יומא יח: מאן הויא ליומא

[בן החבורה]

שמעתי שאחד מגדולי הדור הספרדים שנפטר בשנות המ' (לא אנקוב בשמו עד שיהיה אישור מהימן לעובדה) שהתגורר בעיר מסויימת באר"י נשא אשה שניה בירושלים וכל פעם שהיה עולה לירושלים היה דר אתה. האם מאן דהוא מהחברים יודע לאשר או להכחיש?

[מיללער]

בתוס' שם ד"ה יחודי בעלמא הוו מייחדי להו כתבו וז"ל: כי שמעתי בשם מורי ה"ר יחיאל מפרי"ש זצ"ל כיון דדברים של צינעא נוהג ברגל ואסור בתשמיש המטה כל ימי הרגל הוא ישן בין האנשים וכו' וראייתו מההיא דכתובות דמסיק טעמא משום דאבילות אקילו ביה רבנן ולהכי קילא ליה ואתי לזלזולי ביה אמטו להכי ישן בין האנשים וא"כ ברגל נמי כיון דאקילו ביה כי התם הוא ישן בין האנשים אבל ביסודו של רבי' אברהם ב"ר דוד זצ"ל מצאתי בספר בעלי הנפש [שער הפרישה] שכתב להיתר וזה לשונו ולי נראה אי מתרמי לאיניש אבילות ברגל שאין צריך לישן בין האנשים אע"ג דקילא ליה דלא חל עליה אבילות משום דשבעת ימי המשתה אית בהו משום אפושי שמחה לשושביניו ולכל בני החופה אבל שמחת הרגל דלית בהו כי האי גוונא לא דהא גבי שבת לא אשכחן מאן דאמר דהוא ישן בין האנשים אע"ג דלא נהגא ביה אבילות עד כאן לשונו.

מה פירוש המילולי של "ביסודו" של הראב"ד, האם הכוונה ליצירתו וחיבורו שיסד הראב"ד? האם המשפט הזה היה נפוץ על חיבור וספר? נזכרתי שרשיה"ק עה"ת כותב כעי"ז "וביסודו של ר' משה הדרשן מצאתי"

[בברכה המשולשת]

"יסודו" מצוי בתוספות (וכן אצל חכמי אשכנז) והכוונה היא הן ללשונו (עד כאן יסודו= עד כאן לשונו) והן לספרו (כמו כאן לגבי בעלי הנפש)

[מיללער]

"יסודו" מצוי בתוספות (וכן אצל חכמי אשכנז) והכוונה היא הן ללשונו (עד כאן יסודו= עד כאן לשונו) והן לספרו (כמו כאן לגבי בעלי הנפש)

אולי יציין מעלתו מראה מקום בתוספות על "עד כאן יסודו" חיפוש בגוגל מביא לי בעיקר ספרי הראבי"ה, עי פה:
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=160

[חכם באשי]

'יסוד' אצל האשכנזים והצרפתיים הוא 'ספר', 'פירוש' וכיוצא בכך.

[בברכה המשולשת]

וכעת נזכרתי שכתב על כך ש' עמנואל בספרו שברי לוחות

[אראל]

נתקלתי בלשונו של רש"י הק' בר"ה דף כ' ע"ב ד"ה כ"ד שעי
'ביסודו של רבי סעדיה'

[אהרן תאומים]

מאמר על ענין זה אשמח בהערות והארות, גירסא משופרת

[אהרן תאומים]

חשבתי היום להוסיף על כך שסוד הייבום בתכלית הנישואין נראה היטב ביהודה ובועז "מאן הויא ליומא" יהודה ולא יסף עוד לדעתה על פי התרגום והספרי,
שרק פעם אחת בא עליה וזה היה ייבום כידוע, ואצל בועז ורות שזה גם כן היה יבום ונפטר באותו הלילה, וסימנך יבו"ם י'הודה ב'ועז ר'ו'ת ת'מ'ר

[פולסברג]

מפורסמים דבריו של הבא''ח בבן יהוידע:

רַב, כִּי מִקְלַע לְדַרְשִׁישׁ, מַכְרִיז: מַאן הַוְיָא לְיוֹמָא? רַב נַחְמָן כִּי מִקְלַע לִשְׁכֶנְצִיב, מַכְרִיז: מַאן הַוְיָא לְיוֹמָא?. הנה חלילה להרהר אחר גדולי חכמי ישראל אלה לומר שהיו להוטים כל כך על תאות המשגל ח"ו שאינם יכולים לעמוד בלא אשה על מקצת ימים דאפילו הדיוט שבהדיוטים יוכל לסבול תאותו בזה, וכל שכן קדושים ופרושים כאלו אשר מקדשים עצמן במותר להם! גם עוד אם היו להוטים כל כך חלילה אמאי לא חשו לכבוד עצמם בעיני הבריות? ולא עוד אלא שהיו מכריזין: מי עשה הכרזה כזאת בעולם! ועוד למאי נפקא מינה נכתב דבר זה בתלמוד אם לגנותם ח"ו, ואם ללמוד דין לא היה להזכיר שמותם!
אך הַסְכֵּת וּשְׁמַע דברים המוצדקים המתיישבים על הלב, והוא כי לפעמים ימצא מנהג רע באיזה מקומות שהאנשים לא ישאו נשים אלא אחר היותם בני שלשים וארבעים שנה, ועד עתה ימצא כן במקומות כורדסתא"ן ואומרים שגם בערי אירופ"ה יש מנהג זה. והנה בזמן רב ורב נחמן היה המנהג הזה נוהג בערים אלו בדרשיש ושכנציב, ובודאי כד הוו אזלי רבנן להתם היו מוכיחים אותם לבלתי יתאחרו יותר מעשרים שנה, אך להיות כי פשתה המספחת שם במנהג זה, ורבים מעמי הארץ אשר נכשלים בזה הוו רבנן עושים הכרזה זו בעבור עצמן כדי להלהיב לבבות העם בענין זה יותר שאז כל אדם ישא קל וחומר לעצמו לומר ומה רבנן שעוסקים בתורה ימים ולילות וקדושים הם וגם נשואין עם כל זה חוששים לעצמן בשביל קרי ואינם רוצים לעמוד בלא אשה קצת ימים, כל שכן וכל שכן בחורים המונים דתקיף יצרייהו טובא שצריכין להנשא ולא יאחרו נישואין שלהם להשאר בלא אשה מפני איסור קרי! ודבר זה עושה פועל בלבבות ההמונים יותר מדברי מוסר ותוכחות עשר ידות כי זהו מעשה רב!
ולפי זה רבנן קבלו לזלזל בכבודם בהכרזה זו שאינה צריכה להם, בעבור לזכות את הרבים באפרושי מאיסורא שבזה יתבטלו במצות הנישואין ופריה ורביה ביותר, אשריהם ואשרי חלקם זכות הרבים תלוי בם! וטעם זה שאני אומר הוא מוכרח מאד בעיני כל איש משכיל, יען כי מן הגמרא משמע דלא היו רבנן עושין כן אלא רק כשהולכין למקומות הללו דרשיש ושכנציב ולא במקומות אחרים, ולמה? אלא ודאי הטעם כאשר כתבתי שעושין כן לצורך מצוה לזכות המון העם שהיה להם מנהג הרע הנזכר ולא היה זה המנהג אלא רק בשני מקומות אלו ולכן הוצרך הש"ס לסיים את שתי המקומות ההם!
ומקשי וְהָתַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: לֹא יִשָּׂא אָדָם אִשָּׁה בִּמְדִינָה זוֹ וְיֵלֵךְ וְיִשָּׂא אִשָּׁה בִּמְדִינָה אַחֶרֶת וכו' כלומר הן אמת שהיו עושין כן בעבור להלהיב לב המון העם עם כל זה הוה ליה למיחש להא דרבי אליעזר בן יעקב דשמא גם אחרים ילמדו לעשות כן להנאתם? ותירץ רַבָּנָן, קָלָא אִית לְהוּ ולכך לא חשו לזה דהכל יודעים לחלק בין רבנן לשאר אינשי וְאִי בָּעִית אֵימָא: יִיחוּדִי הֲווּ מְיַיחֲדִי לְהוּ וְלֹא הָיוּ נִזְקָקִין לָהֶם וכן הוא האמת כמו שאמרו האי בעית אימא בלי ספק! ואם תאמר אם כן לא יתפעלו המון העם מענין זה מאחר דאין נזקקין להם, זה אינו, דודאי המון העם יתפעלו דיודעים הם מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ הוא נשמר מן היצר הרע! אם כן עדיין אומרים ראו כמה חמור דבר זה דהא רבנן מתכוונין שיהיה להם פת בסלם כדי שבזה הם נשמרים מיצר הרע ואם כן כמה צריך האדם להשתדל בדבר זה שלא יאחר המצוה!

האם כך הוא דרכה של רבותינו, להכריע בין שני תירוצי הגמרא בדרך זו?!

[צופה_ומביט]

לענ"ד לא הכריע כלל, אלא רק אמר ששני התירוצים אמת, אחד בדין ואחד במציאות, ואין כאן סתירה שנצטרך להכריע. ורק היות שהתירוץ השני טוען למציאות עובדתית בגופא דעובדא, והתירוץ הראשון דינא קאמר ולא מציאות, וממילא היה מקום לומר שהתירוץ הראשון פליג על המציאות שטען השני, לזה הוצרך ואמר הבן יהוידע שלא היא, אלא גם התירוץ הראשון בלי ספק מודה במציאות לתירוץ השני, ורק דינא קאמר, שגם בלי זה רבנן אית להו קלא ושרי.

עריכה: תוקנו ט"ס.

[פולסברג]

ייש''כ. פשט יפה, אך יל''ע אם זהו כוונתו.

וגם על דבריך אשאל שאלת תם, המצינו עוד בגמ' והמפרשים ע''ד הנ''ל?

[צופה_ומביט]

לא זוכר כעת מקום מסוים, אבל בזכרוני פשיטא שכן, והרבה. שכדי להעמיד איזו סברא או טענה מסבירים ששני תירוצים בגמרא לא פליגי, אלא שכל אחד כתב צד היתר אחר, ומודים זה לזה.

[זיז שדי]

אם אינני טועה הג"ר ראובן מרגליות בשם אחיו כתב פשט ששני מקומות הללו היו בפרס שדרכם היה לשגר נשים לאכסנאים ולא היה ראוי לסרב, וכדמוכח בעובדא דבאטי בר טובי, ור"ע, ולכן היו נושאים נשים שם שלא יהיו בגדר אכסנאים, או משום פת בסלו. האם יש למישהו את המ"מ?

[אראל]

אם אינני טועה הג"ר ראובן מרגליות בשם אחיו כתב פשט ששני מקומות הללו היו בפרס שדרכם היה לשגר נשים לאכסנאים ולא היה ראוי לסרב, וכדמוכח בעובדא דבאטי בר טובי, ור"ע, ולכן היו נושאים נשים שם שלא יהיו בגדר אכסנאים, או משום פת בסלו. האם יש למישהו את המ"מ?

בספרו 'פנינים ומרגליות', כתב מאמר שלם ע"ז
בתו"ד מביא פשט הנ"ל בשם גיסו ר' משה מרדכי שוויצר