בהקשר לסערה המתחוללת סביבנו התעוררתי להתחיל לברר מה יחס ההלכה לעניין זה, אשמח לקבל התייחסותכם לנקודות היסוד שקבעתי מכוח ברור ראשוני בלבד .
נקודות יסוד :
א. היחס ככלל הנפרד מפרטיו הוא בפשטות רק לרוב עם ישראל , ואפשר גם רוב שבט אולם זה עדיין לא המצב בארץ .
ב. המושג תאגיד כישות ממונית נפרדת לא קיים בהלכה, [אומנם גם לפי החוק בתאגיד האספה הכללית והמחזיקים רוב מניות יחדיו , הם במציאות בעלי זכויות ניהול והנאה לשווי גוף לפירות כבעלים במגבלות שאינן משמעותיות ולכן המסקנות להלן תקפות גם לחוק האזרחי ] . לכן הגדרת מדינה להלכה היא נכסים המיועדים לטובת כלל האזרחים. יש לדון האם זה שעבוד כמו בבתי כנסת של כרכים ובור עולי בבל , או שהשעבוד מגיע לכדי בעלות כמו בנכסי עיר ואז זו שותפות של כל אזרחיה , כלומר לכל אחד ואחד ישנה בעלות ממונית על חלק שווה במדינה , והבעלות היא תוצר של יעוד הנכסים לאזרחיה כמו בעיר שהוא תוצר של דבר הנדור עבור תושביה , ולכן כל מי שנהיה אזרח זוכה בה , ויש עליו שעבוד לשאר האזרחים ,שאם מפסיק להיות אזרח גובים ממנו חזרה את חלקו , כי זה עניין היעוד, לכן יכול בביטול האזרחות לאבד את הבעלות.
ג. הכרעת הרוב מדיני התורה שייכת רק בביה"ד של דיינים כשרים , אם כל אזרחי המדינה היו דיינים כשרים הרי ניתן היה באופן מעשי לקבל החלטה על מכירת המדינה והתחלקות בתמורתה כי הרי אין מעכב והפה שאסר הוא הפה שהתיר , ולכן במצב שכזה זו לכאורה בעלות.
ד. אומנם בנידון דידן חלק מבעלי הזכויות אינם דיינים כשרים , אבל זכותם הממונית אינה פוקעת בגלל זאת, ולכן אין כאן מעיקר הדין הכרעת רוב וכל אחד היה יכול להטיל וטו על כל החלטה . אך לאור כמות האנשים בהם מדובר יהיה שיתוק דה פאקטו של המדינה ועדיף לה שלא הייתה באה לעולם .
ה. ולכן ברור וזה הכרח כאמור שכשמדינה כזו נוצרת יש הסכמה של כל האזרחים על מנגנון הכרעה ואין מנגנון אחר מלבד רוב ,אם כי שייך שהרוב יחליט למסור את ההכרעה למנגנון אחר דוגמת מלך, אבל היום על רקע המקובל זכות זו תינתן רק אם נכתב כך מפורש. ממילא כל מי שמקבל על עצמו אזרחות בין בהתחלה ובין בהמשך מקבל על עצמו את הכרעת הרוב ולכן עצם קבלת המנגנון היא פה אחד ותופשת בשם כל הבעלים.
ו. אומנם מנגנון ההכרעה הזה שנוצר מטרתו לאפשר הכרעות ככל שידרשו לניהול המדינה , אבל לכאורה לא לערער על עצם קיומה או , מהות מה שהוקם , כמו שבחברה אף אחד לא מוסמך למכור מניותיו של השני ,וכ"ש מכך שפירוק בחברה דורש רוב מיוחס . לכן במדינה שלא נקבעו בה כללי פירוק עניין זה נשאר על מכונו הראשוני בהסכמה כוללת , ולכן לכאורה לא יוכל רוב להחליט למכור את המדינה או לפרקה בניגוד לדעת מיעוט .
ז. וכן יתכנו גם תנאים להקמתה שהוסכמו על ידי כל מי שקבל אזרחות שרק על דעתם הסכימו חלק מהאזרחים להצטרף , או לאפשר הכרעת רוב . וממילא לא תועיל בעניינים אלו החלטת הרוב , כי על דעת זה במפורש לא הסכימו להחלטת רוב , והוא הדין מה שבליבו ובלב כל אדם שלא היה מסכים על דעת כן .
ח. אבל מאידך כן יוכל רוב להחליט על כל דבר במסגרת הפעילות, וכן הנהנים מנכסי המדינה אם באופן ישיר ואם באופן עקיף הם אזרחיה, למרות שיכולים לאפשר גם לאחרים להנות חלקית , אבל זאת רק על פי החלטת האזרחים באמצעות רוב . ממילא מי שהוא גם המחליט וגם הנהנה הוא הבעלים ומכאן שישנה בעלות לכל אזרח בחלק שווה מהמדינה .
ט. אומנם אין מנוס במדינה מפעילות באמצעות שלוחים בהרשאה רחבה , ולכן הרבון הוא העם בוחר חברי כנסת כאשר בכוח רוב בהם לקבל כל החלטה שהיה בכוח רוב העם לקבל , במסגרת דיני שליחות והרשאה הכי רחבים . אומנם שליחות אפשר לעולם לבטל אבל התנאי הוא שאם מבטל מאבד זכותו הממונית וממילא לא יכול להפריע להמשך ההתנהלות , דבר זה קיים בהלכה בנכסי אריסי בתי אבות בהם מדובר על שכירות לנצח , הדוגמא הננקטת לכך בבבלי בתחילת נדרים היא בית מרחץ של משה שמושכר בתנאים אלו ליעקב , ומשה החליט בניגוד לדעת יעקב להדיר מישהו ממנו , הרי בעלותו פוקעת והנדר לא תופש .
י. עולה שמדובר כאן בבעלות ממונית של העם שהוא הרבון ופועל באמצעות שלוחיו חברי הכנסת בהכרעת רוב , הקביעה שזה בהכרעת רוב ולא שמוסרים את ההנהגה לפלוני ולבניו כלומר מינוי מלך , היא ההכרעה שהמדינה היא דמוקרטית , בניגוד לכך במקרה של מסירה למלך של הסמכויות , מלכות גמורה יוצרת שעבוד ממוני על האזרחים ונכסיהם והם מאבדים למעשה את ריבונותם .
יא. כלומר אין מגבלות על הרבון=העם בהכרעה פה אחד , אבל ישנם מגבלות על הכרעת הרוב וכן על פעילות השלוחים , מגבלות אלו הם הללו בלבד:
1.שמירת קיום המדינה .
2. שמירת מהות המדינה .
3. שמירת הקביעה שהרוב מכריע .
4. תנאים והתחייבויות שהוסכמו בפרסום לכל האזרחים העתידיים , במפורש או מכללא ,כאלמנטים מעכבים של חלק מהאזרחים להקמת המדינה או לקביעת הרוב, עובר להקמתה .
5. דברים שבליבו ובלב כל אדם שלא היה מסכים להיות אזרח או להכרעת הרוב מחמתם , לדוגמא אפלייתו המהותית לרעה . כמובן שאם סעיפים 1,2,4 סותרים דברים אלו הרי במפורש סבר וקיבל .
6. וכן תהיה מגבלה על השלוחים לעשות את הדברים שעל עשיתם התמנו לשלוחים .