האומר "מקדש ישראל ויום הזכרון" ולא ידע שמזכיר בזה את ראש חדש

[אברהם]

הגמרא בעירובין מ,ב אומרת שהסיבה שאיננו מזכירים את ראש חדש בראש השנה, היא משום ש"זכרון אחד עולה לכאן ולכאן", שכאשר מזכיר "יום הזכרון" כולל בזה גם את ראש חדש שגם הוא יום שעולה זכרוננו לפניו.

בכל המחזורים המבוארים פירשו "יום הזכרון" - ראש השנה שבו עולה זכרוננו לפניו. ולענ"ד יש מקום לחשוש בזה שאם לא ידע והבין שהוא מברך גם על ראש חדש, אולי לא יצא ידי חובתו. כי הרי זה כמו מי שאמר "יום הזכרון" וסבר שהוא מברך על "יום הכיפורים", דהוי כמתעסק בעלמא. ועכ"פ בוודאי אינו ראוי שלא לכוון על ראש חדש שנכלל בזה, כמו שפסק הטור והשו"ע והמשנ"ב סימן תקפ"ב.

ניסיתי לשטוח את הדברים בפני הגאון רבי וינגרטן שליט"א מחבר הפירושים הנודעים, אבל הוא דחה בשתי ידיים, שאין אפילו הוה אמינא שמותר לכוון על ראש חדש, משום "בכסה ליום חגנו". וצריך עיון.

[עזריאל ברגר]

א. ברור לי שכוונת התפילה היא על שניהם, וממילא המכוון פירוש המילות - יש לו לכוון על שניהם.
ב. ברור לי שמי לא ידע יצא ידי חובה, דאלת"ה נמצאו חז"ל מכשילים את כל האנשים הפשוטים בברכות לבטלה!

[עושה חדשות]

עי' חמודי דניאל כאן.

[איש_ספר]

ניסיתי לשטוח את הדברים בפני הגאון רבי וינגרטן שליט"א מחבר הפירושים הנודעים, אבל הוא דחה בשתי ידיים, שאין אפילו הוה אמינא שמותר לכוון על ראש חדש, משום "בכסה ליום חגנו". וצריך עיון.

דברים תמוהים ומשונים. בכסה ליום חגינו מוזכר בראשונים, גם לענין שלא לומר במוסף מקראות של קרבן ר"ח, ואעפ"כ אומרים 'ואת מוספי', ל' רבים, לכלול ר"ח (עד שי"א שאם לא אמר חוזר!) ועוד אומרים, מלבד עולת החודש, ואומרים, שני שעירים. הרי שבכסה הוא רק על הזכרה מפורשת ומורחבת. (והשתא שחל ר"ה בשבת, יש לציין לד' מהר"ם א"ש שהיה מנהגו לומר, ואת מוסף יום השבת ואת מוספי יום הזכרון הזה, כי אם יאמר ואת מוספי יום השבת הזה ויום הזכרון הזה, במה יוודע איפה שגם ר"ח בכלל!)

[עושה חדשות]

יש לציין עוד לנידון ה'בנין שלמה' (הוספות לסימן יז) האם רק 'הזכרון' שבתפילת יעלה ויבוא עולה על ר"ח, או גם הזכרון שבחתימת הברכה. ונפק"מ ע"פ הנ"ל.

[במסתרים]

יש לציין לד' מהר"ם א"ש שהיה מנהגו לומר, ואת מוסף יום השבת ואת מוספי יום הזכרון הזה, כי אם יאמר ואת מוספי יום השבת הזה ויום הזכרון הזה, במה יוודע איפה שגם ר"ח בכלל!

למה לא די כאשר

אומרים, מלבד עולת החודש, ואומרים, שני שעירים

[איש_ספר]

יש לציין לד' מהר"ם א"ש שהיה מנהגו לומר, ואת מוסף יום השבת ואת מוספי יום הזכרון הזה, כי אם יאמר ואת מוספי יום השבת הזה ויום הזכרון הזה, במה יוודע איפה שגם ר"ח בכלל!

למה לא די כאשר

אומרים, מלבד עולת החודש, ואומרים, שני שעירים

אם לדעתו מי שלא התפלל כנוסח שהוא מציע, חוזר, היה מקום לקושיא, אבל פירוש דבריו, שכשם אנו אומרים ואת מוספי כדי לכלול ר"ח ואין אנו סומכים על הזכרת 'מלבד עולת החודש' וכן 'ושני שעירים', הו"ה שיש לנו לפרש בתחילה באופן שיכלול ר"ח.
(ומה נעשה לסוברים - עי' בלוח לרימ"ט - שכל שלא אמר ואת מוספי חוזר! אע"פ שאומרים אח"כ מלבד עולת החודש, ושני שעירים...)

[מעט דבש]

(ומה נעשה לסוברים - עי' בלוח לרימ"ט - שכל שלא אמר ואת מוספי חוזר! אע"פ שאומרים אח"כ מלבד עולת החודש, ושני שעירים...)

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p ... 80#p484378

[במסתרים]

לפום ריהטא אפשר לומר שאמירת מוספי לשון רבים אינה משום שצריך לפרט ולבטא בשפתיו היטב אלא שלשון יחיד אינו נכון כי הוא ממעט את המוסף השני.
עפ"ז כל שאומר לשון רבים שפיר דמי ויש בו שבת ור"ח ור"ה ששניהם בכלל יום הזכרון וכ"ש כשאומר פסוקי הקרבנות כמנהג אשכנז.

דרך אגב אציין לדבר חידוש (למי שאינו יודע) בעצם אמירת מוספי בנוסח אשכנז viewtopic.php?p=373063#p373063

[ארופאי]

הגמרא בעירובין מ,ב אומרת שהסיבה שאיננו מזכירים את ראש חדש בראש השנה, היא משום ש"זכרון אחד עולה לכאן ולכאן", שכאשר מזכיר "יום הזכרון" כולל בזה גם את ראש חדש שגם הוא יום שעולה זכרוננו לפניו.

בכל המחזורים המבוארים פירשו "יום הזכרון" - ראש השנה שבו עולה זכרוננו לפניו. ולענ"ד יש מקום לחשוש בזה שאם לא ידע והבין שהוא מברך גם על ראש חדש, אולי לא יצא ידי חובתו. כי הרי זה כמו מי שאמר "יום הזכרון" וסבר שהוא מברך על "יום הכיפורים", דהוי כמתעסק בעלמא. ועכ"פ בוודאי אינו ראוי שלא לכוון על ראש חדש שנכלל בזה, כמו שפסק הטור והשו"ע והמשנ"ב סימן תקפ"ב.

בפירוש דברי הגמ' דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן, פירש רש"י (שם ע"ב, וראה רש"ש שם ע"א) דכיון שלעולם ר"ה הוא בר"ח, ממילא באמירת 'יום הזכרון הזה' כלולה בהכרח הזכרת ר"ח, שהרי ר"ה תמיד הוא בר"ח.
לפ"ז לכאו' א"צ 'לכוון' להדיא על 'ראש חודש', אלא כשמכוון על ר"ה נכלל ממילא גם ר"ח בכוונתו. [ואפשר עוד שהוא כעין בכלל מאתים מנה].
אמנם ראה שם תוס' שפירשו בענין אחר.

[כדכד]

ה....

ניסיתי לשטוח את הדברים בפני הגאון רבי וינגרטן שליט"א מחבר הפירושים הנודעים, אבל הוא דחה בשתי ידיים, שאין אפילו הוה אמינא שמותר לכוון על ראש חדש, משום "בכסה ליום חגנו". וצריך עיון.

מיהו הגאון הנ"ל ואילו פירושים חיבר?

[במסתרים]

אילו פירושים חיבר?

"סידור המפורש," מחזור, סליחות וכו'.

[כדכד]

תודה ומיהו?

[אברהם]

א. למען האמת, למחרת התקשרתי אליו שוב, והפעם הקשיב לטענותי, והסביר שוב את הצדדים כפי שהסביר הנקרא "ארופאי" האם כוונת הגמרא שבמילה אחת יש שני מובנים נכונים, ואז צריך לכוון, או שהכוונה ש"בכלל מאתיים מנה" ואז אין צריך לכוון אלא על ראש השנה.
בסבלנות פתח את כל ספרי הראשונים על התפילה, ספר אחר ספר, (אין לו מחשב, מייל, פקס... כלום, עובד עם רשימות בעיפרון... ומוציא יצירות כל כך מפוארות!) וביקש לבדוק האם יש איזו משמעות לכאן או לכאן. בסוף היה לו דקדוק מדברי אבודרהם:

ואומר ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום הזכרון הזה ואין צריך להזכיר ר"ח ולומר את יום ראש החדש הזה דאמרינן בפרק בכל מערבין (עירובין מ, א) דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן פירוש כשאומר את יום הזכרון הזה גם ראש חדש בכלל, שבשניהם כתוב לשון זכירה שנאמר (במדבר י, י) וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם וגו' והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם. והכי איתא בירושלמי דראש השנה אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי דוסא העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה אין צריך להזכיר ראש חדש אלא ראש השנה בלבד. והכי איתא במסכת סופרים ואמרינן נמי (תהלים פא, ד) תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו אי זהו חג שהחדש מתכסה בו זה ראש השנה.

והנה, בדברי הירושלמי משמע שאין צריך כלל להזכיר ראש חדש, שהרי כלל לא הזכיר עניין "יום הזכרון", אלא שמזכירים את "ראש השנה" ולא "ראש חדש", וכן משמע קצת מהמסכת סופרים של "בכסה ליום חגנו", ואם כן ממה שהשווה האבודרהם דעתם לבבלי ("והכי איתא בירושלמי") משמע שגם לבבלי אין מזכירין את ראש חודש, אלא שהוא נכלל ממילא בראש השנה, כי ראש השנה הוא יום הזכרון הגדול ובכלל מאתיים מנה. עד כאן דבריו. ובכל זאת אמר שרוצה לחשוב ולבדוק ולחפש.


ב. נפק"מ בכל הנ"ל במי שאמר "מקדש ישראל וראש השנה" (אם לא נפסל משום משנה ממטבע וכו') האם יצא ידי חובת הזכרת ראש חודש?

ג. מפנה את תשומת לב החברים שהרב "עושה חדשות" גילה בקצרה מרגלית ב"חמודי דניאל" שפסק להדיא שצריך לכוון גם על ראש חדש.

ד. רבי עזריאל ברגר שליט"א, לא הבנתי מדוע יש כאן "ברכה לבטלה"? לכל היותר אינם יוצאים ידי חובתם כלפי ראש חדש, ואם יוודע להם באותו היום יהיו חייבים לחזור ולהתפלל. אבל כמדומה שאין ההזכרות מעכבות זו את זה, ואם אינו יכול לברך אלא של ראש השנה בלי הזכרת ראש חדש, יתפלל לכל הפחות של ראש השנה. ממילא כל האנשים הפשוטים לא אמרו ברכות לבטלה. ואולי כוונתך שגם לא מסתבר שחז"ל יפסידו מפשוטי העם את ברכת הזכרת ראש חדש.

[איש_ספר]

ד. רבי עזריאל ברגר שליט"א, לא הבנתי מדוע יש כאן "ברכה לבטלה"? לכל היותר אינם יוצאים ידי חובתם כלפי ראש חדש, ואם יוודע להם באותו היום יהיו חייבים לחזור ולהתפלל. אבל כמדומה שאין ההזכרות מעכבות זו את זה,

בעלמא במקום שיש חובה להזכיר מעין המאורע, ויש שתי קדושות ביום זה, והזכיר אחת בתפילה אחת, וחזר והזכיר זולתה בתפילה אחרת, ולא הזכיר שתיהם בתפילה אחת. לא יצא לא בזה ולא בזה. והטעם מבואר.

[יוצא פוניבז']

ד. רבי עזריאל ברגר שליט"א, לא הבנתי מדוע יש כאן "ברכה לבטלה"? לכל היותר אינם יוצאים ידי חובתם כלפי ראש חדש, ואם יוודע להם באותו היום יהיו חייבים לחזור ולהתפלל. אבל כמדומה שאין ההזכרות מעכבות זו את זה,

בעלמא במקום שיש חובה להזכיר מאין המאורע, ויש שתי קדושות ביום זה, והזכיר אחת בתפילה אחת, וחזר והזכיר זולתה בתפילה אחרת, ולא הזכיר שתיהם בתפילה אחת. לא יצא לא בזה ולא בזה. והטעם מבואר.

כמדו' יש בזה מחלוקת אחרונים

[עושה חדשות]

נוסח החתימה במנהג בני אר"י היה "מקדש ישראל וראשי שנים". אבל ראה בבנין שלמה (המובא לעיל) שמצדד שהזיכרון העולה לר"ח הוא המוזכר בתוך יעלה ויבוא ולאו דוקא זה שבחתימה.

[כולל יונגערמאן]

ד. רבי עזריאל ברגר שליט"א, לא הבנתי מדוע יש כאן "ברכה לבטלה"? לכל היותר אינם יוצאים ידי חובתם כלפי ראש חדש, ואם יוודע להם באותו היום יהיו חייבים לחזור ולהתפלל. אבל כמדומה שאין ההזכרות מעכבות זו את זה,

בעלמא במקום שיש חובה להזכיר מאין המאורע, ויש שתי קדושות ביום זה, והזכיר אחת בתפילה אחת, וחזר והזכיר זולתה בתפילה אחרת, ולא הזכיר שתיהם בתפילה אחת. לא יצא לא בזה ולא בזה. והטעם מבואר.

כמדו' יש בזה מחלוקת אחרונים

אכן

ותלוי בזה השאלה אם מי ששכח מנחה מתפלל שתי ערבית באופן שההזכרות נשתנו

[אברהם]

ד. רבי עזריאל ברגר שליט"א, לא הבנתי מדוע יש כאן "ברכה לבטלה"? לכל היותר אינם יוצאים ידי חובתם כלפי ראש חדש, ואם יוודע להם באותו היום יהיו חייבים לחזור ולהתפלל. אבל כמדומה שאין ההזכרות מעכבות זו את זה,

בעלמא במקום שיש חובה להזכיר מאין המאורע, ויש שתי קדושות ביום זה, והזכיר אחת בתפילה אחת, וחזר והזכיר זולתה בתפילה אחרת, ולא הזכיר שתיהם בתפילה אחת. לא יצא לא בזה ולא בזה. והטעם מבואר.

נכון. אבל במשנה ברורה הלכות ראש השנה סימן -- מבואר דבר נפלא, שמה ש"לא יצא לא בזה ולא בזה" אין זה אומר ש"מעכב זו את זו".
כלומר, מי שיודע רק ברכת "מברך השנים" מברך אותה בפני עצמה אע"פ "שלא יצא בה בפני עצמה", ואם יגיע לפתע סידור לידיו יברך הכל מחדש.

וא"כ בוודאי מי שיודע שמונה עשרה אבל אינו יודע להזכיר יעלה ויבוא בראש חודש - יתפלל לכל הפחות בלי יעלה ויבוא, אע"פ ש"לא יצא ידי חובתו", ואם יגיע לידו סידור יצטרך לחזור על כל התפילה!

ומה שנוסף בראש השנה ש"ברכות מעכבות זו את זה" הכוונה שאם אינו יודע אלא חלק - לא יברך כלל.

וא"כ מי שהזכיר רק ראש השנה ולא ראש חדש, (בהנחה שהכוונה מעכבת) מסתמא לא בירך ברכה לבטלה, שהרי אילו היה יודע מראש רק זה היו מצווים אותו לברך את ראש השנה לכל הפחות אע"פ שאינו יוצא בזה ידי חובתו וצריך לחזור ולהזכיר גם ראש השנה וגם ראש חדש.

[עזריאל ברגר]

גם אם אין זו ברכה לבטלה - אבל עדיין יש כאן מכשול גדול בפני הציבור, שיתפללו ולא ייצאו ידי חובתם!

[עושה חדשות]

יל"ע האם כל הנ"ל נכון גם לגבי היום השני של ר"ה, או שהטעם של המג"א בסי' תקצא "דלא לזלזלו ביה" מחייב רק את אמירת 'מוספי' ולא את הכוונה של יום הזכרון.

[עזריאל ברגר]

יל"ע האם כל הנ"ל נכון גם לגבי היום השני של ר"ה, או שהטעם של המג"א בסי' תקצא "דלא לזלזלו ביה" מחייב רק את אמירת 'מוספי' ולא את הכוונה של יום הזכרון.

בפשטות - כן.

כי חז"ל תיקנו לעשות את שני הימים האלו כפי שעשאום בזמן הסנהדרין.

[עושה חדשות]

חז"ל לא תקנו להגיד "ואת מוספי" ביום השני, זה מחלוקת ראשונים האם אומרים כך, וגם לפי מאי דקי"ל עדיין יש חילוק שביום הראשון זה מעכב וביום השני לא, כמבואר במשנ"ב. לגבי החידוש של ידידנו רבי אברהם להצריך כוונה על ר"ח, שמא אינו שייך ביום השני. (ואולי אפשר לעשות פשרה עם הרב וינגרטן, שיכתוב זאת ביום הראשון ולא בשני).

[עזריאל ברגר]

חז"ל לא תקנו להגיד "ואת מוספי" ביום השני, זה מחלוקת ראשונים האם אומרים כך, וגם לפי מאי דקי"ל עדיין יש חילוק שביום הראשון זה מעכב וביום השני לא, כמבואר במשנ"ב. לגבי החידוש של ידידנו רבי אברהם להצריך כוונה על ר"ח, שמא אינו שייך ביום השני. (ואולי אפשר לעשות פשרה עם הרב וינגרטן, שיכתוב זאת ביום הראשון ולא בשני).

א. חז"ל תיקנו לעשות את היום השני כאילו הוא ספק-ראשון. וזה כולל הכל. וממה נפשך - אם יום זה קשור למוסף אחד הרי שהוא קשור לשני, ואם אינו קשור לאחד - גם אינו קשור לשני!
ב. לכאורה לפי הדעות שחייבים לומר "מוספי" - הם סבורים שכך תיקנו חז"ל.

[עושה חדשות]

נוסח החתימה במנהג בני אר"י היה "מקדש ישראל וראשי שנים". אבל ראה בבנין שלמה (המובא לעיל) שמצדד שהזיכרון העולה לר"ח הוא המוזכר בתוך יעלה ויבוא ולאו דוקא זה שבחתימה.

שו"ר שהנוסח המלא היה "ברוך אתה ה' מקדש ישראל וראשי שנים ומחדש שנים וזכרון תרועה ומועדי שמחה והזמנים ומקראי קודש", וצ"ע.

[אברהם]

הראני כבוד אחי המאור הגדול רבי אלימלך שליט"א לדברי הגר"א באדרת אליהו:

והבן שלא חשב יום הכיפורים, מפני שעשרת ימים שבין כסא לעשור נקראים ראש השנה, לפי ששנות החמה יתירים על שנת הלבנה כמספרם, ולכן המעשים הנאותים הנפעלים בימים אלו חשובים ככל השנה. ולכן אין מזכירים ראש חודש בראש השנה, מפני שזכירה אחת עולה לכאן ולכאן, מפני שהחודש נכלל בשנה, כי השנה היא ממשלת החמה, והסיהרא נכלל בחמה, כלילה ביום, שיום ולילה נקראים יום כמו שביארנו, וכן השמש משפיע נגה לסיהרא, ולכן היא כלולה בחמה'.

משמע שאין כאן שני עניינים, ראש השנה וראש חדש, שמתפרשים במילה אחת עם שתי משמעויות, אלא היחס לראש חדש שהוא נכלל כבר בתוך ראש השנה.