דאין איסור - שזה שאמרו [בברכות י"א] מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר אינו רשאי להאריך לא אמרו אלא בברכות ארוכות שפותחות בברוך וחותמות בברוך אינו רשאי לקצר שלא לפתוח או שלא לחתום וכן להיפך קצרות אין רשאי להאריכן דעי"ז משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אבל שאר נוסח הברכה לא נתנו בו חכמים שיעור שיאמר כך וכך מלות דוקא דא"כ היה להם לתקן נוסח כל ברכה במלות מנויות ולהשמיענו כל ברכה וברכה בנוסחתה וזה לא מצינו. כתב הרמב"ם פ"א מק"ש כללו של דבר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמי' בברכות ה"ז טועה וחוזר ומברך כמטבע. וכתב הכ"מ פ"א מברכות דוקא אם פתח בברכה במקום שלא תקנו לפתוח או חתם במקום שאמרו שלא לחתום או שחיסר מברכות הארוכות התחלת הברכה שמתחלת בשם ומלכות או שלא סיים בשם אבל אם שינה בנוסח הברכה ולא אמר אותו לשון ממש אלא שאמר בנוסח אחר בענין הברכה אפילו חיסר כמה תיבות יצא בדיעבד הואיל והיה בה אזכרה ומלכות וענין הברכה לבד התיבות שפרטו חכמים שהם מעכבות כגון שלא הזכיר ברית ותורה בבהמ"ז ומשיב הרוח וכל כיו"ב והובא כל זה במ"א סי' ס"ד ובסי' קפ"ז. ובביאור הגר"א כתב דהרמב"ם פ"א מברכות חזר בו מזה וסובר דאפילו בברכה ארוכה אם לא גמר סוף הברכה כדינה מ"מ בדיעבד יצא וכדיעה הראשונה המובא בסימן קפ"ז ס"א עי"ש:
צופה_ומביט כתב:חד ברנש כתב:מדוע בדיחה?
קדמוננו נהגו לפייט את ברכות המזון בימים או בסעודות מצויינות (שבתות, יו"ט או בסעודות נישואין וכדומה),
והנוסח הפייטני החליף את נוסח הקבע.
צא ועיין בעבודתו של ר"א שמידמן, ברכות מזון מפויטות מן הגניזה. כדומני מצוי באוצר.
מה עם "כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות"?
צריך לומר בברכת הארץ הודאה תחילה וסוף והפוחת לא יפחות מאחת, והפוחת מאחת הרי זה מגונה (ונראה לענ"ד שמה שאמרו רק "הרי זה מגונה" אבל יצא ידי חובתו היינו כשאמר בנוסח שמשמעותו שהוא מודה על זה אלא שלא הזכיר להדיא לשון הודאה, אבל בנוסח שאין משמעותו שהוא מודה על זה לא יצא ידי חובתו כלל).עזריאל ברגר כתב:צופה_ומביט כתב:חד ברנש כתב:מדוע בדיחה?
קדמוננו נהגו לפייט את ברכות המזון בימים או בסעודות מצויינות (שבתות, יו"ט או בסעודות נישואין וכדומה),
והנוסח הפייטני החליף את נוסח הקבע.
צא ועיין בעבודתו של ר"א שמידמן, ברכות מזון מפויטות מן הגניזה. כדומני מצוי באוצר.
מה עם "כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות"?
אין כאן שום שינוי (מלבד "ארץ חמדה טובה ורחבה").
עץ הזית כתב:צריך לומר בברכת הארץ הודאה תחילה וסוף והפוחת לא יפחות מאחת, והפוחת מאחת הרי זה מגונה (ונראה לענ"ד שמה שאמרו רק "הרי זה מגונה" אבל יצא ידי חובתו היינו כשאמר בנוסח שמשמעותו שהוא מודה על זה אלא שלא הזכיר להדיא לשון הודאה, אבל בנוסח שאין משמעותו שהוא מודה על זה לא יצא ידי חובתו כלל).
חד ברנש כתב:עץ הזית,
אתה מקשה לפי הפסיקה ההלכתית של היום, המבוססת על התלמוד הבבלי, ואילו יוסי בן יוסי, בן ארץ ישראל, הלך בשיטת הירושלמי. האם בדקת מה דעת הירושלמי בנידון?
אין ירושלמי מפורש שחולק, אבל אכן מה שמובא בירושלמי זה רק "רבי בא ברבי אחא בשם רבי אם לא הזכיר ברית בארץ או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד מחזירין אותו" (בדומה [אבל שונה] למימרא בבבלי "אמר רבי אילעא אמר רבי יעקב בר אחא משום רבינו כל שלא אמר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו" - מה שאולי יכול ללמד שנחלקו רבי בא ורבי יעקב בני רבי אחא אם רבי אמר גם שהזכרת תורה בברכת הארץ מעכבת או לא, אבל למעשה גם הפייטנים הארץ ישראליים הקפידו להזכיר בברכת הארץ גם את התורה [לפעמים בלשון "דת"] אף שכמדומני שלא נזכר בירושלמי שזו חובה) ולא הובאה בו הברייתא "רבי אליעזר אומר כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו נחום הזקן אומר צריך שיזכור בה ברית רבי יוסי אומר צריך שיזכור בה תורה פלימו אומר צריך שיקדים ברית לתורה שזו נתנה בשלש בריתות וזו נתנה בשלש עשרה בריתות רבי אבא אומר צריך שיאמר בה הודאה תחלה וסוף והפוחת לא יפחות מאחת וכל הפוחת מאחת הרי זה מגונה וכל החותם מנחיל ארצות בברכת הארץ ומושיע את ישראל בבונה ירושלים הרי זה בור וכל שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו".עזריאל ברגר כתב:חד ברנש כתב:עץ הזית,
אתה מקשה לפי הפסיקה ההלכתית של היום, המבוססת על התלמוד הבבלי, ואילו יוסי בן יוסי, בן ארץ ישראל, הלך בשיטת הירושלמי. האם בדקת מה דעת הירושלמי בנידון?
אכן יש לבדוק, אולי הירושלמי חולק גם על חיוב אזכרת "ארץ חמדה טובה ורחבה"?
עושה חדשות כתב:ווארט קצר, מסתמא כבר קדמוני.
מה שאמרו חז"ל דאין משיח בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב, הביאור בזה ע"פ הנידון בין הקב"ה לכנס"י האם "שובו אלי ואשובה אליכם" או "השיבנו אליך ונשובה". ודור שכולו זכאי ודאי ישובו אליו, ודור שכולו חייב ודאי ל"ש אלא שהקב"ה ישוב.
סגי נהור כתב:עושה חדשות כתב:ווארט קצר, מסתמא כבר קדמוני.
מה שאמרו חז"ל דאין משיח בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב, הביאור בזה ע"פ הנידון בין הקב"ה לכנס"י האם "שובו אלי ואשובה אליכם" או "השיבנו אליך ונשובה". ודור שכולו זכאי ודאי ישובו אליו, ודור שכולו חייב ודאי ל"ש אלא שהקב"ה ישוב.
יש"כ. את העיקרון של "כולו חייב" מצינו לכאורה בכמה דינים, וכגון: כולו הפך לבן טהור הוא [וראה דברי רבא בסנהדרין צז, א]. סנהדרין שראו כולן לחובה כו' פטור [הקישור לעניננו תלוי כמובן בטעמי הדין שם].
אולי תפתח אשכול דוגמאות לעיקרון זה...
פולסברג כתב:מנהגי מהרי''צ הלוי [ספר מיוחד במינו ממש]
עושה חדשות כתב:
פעם אחת בחור אחד ממשפחת עשירים התחתן עם בחורה אחת ממשפחת אנשים פשוטים. ביום רביעי כשהיו מוליכין הכלה לבית בעלה בתזמורת שירי קודש (רגיל אצלנו בעירנו ג'רבה שהכלה לוקחים אותה מביתה לבית החתן כשהיא מכוסה והנשים מחזיקים בידיה והולכים לאט לאט כשהגברים רחוקים מהנשים) הוברר שהכלה צולעת. כששמעו קרובי החתן והחתן עצמו מיד רצו לבטל החתונה ותחזור הכלה לבית אביה והיה רעש גדול. כשהודיעו לרבינו זיע"א "יצא בלי גלימתו" [לידיעת הקורא רבינו ז"ל לא יצא בלי גלימה לא בקיץ ולא בחורף ולא בשום זמן] ובא רץ לקראת המשורר "מר מעתוק בשירי" כשהוא מופתע ויאמר לו תשמע! הנני מבקשך גם מזהירך ללכת אמה ולחזור שתי אמות אחורה כדי שלא יורגש שהכלה עומדת. ומיד לקח החתן ואביו ודודו ואבי הכלה ואחיה לעליית רבי אליעזר זיע"א שהיתה קרובה לבית של הכלה והחתים החתן שמחוייב לגמור החתונה כרגיל ואם יש לו טענות יקוב הדין את ההר. וכן החתים אביו ודודו כי היו כולם עיסה אחת להתחייב בשארה כסותה ועונתה. וכן היה ונגמרה החתונה בכי טוב. אחרי החתונה פנו משפחת החתן לבית דין הרבני בתונס לגרש אותה. אך רבינו ז"ל עמד ליד משפחת הכלה שהיו עניים ואין להם אמצעיים והוציא משפט שלא יקח עליה אשה אחרת כל ימי חייה. ועוד ניתן רשות לאשתו של רב אחד להכנס כל זמן לבית שלהם בלי רשות לראות אם היא מקופחת באיזה דבר. ומן הזוג הזה נולדו בן ובת שהקימו משפחות בישראל [זה שמעתי חלק מהמשורר עצמו וחלק מתלמיד חכם אחד];
פולסברג כתב:ולהעיר מקידושין מא.
תורת המן כתב:פולסברג כתב:ולהעיר מקידושין מא.
כנראה קושייתך מהא דאסור לאדם לקדש עד שיראנה.
ול"ק כלל, דהיכן כתוב שצריך לראותה הולכת.
פולסברג כתב:קושייתי בעצם
כיצד ניתן לדון על סיפור שארע לפני (קרוב ל)כמאה שנה, ופרטיו המדויקים אינם ידועים לנו?עתניאל בן קנז כתב:והתימה
האם נוסחאות אלו נאמרו גם ע"י יחיד? או שמא נכתבו רק עבור זימון וכד' כאשר אחד מברך לכולם?חד ברנש כתב:קדמוננו נהגו לפייט את ברכות המזון בימים או בסעודות מצויינות (שבתות, יו"ט או בסעודות נישואין וכדומה),
והנוסח הפייטני החליף את נוסח הקבע.
צא ועיין בעבודתו של ר"א שמידמן, ברכות מזון מפויטות מן הגניזה.
תורת המן כתב:עתניאל בן קנז כתב:תורת המן כתב:פולסברג כתב:ולהעיר מקידושין מא.
כנראה קושייתך מהא דאסור לאדם לקדש עד שיראנה.
ול"ק כלל, דהיכן כתוב שצריך לראותה הולכת.
לא.
הקושיא הוא מדברי הגמ':
שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, ורחמנא אמר: ואהבת לרעך כמוך.
והתימה כיצד להכריח אדם לישא אשה צולעת נגד רצונו, ולא לחוש שמא תתגנה עליו- ורחמנא אמר...
מסכים. הדרנא בי.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 86 אורחים