צופה_ומביט כתב:בהמשך לדברי הרב משוש דורים:
בשום מקום לא מצאנו צום של אבלות. צום הוא תמיד - של תשובה ו/או כפרה.
באבלות שבעה שהיא החמורה ביותר (יתכן יותר מתשעה באב) - אין צום. בשר ויין לא, תורה לא, מסחר ומלאכה לא, כל מה שגורם שמחה, כי אבלות = לא לשמוח. אבל אין חיוב צום. כי עצם אכילה ושתיה לא נחשב "דבר המשמח", אלא מניעתו היא "עינוי נפש". בשר ויין, זה הדבר היחיד שאבל לא אוכל ושותה, כי אלה הם אוכל ושתיה שמשמחים. אבל עצם אכילה ושתיה - לא שמענו בשום מקום שנאסרים מחמת אבלות, ואבל אוכל ושותה כל מה שרוצה. מצאנו צום אך ורק בתשובה וכפרה.
לכן, לא יתכן שתשעה באב הוא רק יום אבלות, כי א"כ רק ענייני שמחה היו נאסרים בו, ולא אכילה ושתיה. אלא מהצום בהכרח שתשעה באב הוא גם יום תשובה. (מאידך הוא גם לא יום רק של תשובה וכפרה, כמו יוכ"פ, שהרי ביוכ"פ מותר ללמוד ולשמוח).
ודאתינן להכי - תשובה, ובפרט על אסון לאומי שבא בגלל חטאים לאומיים, ובפרט תשובה שמלווה ב / שבאה באופן של צום כללי/ציבורי - היא בהחלט כרוכה בכינוסים ועצרות התעוררות. כדכתיב: "קדשו צום קיראו עצרה".
בהמשך להנ"ל מצ"ב התכתבות ע"כ מהאישי [עם פלוני החפץ בעילום שמו]:
פלוני כתב:בראשונים בתענית מבואר להדיא לא כך, שתעניות החורבן הן תעניות של אבלות ולא לזעקה, ראה בר"ן ז. שצומות החורבן אי אפשר לומר עליהם 'וזעקתם', ושם ט. שלכן אין בהן נעילה, ובריטב"א במגילה ה. שאף שבת"ב מאחרים כשחל בשבת מ"מ בתענית אסתר מקדימים לפי שהיא לתשובה, וראה תרוה"ד קמו ונפסק ברמ"א תקסב-ב שבזה חלוקות תעניות בין המצרים מתעניות עשי"ת.
צופה_ומביט כתב:יישר כוח.
לענ"ד שם רק נאמר שאינן לזעקה, כתעניות של עת צרה עצירת גשמים וכיו"ב, תעניות של ונזכרתם לפני ה"א. אבל לא שאינן לחשבון נפש ותשובה.
אי נמי, שאר תעניות הן רק לתשובה, וכאן גם אבילות וגם תשובה, ובזה החילוק.
ובכל מקרה, אני חוזר על שאלתי: היכן מצינו שאבילות גוזרת צום? אפילו אבילות שבעה אינה גוזרת צום, ואפילו ביום הראשון דחמיר משאר יומי.
א"כ מהכ"ת לפרש שצומות החורבן הם משום אבילות? יש בהם הרבה דינים מחמת אבילות, ולפחות הצום הוא להתעוררות תשובה, כמו בכל צום.
פלוני כתב:זו שאלה גדולה, מי המציא כזה סוג של תעניות. וכבר כתב החת"ס בתשובתו למהרצ"ח [בסוף חת"ס או"ח] שברמב"ם מפורש שהתעניות של החורבן לתשובה אף שמסברא אינו כן, ומסביר שאכן אין מקור לתעניות של אבלות ולכן למד הרמב"ם שגם הן לתשובה, וכן בסי' יד כמדומה חוזר על זה לגבי תענית יארצייט.
היה אפשר לומר בביאור הדבר, שיש סוג של אבלות שמרוב צער אינו יכול לאכול וכיו"ב [ובשביל זה צריך צרה גדולה יותר מפטירת קרובים], ויש עוד מהלכים בזה, אבל כך מוכח בראשונים שזהו סוג שונה של תענית, מלבד הרמב"ם הנ"ל [גם ברמב"ם כתב שהתעניות לזכרון וכו' ויל"ע בלשונו].
וזה לשון החתם סופר שם:
"תענית מסוגל לכפרה ותשובה, ובוודאי אבוהון דכולהו יום הכיפורים, וצדקו דברי רמב"ם".