפש אשר עשו בחרן" שהכוונה היא למצבה!... - אולי באמצעות חיפוש בפורום אפשר למצוא זאת). וכבר נידונו הדברים באשכולות ישנים ונלעסו היטב, אלא שמפעם לפעם באים ניקים חדשים ולכן יש צורך להזכיר ולעורר זאת מחדש. כך נלענ"ד

אני משער שהחזרה הבולטת מההתנגדות הנחרצת לחומש הידוע של הרב דרומי
וההבהרה שהוא מתכוון למשהו אחר
באו בעקבות מכתבו של הרבי מחב"ד שהובא לעיל
שתומך בפירוש שיטתי פשוט לחומש ואת רש"י ודרשות חז"ל מקומם רק בהערות בצד הגליון

[דרומי]

כמובן שלא חזרתי בי מכלום, אלא רק הסברתי שהביאור הנידון כאן הוא חלק והסתעפות של בעיה כללית.

לענין דעתו של הרבי מליובאוויטש זי"ע, הנה כמובן איני מוסמך לייצגה, וכל מה שאני כותב כאן הוא מדעתי האישית בלבד, ולא אתפלא אם ישנם מהמקושרים לשיטת הרבי זי"ע שיסברו אחרת ממני בפרט זה או אחר.

בכל ענינים אלו של היקש מילתא למילתא כו' צריך הרבה זהירות ואין אדם דן גז"ש מעצמו, אמנם זאת ידעתי בבירור משיטת הרבי שדרש זהירות ואחריות גדולה בענינים של דפוס, וכמה פעמים מנע אנשים מלפרסם דברים נכונים וטובים כשלעצמם בשל העובדה שבעלי שיטה עקומה כלשהי יכולים לנופף בדברים וכו'.

בקיצור, בשונה מיחסו לאנשים שהיה נותן "אימון" והערכה גם לכאלה שלכאורה לא היו ראויים לכך, מתוך תקוה ואמונה שדוקא כך יחזרו למוטב כו', והדברים ידועים - הרי בעניני דפוס היה דורש הרבה "לצנזר" וחשש מאוד מפני "תלמידים הרעים" כו' ואכמ"ל.

אמנם מכיון שכבר הוזכרה שיטת הרבי בענין זה של פשש"מ, מצורף בזה שיחה שאמר בשנת תשכ"ה על מעלת פירוש רש"י דוקא

[ליטוואק פון בודאפעסט]

אחרי העיון בדעתם של מתנגדי החומש נראה שחלק ניכר מהתנגדותם שורשו בשיטת בריסק
וזה מסביר את העובדא שחוגי בריסק והרב שך ותלמידיו הגדולים התנגדו לחומש באר התורה ולחומש פשוטו של מקרא
בעוד שהעדה ועוד נתנו הסכמה לחומש באר התורה וגם לחומש פשוטו של מקרא

ולדעתי ההולכים לאורו בודאי שאין להם ללמוד בחומש פשוטו של מקרא אך גם להם מותר להכיר שיש גדולי ישראל שסברו אחרת
וכמבוא בדברי הר"ש פינקוס במצו"ב שזה מחלוקת בין גדולי עולם

ואפרט דברי בהרחבה

רבינו הגר"ח מבריסק חידש את הדרך הלימוד הישיבתית שמהותה הוא עיון בהגדרות דיני התורה אך בדרך זו מונח גם השקפת עולם יסודית על לימוד התורה ומהותה כמו שביטא זאת בדבריו לתלמידיו וכך כותב ר' אלחנן וסרמן הי"ד בהקדמתו למאסף אוהל תורה: שמעתי מכבוד מו"ר הגר"ח הלוי זצ"ל מבריסק בזה הלשון – לחדש חידושים אינו מיועד לנו ורק הראשונים היה בכוחם לחדש וכל עבודתינ בלימוד הוא להבין מה שכתוב. ועוד אמר כידוע להג"ר יוסף שלמה כהנמן שאין לנו לעסוק בשאלה מדוע ומפני מה אלא אך ורק מה כתוב
אך אני אשאל מה טעמו של הגר"ח מבריסק בדבריו הייחודיים האלו וביאור הדבר אמר הגרמ"ד סולוביציק זצ"ל (הרב מבריסק ח"ב עמו' 142) שלעוצם רוממותה של התורה אין בכוח שכלינו להכיל טעמיה וסיבותיה וכולם לנו הם בחינת חוקים ע"כ יש לנו לעסוק רק במה ולא בלמה. וכן מובא בשמו שאמר להגר"ש שקאפ שאין לומר שמצוות המובנות בשכל מקיימים ביתר חיבור ורגש אלא כל הרגש המפעם בנו בקיום המצוה הוא רק קיום גזרותיו ית' ומה יתן ומה יוסיף אם נדע הטעם (תורת בריסק עה"ת עמו' תרלד)
ומשכך סבר ג"כ שאין לנו לחדש בפשוטו של מקרא ובטעמי המצוות ומסופר (תפארת שמשון עה"ת פר' ויגש מו כט) שאמרו לו פירוש שיעקב אבינו בשעה שראה את יוסף במצרים קרא קרי"ש כדי למסור את האהבתו העצומה ליוסף להקב"ה הקפיד על זה וטעמו שאיננו יכולים לפרש את התורה עפ"י שכלינו והרגשותינו כלל וכלל. מצו"ב הקטע הנזכר
ובנו הגרי"ז זצ"ל התבטא אנו שונאים סברות – היינו המסבירים בשכלם את כוונת התורה (עובדות והנהגות ח"ב עמו' שצה) וזה מסביר את הקפדתו הרבה לבל יסטו כהוא זה מפירוש רש"י לדברי הפשטנים ואף לומר שדברי חז"ל בדרשותיהם הם פשוטו של מקרא ראה במצו"ב.
ומסופר עליו ששמע ביאור ע"ד הפשט הזדעק ביותר ורק כשאמרו לו שהוא מובא בהעמק דבר לנצי"ב נחה דעתו (תורת בריסק עה"ת עמו' שב)
ואשר על כן לפי שיטתם מן הראוי שלא לעסוק בפשוטו של מקרא כלל וממילא מובן הפירצה בחומש פשוטו של מקרא שמהותו הוא להיפך ממש לקרב את עולם הפשט לציבור הרחב מה שלא שייך בדורינו
ולכן תלמידי בריסק כמרן הרב שך ותלמידיו הם המה שמובילים את המערכה נגד חומשים מסוג זה

גם הגר"ח לא חלק ע"ז שהדורות שקדמו הותר להם ללמוד 'למה', אלא שלנו אין לחדש בזה אלא להתעמק בהגדרת הדברים. הוא לא שלל הלימוד בספרים שקדמו, כמו הנתיבות ועוד שכתבו סברות ג"כ.
וכן הוא כאן. אל לנו לחדש ב'פשוטו של מקרא', לשיטת בריסק. אבל מי לא שריא ללמוד מקדמונינו? במה גרע האברבנאל מהנתיבות?

[להתהלך]

חדושי הריטב"א מסכת יבמות דף קג עמוד ב
הב ליה ואקני ליה קאמינא לך. פי' מדרבנן בעלמא לקיים פשוטו של מקרא דכתיב נעלו דאילו מדאורייתא יוצא הוא בשל כל אדם דנעלו הראוי לו קאמר,

חדושי הריטב"א מסכת בבא בתרא דף קיח עמוד ב
אל תקרי עלי עין אלא עולי עין. כך הגירסא בספרים שלנו, ויש גורסין עלי עין כלומר עלי והסתלק העין מהם, ויש שאין גורסין מכל זה כלום דפשוטיה דקרא נמי מידרש שפיר שהם למעלה מן העין, ואידך דגרסי אידך נוסחי דרשא בעלמא לקיים פשוטו של מקרא ושלא תאמר דמאי עלי עין שסמוכין אל העין מלשון והחונים עליו.

חידוש גדול בדברי הריטב"א, שיש מצווה מדרבנן לקיים את הפשוטו, והוא נפלא!

[רב ייבי]

אחרי העיון בדעתם של מתנגדי החומש נראה שחלק ניכר מהתנגדותם שורשו בשיטת בריסק

יישר כחך על דברים נכונים בטוב טעם ודעת

[עקביה]

פירושו של רח"ס המובא בדברי הרב פינקוס, שהביא הרב בריה נמוכה לעיל (viewtopic.php?f=7&t=20852&start=1720&sid=5c6d38c8706d6fa8a52b4785f8bd6fe3#p807123) על יעקב שקרא ק"ש בשעה שפגש את יוסף, צע"ג.

וכי עד שפגש את יוסף היה עוסק במצווה?
הלא הציווי היה לרדת למצרים, לא לראות את יוסף, ומהכתובים משמע שלאחר שיעקב כבר הגיע לגשן, הגיע לשם יוסף ונפגשו.

[איש ברוקלין]

כמדומני שכבר הוזכר באשכול זה העובדה שדוקא הרמב"ן, גדול מעתיקי תורת הקבלה, היה מגדולי הפשטנים, וחותר תמיד למצוא (גם) את הפשט הכי פשוט בפסוקים. גם כשזה לא משהו שמיימי.[/quote]

בענין שיטת הרר"מ זילבר מסטוטשין שליט"א, אני הקטן בשנות נעורי, חשקה נפשי בלימוד פרשיות התורה בדרכם של ספרי עקידת-יצחק, אברבנאל ומעשי-ה', אבל כיון שידעתי שבין גדולי החסידות היו שהתנגדו לזה, שאלתי את הרר"מ שליט"א על הדבר, והוא השיב לי כמו כאן "מי שטעם טעם כתבי האריז"ל, אין לו צורך בספרים אלו". העזתי פני ושאלתי, "אם דרך זה הוא סתירה לתורת הקבלה, מדוע הרה"ק מצאנז בספרו דברי-חיים מרבה להביא ספרי-חקירה אלו בתוך כדי הבאת דברי הזוהר והאריז"ל -- כדעות המשלימים זה את זה?!"

הרר"מ לא השיב לי על טענה זו. בהמשך שאלתי את פיו של רב חסידי אחר, והוא הסביר לי שמכיון ש"השם יתן חכמה -- מפיו דעת ותבונה", רבותינו בעלי החקירה והפשט ורבותינו בעלי הקבלה יכלו להגיע לאותן מסקנות, כל אחד בדרכו -- הסבר מתקבל על הלב. (בקשר לתשובת הרר"מ זילבר, אותו רב העיר בחריפות "האם הרר"מ סובר שהרמב"ם היה פרופסור לבוש 'שניפסל'?...")

בענין זה, ידועים דברי הרה"ק מראדזין שהוכיח שהרמב"ם ב"חקירתו" הגיע לאותן מסקנות שקיבל האריז"ל ברוח קדשו (ושמפני כך לא מצא הרמב"ם טעם למצוות לחם-הפנים. וכשירו של האר"י "יגלי לן טעמיה דבתריסר נהמי"...).

[האמת אדרוש]

בענין זה, ידועים דברי הרה"ק מראדזין שהוכיח שהרמב"ם ב"חקירתו" הגיע לאותן מסקנות שקיבל האריז"ל ברוח קדשו.

וכן כתב בספר שומר אמונים (הקדמון)

[שמואל שלומוביץ]

פירושו של רח"ס המובא בדברי הרב פינקוס, שהביא הרב בריה נמוכה לעיל (http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... e3#p807123) על יעקב שקרא ק"ש בשעה שפגש את יוסף, צע"ג.

וכי עד שפגש את יוסף היה עוסק במצווה?
הלא הציווי היה לרדת למצרים, לא לראות את יוסף, ומהכתובים משמע שלאחר שיעקב כבר הגיע לגשן, הגיע לשם יוסף ונפגשו.

קשה להכריח את זה מהכתובים, כי לעולם רצף סיפורים שמתרחשים בו זמנית מתוארים בחטיבות, כך שאין להוכיח שיוסף לא הקדים לבא לגושן לפני שיעקב ירד לשם, והכתוב מתאר את זה אח"כ כי הוא לא מדלג בכל רגע מזירה לזירה.

אני שמעתי פעם את דברי הגר"ח הללו מפי הגרמ"ש שפירא זצ"ל בסעודה שלישית בעוד נר אל' טרם יכבה,
הוא אמר אז שר' חיים, לא קיבל את דברי בעלי המוסר וטען שהם מבינים את האבות במושגים שלהם,
ומשסיים והזכיר את דברי הגר"ח שהכל ענין הלכתי, פניתי לחבר ואמרתי שגם מרן הגר"ח מודד כאן את האבות במושגים שלו..

[שמואל שלומוביץ]

חדושי הריטב"א מסכת יבמות דף קג עמוד ב
הב ליה ואקני ליה קאמינא לך. פי' מדרבנן בעלמא לקיים פשוטו של מקרא דכתיב נעלו דאילו מדאורייתא יוצא הוא בשל כל אדם דנעלו הראוי לו קאמר,

חדושי הריטב"א מסכת בבא בתרא דף קיח עמוד ב
אל תקרי עלי עין אלא עולי עין. כך הגירסא בספרים שלנו, ויש גורסין עלי עין כלומר עלי והסתלק העין מהם, ויש שאין גורסין מכל זה כלום דפשוטיה דקרא נמי מידרש שפיר שהם למעלה מן העין, ואידך דגרסי אידך נוסחי דרשא בעלמא לקיים פשוטו של מקרא ושלא תאמר דמאי עלי עין שסמוכין אל העין מלשון והחונים עליו.

חידוש גדול בדברי הריטב"א, שיש מצווה מדרבנן לקיים את הפשוטו, והוא נפלא!

חידושי הריטב"א מסכת יבמות דף כד ע"א
אף על פי שבכל התורה כולה אין מקרא יוצא מפשוטו. פי' דכל היכא דלא סתרי אהדדי מקיימינן להו לתרוייהו והכא אפשר היה לקיימן שתיהן ואפילו הכי לא מחייבינן לקיומי פשטיה דקרא כלל וגמרא גמירי לה כדפרש"י ז"ל.