בכמה מחברי זמננו מודגש שבכדי לפסוק מראות דמים צריך שימוש חכמים ומסורה וכו׳.
ואילו בדברי ראשונים והאחרונים לא מצאתי זכר ורמז. ואדרבה משמע בדבריהם שכיון דקיי״ל להחמיר על כל הנוטה לאדמימות אין זה סוגיא כל כך. ועיין למשל מש״כ החכמת אדם בבינת אדם אות ה׳.
מה פשר דבר?