בברכה המשולשת כתב:ב. אבל בחו"ל כשלא היה חסה- יצאו ידי חובה בתמכא, ואף מחקר לא יכול לשנות את זה שיצאו ידי חובה.
חכם באשי כתב:קראת את מה שהוא כתב? אני עצמי רק רפרפתי. אך די התרשמתי.
סימנא כתב:מאידך גיסא -
בדיעבד יוצא אדם בכל ירק מר, ואין חולק על כך שהחריין מר, כמו שאומרים ביידיש: ביטער ווי חריין.
החסה המקורית שהיא החזרת היתה מרה, כמו החסה הערבית בזמננו וכמו שהעיד בנו החכם צבי בשם בני ארץ ישראל שיש בחסה שלהם מעט מרירות, מה שאין כן בחסה הנפוצה הגדלה על מצעים וכו', שאין בה כל מרירות.
כך שכנראה גם בימינו עדיף לצאת ידי חובה בחריין, אע"פ שאינה מחמשת המינים.
אליהוא כתב:כמו שהעירו הרי פסק הרמ"א דבדיעבד יוצאין בכל ירק מר. והחריין בכלל זה. אבל מה לנו להכנס בפרצה דחוקה שהרי החזרת=חסא לפנינו שהיא לכל הדעות, ועכ"פ בחסא הערבית המרירה המצוי' גם היא. וגם העולשין מצויין ועדיפי מחריין שהוא ספק וגם הוא שורש ולא עלין וכו'. והם נדחקו בזה משום שלא היה מצוי להם החסא ועכ"פ בלא תולעים כאשר ב"ה מצוי בזמנינו.
ההכללה בדעת "כל הראשונים" לא מוכרחת כלל וכלל. הרבה ראשונים לא גילו דעתם בענין. לדוגמא, בעל הקונטרס מציין שהראב"ן אינו מזכיר קריין רק כמרכיב בחרוסת, אך הראב"ן (עכ"פ בדפו"י, את החדש לא ראיתי עדיין) מדלג תמכא כל עיקר, כך שאין להוכיח מזה כלום לזהות התמכא לדעתו, מה גם שאין להתרשם ממה שמזכיר הראב"ן את הקריין (מרמך) כמרכיב בחרוסת דמוכח שלאו מרור הוי, שהרי מזכיר עמו גם את החסא.תיקו כתב:לפי דבריו [ושמעתי שכעי"ז כתב הרב קארפ] לדעת כל הראשונים [חוץ מהגמ"י] תמכא אינו חריין, ואין יוצאין בחריין יד"ח מרור כלל!
החכ"צ לא כתב ש"לא יצאו ידי חובה" בקריין משום תמכא, כל דבריו רק על הבעיות הנגרמות מזה, שיש המקילים בשיעור מרור מחמת חריפות הקריין, ויש שאוכלים שיעור הגון אבל מסתכנים בזה. רק בתו"ד מתבטא "הקרין שהוא תמכא לפי דעת מקצת חכמים", כך שיש להוציא מכללא שלא כל החכמים מודים בזיהוי זה, מה שבלא"ה נראה כן מתוך תרגומי הלע"ז בראשונים.הוגה כתב:אם הכוונה לקיום ההלכה היבשה, לפי"ד המאמר הנ"ל [והחכם צבי] לא יצאו ידי חובה - חוץ מלדעה יחידית בראשונים.
היכן כתב הרמב"ם דברים האלו? בעניי ידעתי רק דברי הרמב"ם בספר המצוות מצוה קנ"ג, שלא באו אלא על המועדים שאי אפשר לקיימן בלי שיהיו בני ישראל בארה"ק שעל ידם תתקיים קידוש החודש. אולי נתכוון מר לדברי הספרי ורש"י הידועים וכו' בפרשת והיה כי יביאך, והרמב"ן בסוף דרשה לראש השנה, ועוד ועוד וכו'. אך בכל אופן, ריח דברים אלו נודפות סגנון טוב אנכי מאבותי ורבותי, הן הראשונים לא יכלו לקיים מצוות כתיקונן (לדעת בן ברכאל), ובזה נאמן הוא לדברי נושא שמו האומר לא רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט. ומה נעשה לו שרוצה לקיים קללת אלישע ירהבו נער בזקן והנקלה בנכבד, לומר על דברים שהונהגו מפי ראשונים וקדמונים, ואף נהגו על ידם, שלא קיימו המצוות כתיקונן, ורשימת דבריו מוכיחין כוונתו, יהי לו אשר לו.אליהוא כתב:ורואין אנו בחוש דברי הרמב"ם שעיקר קיום המצות הוא בארץ הקודש, ולכן בחו"ל לא יכלו לקיים הרבה מצוות כתיקונן, כמו שינה בסוכה, ארבע מינים, מרור, הדלקת נ"ח בחוץ, ארבע כוסות (יין צימוקין), ועוד [וגם נשיאת כפים ושאר מצות שחזרו ויסדום באה"ק], וגם איסורים כמו חדש ועוד שהוצרכו להתרים דחוקים כולי האי ואולי. וב"ה כאן באה"ק א"צ לכל זה, ויכולין לקיים המצוות בהרחבה, כי כאן הוא מקום התורה ומקומם של ישראל מקבלי התורה וכמ"ש הרמב"ן וכ"כ רבינו הגר"א בכ"מ שהמצוות הם משפט אלוקי הארץ ואכמ"ל.
כל הנידון כאן על התמכא ולא על החזרת, כך שדברי הנצי"ב בהגדה אינם שייכים לניד"ד. והראיה מדברי הנצי"ב באגרתו שהעתיק מר, בה מדגיש שאכילת חריין הוי חומרא בלא צורך, ולפי הבנת מר הרי קולא הוי ולא חומרא.ארי שבחבורה כתב:אף הנצי"ב בהגדה של פסח 'אמרי שפר' מאריך להוכיח שה'חזרת' היא ה'חסה' ולא ה'חריין' - יעו"ש. מענינים במיוחד הדברים שכתב לבנו הגר"ח ברלין זצ"ל בענין זה (שו"ת 'משיב דבר' ה,יד): ...וגם מה שמדקדק מעלת כבוד בני נ"י לאכול 'חריין', איני מבין מדוע לא ינהיג עצמו ב'סאלאטא' כדעת רוב אחרונים זצ"ל שהוא 'חזרת'... ולמאי נחמיר לאכול דבר שהוא כחרבות לגוף - והלא "דרכיה דרכי נועם" כתיב (משלי ג,יז), ומכל שכן בליל פסח אחרי תענית ושתית יין, על כן לפי דעתי הדלה על בני נ"י לשנות מנהגו בזה, עכ"ל.
ס''ק כתב:שנית, מקובלנו מ"בית הרב" דוואלאזין, וכמבואר בכתר ראש, דחזרת אינו חסה אלא "זערזיך". אולי יחכמנו היודע מהו ירק זה?
מתעמק כתב:כל הנידון כאן על התמכא ולא על החזרת, כך שדברי הנצי"ב בהגדה אינם שייכים לניד"ד.ארי שבחבורה כתב:אף הנצי"ב בהגדה של פסח 'אמרי שפר' מאריך להוכיח שה'חזרת' היא ה'חסה' ולא ה'חריין' - יעו"ש. מענינים במיוחד הדברים שכתב לבנו הגר"ח ברלין זצ"ל בענין זה (שו"ת 'משיב דבר' ה,יד): ...וגם מה שמדקדק מעלת כבוד בני נ"י לאכול 'חריין', איני מבין מדוע לא ינהיג עצמו ב'סאלאטא' כדעת רוב אחרונים זצ"ל שהוא 'חזרת'... ולמאי נחמיר לאכול דבר שהוא כחרבות לגוף - והלא "דרכיה דרכי נועם" כתיב (משלי ג,יז), ומכל שכן בליל פסח אחרי תענית ושתית יין, על כן לפי דעתי הדלה על בני נ"י לשנות מנהגו בזה, עכ"ל.
והראיה מדברי הנצי"ב באגרתו שהעתיק מר, בה מדגיש שאכילת חריין הוי חומרא בלא צורך, ולפי הבנת מר הרי קולא הוי ולא חומרא.
אליהוא כתב:כמו שהעירו הרי פסק הרמ"א דבדיעבד יוצאין בכל ירק מר. והחריין בכלל זה.
בברכה המשולשת כתב:האם באמת יש מי שרוצה לחלוק על רש"י, והרמב"ם ורבינו הרוקח ועוד רבים מרבותינו הראשונים שחזרת של המשנה היא החסה?
בעלזער כתב:בברכה המשולשת כתב:האם באמת יש מי שרוצה לחלוק על רש"י, והרמב"ם ורבינו הרוקח ועוד רבים מרבותינו הראשונים שחזרת של המשנה היא החסה?
הנידון כאן, אם תמכא הוא חריין, ולא אם החזרת היא חסה.
כבוד המדומה הזה נקראת בדברי חז"ל והראשונים "שלא להוציא לעז על ראשונים". ומר חידש לן סברא חדשה שכל שהלעז בארץ ישראל על דיירי חו"ל, אף אם מדובר מהוצאת לעז על ראשונים כמלאכים לומר שלא קיימו מימיהם מצוות רבות שאינם תלויים בארץ, אין בכך כלום, שהרי אין מצוות אלא באר"י.אליהוא כתב:וכל דבריו בורכא. דמש"כ הרב תיקו שכ"ה דעת כל הראשונים ודאי כונתו כל הראשונים שדברו בענין זה, וכמו בכל ענין שקורין יחידאה כנגד הראשונים הנמצאים בידינו ואין לחוש שמא יש עוד שדברו ואינם לפנינו. [בדעת האגודה יש לומר דהיינו משום דיוצאין בדיעבד בכל ירק מר וצ"ע בדעת האגודה בזה].
גם בחכ"צ מבאור שסכנה היא ואינה מצוה.
וברור שאם היו זוכים אבותינו ורבותינו לקיים המצוה בהידור לכתחילה היו ששים ע"ז בכל הון, וח"ו למאוס בדבר ה' משום כבוד מדומה שחולקים לרבותיהם.
בעלזער כתב:פשוט הוא שכל אלו אשר נטלו חריין למרור ביניהם הגר"א והמ"ב לא עשו כן מפני שיוצאים בדיעבד ידי חובת מרור בכל עשב מר, שהרי פסק המ"א וכן הוא במ"ב שאין לברך אלא על החמשת מינין, ובהכרח שזיהו את התמכא כחריין
מתעמק כתב:והנהגתו של הגר"א עצמו ליקח תמכא מפורר שוה בעיניך כקיום מצוה בדוחק ואולי אף בכלל ביטול בשב ואל תעשה (כמובן בתוספת ברכה לבטלה)
כרם כתב:לענ"ד - וכבר כתבתי על כך גם במקום אחר בנוגע למגילת אסתר לפי המסורה - יש כאן שתי גישות שונות וקוטביות.
יש גישה דקומנטרית ויש גישה מסורתית.
הגישה הדקומנטרית גורסת, כי מה שלא מתועד, מה שאין לנו עליו חומר כתוב, לא קיים. לכן, התמכא שהוא חריין, הוא כתוב רק בהגמ"י, והם מסתכלים עליו כעל עסק מפוקפק, ואילו הזיהוי כחסה (המצויה בימינו) כיון שהוא מופיע בכתובים, הוא וודאי וברי בעיניהם.
הגישה המסורתית גורסת, כי בכל תפוצות ישראל באירופה לקחו כולם - כמעט בלי יוצא מן הכלל - חריין למרור, והמסורת הזו היא יתד שלא תמוט - גם אם אין לנו בכתובים על כך מאומה. ואילו זיהוי החסה המופיע בכתובים עם מה שאנחנו קוראים חסה, הוא חסר מסורת.
גם בשאלת החריין-חסה, הנידון בולט.
אוצר החכמה כתב:אפשר גם ללכת בדרך שלישית, ולקבל את זיהוי החסה העולה מן הראשונים ומוסכם על האחרונים, אע"פ שלא לקחו בפועל מכל מיני סיבות טכניות. ולקבל את זיהוי התמכא כחריין מכח המסורת ומנהג ישראל, הייתי קורא לזה הגישה ההלכתית.
אברך כולל כתב:אוצר החכמה כתב:אפשר גם ללכת בדרך שלישית, ולקבל את זיהוי החסה העולה מן הראשונים ומוסכם על האחרונים, אע"פ שלא לקחו בפועל מכל מיני סיבות טכניות. ולקבל את זיהוי התמכא כחריין מכח המסורת ומנהג ישראל, הייתי קורא לזה הגישה ההלכתית.
איני מבין את דבריך. הרי ענין מסורת הוא דבר העובר מדור לדור, וע"כ אנו סומכים עליו אף נגד דברים המפורשים בספרים. אבל ענין המסורת לחריין, הרי ידוע לנו מתי היא התחילה, וא"כ איך בכוחה לשנות דינים מפורשים.?
אוצר החכמה כתב:ומלבד דברי כרם, יש לנהוג כבוד בדבר שנהגו בו כל גדולי הדורות שקטנם עבה ממתנינו, גם אם בעיניך הוא נראה טעות, ולא לשוויי לכל מצוקי ארץ טועים בהינף יד.
כרם כתב:הרב אברך שליט"א,
מניין ידוע לך, איך התחילה המסורת?
מידיעה או מהשערה?
אבותיך ספרו לך?
אברך כולל כתב:כרם כתב:הרב אברך שליט"א,
מניין ידוע לך, איך התחילה המסורת?
מידיעה או מהשערה?
אבותיך ספרו לך?
לא ראית את הקובץ שהביא פותח האשכול?
כרם כתב:אברך כולל כתב:כרם כתב:הרב אברך שליט"א,
מניין ידוע לך, איך התחילה המסורת?
מידיעה או מהשערה?
אבותיך ספרו לך?
לא ראית את הקובץ שהביא פותח האשכול?
חוץ מקו אדום שמתח על המפה - שממנה הוא ממציא שמאקלים מסוים והלאה פירשו תמכא חריין - אין שום בסיס והתחלה והשערה שהפירוש מתחיל מזה שלא היה ידוע להם אחרת.
והרי הוא כולו מבוסס על חומר כתוב, דקומנטרי, ומה שלא כתוב לא קיים אצלו. מה אתה יודע מה היתה המציאות במקומות אחרים ובאותם מקומות?
זו בדיוק הנקודה, שהחוקר האקדמי מתחיל מהחומר הכתוב שיש אצלו, וכל המסורת וכל מה שתורה שבע"פ לא קיים אצלו. ועל סמך איזה ניתוח (גיאוגרפי אקלימטי) הוא כבר "מבוסס" וכבר "ידוע לך".
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 16 אורחים