א: ואקח לי אשה ואני בן-שמונה ועשרים שנה ושמה מלכה
ה: בן-שלשים וחמש הייתי כאשר לקחתי אשה כי עמלי אכל את-כחי ולא חשבתי על-חשק נשים כי עיף ויגע הייתי ותפל עלי תרדמה
בועד מדינת ליטא בשנת שפ"ג ובשנת ת"ז, תיקנו, כי בחור שאינו בן י"ח שנה, ששידך עצמו בלי ידיעה ורצון אביו, או קרוביו, אם אין לו אב, אין במעשיו כלום (פנקס מדינת ליטא סי' לב וסי' תל).
בשנת תקכ"א תיקנו בוועד מדינת ליטא תקנה כללית נגד נשואי בוסר:
"חתיכה דאיסורא לעשות חתונה לזכר עד שיהא בן י"ג שנה ויום א' ולנקבה י"ב שנה ויום א', ומי שיעבור על זה ענש יענש כעובר על חרם".
(פנקס מדינת ליטא סי' תתקסח).
בשנת תל"א כתב רבה של בודון (בהונגריה), כי יש תקנה קדומה בעיר שלא להשיא שום קטנה (שו"ת שער אפרים, סוף סי' קיג). בשנת ת"צ עשו בירושלים מהר"ש עבדאל ובית דינו תקנה כזו
(הלכות קידושין, סי' ג).
בבגדאד עשו בשנים תר"ו-תרט"ו תקנה נגד נשואי בוסר, שלא תינשא אישה פחותה מבת י"ב שנים וקבעו את גיל הנישואין לבנות לפי מצבה הכלכלי של המשפחה: לבנות האמידים עשר שנים, לבנות הבינונים אחת-עשרה, ולבנות העניים שתים עשרה שנה (סדר קידושין וגירושין מאת א"ח פריימן, עמ' רצז).
כשהוטלה במורביה גזרת המלכות על נשואי היהודים, שרק לבן הבכור מכל משפחה יהודית הותר להתחתן ולייסד משפחה - פן ירבו, נתפשטו בשנת תפ"ו ואח"כ בשנת תקי"ב נשואי בהלה ונחפזו הורים רבים להשיא את בניהם הקטנים, פחותים מבני י"ג, לבנות קטנות, כדי להצילן מרוע הגזרה.
נשואי בהלה של קטנים וקטנות התפשטו שוב ברוסיה לפני פרסום "חוקת היהודים" של הצאר ניקולאי הראשון משנת תקצ"ה, שקבע כגיל נישואין י"ח שנה לחתן וט"ז שנה לכלה (פריימן שם, עמ' שיא).
והנה במדינת ישראל עם זרם העלייה הגדול מעדות המזרח, ובייחוד מתימן, משרבו נשואי בוסר, בא כינוס הרבנים הארצי בירושלים בשנת תש"י והתקין תקנה, ש-
"אסור לאדם לקדש אישה שהיא קטנה מבת שש עשרה שנה ויום אחד, הואיל וקטנה מגיל זה היא מסכנת בהריונה, סכנת מוות לאם ולעובר, בזמננו שנתמעטו הדורות ונחלשו הכוחות, והואיל ומנישואין אלה עלולות לצאת תקלות ועגון".
פולסברג כתב:https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=1&book=192835
הספר הזה מהגאון הצדיק האדיר זצוקללה''ה - עורר סערה בזמנו, ואפקוהו מהחנויות בעיר
חיים שאול כתב:פולסברג כתב:https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=1&book=192835
הספר הזה מהגאון הצדיק האדיר זצוקללה''ה - עורר סערה בזמנו, ואפקוהו מהחנויות בעיר
לא נפתח לי, מאי האי?
הרמב"ם שציטטת מדבר על מי שעוד לא הגיע לגיל שבו צריך להתחתן מצד מצוות פריה ורביה - שאז עדיף לא להתחתן אלא ללמוד, אלא אם כן רצונו להתחתן גורם לו לא להיות פנוי ללימוד.פרנקל תאומים כתב:הראש ישיבה לא צריך לבחון אף בחור על כך. מאיפה הבאת את הדין הזה?
זה לא תפקיד של ראש הישיבה בכלל. הישיבה היא מקום לאנשים שתורתם אומנתם ולכן באופן כללי לא ממהרים שם לישא אשה עד גיל 20 (כ''א ממתינים עד גיל 21/22. כך מקובל היום. כלומר- בלאו הכי אין כאן הפרש משמעותי). אם יש בחור שמרגיש שהוא בבחינת יצרו מתגבר עליו במידה כזו שכבר אין ליבו פנוי ללימוד מחמת כן, אזי עליו להתחתן. ואם רוצה להיוועץ על כך עם הרה''י או המשגיח, לחיי. אבל זה לא תפקידו של הרה''י לבחון זאת כ''א תפקידו של הבחור.
כתב הרמב''ם בהלכות ת"ת פרק א' הלכה ה':לעולם ילמוד אדם תורה ואחר כך ישא אשה שאם נשא אשה תחלה אין דעתו פנויה ללמוד, ואם היה יצרו מתגבר עליו עד שנמצא שאין לבו פנוי ישא ואחר כך ילמוד תורה.
שים לב ללשון הרמב"ם בהגדרת "יצרו מתגבר עליו": יצרו מתגבר עליו עד כ"כ שכבר אין ליבו פנוי ללמוד, ואז ממילא עליו לישא אשה, שהרי בין כך אין דעתו פנויה ללמוד. כל הנושא כאן הוא אם הוא יכול ללמוד.. ליטאיות קיצונית במיטבה..
כלומר- כתוב כאן ברמב"ם שגם לא כל "יצרו מתגבר עליו" הוא סיבה להצריכו לישא אשה, כ"א רק "יצרו מתגבר עליו" במידה כזאת שכבר אין ליבו פנוי ללמוד.
אגב, כבר הביאו כאן בעבר מהח"ח בסה"מ הקצר אות מ''ג שהתיר עד גיל עשרים וחמש.
עץ הזית כתב:פרנקל תאומים כתב:הראש ישיבה לא צריך לבחון אף בחור על כך. מאיפה הבאת את הדין הזה?
זה לא תפקיד של ראש הישיבה בכלל. הישיבה היא מקום לאנשים שתורתם אומנתם ולכן באופן כללי לא ממהרים שם לישא אשה עד גיל 20 (כ''א ממתינים עד גיל 21/22. כך מקובל היום. כלומר- בלאו הכי אין כאן הפרש משמעותי). אם יש בחור שמרגיש שהוא בבחינת יצרו מתגבר עליו במידה כזו שכבר אין ליבו פנוי ללימוד מחמת כן, אזי עליו להתחתן. ואם רוצה להיוועץ על כך עם הרה''י או המשגיח, לחיי. אבל זה לא תפקידו של הרה''י לבחון זאת כ''א תפקידו של הבחור.
כתב הרמב''ם בהלכות ת"ת פרק א' הלכה ה':לעולם ילמוד אדם תורה ואחר כך ישא אשה שאם נשא אשה תחלה אין דעתו פנויה ללמוד, ואם היה יצרו מתגבר עליו עד שנמצא שאין לבו פנוי ישא ואחר כך ילמוד תורה.
שים לב ללשון הרמב"ם בהגדרת "יצרו מתגבר עליו": יצרו מתגבר עליו עד כ"כ שכבר אין ליבו פנוי ללמוד, ואז ממילא עליו לישא אשה, שהרי בין כך אין דעתו פנויה ללמוד. כל הנושא כאן הוא אם הוא יכול ללמוד.. ליטאיות קיצונית במיטבה..
כלומר- כתוב כאן ברמב"ם שגם לא כל "יצרו מתגבר עליו" הוא סיבה להצריכו לישא אשה, כ"א רק "יצרו מתגבר עליו" במידה כזאת שכבר אין ליבו פנוי ללמוד.
אגב, כבר הביאו כאן בעבר מהח"ח בסה"מ הקצר אות מ''ג שהתיר עד גיל עשרים וחמש.
הרמב"ם שציטטת מדבר על מי שעוד לא הגיע לגיל שבו צריך להתחתן מצד מצוות פריה ורביה - שאז עדיף לא להתחתן אלא ללמוד, אלא אם כן רצונו להתחתן גורם לו לא להיות פנוי ללימוד.
אבל מגיל 17, וכל שכן כשכבר מתקרב גיל 20 (ואין צריך לומר אם כבר עבר גיל 20) אין שום היתר להימנע מלהתחתן מצד זה שעדיף ללמוד לפני החתונה אלא אם כן הוא חושש שאחרי החתונה טרדותיו ימנעו אותו מללמוד. (הלכות אישות פרק ט"ו הלכה ב')
אני חושב שעליך להביא ראיה.פרנקל תאומים כתב:מנא לך? (כן איתא בנו"כ? מ"מ?)
עץ הזית כתב:אני חושב שעליך להביא ראיה.פרנקל תאומים כתב:מנא לך? (כן איתא בנו"כ? מ"מ?)
הדיוק שלך ש"כל הנושא כאן הוא אם הוא יכול ללמוד" הוא מהלכות תלמוד תורה ששם באמת זה הנושא, ולענ"ד אין מזה שמץ ראיה לכך שגם אצל מי שהתחייב בפריה ורביה רק זה הנושא.
אם אתה רוצה לטעון שגם מדבריו בהלכות אישות אתה מגיע לאותה מסקנה - אתה יכול לטעון זאת (אם כי לא נראה לי שאתה טוען זאת, שהרי גם אם כוונתו שכל התמעטות כל שהיא בלימוד על ידי החתונה מתירה לדחות את החתונה - עדיין ודאי אין שם רמז לכך שכל זמן שדחיית החתונה אינה מפריעה ללימוד אז צריך לדחות את החתונה), אבל תודה שזה פחות מוכרח (ואין להכריח זאת מהלכות תלמוד תורה כי שם לא מדובר דווקא על מי שכבר התחייב בפריה ורביה).
עץ הזית כתב:בהלכות אישות ההגדרה היא "ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה והיה מתירא מלישא אשה כדי שלא יטרח במזונות בעבור אשתו ויבטל מן התורה הרי זה מותר להתאחר. שהעוסק במצוה פטור מן המצוה וכל שכן בתלמוד תורה."
דהיינו כפשטו דווקא אם הוא חושש שהטרדות אחרי החתונה יגרמו לו להיבטל מהתורה (ובפשטות הכוונה שהוא חושש שהוא לא יוכל ללמוד בצורה רצינית, ולפרש שהכוונה שגם אם זה רק יגרום לו שזמן הלימוד יהיה מעט פחות מבבחרותו אז זה בכלל זה - לענ"ד זה רחוק מאד), ובשום פנים ואופן אי אפשר לומר בלי להתעקם שזו בדיוק אותה הגדרה כמו בהלכות תלמוד תורה שכל זמן שאינו מרגיש שיצרו מתגבר עליו באופן שמפריע ללימוד אז עליו לדחות את החתונה עד אחרי שהוא ילמד...
ואיני רואה שום דוחק לומר שלגבי מצוות תלמוד תורה הוא כותב מה ראוי מצד הלימוד עצמו, ולגבי מצוות פריה ורביה הוא כותב את הגדרים מתי היא נדחית מפני תלמוד תורה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 376 אורחים