וראיתי לידידי בעל חוות דעת בספרו מקור חיים (בסי' ת"ל [תל"א,א]) הקשה בלא ידע שחמץ בביתו אמאי נקטו הפוסקים דהוי שגגת עבירה, הא הוא מתעסק דלא ידע כלל דחמץ בביתו, ונדחק לחלק בין עבירה שיש בה מעשה לאין בה מעשה. ולענ"ד עיקר דמתעסק מקרי ג"כ עבירה, אלא דלא חייבה התורה חטאת עליו.
והנה זה לשון המקו"ח שם:
בדין בדיקה בלא ביטול רבו הדיעות, שהרבה פוסקים ס"ל דבדיקה בלא ביטול דאורייתא, וטעמם נראה דס"ל דדמי להא דמבואר ביו"ד סי' פ"ד דפירות שדרכן להתליע במחובר דצריך בדיקה מדאורייתא כיון שהוא דבר המצוי, וה"נ לענין בדיקת חמץ כיון דדבר המצוי הוא להיות חמץ בבית כיון שמשתמשין בו כל השנה, וסובר ג"כ כשיש חמץ בבית אף שלא ידע בו דמי לאוכל חלב בשוגג כמ"ש במ"א בסי' תל"ד ס"ק ה' דלא יראה משמע שלא היה במקום הראוי לראות כמ"ש הרא"ש פסחים ו', וכיון דאם יש חמץ עביד איסורא בעי בדיקה כדי שלא יעשה איסור בשוגג... וא"ל אהמ"א דמדמה אותו לאוכל חלב בשוגג, הא בחלב גופיה לא נקרא שוגג רק כשמכוין לאכילה, אבל כשאינו מכוין לאכילה כלל כגון קסבר רוק הוא ובלעו לא מיקרי שוגג רק מתעסק, ומ"מ חייב בחלב מטעם דמתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה כמבואר בשבת ע"ג, אבל בשאר איסורים שאינו נהנה פטור מתעסק, ומכ"ש כשאינו מתכוין כלל דמותר, ואפילו אפשר ולא קמכוין כמבואר בפסחים דף כ"ה, וא"כ הכא גבי חמץ כיון שאינו נהנה ולא מתכוין אמאי אסור.
הרי מבואר בדברי הנתיבות שהקשה בתרתי, חדא, מדינא דמתעסק, ועוד מדין דבר שאינו מתכוין דשרי, ובדברי הגרע"א לא נמצא רק הקושיא הראשונה מדין מתעסק.
ועוד צ"ב במה שכתב הגרע"א שהמקו"ח נדחק לחלק בין עבירה שיש בה מעשה לאין בה מעשה, ומהו הדוחק בזה, הרי החילוק מבואר היטב כמש"כ שם
, והיינו שפטור מתעסק הוי רק בהלכות מעשה, אבל כאשר האיסור הוא עצם המציאות דממילא ל"ש לדון מטעם מתעסק.'דדווקא בדבר שאסרה התורה לעשות מעשה בזה אמרינן דלא אסרה התורה לעשות המעשה רק בכוונה ודבר שא"מ מותר, אבל כשאסרה התורה דבר שאין בו מעשה כגון הכא שאסרה התורה שלא יהיה חמץ בביתו אפילו כשאין מתכוין אסור'
ובאמת בלשון הגרע"א נראה ששינה קצת מכוון שינויא דהמקו"ח שכתב שהחילוק הוא 'בין עבירה שיש בה מעשה לאין בה מעשה', ומשמע שהחילוק אמור במהות העבירה, וכעין דין לאו שאין בו מעשה, ולכאורה אין זה תוכן החילוק הפשוט המבואר בדבריו שהנידון הוא במה הוא מתחייב, אם במעשה או בגוף המציאות.
ומכל זה הכריח מו"ר הגר"ש אויערבאך שליט"א {בשיעורו בבית הכנסת המרכזי ברמת אלחנן, י"א ניסן תשס"ב} דנראה מדברי הגרע"א דפטור מתעסק אינו פטור בהלכות מעשה כלל, אלא זהו דין פטור מגזיה"כ בדין שגגת הלאו, ובאמת כן יש לנו לשמוע ביותר ממסקנת הגרע"א לומר דמתעסק מקרי ג"כ עבירה, אלא דלא חייבה התורה חטאת עליו, ומבואר דבאמת זה רק מיעוט מחיוב קרבן שגגה, דמתעסק ל"ח שוגג, אבל מצד עיקר המעשה חשיב שעשה מעשה מושלם, ולכן יש בזה עבירה.
ולפי"ז מוסבר ענין הדוחק הנמצא בחילוק המקו"ח, דכיון שאין לחלק בהל' מעשה, בע"כ החילוק הוא בחיוב הלאו, וזה דחוק להמציא חילוק בזה, דבלאו שאין בו מעשה לא יאמר המיעוט של מתעסק, ויחשב המתעסק כשוגג ממש.
ועוד את"ש שלא העתיק הגרע"א הקושיא מדין דבר שאינו מתכוין שבזה מודה הגרע"א דלמ"ד דדבר שא"מ שרי היינו פטור בהל' מעשה, שא"א לחייבו על המעשה כאשר לא נתכוין אליו, עכ"ד.